שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שפד

לערב סכך פסול בכשר מדקיימא לן דאין מבטלין איסור לכתחלה ותירץ וז"ל ואפשר לומר דהא דקיימא לן אין מבטלין וכו' היינו משום גזרה שמא יבא להתיר כל האיסור אבל הכא במצוה ליכא למיחש להכי דכיון דלמצוה קמכוין לא יעשה המצוה בעבירה עכ"ל והמובן לי מדברי קדשו הוא דבעלמא אין מתירין לו לבטל האיסור דחיישינן שמא יתיר לעצמו גם בלא ביטול דכיון שיש היתר להאיסור על ידי ביטול יהיה האיסור קל בעיניו ויבא באיזה פעם להתיר לעצמו גם בלא ביטול אבל כשמכוין למצוה ודאי יחוש שלא לעשות המצוה בעבירה כלומר בלא ביטול דמי בקש זאת מידו ונוח לו שלא יעשה המצוה כלל וכן מצאתי להרב נהר שלום שם אות ב' שביאר בכונת הרב הלבוש וז"ל כתב הלבוש דבעלמא גזרינן שמא יבא להתיר כל האיסור וכו' כלומר דבעלמא גזרו שמא יאכל באיסור בעצמו בלא ביטול אבל הכא לא יעשה כל הסכך מדברים הפסולים כיון דלמצוה מכוון עכ"ל והרי הוא כמבואר כמו שכתבתי ומדברי הגאון אבן שתיה אין נראה כונה זו ויש לדחוק בדבריו שאף הוא היה מתכוין לכך ובאמת שלפי מה שפירשתי בטעם הרב הלבוש מסתברא דגם באתרוג מותר לבטלו כדי לקיים המצוה אף שעל ידי הביטול יהיה מותר באכילה לולא החשש שבפרי מגדים ביו"ד סי' צ"ט דאתו למימר דמבטלין איסור לאכילה וגם הרי כתב בפרי מגדים שם טעם אחר:

לח) אתרוג האסור משום שאינו ראוי לאכילה שנתערב בכשר ואינו ניכר איזהו הכשר אם יש תקנה שיצא ידי חובתו על ידי שיטול שניהם דקמי שמיא גלי איזהו הכשר וכו' כתבתי במערכת ארבעה מינים סי' א' דף ו' ע"ד (ד"ה וחקר) תורף דברי הגאונים מהריט"א וחקרי לב ובית השואבה ושמסיק בבית השואבה דאינו מחליט להלכה ולמעשה לברך עליו אף בשאר הימים עיין שם ונשמט משם להודיע שבספר עיטור סופרים היוצא לאור על יד ידידי הגאון מהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק יצ"ו הובאה חקירה זו בחלק א' דף י"ג (בקונטרס אור הדר) בשם הגאון ר' אליה מקאליש ובהתשובה שם כס פלפלא חריפא להביא ראיות לפשוט ספק זה ודחאם בעומק העיון ולא חתים עלה שתא דמאריה הפותח יד בתשוב"ה אמנם בחלק השני (בקונטרס אור הדר שבדף ג') חתים עלה מאיר מיכל מוילנא פוק עיין במיליה דמר הרב הגדול הנ"ל ואתה תחזה שלא העלה דבר ברור בזה וכותב המשך יבא ולא זכינו לאורו (כי כנראה לא נדפסו מספר היקר הנ"ל כי אם שתי חוברות טהורות) וכבר קדם וזכה ובא לציו"ן דברי העיטור סופרים ידידי הגאון מוהר"י אבעלסאן יצ"ו באסיפתו הגדולה כנסת חכמי ישראל דף ט"ן ריש סי' ס"ב וענותו תרבני שבשפלנו זכר לנו מה שכתבתי בשדי חמד הנ"ל וייעד לדבר בזה במקום אחר וכעת לא ידעתי אם דבר ואיה מקום כבוד דב"ק אמנם במה שסיים שם ויש לעורר מחולין כ"ד באומר הרי עלי מן התורים או בני היונה והביא תחילת הציהוב שבזה ושבזה מהו ספיקא הוא ונפיק וכו' והכא כשר רק חד ואידך הוי חולין בעזרה עכ"ל תמיה לי שמאחר שראה דברי העיטור סופרים איך לא ראה עין הבדולח שכבר הובאה סוגיא זו שם בתחילת התשובה כיעוין שם:

. והנה בגוף דברי מרן מוהריט"א בציור ספק הנ"ל נקט אם יטול שניהם בזה אחר זה וכו' מידי דהוה למה שכתבו הפוסקים לענין תפילין דרש"י ורבינו תם דיניח שניהם בזה אחר זה ויוצא ממה נפשך וכו' (וכן העתיק לשונו הרב בית השואבה הנ"ל) ואיני יודע אם בדוקא נקט כי האי גוונא שהרי לענין תפלין כתבו הפוסקים בסי' ל"ד להניח שניהם ביחד ולכוין בהנחתם שיוצא ידי חובתו באותם שהם כהלכה והשאר הם כרצועות ואם אינו יודע לכוין ולהניח שניהם יחד יניח כדברי האחד וכו' ויסלקם ויניח האחרים וכו' ומובן שיותר טוב להניחם ביחד וכן הוא מנהגינו אנחנו הספרדים יצ"ו ורק אחינו האשכנזים יצ"ו נוהגים להניחם בזה אחר זה ואם כן האי תנא דידן מרן מוהריט"א מדוע תפס השיטה ליקח בזה אחר זה ומאי שנא אתרוג מתפלין ורב אחד מידידי יצ"ו אמר לי דבבת אחת יש חשש משום בל תוסיף או משום דאתרוג אחד אמר רחמנא ולא שנים (כדאמרינן גבי שופר שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות וכן גבי גט ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים) ואמרתי לו שאין בזה כדי שביעה שהרי בתפלין לא חיישינן להכי והרב מהריט"א בא לדמות אתרוג לתפלין ובתפלין לא חיישינן במניחם בבת אחת משום בל תוסיף דכיון שמכוין לצאת רק באותן שהם כשרים ליכא משום בל תוסיף וכן יהיה הדין באתרוג ומשום אתרוג אחד אמר רחמנא וכו' איברא דהכי אמרינן בפרק לולב הגזול ד' ל"ה ע"א פרי אחד אמר רחמנא וכו' כבר כתב הרא"ש בפרק הנ"ל סי' י"ד אמאי דתנן רבי ישמעאל אומר שלשה הדסים ולולב אחד ואתרוג אחד וכו' כל הני שיעורין היינו שלא לפחות אבל יכול להוסיף עליהן ואין בזה משום בל תוסיף ומה שכתב הרמב"ם לפסול משום בל תוסיף כבר חזר בו וכו' ויראה שכן בלולב ואתרוג אין בהם משום בל תוסיף והא דאמרינן פרי אחד אמר רחמנא וכו' היינו לענין חובת לקיחה כלומר אם באת להצריך שנים ושלשה כי היכי דתיתנכר לקיחה פרי אחד אמר רחמנא ולא שנים עכ"ל הרי דאין לפסול נטילת שני אתרוגים לא משום בל תוסיף ולא משום פרי אחד וזה בששני אתרוגים הם כשרים וראוים כל שכן כשהאחד אינו ראוי דאין כאן שנים כי האחד איננו דכמאן דליתיה דמי כיון שאינו כשר וראוי:

והגאון טורי אבן בחידושיו לפרק ראוהו בית דין ד' ז"ך ע"ב אמאי דאמרינן נתן שופר בתוך שופר אם קול חיצון שמע לא יצא הביא מה שפירש הר"ן אם קול פנימי לבדו שמע יצא ואם קול חיצון נמי שמע לא יצא דהוי קול שני שופרות ותמה דהא דאמר אביי לעיל שופר אחד אמר רחמנא ולא שני שופרות היינו דוקא דומיא דפרה דאית לה גילדי גילדי דאי אפשר לקול התקיעה לצאת אלא על ידי כמה גילדי ועוד דאין שיעור שופר על ידי גליד אחד אלא בצירוף כמה גילדי וכן הוא בדבק שברי. שופרות וכו' אבל כשיש שיעור שופר באחד לבד וגם הקול יכול לצאת על ידי אחד לבד כשתוקע בשני שופרות מאי איכפת לן בקול היתר של השני כיון שכל אחד מהשופרות אין צריך להשני לסייע להוצאת הקול או להשלים השיעור אין כאן משום שני שופרות כיון דבלאו הכי נמי סגי שוב הביא דברי התוספות בסוטה ד' ח"י מגילת סוטה שכתבה על שני דפין פסולה שכתבו הוא הדין אם כתב לה שתי מגילות ומחקם לתוך כוס אחד וכו' (הביא כל דברי התוספות וסיים) ובעיני דברי תימה הן דודאי אם כתב שתי מגילות ומחקן לתוך כוס אחד כיון דכל אחד ספר שלם בפני עצמו הוא לית לן בה ולא אמרו ספר אחד אמר רחמנא וכו' אלא בכתב מגילה בשני דפין שלא נגמרה המגילה אלא בצירוף שני הדפין אבל אם כל אחד הוא ספר שלם בפני עצמו לא איכפת לן במה שהם שני ספרים וכו' (כתב לדחות הראיה שהביאו מדאמרינן שופר אחד אמר רחמנא וכו') ועל מה שהביאו מההיא דפרק לולב הגזול פרי אחד אמר רחמנא וכו' כתב והא דאמרינן פרי אחד אמר רחמנא לאו למימרא דאי נקיט תרי או תלתא לאו כלום הוא אלא הכי קאמר פרי אחד חייבו רחמנא ליקח ולא שנים דהכי אמרינן התם פרי עץ הדר פרי שטעם פריו ועצו שוים ואימא פלפלין לא אפשר דהיכי נעביד נינקוט חדא לא מינכרא לקיחתו נינקוט תרי ותלת פרי אחד אמר רחמנא פירוש לא חייבה תורה ליקח אלא אחד ואין צריך ליקח שנים ואם כן על כרחין לאו היינו פלפלין כיון דבאחד לא סגי דלא מינכרא לקיחתו וטפי מחד לא חייבה תורה ובהכרח לומר שהוא אתרוג ותדע וכו' (האריך קצת להכריח היפך סברת התוספות ושוב דחה מה שהכריח וסיים) ואף על פי שאין מכל זה ראיה היפך דעת התוספות אפילו הכי כיון דראית התוספות אינה ראיה זיל בתר סברא ומסתברא דאם כתב שתי מגילות לסוטה אחת לית לן בה ואין התוספת פוסל משום ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים והוא הדין גבי שופר אם שמע שתי קולות ביחד משני שופרות לית לן בה והא דאם קול פנימי שמע לא יצא לאו משום שני שופרות ואף קול פנימי שמע אלא אפילו בשומע קול פנימי לחוד נמי לא יצא מפני התקיעה וכפירוש רש"י עכ"ל הגאון ואומר אני ההדיוט שאם היה רואה דברי