שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שפג

תוספות בכתובות ד' ע"ב ובמנחות ד' ס"ה לענין ברכת זבה שמתחלה הוי דבר שאין בידה שלא תראה ודומה למה שכתב בתשובת הרשב"א גבי צדקה וכיוצא שאין לברך משום שאין בידו לקיים המצוה דשמא לא יקבל העני וכו' ובהרא"ש פרק קמא דכתובות מביא דיש אומרים לברך ברכת אירוסין אחר הקידושין שמא תחזור בה האשה והיינו נמי משום דלאו בדידיה תליא מלתא שהרי אינו יכול לקדשה בעל כרחה (ויש לחלק העניינים) והוא הדין בדבר שאין בידו מתחלתו אין שייך לברך דשמא יהיה נמנע מזה לאונסו אבל בדבר שמתחילה הוא בידו ובדעתו לעשותו בודאי יכול לברך שפיר וכשחוזר מדעתו וכל שכן. כשיהיה נאנס אחר כך לא הויא ברכה לבטלה למפרע (ובמפתחות הספר הביא שכיוצא בזה כתבו התוספות בשבועות ד' מ"ו ד"ה אבל מכאן רצו לדקדק דמי שעבר על החרם לא יפסול לשבועה כיון דבשעת קבלת החרם איכא למימר בקושטא אישתבע) וביותר אין לחוש לזה לפי מה שכתבו התוספות בראש השנה ד' ל"ג והר"ן שם וברא"ש בפרק קמא דכתובות סי' מ"ט ורבינו יונה בפרק אלו דברים דברכה שאינה צריכה הוא איסור דרבנן וכו' אלו תורף דב"ק ודבריו נכונים ונכוחים וככל החזיון הזה כתבתי אנכי הדל בפאת השדה מערכת הבי"ת (הוא שדי חמד חלק י"א) כלל נ"ו לגבי החקירה דאיך תקון רבנן לברך על המצות עובר לעשייתן והלא יש לחוש שיחזור בו או יאנס ולא יעשה המצוה ותהיה למפרע ברכתו לבטלה עיין שם:

לו) אתרוג של שותפות דלא מהני חידש רבינו אביגדור כהן צדק מובא בתשובות הרא"ש כלל ל"ה סי' ב' דהא דאמרינן בבבא בתרא ד' קל"ז האחים שקנו בתפיסת הבית לא יצא היינו דוקא כשקנו לאכילה לחלוק ביניהם דאמרינן דכמאן דפליגי דמי אבל אם קנו לצאת בו ידי חובתם ודאי דיוצאים בו ומהאי טעמא מנהגנו ליקח אתרוג בשותפות ובספר מנחת ברוך הנ"ל כתב בריש סימן צ"ה דיחיד הוא רבינו אביגדור בזה ומרן הבית יוסף לא הביאו ומהמנהג ליקח בשותפות אין הכרע שכבר כתבו הראשונים כמה טעמים אבל ודאי שאין יוצאים בשותפות אלא שצריך טעם למה לא מהני וכמה שכתבו הרשב"ם והתוספות בטעם דין זה יש לפלפל וכו' והאריך בזה ומסיק דלא כרבינו אביגדור דמחלק בין קנו לאכילה בעלמא להיכא דקנו לשם מצוה עיין שם דב"ק ומאד נפלאתי במה שכתב שרבינו אביגדור יחיד הוא בסברתו והלא הרב המגיד בשמיני מהלכות לולב דין י"א כתב כן בשם הרשב"א וז"ל ומסתברא דהא דאחין בשלא לקחוהו לצאת בו אלא לאוכלו ולהריח בו אבל לקחוהו לצאת בו ודאי בכל גוונא יוצאים בו דאמרינן יש ברירה שהרי משעה שלקחוהו היו יודעים שאין ראוי לחלק ועל דעת כן לקחוהו שבשעה שיטלנו כל אחד לצאת בו שיהיה כולו שלו דומיא דשותפין שנדרו הנאה וכו' וסיים הרב המגיד ואפשר שעל זה סמכו בהרבה מקומות שלוקחין לולב אחד וכל הקהל יוצאין בו בין בראשון בין בשני עכ"ל הרי דזו סברת הרשב"א גם כן ועיין שם בקובץ על יד מה שפלפל בדין זה והביא שם דהריטב"א לא סבירא ליה כהרשב"א ומה שכתב שמרן הבית יוסף לא הביא סברת רבינו אביגדור הנה בבית יוסף סוף סי' תרנ"ח הביא דברי הרב המגיד במילואותם כאשר עיני כל תחזינה מישרים והרמ"א שם כתב כדברי הרב המגיד והאריך בדין זה הגאון מסלאנים בספרו הנורא עמק יהושע סי' י"א ומסיק לדינא שכל אחד מהשותפים מוכרח ליתן חלקו באתרוג במתנה על מנת להחזיר ובלאו הכי לא יצא עיין שם פלפול עמוק מהגאון המחבר ויבדל לחיים טובים ממר בריה ידידי הגאון אבד"ק ריגא יצ"ו:

לז) אתרוג האסור (של ערלה ותרומה טמאה) אם מותר לבטלו או לא כתבתי במערכת ארבעה מינים סי' א' אות י"ג בשם הגאון פרי מגדים ביו"ד סי' צ"ט בשפתי דעת ס"ק י"א דלכאורה היה נראה דלפי מה שכתבו הגאונים בית חדש וטורי זהב ומגן אברהם ריש סי' תרכ"ו דמבטלין סכך פסול אפילו בחול המועד משום דמצות לאו ליהנות ניתנו שרי לבטל ומסיק דאסור כיון דאי מבטל ליה שרי באכילה אתו למימר דמבטלין איסור לאכילה וכל שכן שלפי הטעם דבסכך פסול מבטלין קודם יום טוב אין ראיה כלל ואף במצות אין מבטלין עיין שם וכנראה לא עיינתי אז בפרי מגדים א"ח שוב התבוננתי שם בסי' תרכ"ו במשבצות סק"ב וראיתי שכתב וז"ל ואתרוג האסור לבטל בשל אחרים יש לומר כיון דסוף סוף אסור הוא באכילה תו לא מיקרי לכם אף האיסור מדרבנן עכ"ל ודבריו צריכים ביאור ואין לפרש שכונתו על דרך שכתב ביו"ד סי' צ"ט שאם כן לא הוה ליה למימר כיון דאסור באכילה לא מיקרי לכם אלא הכי הוה ליה למימר כיון שאין ההיתר בסכך אלא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו שהכונה כיון שאין לו שום הנאה בזולת הנאת המצוה לא אסרו אם כן באתרוג שעל ידי הביטול יש לו הנאת הגוף מלבד הנאת המצוה שהרי על ידי הביטול יהיה מותר באכילה בכי האי גוונא יש לומר שפיר דאף שמה שמבטלו הוא משום צורך המצוה אסרו לבטלו או כלשון שכתב שם כיון דשרי באכילה אתו למימר דמבטלין איסור לאכילה וגם איני מבין מה שכתב כיון דסוף סוף אסור באכילה לא מיקרי לכם דמאחר שנתבטל למה יהיה אסור באכילה וגם קשה מה הלשון אומרת לבטל בשל אחרים והיה לו לומר לבטל באחרים ומאי בשל דקאמר ומצאתי בספר אבן שתיה להגאון אבד"ק לוצין יצ"ו בסי' כ"ד שהביא דינו של הפרי מגדים שבסימן תרכ"ו הנ"ל בזה הלשון הפרי מגדים בסי' תרכ"ו הביא בדין אתרוג האסור באכילה וביטלו במזיד ברוב אתרוגים כשרים אי כשר לצאת בו או לא ועיקר ספיקו נראה לי משום דהא קיימא לן דבמצוה אין בה משום אין מבטלין איסור לכתחלה כמו שכתב הטורי זהב כאן דהא עיקר הטעם שקנסו חכמים במבטל איסור במזיד שאף בדיעבד אסורה לו הוא משום שאם לא יאסרו עליו יבא לבטל כל האיסורין כמו שכתבו הפוסקים וכל זה לא שייך במצוה דכיון דרוצה לעשות מצוה בודאי לא יעשה על ידי עבירה הלכך במצוה מותר לבטל אפילו לכתחלה איסור בהיתר ומהאי טעמא מבטלין לכתחלה סכך פסול ברוב סכך כשר ולפי זה באתרוג נמי הוי שרי לבטל ברוב כשרים מכל מקום מסיק לאיסור והיינו משום דאתרוג כיון שהוא עומד לאכילה גם כן אית ביה נמי משום אין מבטלין וממילא אסור הוא באכילה וכיון שכן לא הוי בכלל לכם ואין יוצאין בו כן הוא ביאור דבריו אלא שיש לתמוה למה החמיר כל כך דנהי דהמבטל דבר איסור במזיד אסור לו להמבטל עצמו מכל מקום לאחרים מותר וכי האי גוונא מיקרי לכם כדאיתא בפרק לולב הגזול ד' ל"ה דבאתרוג של תרומה טהורה אף ישראל נפיק ביה הואיל ולכהן חזי לאכילה לכם קרינן ביה הרי דלא בעינן שיהא היתר אכילה לבעלים עצמם והאריך לישא וליתן בדין אתרוג האסור באכילה אם יוצאין בו ואם יש חילוק בין אתרוג שאסור באכילה בלבד להיכא שגם בהנאה אסור ובדין איסורי הנאה אי חשיבי שלו משום מה שיש בידו רשות למחות ביד אחרים שלא ליטלו וכתב במסקנתו שלולא דברי הפרי מגדים היה נראה לו שאם אין לו אתרוג מהודר בזה נוטל אותו ומברך עליו אלו תורף דב"ק ומובן שיש הבדל בסיגנון דברי הפרי מגדים בין מה שכתבתי אנכי הדל בשמו (שנראה שדבריו הם לענין אם מותר לערב אתרוג האסור או לא משום דאין מבטלין איסור לכתחלה) למה שכתב הרב הנ"ל יצ"ו בשמו שספקו הוא במי שכבר עבר ובטלו אם כשר לצאת בו ומקום הספק הוא משום שבטלו במזיד שהדין הוא בעלמא שאסור להמבטל עצמו ולפי פירושו קשה למה סתם הפרי מגדים ופסיק ותני דאסור והיה לו לבאר דלאחרים מותר כדקיימא לן בעלמא במבטל איסור במזיד וגם לשונו שהעתקתי למעלה מורה דעל לכתחלה הוא דמיירי אם מותר לבטל וגם מצד הסברא נראה דאינו פשוט לומר בנדון זה דאסור להמבטל עצמו דיש לומר דעד כאן לא אסרו להמבטל עצמו אלא במבטל להנאתו לצורך עצמו אבל אם בטלו לצורך מצוה אף אם נאמר שלכתחלה לא היה רשאי לבטלו מכל מקום כשעבר ובטלו אפשר שלא קנסו לאסרו עליו כיון שלא ביטלו אלא משום מצוה:

ומה שכתב בשם הפוסקים בטעם הדבר שאין במצוה משים ביטול איסור לכתחלה כנז"ל הנה מארא דהאי מילתא מר ניהו הרב הלבוש בסי' תרכ"ו סעיף ב' שהוקשה לו על מה שמותר לערב