שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שפו

אינו יוצא ידי חובתו בו אלא משום דאי בעי מפקיר נכסיה וחזי ליה וזה לשון הריטב"א בחידושיו לסוכה ד' ל"ד ע"ב וכן תרומה טמאה ואף על גב דתרומת אתרוג שהיא תרומת פירות מדרבנן בעלמא היא כל היכא דקאי לשריפה וכו' ופסול מן התורה עכ"ל הרב ווי העמודים הנך רואה שר המסכים לסברת מרן מוהריט"א והוסיף על דבריו דגם באתרוג של ספק איסור דלא הוקבע האיסור דלדעת הרמב"ם ודעמיה לא הוי אלא איסור דרבנן לא מהני:

ובמה שכתבתי למעלה אם יש לחוש בנטילת שני אתרוגים משום דפרי אחד אמר רחמנא וכו' הנה מצאתי בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב הנ"ל שכתב בסי' דק"ל אות י"א בהא דאמרינן בסוכה ד' ל"ו ויש אומרים אף התיום וקיימא לן כתנא קמא דתיום כשר והרשב"א בסי' תמ"א הרגיש למה לא פסקינן כהיש אומרים ונראה דטעם היש אומרים דתיום פסול משום דפרי אחד אמר רחמנא ולא שנים וכן כתב בכפות תמרים ולפי זה לפי המבואר בגיטין דף כ' היכא דמחובר מתחילתו לא הוי שני ספרים ועיין תוספות סוטה ד' י"ח יש לומר דמהאי טעמא תיום כשר ומגמרא זו מוכח דאין ליקח שני אתרוגים מדסברי היש אומרים דתיום פסול ולפי זה מה שכתבו התוספות דבמחובר מתחילתו לא הוי שני ספרים תלוי במחלוקת לענין תיום ובטורי אבן ראש השנה ד' ז"ך חולק על תוספות סוטה הנ"ל וסובר דבשני ספרים או שתי פירות לא מצינו לאיסור ודוקא היכא דאחד לא מינכר הלקיחה כמו פלפלין לא מהני שנים עיין שם ולפי מה שכתבתי דבזה פליגי בתיום יש ראיה להתוספות דדוקא היכא דמחובר מתחילתו כשר לתנא קמא מה שאין כן ליקח שני נפרדות אינו יוצא עכ"ל יצ"ו ולפי דבריו יש לקיים דברי ידידי הרב הנ"ל שאמר בטעם מרן מוהריט"א דנקט ציור חקירתי בזה אחר זה כנז"ל אלא שקשה מתפילין כאמור למעלה:

לט) במאי דבעינן שיהיו הארבעה מינים שלו דדרשינן לכם משלכם אם בדבר האסור בהנאה דקיימא לן דמותר לקיים בו שאר המצות משום דלא ליהנות ניתנו יכול לקיים גם מצוה דכתיב בה לכם או לא כתבתי בס"ד בשדי חמד ח"א במערכת האל"ף כלל ד"ש עיין שם באורך שוב נדפסו ספרים חדשים מקרוב ואומר לציו"ן להועיל למי שירצה לעמוד בענין זה עיין בספר מנחת ברוך להגאון אבד"ק קרינק יצ"ו בסי' ק' והביא מה שנחלקו בגמרא בטעמא דשל ערלה פסול אם משים שאין בו היתר אכילה או משום שאין בו דין ממון וכתב בסוף ענף ג' דקיימא לן כמאן דאמר לפי שאין בו היתר אכילה לדידיה איסורי הנאה הוי לכם ובשו"ת אבן שתיה להגאון אבד"ק לוצין יצ"ו בסי' כ"ד ושם ביאר שיש חילוק בין מאן דבעי היתר אכילה למאן דבעי דין ממון דכי אמרינן שיהא בו היתר אכילה לא בעינן שיהא היתר אכילה להבעלים עצמם אלא אף אם אין היתר אכילה להבעלים עצמם אם יש היתר אכילה לאחרים סגי בהכי וכי אמרינן דבעינן שיהא בו דין ממון בעינן שיהא בו דין ממון להבעלים עצמם ולא מהני מה שיש דין ממון לאחרים ועיין במה שכתבתי בפאת השדה מערכת האל"ף (הוא שדי חמד חלק עשירי) כלל ל"ח דף ל"א ע"ד ובבית יצחק להגאון אבד"ק לבוב יצ"ו בחלק יו"ד סי' קל"ד אות ב' לענין אם הלכה דבעינן דין ממון ושם בסי' קל"ז אמרי בינה סי' כ"א (בדיני יום טוב) ושם הביא בשם מר זקנו הגאון דברי חיים בדיני לולב סי' א' דהמקבל אתרוג מחברו במתנה על מנת להחזיר צריך שיהיה לו זכות וקנייה שיהיה גם לאחר במתנה על מנת להחזיר דאם לא כן לית ליה ביה זכיה ושכן כתב בסידור דרך חיים מרבינו הגדול בעל חוות דעת והביא מה שפלפל בזה (ללמד זכות על ההמון שאינם נזהרים בחומרא זו) הרה"ג מהר"ר שמואל העליר אבד"ק צפת והוא השיב על דבריו באריכות וכתב (בסוף ד"ה הלום ראיתי) ובלי ספק במצוה דאורייתא צריך להזהיר ההמון בזה שידעו ענין נתינת מתנה על מנת להחזיר שלא יקפידו אם יהיה להמקבל איזו טובת הנאה ממתנתו בלעדי מצות נטילה ואף שיש עוד באתרוג הנאת ריח להריח בו ריחא לאו מילתא היא לחשוב בשביל זה לכם ושקיל וטרי שם אי בעינן דין ממון או היתר אכילה ואי סגי בהיתר לאחרים עיין שם דב"ק:

אמנם בבית יצחק יו"ד ח"ב סי' דק"ל הנ"ל כתב באות י"ב במה שכתבו הגאון מליסא בסידורו והגאון דברי חיים דאינו יוצא במתנה על מנת להחזיר אם אין לו רשות ליתן לאחר במתנה על מנת להחזיר אם כן בא הדבר לאין תכלית דאם האחר לוקח לצאת בו מכל מקום גם הוא יש לו רשות ליתן לאחר דזולת זה אינו יוצא ובא הדבר לאין תכלית ואולי יש ליישב זאת אמנם העיקר נראה דאם מתנה על מנת להחזיר מתנה לחלוטין רק צריך להחזיר ולהקנות ויש לו קנין הגוף אין צריך שיהיה לו רשות ליתן במתנה לאחר אמנם אי לא הוי מתנה על מנת להחזיר רק קנין לזמן אלא דמהני משום דגם קנין פירות כקנין הגוף דמי ומיקרי לכם והוא הדין קנין לזמן ובזה בעי שיהיה כל הפירות שלו כמו שכתבו תוספות בבא בתרא ד' ז"ך דבעינן שיקנה קרקע למישטח פרי ולכל דבר מה שאין כן כשאין לו אלא יניקה וכו' סוף דבר לפי מאי דמשמע מהפוסקים דלענין לכם בעינן קנין הגוף כדמשמע מהרא"ם לא בעינן שיהיה לו רשות לחזור וליתן לאחר ובתשובת הרא"ש כלל ל"ה מבואר חילוק בין שאלה למתנה על מנת להחזיר דבשאלה אין השואל רשאי להשאיל ובמתנה על מנת להחזיר יכול להשאיל וליתן לאחר בלא רשות בעלים על מנת להחזיר וזה מבואר כדברי הגאון מליסא אך לפי מה שכתבתי ניחא דשם קאי בשיטת רבינו אביגדור דאין צריך לחזור ולהקנות ובעינן שיהיו כל התשמישים שלו מה שאין כן לשיטת הרא"ש ועיין שם בסימן קל"ז מאות ז' והלאה מה שמפלפל בחומרת סידור הגאון מליסא הנז"ל ועיין בבית יצחק הנ"ל בחלק א"ח סי' ק"ד לענין החילוק שבין היתר אכילה לדין ממון שבהיתר אכילה סגי ביש היתר לאחרים ולא כן בדין ממון והאריך שם בכמה עניינים המסתעפים:

מ) אם נשים רוצות לברך על לולב בשבת שביום טוב של סוכות אם רשאות דמאי טעמא אנשים לא משום דבהיל מחמת החיוב ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים אם כן נשים דליכא חיובא עלייהו לא שייכא הגזרה ויכולות לעשות כמו בשאר ימים זו היא חקירת חכם הובאה בכנסת חכמי ישראל בקונטרס תשיעי סי' צד"ק אות ו' ומטי בה בשם הגאון ר' יצחק דיסקין יצ"ו ואין פותר אותה שם באותו פרק באותו מקום ואולי בקונטריסים הבאים אחרי כן השיבו על זה חכמי ורבני דורנו יצ"ו אך אין אצלי קונטריסים שאחרי כן ולפום ריהטא לדידי חזה דאין רשאות לעשות כן דכבר נודע חקירה קדומה אשר חפרוה שרים הני נשי במאי זכיין לקיים מצות עשה שהזמן גרמא דמן הדין פטורות הן ותני חזקיה כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וכתבו הראשונים הרמב"ן והריטב"א דכיון דגברי מיחייבי בהו אף דנשי לא מיחייבי רשאות שפיר לקיימן ולברך עליהן ולא אמרו כל הפטור וכו' אלא דוקא במצוה שאין שום אדם חייב בה כמו שכתבתי אנכי הדל בשדי חמד במערכת הכ"ף כלל ט"ז סק"ב עיין שם באורך ואם כן כיון דליכא מאן דמיחייב במצות לולב בשבת (ופשיטא דהאנשים לא זו בלבד שהם פטורים בשבת ממצוה זו אלא גם אינם רשאים ליטול בשבת ולא כל הרוצה ליטול יטול והרי הוא כפורץ גדרן של חכמים שאסרו ליטלו בשבת) ודאי דאין הנשים רשאות ליטול ומה גם דמלבד מאי דאיכא משום כל הפטור וכו' אינו פשוט לומר דנשי לא בהילי דאחרי שקבעו עליהן חובה למצוה זו הרי היא בעיניהן כמאן דמיחייבי בה ואיידי דחביבותיה גבייהו אתו לאתויי ארבע אמות ואדרבא בנשי איכא למיחש טפי כן נראה במושכל ראשון לדעתי הקצרה ומי שדעתו רחבה ישכיל על דבר להגדיל תורה והנה שכרו אתו כי טוב שכר"ה:

מא) אתרוג הגדל בעציץ שאינו נקוב אם כשר לצאת בו בשדי חמד סי' ג' אות ד' דף ח' ע"ד הבאתי דברי הרב חיי אדם שנסתפק בזה ושהרב פתח הדביר כתב להוכיח דמהני ושכן מתבאר מדברי הגאון בכורי יעקב עיין שם ועל זה כתב לי ידידי הגאון מהר"ר שלמה פרייעדש אבד"ק ליאדי יצ"ו שבספר קרן אורה על מנחות דף ע' ע"א בדפי הספר הוא דף