שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שצ

נותנם במתנה (על מנת להחזיר) לכל אחד ואחד ועתה מפני סבה רוצים לתקן שיקנו אותם מכיס הקהל ושאלו אם יוצאים בזה ידי חובתם והשיב גאון עזנו הגאון ראש"ל ישא ברכה יצ"ו בספרו הבהיר עולת איש סי' י"א שכבר נשאל הרשב"א באלפיו סי' ס"ב וסי' ת"ו על מה שקונים מהקופה של הקהל והשיב דשפיר דמי ושגדולה מזו כתב שכל שלקחו אותו לצאת הצבור בו יוצאים כל אחד ואחד דכל שאין בו דין חלוקה יש ברירה ואותה שעה שנטלו הרי הוא כשלו ואפילו בעל כרחו של חבירו וכו' וכתב הרדב"ז בחדשות ח"ב סי' תש"ב דאף אותם בני אדם שאינם נותנים שום פרוטה לאתרוג יוצאים מבלי שיאמרו להם במתנה על מנת להחזיר דמסתמא כל הנותנים לצורך מצוה דעתם היא שיצאו כולם אף אותם שלא נתנו וכו' כי כל המתנדבים דעתם היא שכשיגיע ליד ראובן לעשות המצוה יהיה שלו לגמרי וכן לשמעון וכן לכולם אף שלא פירשו סתמו כפירושו וכו' וכן כתב בקיצור שני לוחות הברית במסכת סוכה דלולב של הקהל מיקרי לכם אלו תורף דב"ק ואנכי הדל מצאתי לרבינו מנוח בפירושו להרמב"ם בשמיני מהלכות לולב סוף הלכה י"א שכתב כתב מורי ועכשיו מנהג שלוקחין אתרוג לצורך הקהל ויוצאין בו כל אחד ואחד ויש שמדקדקין שאחד מגדולי הקהל יוציא המעות משלו ומקנה הלולב לכל אחד ואחד במתנה על מנת להחזיר ואחר החג חוזר וגובה דמי הלולב מן הקהל ואפשר לומר כי גם הוצאות המעות משלו יוכל לעשות על מנת להחזירם לו אחר החג ונראה שאין אנו צריכים לכל זה אלא אפילו יוציאו הדמים לכתחלה מן המעות שבו מן הקהל שפיר דמי כי לב בית דין מתנה עליהם שיתנו במתנה על מנת להחזיר לכל אחד ואחד חלק האחרים ואפילו יש בהם יתומים קטנים דהפקר בית דין הפקר וכולם תלוים בדעת גדוליהם וחכמיהם כל זה מדרך רבינו שמואל ודעת הרב העזר כתבנו למעלה עכ"ל ומה שרמז בדעת הרב העזר כונתו היא למה שכתב בשמו בהלכה יו"ד ומדאמרינן הכא עד שיתננו לו במתנה ולא אמר עד שיתננו לו בלחוד משמע שאין סומכין בנתינת לולב בדעתו ובלבו אלא צריך להוציא בשפתיו מתנה בפירוש ולא תלינן לא בדעת בית דין ולא בדעת שותפין לפי שמתנה זו של לולב רובן על מנת להחזיר הן צריך להחמיר עליו לומר בפירוש בשפתיו כדאמרינן בירושלמי וצריך ליתן בדעת גמורה ולא נודע כך אלא בהוצאה בשפתיו ותנן ומלמדים אותם לומר כל מי שמגיע לולבי בידו הרי הוא לו במתנה משמע דאמירה בעינן כל זה מדרך הרב בעל העזר עכ"ל ובספר תניא רבתי בהלכות לולב ד' צ"ג ע"ד כתב ולולב שיש לבני הכנסת אין יוצאין בו אלא אם כן נותנים חלקם במתנה זה לזה ומסתברא שמי שאין לו לולב ורוצה לצאת בשל חבירו בעל הלולב יברך בתחלה שמאחר שיצא בו שוב אינו צריך לבו ביום והרי הוא יכול לתנו במתנה גמורה בלא תנאי ובלא על מנת להחזיר אלא מתנה סתם כשאר מתנות דעלמא ובזה הענין יכולין לצאת בו כל בני הכנסת. וכן ראוי לעשות עכ"ל וכל אלו גוף הסברות כבר הוזכרו בטור ובית יוסף סי' תרנ"ח ואנכי ההדיוט הבאתי דברי הקדמונים שלא הוזכרו שם לפי שהספרים הנ"ל לא נתפשטו בעולם אלא חדשים מקרוב באו:

עתה אחר שהכינותי קונטרס זה לשלחו לבית הדפוס נתכבדתי בספר היקר רב פעלים ח"ב די שדר לן הרב המחבר מר ניהו ידידי הגאון מהר"ר יוסף חיים רב מבבל יצ"ו וראיתי בסי' ס"ד שעל השאלה שבעולת איש הנ"ל נשאל גם הוא והשיב דהרב ערך השלחן סי' תרח"ן אות י"א כתב בשם הריטב"א בשם רבו יש להחמיר שלא לצאת בלולב מקופה של רבים שיש בו זכות לקטנים ולאו בני הקנאה נינהו ביום ראשון דבעינן משלכם ושכן כתבו ארחות חיים וכל בו בשם הראב"ד והרב בכורי יעקב בס"ק כ"ד כתב שנראה מדברי הכל בו בשם הראב"ד דעדיף שיקנה אחד משלו ויקנהו אחר כך לכל אחד וכו' ממה שיקנו לכתחלה ממעות הקהל שיש בהם שאין יודעים להקנות וכתב הרב יצ"ו דמשמע מדבריו דאף אם אין חשש בהמעות שיש בהן משל קטנים כגון שגובין לכתחלה דוקא מן הגדולים לצורך לולב יש לחוש בזה מפני שיש שאין יודעים להקנות והרב אליהו רבה הביא בסוף ס"ק י"ב בשם קיצור של"ה ליזהר מאד שלא לברך על של חבירו אפילו נותן לו במתנה רק יברך על של הקהל ושכתב על דבריו דליתא דכשנותן לו במתנה ודאי מיקרי לכם ואדרבה בשל הקהל יש כמה חששות ככתוב בכל בו ובבית יוסף וכתב לענין השאלה הנ"ל דנכון שישארו במנהגם שאחד יקנה מכיסו ויקנהו להצבור וכו' ולא יקנוהו מהכנסות של הבית הכנסת וביאר שגם מן הדין לא אריך למיעבד הכי לפי שאותן המעות תורת צדקה לעניים יש להם ואיך יקנו מהן לולב שהיא מצוה שעליהם והביא בשם הגאונים נחלת שבעה בדיני תנאים הראשונים סי' ח' דף י"א ע"ב ובית דינו של שלמה יורה דעה סי' א' דף מ"ט ע"ב (ד"ה ואתה) שאין לקנות לולב וכו' ממעות מעשר שני דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מהחולין וכו' וכתב לבאר דלענין זה חמירי מעות הכנסות בית הכנסת ממעות מעשר ולכן ברור שמדינא לא אריך למיעבד הכי אלא יעשו כמנהגם הראשון וכו' אלו תורף דב"ק ולא יכולתי לעמוד לפרק זה בורר והמעיין יכריע:

נב) בנטילת הלולב כתב מרן הבית יוסף בסי' תרנ"א (בד"ה אם צריך לחבר אתרוג ללולב) דבר זה לא נתבאר בגמרא ולא בדברי הפוסקים והוא דבר פלא כי לדעתי יש לדייק דבר זה מש"ס סוכה ד' ל"ה ושל תרומה לא יטול פליגי בה וכו' חד אמר מפני שמכשירה ופירש רש"י שמכשירה לקבל טומאה דתנן מקבלת אשה וכו' ומחזירתו למים בשבת כדי שלא ייבשו וכשנוגעין באתרוג הוכשר לטומאה וכן פירשו התוספות מזה מוכח להדיא דצריך לחברם יחד ואין לדחוק ולומר דגזרינן שמא יחבר אף שמן הדין אינו צריך לחברם דאם כן הוי גזרה לגזרה כי לחוש למים גופא שיתנו על התרומה הוי גזרה שלא יגרום דבר שיוכל לבא לידי טומאה ועוד גזרה שמא יחברם הוי גזרה לגזרה אלא ודאי שמן הדין צריך לחברם ביחד ולא הוי גזרה לגזרה כן כתב הגאון אבד"ק טארלא בספרו דבר אליהו סוף סי' י"ט (ד"ה והואיל) ותימה רבתי היא על מאור הגולה די כל רז לא אניס ליה איך לא שת לבו הטהור לזה ועם שאפשר לדחות דלא אמר אלא שלא בא מפורש בש"ס ופוסקים אבל אינו נכון שלפי האמת הרי הוא כמבואר בש"ס ורש"י ותוספות אמנם עיינתי בגוף דברי מרן וראיתי שכתב בזה הלשון אם צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת הנענוע ולנענע שניהם יחד או אינו מנענע אלא אגודת הלולב לבד ויד שמאלו שהאתרוג בה תהא עומדת במקומה בלי נענוע דבר זה לא נתבאר בגמרא ולא בדברי הפוסקים וכו' עד כאן לענייננו הנה בלשון זה נראה שבשעת הנטילה עצמה פשיטא ליה שצריך לחברם ביחד דכיון שמברך ברכה אחת על כולם ודאי שצריך שיהיו כל המינים סמוכים ומחוברים וכאילו נוטל כולם ביד ימין כדין כל דבר שמברכים עליו שצריך ליטלו ביד ימין ורק ספקו טהור הוא על שעת הנענוע ולזה אין הוכחה מהש"ס כמובן:

ע) ערבה גרסינן בפרק לולב הגזול ד' ל"ד ע"א תנו רבנן איזהו ערבה ואיזהו צפצפה ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק. צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל. והא תניא דומה למגל כשר דומה למסר פסול אמר אביי כי תניא ההיא בחילפא גילא. ע"כ. דברים יקרים ונשגבים נוכל להמליץ בדבריהם על פי מאי דגרסינן בפרק הקומץ ומבואר הדבר ביוצר ליום ראשון של סכות. כמו בעץ הדר ריח וטעם כן בעם זו בעלי מצות ודיע נועם. וכמו בכף תומר טעם ולא ריח כן בעם זו בעלי מצות בלא דת וריח. וכמו בעבות ריח וטעם מר. כן בינימו הוגי דת וחכם מר. וכמו ערבה בלא טעם וריח. כן בינימו עקשים אטומים מלהריח. וכמו הם אגודים אלה באלה כן תלוים אלה באלה למשוך אלה את אלה ולכפר אלה על אלה כו' נמצינו למדין דערבה מרמז על אנשים ההמונים הנבערים מדת ומצות. בכל זאת צותה החכמה העליונה לאגדם יחד עם בעלי דעת ומעשים נעימים למען למשוך אלה את אלה לכרות להם אזנים ולפקוח עינים עורות להדריכם בדרך ישרה. והנה זה ידוע כי רע ומר גורל המתחסד והוא ריק מכל. כי לבד אשר לא יאבה להמשך ברסן מוסר ודעת ותקוה לכסיל ממנו עוד יעיז הבליעל הזה להרחיב פה ולשון על הוגי דת עליון ושומרי