שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שעח

מהתורה לקולא ורק מדרבנן אסור וכשיש עוד ספק הוי ספק דרבנן וזה בעלמא אבל בערלה דספק אסור מהלכה למשה מסיני מדאורייתא לא מהני ספק ספיקא הנה לפנינו דברי הרדב"ז דמהני ספק ספיקא וגוף הדין תלי בפירוש דברי טורי זהב סי' רצ"ד ס"ק שכתב דלכן שינתה התורה לאסור ערלה בארץ ישראל מקרא ובחוצה לארץ הלכה למשה מסיני שרצתה התורה דבארץ ישראל יאסור ספיקא ובחוצה לארץ מותר ספיקא ומזה יש ללמוד דבערלה בארץ ישראל ספיקא מן התורה לחומרא ודבריו נאמרים לשיטת הרשב"א אבל להרמב"ם דכל ספיקא מדאורייתא לקולא איך נימא דכתבה התורה בערלה לאסור ספיקא מן התורה הרי בכל התורה ספיקא לקולא ועל כרחין להרמב"ם היה הלכה בחוצה לארץ ספק מותר אף קרוב לודאי כמו שכתב הר"ן ובארץ ישראל קרוב לודאי אסור מדאורייתא אבל ספק שקול מותר מדאורייתא ומהני שפיר ספק ספיקא:

ובדין אתרוג מפירות ערלה ודאית בחוצה לארץ שנחלקו הפוסקים אם כשר לפי שמותר באכילה למי שאינו יודע האריך הרב בית השואבה בדיני דברים הפוסלים בארבעה מינים אות ל"ה והלכה זו העלה למעשה כיון דאשכחן למז"ה שבשלטי גבורים דכתב בהדיא דגם אתרוג של ערלה בחוצה לארץ פסול יש לחוש לדבריו להחמיר ומיהו אם בדיעבד נטלו יצא ידי חובתו אלא דלחומרא יחזור ויטול אחר שאינו של ערלה אבל לא יברך (ועיין בדין זה בגוף דברי ארחות חיים החדש שרשמתי לקמן בד"ה והגאון מנחת) והמעיין בגוף דב"ק ישר יחזה שכתב כן רק מצד חומרא אבל מצד הדין דעתו היא דאתרוג של ערלה בחוצה לארץ כשר והביא שם דברי הרב בית יהודה בח"ב סי' ל' שהרבה להפליא על הרב מגן אברהם בסי' תרמ"ט ס"ק כ' שכתב להכשירו ובסוף דבריו כתב שהורה למעשה בפשיטות דאתרוג ערלה ודאית בחוצה לארץ אסור בין ליודע שהוא ערלה בין למי שאינו יודע כיון דמיכתת שיעוריה כמאן דליתיה דמי והביא דבריו בהרחבה הוכחותיו וראיותיו והרבה להשיב עליהן וליישב דברי הרב מגן אברהם והמציא טעם נכון דאתרוג מערלה בחוצה לארץ חשיב יש לו היתר אכילה אף להסוברים דאסור להאכילו לחבירו (כמו שכתב מרן הבית יוסף לדעת הרמב"ם והרא"ש דהשמיטו מאי דאמרינן בפרק קמא דקידושין ד' ט"ל ע"א ספק לי ואנא איכול משום דסברי דאסור להאכילה למי שאינו יודע שהוא ערלה) שהרי קיימא לן דפירות ערלה של חוצה לארץ אינן צריכות שריפה ולא גניזה אלא זורקן כמבואר בריש כיצד מברכין דזורק את האביונות וכו' וכן פסקו הרי"ף והרא"ש שם ואמאי לא חיישינן שמא ימצאם ישראל ויאכלם לדעת הפוסקים דאסורים באכילה אף למי שאין יודע שהם של ערלה ובעל כרחין לומר דדוקא להאכיל בידים בהדיא למי שאינו יודע אסור אבל אם הוא ימצא ויאכלם היתר גמור הוא לדידיה ואם כן הרי זה מקרי יש לו היתר אכילה והמז"ה שהביא השלטי גבורים דפסל אתרוג מערלה בחוצה לארץ יש לומר דסובר דבעינן יש לו דין ממון וזה אין בו דין ממון מיקרי אבל הפוסקים שהשמיטו הך דספק לי ואנא איכול משום דסברי דאסור להאכילו יש לומר דקים להו כמאן דאמר טעמא דערלה משום דבעינן היתר אכילה ולא בעי דין ממון וכיון דמותר לזרוק האתרוג של ערלה בחוצה לארץ אף שאפשר שימצאנו ישראל ויאכלנו משום דלדידיה אין בו שום איסור אכילה אם כן חשיב יש לו היתר אכילה אלא דמכל מקום לכתחלה חש לה רב לסברת המז"ה הנ"ל כן מתבאר למעיין באריכות דבריו והגאון אמרי בינה בהלכות יום טוב סי' כ"א אות ט"ז האריך קצת בדברי המגן אברהם ומסיק דבריו בצריך עיון וכל תורפיה הוא משום כיון דאסור להאכילו לחבירו מיקרי אין בו היתר אכילה ולא נחית לסברת האי"ש צדיק הרב בית השואבה דכיון שמותר לזורקו אף שאפשר שימצאנו ישראל מיקרי יש בו היתר אכילה ואין להאריך אחרי שגם הרב בית השואבה מודה דלכתחלה יש לחוש לסברת המז"ה ולענין דיעבד אפשר שגם הגאון אמרי בינה מודה דיצא:

עוד כתב שם (בית השואבה) באות ל"ו דהגאון מהרמב"ח בספר כפות תמרים בסוגיא דדף ל"ד ע"ב נסתפק אם אתרוג של ערלה בחוצה לארץ פסול כל השבעת הימים דהא קיימא לן דערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני וכי היכי דבארץ ישראל טעונה שריפה הכי נמי בשל חוצה לארץ וכו' או אפשר דאף דאסורה באכילה ובהנאה מכל מקום אפשר דאינה טעונה שריפה ואם אינה טעונה שריפה אף דאסורה בהנאה ולא הוי משלכם וכו' והרב המחבר פשיטא ליה דאינה טעונה שריפה מדשלח ר"י בסוף פרק קמא דקידושין ד' ט"ל סתום ספיקא ואבד ודאה והכרז על פירותיהן דטעונים גניזה דאף אם נפרש דאבד ודאה היינו בשריפה היכי אמר על פירותיהן גניזה הא קיימא לן כל הנשרפין לא יקברו ועוד דבריש כיצד מברכין אמר רב צלף של ערלה בחוצה לארץ זורק את האביונות והכי עביד מר בר רב אשי וכן פסקו הרי"ף והרא"ש אלמא דאינה טעונה שריפה אלא זורקן לכן העלה לדינא דכשר לצאת בו בשאר ימים ולברך עליו אף לדעת הפוסקים שאסור להאכילו למי שאינו יודע שהוא ערלה כן הוא העיקר ודלא כהרב מהר"י עייאש אלו תורף דב"ק והנה בחידושי הריטב"א בריש פרק לולב הגזול כתב בזה הלשון ובכלל זה כל שפיסולו מחמת שעומד לשריפה כגון של אשירה ושל עיר הנדחת ושל ערלה ושל תרומה טמאה דפיסול דידהו משום דקיימי לשריפה וכל העומד לישרף כשרוף דמי וכאילו אין כאן אלא אפרו וזהו שאמרו דכתותי מיכתת שיעוריה ואלו ודאי בכלל מה שאמרנו שפסולם כל שבעה אפילו בגבולין עכ"ל וכיון דתלי טעמא דפיסול כל שבעה משום דטעונים שריפה אם כן לפי מה שהכריח הרב בית השואבה דערלת חוצה לארץ אין טעונה שריפה אם כן מוכח דאינה נוהגת כל שבעה ומה שכתב דנוהגת כל שבעה היינו ודאי בשל ארץ ישראל:

והגאון מנחת חינוך בפרשת קדושים מצוה רמ"ו בס"ק יו"ד כתב לכאורה ערלה בחוצה לארץ גם כן מהנשרפין דמאי שנא אך בפני יהושע ברכות בסוגיא דצלף דעתו דערלת חוצה לארץ אינו בשריפה והביא ראיה דזורק את האביונות ולא שרפם אך הוא כתב זה אליבא דמאן דאמר ערלה בחוצה לארץ מהלכות מדינה ולי נראה דאף למאן דאמר הלכה למשה מסיני מכל מקום כיון דכל הנשרפין צריך קרא לרבויי שישרפו ובלא זה הוי מהנקברים עיין סוף תמורה ובתוס' דנעשית מצותו אם כן בשלמא בארץ ישראל דמבואר בתורה איסורו ויש היקש לכל התורה או במה מצינו הוי בשריפה אבל בחוצה לארץ דאינו מבואר בקרא רק מהלכה למשה מסיני אם כן כיון שלא גילו חז"ל דהלכה היא בשריפה מהיכא תיתי דטעונה שריפה והוי דינו ככל איסורי הנאה דעלמא אחר כך מצאתי כן בכפות תמרים סוכה שם עי"ש והוא תנא דמסייע להרב בית השואבה דערלה בחוצה לארץ אינה טעונה שריפה והביא גם כן בשם הגאון פני יהושע הראיה שהביא בבית השואבה מההיא דזורק את האביונות ובספר ארחות חיים החדש בסימן תרמ"ט אות יו"ד בתורת מר מחותנו הגאון יצ"ו ראיתי שהביא מה שצדד בפני יהושע דערלה בחוצה לארץ אם טעונה שריפה תלוי באם היא הלכות מדינה או הלכה למשה מסיני ושבמנחת חינוך כתב דגם אי היא הלכה אינה טעונה שריפה וגם הביא מה שכתב בכפות תמרים אם אתרוג של ערלה בחוצה לארץ כשר מיום שני וכו' וסיים ועיין ריטב"א סוכה כ"ט דמפורש דשל ערלה פסול כל שבעה ואולי מיירי בשל ארץ ישראל עכ"ל ולפי מה שהעתקתי לשון הריטב"א שכתב הטעם משום דכתותי מיכתת שיעוריה מוכרחים לומר דמיירי בשל ארץ ישראל לפי הוכחת הגאונים מהש"ס דערלת חוצה לארץ אינה טעונה שריפה כנז"ל ושפיר פסק הרב בית השואבה להכשיר בשאר הימים כנז"ל:

עוד יש מקום לכאורה לפקפק באתרוגים מארץ ישראל שמוציאים אותם לחוצה לארץ לסחורה מה יעשו בשנת השמיטה א) דקיימא לן בששי דשביעית משנה ז' אין מוציאין פירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ ולדברי הגאונים מבי"ט ומר בריה מהרי"ט שביעית נוהגת גם בשל נכרי והגאון השל"ה החמיר מאד כדבריהם ב) הולכתם ממקום למקום ג) שביעית תופסת דמיו ד) אין עושין סחורה בפירות שביעית ה) כשהקונה ינהג בהם כבכל השנים וירקחם בדבש ויעבור עליהם זמן הביעור ו) שאין מוכרין פירות שביעית במנין הנה על כל זה עמד לבאר ידידי הגאון תנא ירושלמאה