שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שפא

תרמ"ט אות ז' (השנית) העתיק בשמי מה שכתבתי בשדי חמד בשם בכורי יעקב אך אחד מחכמי דורנו כתב לי שמתפלא בזה כי אחרי שהארץ כדורית אין בה מעלה ומטה בשטח הסובב אותה כמשפט הכדור לכן אין מקום לחקירה זו וכו' אלו תורף דבריו ומי שנמצא אצלו ספר הנ"ל ישכיל על דבריו:

וחקר ידידי הגאון מהרש"ל הכהן דומ"ץ וילנא יצ"ו בספרו הבהיר בנין שלמה בסי' מ"ח בעיקר הדין דבעינן נטילה כדרך גדילתן אם הוא דוקא למעט כשנוטלן על ידי שהופכן מלמטה למעלה הוא דלא יצא דזה מיקרי שלא כדרך גדילתן אבל אם נטלן לרחבן שפיר דמי דזה נמי מיקרי דרך גדילתן דלפעמים מתפשטים לצדדין או דילמא הא נמי מקרי שלא כדרך גדילתן ובעינן נטילתן זקופים ראשן למעלה דוקא אבל אם שני ראשים שוים לא יצא ומצא בהגהות מוהרל"ח בסימן תר"ל שכתב מפורש לענין סכך של הסוכה דמה שמונח לרוחב שפיר חשיב דרך גדילתו דגם לפעמים הוא גדל כך רק כשמעמידין צד התחתון למעלה לא הוי דרך גדילתו ומשם יש ללמוד ללולב דמה שנוטלן לרחבו מיקרי דרך גדילתו אך כתב שמהרל"ח לא הביא שום ראיה לדבריו ותימה על הפוסקים שלא הזכירו דין זה בסכך שלא להעמיד הסכך שלא כדרך גדילתו וחתר להביא ראיות דגם כשנוטלן לרחבן מיקרי שלא כדרך גדילתן וצדד בזה ומסיק דעדיין הדבר צריך עיון וחידוש הוא שלא זכר שר דברי הגאון מחצית השקל בסי' תרנ"א ס"ק כ"א שאחר שהעתיק מה שכתב בדרכי משה על המדקדקים שלא להפוך הלולב כשמנענעים למטה כדי שיהיו דרך גדילתן סיים ולפי זה כשמהפך האתרוג קודם הברכה כדי שיהיה עובר לעשייתן כבסעיף ה' אם לא היפך שיהיה עוקץ של אתרוג. למעלה אלא לצדדים לא מיקרי היפך לדעת דרכי משה הנ"ל אבל באליהו רבה כתב דגם זה מיקרי הפך וקצת משמע כדבריו ממגן אברהם סק"ז עכ"ל הרי שדבר זה במחלוקת הוא שנוי ודעת הרב מחצית השקל נוטה לדברי הרב אליהו רבה דחשיב היפך שגם בענין זה מיקרי שלא כדרך גדילתן ובקונטרס מנחת פתים שם כתב שדעת המחצית השקל דגם בנוטלו לצדדים הוי שלא כדרך גדילתן והגאון המחבר סיים ואני מצאתי מפורש כן ברוקח סי' ר"ך וכן משמע בתוספות סוכה ד' ל"א ד"ה הואיל ודוק עכ"ל גם בספר יראים השלם עם ביאור תועפות ראם שנדפס מקרוב לידידי הגאון דומ"ץ מינסק יצ"ו בסימן תכ"ב דף רמ"ג ע"ב אות ל' כתב דבספר רביד הזהב פרשת תרומה (ד"ה עצי שטים עומדים) הביא בשם הרוקח בהלכות לולב סי' ר"ך וגם במטה משה הביא לדברי הרוקח עיין שם וכשנוטל האתרוג יהי' זנבו מן הצד או למעלה ויברך הברכה וכו' ואחר שיברך יהפוך הלולב והאתרוג דרך גדילתו הרי מפורש דנטילת האתרוג לרחבו לא הוי דרך גדילתו והוא הדין ללולב דמאי שנא ושהשיג שם על הגהות מהרל"ח הנ"ל מדברי הרוקח הללו:

ועל מה שכתב בבנין שלמה שם (בד"ה ודע) לדקדק מלשון רש"י דבאתרוג לא בעינן דרך גדילתן מדהשמיט רש"י בסוכה ד' מ"א וד' מ"ה אתרוג ולא אמר דבעינן כדרך גדילתו אלא בלולב והדם וערבה והסביר לחלק ביניהם כיעויין שם הנה בספר ארחות חיים החדש בסי' תרנ"א אות ט' כתב מר מחותנו ידידי הגאון מבערזיאן יצ"ו שבדברי המגן אברהם (בסק"ז) מבואר שגם באתרוג שגידולו תלוי למטה דינא הכי ושמצא בירושלמי פרק ה' דברכות סוף הלכה ב' שמפורש כן ושהעירוהו מרש"י סוכה ד' מ"ה ע"ב ד"ה כל שהשמיט אתרוג ובתועפות ראם שם הביא מה שהוכיח בבנין שלמה מדברי רש"י ודחה הוכחה זו וגם הוא כתב שמפורש בירושלמי פרק ה' דברכות כל ארבעה מינים בעינן דרך גידוליהם וגם בבנין שלמה כתב דמשמע להדיא מדברי הרמב"ם בפרק ז' מהלכות לולב דין ו' וכן משאר פוסקים שכל ארבעה מינים צריך ליטלן דרך גדילתם מה שכתב משאר פוסקים נראה שכונתו למגן אברהם סי' תרנ"א סק"ז (על מה שכתב מרן בסעיף ב' שיטלם ראשיהן למעלה ועיקרם למטה) שכתב ועיקריהם ואף על גב דאתרוג תלוי באילן ועוקצו למטה מכל מקום מיקרי דרך גדילתו עוקצו למטה מצאתי כתוב בשם רי"ץ גיאת עכ"ל וכן כתב בשלחן ערוך הגאון מהרז"ש בסעיף י"ב בפירוש דכל הארבעה מינים צריך ליטלן דרך גדילתם ושאתרוג שעוקצו למטה וכו' כמו שכתב במגן אברהם ומה שכתב במגן אברהם בשם רי"ץ גיאת הנה בזמנינו נדפס ספר שערי שמחה (ונקרא מאה שערים) לרבינו יצחק גיאת ונשמט משם לשון זה רק כתוב וכולן אין יוצאין בהן אלא דרך גדילתן עיין שם בעמוד ח"ק:

לד) אתרוג של טבל הגאון מוהרמב"ח בכפות תמרים בסוכה ד' ל"ד רצה לפוסלו מטעם דטבל הוי מוקצה ואסור לטלטלו כמבואר בריש פרק מפנין דטבל חשיב מוקצה ובשו"ת רבינו חיים הכהן מלבוב בתשובה מנכד המחבר בדף ט' ע"ד האריך לפלפל בזה וסיים וז"ל מבואר מכל זה דמותר לטלטל מוקצה לצורך דבר מצוה והוא הדין דמותר לטלטלו כדי לצאת בו ידי חובת ארבעה מינים ולא חיישינן למה שהוא מוקצה ועוד יש טעם לומר דלא חשיב מוקצה כלל דאיך נימא דהוי מוקצה כיון דחזי לצאת בו לא אקצי דעתיה מניה:

עוד כתב שם (בתשובות רח"ב מלבוב) בדף יו"ד ע"א דבשו"ת רבינו בצלאל סי' ט"ו העיר לאסור אתרוג של טבל משום שאין בו היתר אכילה ומבואר בסוכה ד' ל"ה דבעינן היתר אכילה וקרא ערער על הנוהגים לחתוך אתרוגים מגנות הנכרים ונתמרחו ביד ישראל דחייב במעשר והוי טבל ואיך יוצאים ידי חובתם ורבינו הרשד"ם השיב דכדאי הרמב"ן שמכשיר אתרוג של טבל לסמוך עליו ובפרט דתרומת פירות דרבנן וגם בזה השיג בכפות תמרים שם דאין לסמוך על הרמב"ן כיון דאין בו היתר אכילה והרב הנ"ל כתב דאף דכן משמע מדברי רש"י שם דטבל חשיב אין לו היתר אכילה וכן היה אפשר לומר בדעת התוספות אבל הכריח שאי אפשר לומר כן בדעת התוספות אלא צריך לומר לדעתם דחשיב יש לו היתר אכילה משום שיכול להפריש עליו ממקום אחר ואף שאין מגביהין ביום טוב תרומה ומעשר חשיב הואיל משום שראוי בחול להפריש עליו ממקום אחר וכי האי גוונא חשיב הואיל כדאמרינן הואיל ואי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וכו' אף על גב דאין מפקירין ביום טוב ועל כרחין דאמרינן הואיל ואי בעי מפקר נכסיה בחול וכו' ועוד מטעם אחר חשיב טבל יש בו היתר אכילה הואיל וחזי לחולה שיש בו סכנה ולא דמי לתרומה טמאה וכו' האריך קצת לבאר זה וכן האריך לבאר הטעם הראשון וסיים) ואם כן מבואר מכל זה דאין לפסול טבל משום דלא מיקרי היתר אכילה כאמור שוב כתב דהתוספות והר"ן רצו לפסול של טבל משום דהוי כאתרוג השותפין ולזה האריך להוכיח כדעת הרמב"ן דאין בטבל אתרוג של שותפין מפני חלקו של כהן מכל מקום יוצאין בו דהנה בא"ח סי' י"ג פסק מרן דמותר ליטול טלית שלא מדעת חבירו אף דטלית שאולה פטורה אמרינן דניחא ליה דליתעביד מצוה בממוני' ונותנו לו במתנה על מנת להחזיר ומקשים דבסי' תרמ"ט פסק דאסור ליטול לולב ביום ראשון שלא מדעתו דהוי שאול ואמאי לא נימא דניחא ליה וכו' ונותנו לו במתנה על מנת להחזיר וכתב הרב הנ"ל ליישב דודאי היכא דמטי ליה פסידא לא אמרינן ניחא ליה וכו' והרב מהר"י מינץ כתב דמי שנתן אתרוג מהודר לחבירו ואבדו אינו חייב להחזיר לו אלא אתרוג כשר אף שאינו מהודר ובשו"ת גור אריה סי' ל"ד העלה דלענין מתנה על מנת להחזיר ודאי דחשיב חזרה ואם כן לא סתרי פסקי השלחן ערוך אהדדי דבאתרוג לא אמדינן דעתיה דניחא ליה ליתן במתנה על מנת להחזיר דהרי יפסיד מה שלא יחזיר לו מהודר כל כך דלענין מתנה על מנת להחזיר חשוב חזרה אבל בטלית שפיר אמדינן דעתיה דניחא ליה במתנה על מנת להחזיר שהרי לא יגיע לו הפסד דאם יאבד צריך לשלם לו דמי גלימא מעליא ואם כן בשותפות דכהן יש לומר שדעתו גם באתרוג שיהא שלו במתנה על מנת להחזיר דלא יהיה לו הפסד לענין אבידה דגם בשאלה אם יאבד יהיה פטור כמבואר בסי' ס"א דאפילו מזיק מתנות כהונה פטור מלשלם ואם כן אין לו הפסד אם יתן במתנה על מנת להחזיר ולזה שפיר יוצא בו אף אי חשיב שותפות ומבואר מכל זה דאין שום חשש באתרוג של טבל וכדעת הרמב"ן ואחריו החזיק הרב מהרשד"ם ודי בזה להחזיק מנהגם של ישראל שחותכים אתרוגים מגנות הנכרים ונתמרחו ביד ישראל ולא חיישי למאי דהוי טבל:

והגאון