שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שפז

מ"ג ע"ג (ד"ה גמרא הזורע כלאים) כתב דכשר למצוה וגם יכול לברך עליו בורא פרי העץ שכתב וז"ל ראיתי לבאר על החומר שהחמירו יש מהאחרונים על ארבעה מינים שגדלו בעציץ שאינו נקוב לפסלן משום דלאו מן הארץ גדלי ולדעתי אין כאן בית מיחוש ובירושלמי סוף פרק שביעי דכלאים איתא בעי ר' יוסי מהו שיברך על פתו המוציא לחם מן הארץ ונראה דמבעיא ליה נוסח ברכה זו מוציא לחם מן הארץ אי מברך דכיון דגדל בעציץ שאינו נקוב לא מיקרי גדולו מן הארץ אבל שלש ברכות שהן מן התורה לא מיבעיא ליה דודאי לחם הוי וכמבואר בברכות ריש פרק כיצד מברכין תדע דהא מכשרינן לקמן למנחות מה שנזרע בעציץ ואי לא מיקרי לחם איך כשר למנחות וכבר כתבתי לעיל גבי הבעיא לענין שתי הלחם חטים שירדו בעבים מהו והפירוש היותר נראה הוא פירוש התוספות שירדו בנס אלמא אף דלא נתגדלו מן הארץ כלל מכל מקום שמו עליו ומיקרי לחם והכי נמי לענין ארבעה מינים שפיר הוי פרי עץ אף דגדל בעציץ שאינו נקוב ונראה דגם בורא פרי העץ יכול לברך רק בורא פרי האדמה למאי דקיימא לן דיצא גם על פירות האילן בעציץ שאינו נקוב איכא לספוקי כמו המוציא לחם מן הארץ אבל מלשון המשנה בברכות על דבר שאין גדולו מן הארץ מברך שהכל משמע דיכול לברך בורא פרי האדמה על הגדל בעציץ שאינו נקוב דמכל מקום בכלל גדולו מן הארץ הוא ועיין בספר חיי אדם מה שכתב בזה עכ"ל הגאון קרן אורה ואפריון נמטייה לקריינא דאיגרתא גלי עמיקתא ומסתרתא יצ"ו:

מב) הדס שנקטם ראשו בעודו במחובר ולאחר הקטימה נתגדל קצת ועתה אי אפשר להכיר אם נתכסה מקום הקטימה או לא נשאל על זה בשו"ת אבן שתיה סי' כ"ה והשיב דאף שיש חילוק בין דבר שפיסולו משום חסרון לדבר שפיסולו משום הדר דכשהפיסול משום חסרון אם נעשה החסרון בעודו במחובר לא מיפסיל וכשהפיסול משום הדר אף אם נעשה במחובר פסול והכא הפיסול דנקטם ראשו משום הדר הוא מכל מקום כיון שנתגדל הרבה (נראה דמה שכתוב בשאלה שנתגדל קצת לאו דוקא) אחר הקטימה בודאי עלה על מקום הקטימה מעצי ההדס גופיה ואם כן לא גרע מעלתה בו תמרה דכשר דאידי ואידי מיני דהדס נינהו ואין לומר דנהי דנתגדל ההדס הרבה אחר הקטימה מאן לימא לן דהגידול הוא מלמעלה דילמא מלתתא רבו וממילא לא נתכסה מקום הקטימה זה אינו משום דדוקא לגבי שערות אמרינן הכי מה שאין כן באילנות אדרבא דרכן כשהן מתגדלים מלמעלה רבו כמו שכתב רש"י בברכות ד' ל"ה (ד"ה קורא) רך של דקל כשענפיו גדלים בכל שנה כדרך שאר אילנות הנוסף בשנה זו רך ובשנה השנית מתקשה ונעשה כעץ וכן הוא בעירובין ד' כ"ח וכן ידוע הוא לכל לכן פשוט שכשר אלו תורף דברי הגאון הנ"ל יצ"ו:

מג) הדס שידוע שהוא מורכב הסכמת רבני אחרונים בסי' תרמ"ו דפסול עיין להרב בית השואבה בדיני הד אות ז' ח' והגאון פרי מגדים במשבצות סי' תרמ"ט סק"ג כתב מי שפוסל אתרוג המורכב מטעם דלאו שמיה אתרוג גם בהדס מורכב הדין כן דלאו הדס הוא ולכן הדסים שבמקומות אלו אם יודעים שהם מורכבים פסולים ואם ספק צריך עיון ובשו"ת דבר משה להגאון מהר"ם תאומים בסימן טו"ב (בד"ה והנה לטעם) כתב על דבריו ולדעתי אין שום מקום עיון בזה דכל שיש חשש הרכבה אינו יוצא ידי חובתו בספק מורכב דלא אתי ספק ומוציא מידי ודאי חיוב ובפרט להפוסלים מורכב מן התורה אמנם הדסים הגדלים במדינתינו מהדסי איטליא אשר קרא עליהם תגר הגאון שבות יעקב היטיב אשר דבר הגאון חכם צבי בסי' קס"א שבשביל שינוי מועט הנמצא בהדסים הללו אין לדונם לספק מורכבים ואף שהשבות יעקב ראה השגת החכם צבי והוא החזיק במעוזו והשיב את שבותו בהחלק שני המעיין ישפוט בצדק שדברי החכם צבי מכוונים להלכה והביא (בדבר משה בשם הגאון מר אביו שהגאון קדוש יעקב אבד"ק ליסא הורה הלכה ועשה מעשה רב להכשיר הדסים אלו אלו תורף דב"ק גם מרן חיד"א בברכי יוסף הביא מחלוקת הנ"ל (על הדסים שבאמשטרדם והמבורג) וכתב ובעיני נראין דברי חכם צבי:

אמנם מדברי הגאון מהר"א תאומים בחסד לאברהם מהדורא תניינא סי ע"ד נראה דסבירא ליה דאף בידוע שהוא מורכב כשר כל שהוא דומה בסימניו לשאר הדס שאינו מורכב והוא שנשאל בהדסים הירוקים הבאים בכל שנה ממקום פלוני וינהו בית ישראל אחריהם לחיבוב מצוה אשר מימי קדם היו יוצאים בהדסים יבשים הבאים ממקומות אחרים אשר כלה מהם מראה ירקות והיו כשרים רק בשעת הדחק ועתה שאל השואל על אלו שמקרוב באו אם יש לחוש שמא הם מורכבים על מין עץ אחר שאינו הדס אשר מחשש זה בחר השבות יעקב בח"א סי' ל"ה בהיבשים שאין בהם חשש הרכבה אלא שבחכם צבי סי' קס"א השיג עליו ולא נתברר להשואל על מי לסמוך למעשה (ולא הוכיר מה שהגאון שבות יעקב בח"ב עשה סניגרון לדבריו) והשיבו דלו יהיבנא להשבות יעקב שיש בהם חשש הרכבה אין לחוש בזה בהדס כאשר ניתן לב אל הטעמים שנאמרו באתרוג המורכב א) משום שנעבדה בו עבירה ב) דבטל הענף לגבי עיקר האילן כמו בערלה בילדה שסבכה בזקנה ג) משום דהוי חסר הואיל ומעורב בו מין אחר ככתוב טעמים אלו בדברי הפוסקים הנה אם היה אתרוג המורכב הזה דומה לשאר אתרוג בכל הסימנים בלי שום הבדל לא היו טעמים אלו מספיקים לפוסלו וכו' (הוא באר היטב מדוע לא היו מספיקים לפוסלו) אלא דמשום שניכר בסימנים שכתבו הגדולים בתשובותיהם שהוא מורכב שפיר יש לנו לדון כמו בכל האיסורים שיש בהם דין ביטול אם מורגש בהם טעם האיסור לא בטיל הוא הדין בזה שהכל תלוי במראה וסימניו וכן (וכיון) שניכר בסימניו שמין אחר מעורב בו אינו מועיל בו ביטול וכו' (האריך קצת לבאר בזה כמה עניינים וסיים) ואחר החזיון הזה אנו למידין בהני הדסים הבאים לפנינו שהם דומים בכל סימניהם להדסים הראשונים היבשים שאינם מורכבים דאין לחוש בהם להרכבה ועוד נראה ליתן טעם שאין לחוש בהדס להרכבה דהנה בסוכה ד' ל"ג דמכשרינן שם הדס מצראה מקשי פשיטא ומשני מהו דתימא הואיל ואית ליה שם לווי לא ליתכשר קמשמע לן ואימא הכי נמי עץ עבות אמר רחמנא מכל מקום וכן בדף ל"ד בערבה דמכשרינן חילפא גליא אמרינן דאיצטריך דלא נימא הואיל ואית ליה שם לווי לא ליתכשר קמשמע לן דערבי נחל אמר רחמנא מכל מקום מבואר דאף דבעלמא ממעטינן כל דבר דאית ליה שם לווי כמבואר במסכת פרה פרק י"א אזוב יון וכו' בהדס מכשרינן מריבויא דעבות מכל מקום והתוספות שם בד"ה ואימא תמהו בהא דבעי לרבויי שם לווי מידי הדס כתיב בקרא הא אף הרדוף הוה מכשרינן אי לאו דלא הוי דרכי נעם ואיני מבין תמיהתם וכו' (שקיל וטרי בתמיהתם ובדברי הכפות תמרים על דבריהם וסיים) ואחר כל האמור איה אפוא נחוש לפסול המורכב וכו' ואף למאי דאמרינן בש"ס דבעי קרא דעץ עבות לריבוייא מיהו חזינן דריבה קרא על המין שלא ישתנה אף דבכל מקום ממעטינן שם לויי וקל וחומר במורכב שהוא דומה בכל סימניו להדס שאינו מורכב ולא דמי לאתרוג דאף דלא כתיב אתרוג בקרא כתב הריטב"א בדף ל"ה בהא דמקשינן ואימא פלפלין דודאי קים ליה דהדר היינו אתרוג אלא לפי שאמר הכתוב פרי עץ הדר ולא הדר לבדו שהוא שם האתרוג כדי ללמדנו בפריו ועצו שוה שזה סימן והוכחה גמורה שהוא שם האתרוג ואקשינן דמהא ליכא למישמע דאימא פלפלין וכו' עיין שם והרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה זרעים כתב שהיה מקובל בידם דפרי עץ הדר הוא אתרוג אלא שרצו למצוא שיהיה מפורש בקרא עיין שם ולכן המורכב שאינו מין זה שכתבה התורה בהדיא לפירוש הריטב"א ואינו מין שהיה מקובל בידם לפירוש הרמב"ם פסול מה שאין כן הדס שלא שמענו מינו מלשון המקרא אדרבא ריבה קרא דעץ עבות שלא להקפיד על איכות מינו מאין לנו לחוש להרכבה ביחוד בזה שאין בו שום שינוי לחוש בו להרכבה לכן אין בהם בית מיחוש כלל אלו תורף דב"ק ומתבאר שאין רוח חכמתו נוחה במה שהחמירו