שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שפה

דברי הרא"ש שבסימן י"ד הנ"ל היה שמח לקראתם שמבואר יוצא מדברי הרא"ש שפירוש מה שאמרו פרי אחד אמר רחמנא וכו' הוא כדתרגים לה מני"ר ומזה אנחנו למדין דאין קפידא בנטילת שני אתרוגים ביחד משום הא דפרי אחד אמר רחמנא וכו' וזה בשני אתרוגים כשרים וראוים כל שכן כשהאחד אינו ראוי כמו שכתבתי למעלה ועדיין הערתי על מרן מוהריט"א במקומה עומדת:

ומצאתי בשו"ת דבר משה להגאון מהר"ם תאומים בתניינא סי' צ"ו שחקר אם נטל שני לולבים שני אתרוגים אם עובר בבל תוסיף כי בשלחן ערוך סי' תרנ"א סעיף י"ד וט"ו לא נתפרש באם נטל שני לולבין או שני אתרוגים אם יוצא ידי חובת המצוה ומצאתי בתוספות סוטה ד' ח"י דמבואר בדבריהם דאם נטל שני אתרוגים לא יצא דפרי אחד אמר רחמנא וכו' ומביאים ראיה מההיא דשופר אחד אמר רחמנא וכו' וכלל זה הוא בכל המצות היכא דכתבה תורה בלשון יחיד שנים פסולים ובטורי אבן לראש השנה ד' ז"ך האריך לסתור דבריהם והעלה דאף לדברי התוספות דוקא כששניהם כשרים לא יצא אבל אם אחד מהם פסול לא שייך לומר ולא שנים דהפסול כמאן דליתיה דמי אלו תורף דב"ק וכפי הנראה גם הוא לא ראה דברי הרא"ש שבסי' י"ד הנז"ל דלפי פירושו מתבאר דבנטילת שני לולבין או אתרוגים אין חשש משום פרי אחד אמר רחמנא וכו' ועיין בשו"ת דבר משה ח"א סי' י"ז המובא לקמן באות מ"ד לענין שני הדסים אם יש חשש בל תוסיף ואם ירצה ה' עוד אכתוב בענין זה בלא נדר במערכת המ"ם (מצוה שנאמרה בלשון יחיד) בעה"י:

ועל פי דברי הגאון טורי אבן הוליד שם (בדבר משה) דמשכחת בלולב וכו' שהם פסולים ביום טוב ראשון בלבד ובשאר הימים כשרים ואף על פי כן אינו יוצא בהם בשאר הימים וביום טיב ראשון יוצא והיינו באופן שנטל שני אתרוגים ואחד מהם פסול ביום טוב ראשון ואם כן ביום טוב ראשון שפיר יצא כיון דהאחד פסול כמאן דליתיה הוא וליכא שנים אבל בשאר הימים אינו יוצא כיון דשניהם כשרים אמרינן פרי אחד ולא שנים (כלומר לשיטת רבותינו התוספות) ועוד כתב דמשכחת באתרוג שפסול לכל שבעת ימי החג ואפילו הכי יוצא בראשון ולא בשאר הימים והוא למאי דקיימא לן דגזול פסול כל שבעה משום מצוה הבאה בעבירה וביום טוב ראשון פסול נמי משום דבעינן לכם והתוספות בריש פרק לולב הגזול כתבו דמצוה בעבירה לא שייך אלא היכא דמחמת העבירה יוצא ידי מצוה כגון בגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בו אבל של אשירה ושל עיר הנדחת אטו מחמת העבירה שנעשית בו מי נפיק ביה ואם כן בנטל שני אתרוגים ואחד היה גזול ובזה לא שייך לומר דהוי מצוה בעבירה שהרי לא מחמת העבירה באה המצוה דאדרבא בלא העבירה יש לו אתרוג שלו הכשר לצאת בו וכייון דלא הוי מצוה בעבירה ממילא דשניהם כשרים ולא נפיק ידי מנוה בתרווייהו מטעם דפרי אחד אמר רחמנא כנ"ל אבל ביום ראשון דפסול משום דלא הוי לכם ממילא כיון דאחד מהם פסול לא שייך בזה פרי אחד ולא שנים ושפיר יוצא ביום ראשון ובזה יישב קושית התוספות למאי איצטריך למעט גזול מלכם תיפוק לי' משום מנוה הבאה בעבירה וכו' אלו תורף דב"ק (נחזור למאי דאתאן עלה באתרוג פסול שנתערב בכשר ואינו ניכר אם יש תקנה על ידי שיטול שניהם):

שוב נתכבדתי בספר הנורא בית יצחק חלק יו"ד ח"ב די שדר לן מרן המחבר הגאון אבד"ק לבוב יצ"ו וראיתי בסי' מ"ג אות ח' שהביא שאלה זו (והביא ציור השאלה באתרוג כשר שנתערב וכו' אם יש תקנה לצאת על ידי שיטול שניהם ולא כתב בזה אחר זה ולא בבת אחת רק סתם) בשם הרה"ג מר חתנו יצ"ו וכתב לו דבראשית ההשקפה נראה להביא ראיה מסוגיא דיבמות ד' מ"א בקידש אחת משתי אחיות דחולצת ואף דאינה עולה ליבום משום שאם יבא אליהו ויאמר בת יבום היא והוא הדין בשני אתרוגים דבעי ראוי לאכילה אם יבא אליהו ויאמר איזהו הכשר ראוי הוא לאכילה ואף דמסוגיא דבבא בתרא דף פ"א מוכח בהיפך כבר תירץ הבית מאיר בצלעות הבית סי' א' דהתם הוי ספיקא דדינא ולא מהני אם יבא אליהו מה שאין כן בההיא דיבמות דהוי ספיקא דמעשה מהני סברת אם יבא אליהו ואם כן בשני אתרוגים שנתערבו הוי ספיקא דמעשה ושפיר מהני סברת אם יבא אליהו שוב הביא מה שבקהלת יעקב (שהזכרתי בשדי חמד) הביא ראיה בהיפך מסוגיא דפסחים ד' פ"ח גבי שכח מה אמר לו רבו ולפי מה שהוכיח מסוגיא דיבמות הנ"ל תיקשי לן תרי סוגיי אהדדי וכתב לחלק דבפסח עיקר המצוה היא אכילה ולכתחלה בעי אכילה אלא דלא מעכבא ומכל מקום ראוי לאכילה בעינן וכשמחמת ספק אינו ראוי לאכילה אינו יוצא ידי פסח וכן בבבא בתרא וכו' מה שאין כן בהך דיבמות וכי בעינן לכתחלה חליצה ויבום הא לא בעינן אלא חליצה רק שתהיה ראויה ליבום משום הכי כיון דמחמת ספק ראוי ליבום ואין החסרון רק מצד ידיעתינו ואם יבא אליהו ויאמר היה ראוי לא מיקרי זאת אינה ראויה וכן נראה קצת מדברי הבית מאיר הנ"ל שמחלק בהכי אם כן אתרוג דומה להך דיבמות דמי בעינן אכילה באתרוג רק שיהיה ראוי לאכילה הוא דבעינן ומחמת ספק היה ראוי לאכילה לא כן פסח דומה להך דבבא בתרא דבעי לכתחלה קרייה ומחמת ספק לא מיקרי ראוי וסיים שזה חילוק וישוב נכון לדינא והביא בשם מר חתנו שהביא ראיה דלא מהני מסוגיא דעירובין ד' ל"ו בשתי ככרות אחת טמאה ואחת טהורה וכו' והשיבו דשאני עירוב דהטעם דדעתו ודירתו של אדם במקום שמזונותיו שם וכו' כמו שכתב חילוק זה בהתשובה שבעיטור סופרים הנ"ל עיין שם) אלו תורף דב"ק ומתבאר שדעתו העליונה נוטה דבאתרוג מהני לצאת על ידי שניהם והמעיין בגוף דברי הרב בית השואבה בדיני דברים הפוסלים בארבעה מינים אות מ"ה שהזכרתי בשדי חמד יראה שהגאון בית יצחק כיונה דעתו לדעת הגאון חקרי לב בדחייתו לההיא דפסחים גבי שכח מה אמר לו רבו וכו' שדחה דשאני עירוב משום דדעתו של אדם ודירתו במקום מזונותיו וכו' ובבית השואבה הביא ראיה דמהני מסוגיא דפרק גיד הנשה דף צ' ע"ב עלה דאמר ר' יהודה אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת של ימין ואיבעיא לן אי דעת תורה קאמר או דעת נוטה ופשיט דמספקא ליה ורב איקא דחה דילמא פשיטא ליה וכו' עיין שם סיגנון הוכחתו ודעתו נוטה דמהני באתרוג על ידי שיטול שניהם אלא שכתב שאינו מחליט כן להלכה ולמעשה לברך עליו אפילו בשאר הימים עיין שם וכן הסכים להלכה ידידי הגאון רב מבבל מהר"ר יוסף חיים יצ"ו בספרו הבהיר רב פעלים (שנדפס חדש ממש) בשו"ת לא"ח סי' ל"ה על פי סוגיא דיבמות ד' מ"א ע"ב גבי קידש אחת משתי אחיות הנז"ל וכתב שאין סתירה לזה מסוגיא דפסחים ד' פ"ח ודעירובין ד' ל"ו הנז"ל דשפיר דחי להו הרב בית השואבה וכו' באופן שדעת רבנן קדישי הנז"ל נוטה להקל בזה ודלא דמי לההיא דפסחים שוב נדפס בשבט דשנתינו (תרס"ד חוברת חמשית מספר המאסף שנה תשיעית וראיתי שם בסי' נו"ן שנדפסה התשובה שבספר רב פעלים הנ"ל עיין שם ובלי ספק יאירו ויעירו רבני גאוני דורינו יצ"ו על זה בחוברות הבאות:

אמנם אנכי הדל מצאתי תנא דמסייע למרן מוהריט"א מר ניהו הגאון בעל ספרי ערך השלחן בספרו ווי העמודים (על ספר היראים) שמתבאר יפה מדברי קדשו דנקיט כוותיה ולפי שאין ספר היקר הזה מצוי אעתיק לשונו הזהב וזהו (בעמוד זמנים סי' קכ"ד אות ח' דף קי"ז ע"ב) כתב מהרי"ט אלגאזי בספר קהלת יעקב דף ע"ט שאם נתערב אתרוג זה שאינו ראוי לאכילה באתרוג אחר כשר ונוטל שניהם בזה אחר זה לא יצא ידי חובתו דכיון דמדאורייתא אסור לאכול שניהם מספק לא יצא דאף להרמב"ם דחומר הספקות מדרבנן מכל מקום באיקבע איסורא אסור מדאורייתא והביא ראיה לדבר עיין שם משמע דאתרוג שהוא ספק ערלה דלא הוקבע האיסור דאינו אסור אלא מדרבנן יצא ידי חובתו כיון דמדאורייתא מותר באכילה וכן בההיא דפסחים דשכח רבו מה אמר לו אם לא הוקבע האיסור כגון שלא שחט אלא אחד אפילו קודם זריקה פטור מפסח שני ולי נראה כיון דאסור באכילה מדרבנן לא יצא ידי חובתו וכן משמע גבי דמאי דמותר מדאורייתא דרוב עמי הארץ מעשרים הם ואפילו הכי בית שמאי פוסלין ולבית הלל