שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שעה

ידים ואם נגע באוכל ידיחנו ג' פעמים וגם יזהר מאד להרחיץ ידי הקטנים וכן הנשים המתקנות המאכלים עכ"ל ובמאיר לארץ על מה שכתב דאין לאסור המאכל מציין שו"ת שבות יעקב ותבואות שור הנז' ועל מה שכתב דלכתחילה לא יגע מציין לזה דכן משמע ממעשה דשמאי הנזכר לעיל חדאי נפשאי דאשכחנא רב תנא דמסייע לי דלא כמשמעותו של הרב חיי אדם מעובדא דשמאי כנזכר לעיל ובארץ יהודה שם נשאל מאחד חכם באשה שנטלה תפוחים כבושים מן החבית שהם נכבשים בידיה אם יש לאסור שאר התפוחים הנשארים משום סכנה של רוח רעה או לא ותשובתו הרמת"ה ארוכה מארץ מדה בבקיאות עצום ורב ולהיות כי אין ספרו היקר מצוי היה בדעתי להעתיק דברי קדשו אך לא איסתייעא מילתא:

לב) על אתרוגי קורפו ורפיזא ואזייא אם יש בהם ספק מורכב או אם נסמוך על תעודת הרב דשם המעיד שהם כשרים וכו' הבאתי במערכת ארבעה מינים סי' א' אות ד' דעות הרבה רבנים המכשירים ודוחים דברי המשמאילים עיין שם באריכות ואחר שנדפסה המערכה ההיא הנה בקיץ תרנ"א הראוני במכתבי עתים הצפירה בנומער 165 מאמר נכבד מאת ידידי הגאון אבד"ק שאוויל יצ"ו והלא במאמר ההוא אית לן די"ו לבא מן הדין לאסור אתרוגי קורפו מצד הזיופים שבההכשרים כאשר ביאר הגאון במאמרו הנ"ל וכל הרבנים המתירים ומכשירים אתרוגי קורפו אם היו יודעים מזה בטח היו אוסרים אותם גם השגתי ספר עולת יצחק להגאון אבד"ק רעזיצא יצ"ו וראיתי בריש סי' מ"ד בשם הלבנון שמפק על אתרוגי קורפו ועוד רבו כמו רבו המפקפקים באתרוגי קורפו והיה ברצוני להעתיק המאמר הנ"ל כי דברים ישרים ונכונים כאלה ראוי להעלותם על הספר למען יעמדו ימים רבים ואשר שלמים וכן רבים מלימודי ה' אין להם עסק במכתבי עתים ולא ידעו ולא ראו המאמר הנשגב הנ"ל ואף אותם אשר ידעו וראו המאמר ההוא ויש אתם מכתבי עתים הנ"ל הנה בעת שיצטרכו לעיין בו הלכה למעשה לא ידעו איה מקום כבודו ויצטרכו לחפש חיפוש מחיפוש וכולי האי ואולי ולכן מן הראוי והגון להעלותו על שלחן מלכי רבנן אמר עם הספר אך לא איסתייעא לי להפיק זממי ואחר איזה שנים יצא לאור ספר הבהיר בכורי שלמה (המוזכר לברכה בדברינו להלן) ומצאתי את שאהבה נפשי תשובת הגאון משאוויל בזה שם בסי' ל"ח וראיתי שם באות ט' מה שהאריך לברר הזיופים אשר בההכשרים ואשר אין לסמוך עליהם כלל ועם כי אין בידי הצפירה הנ"ל הנה לפי הרשום בזכרוני הן הן הדברים אשר בהצפירה והיו לאחדים וששתי על זה כמוצא שלל שנעשה רצוני לראות הדברים עולים על שלחן מלכים יעלזו חסידים ויתענגו בו שרידים:

ואולם אחר כך נתחדשה הלכה מפי אדירי התורה גדולי גאוני דורנו יצ"ו לאסרם מטעמים שונים ויש מהם אמור רבנן בטעמא (וכולל גם אתרוגים משאר מקומות שלא נשמע עליהם שום חשש מורכב) שכל שנמצאים אתרוגים הגדלים בארץ ישראל אסור לצאת בשל שאר מקומות וקול רעש גדול נשמע בשנים שעברו במכתבי עתים המליץ והצפירה שמאחר הפסח שנת תרנ"א והלאה ומאמרים רבים נדפסו על זה מגדולי חכמי ישראל וקיימו וקבלו עליהם היהודים החרדים לדבר ה' לצאת ידי חובתם רק באתרוגי ארץ הקדושה אם יהיו נמצאים אצלם וידידי הרה"ג מהר"ר שמחה קאפשטיב דומ"ץ בשדה הלבן יצ"ו הודיעני בשנה אחת שאחד מיחידי סגולה רצה לפרוץ אשר גדרו שלא לקנות כי אם משל ארץ הקדושה באמרו כי הלא בשדי חמד מביא בשם כמה גדולים שאין באתרוגי קורפו שום חשש פיקפוק וכו' וכו' ובאשר שיערתי שלא ישיג קודם החג הקדוש תשובתי אליו במכתב ופן אהיה כנותן מכשול חלילה על פי הכתוב בשדה חמדתי הוצרכתי להשיבו בדילוג רב לאמר "אתרוגי קורפו פסולים" ושוב הודעתיו במכתב כי מה שכתב לי שראה בהמליץ דברי רב אחד שכתב בשמי הדל כי הנני כזנב לאריות וכדל מסכים לדברי הרבנים גדולי דורינו יצ"ו לאסור אתרוגי קורפו וכיוצא כשנמצאים משל ארץ הקדושה וכו' כנים הדברים וכן היה הדבר כי באותה שנה הכרזתי בעיר מגורי (קראסוב) וכן הודעתי לכל הרבנים שבגליל יצ"ו לאסור איסור עולם אתרוגים הנ"ל באם ימצאו אתרוגים מארץ הקדושה ואשר כתבתי בספרי (שדי חמד) במערכת ארבעה מינים נכתב כמה שנים לפני השערוריות שבשנת התרנ"א אשר באותה השנה (קודם שנודעו השערוריות שהיו אחר חג הפסח) כבר נדפסו מקודם השדי חמד ולא היה באפשרות לבאר דבר זה בספר בו בפרק כמובן (רק אמרתי אל לבי אם ירצה ה' אשנה פרק זה בלא נדר ואבאר הדברים בקונטרס ההשמטות אשר יעדתי בעה"י) ועל כל פנים מאז ועד עתה הן בעיר הזאת הן בהסביבות מחזקים בארצות החיים ליקח רק מאתרוגים הבאים מארץ הקדושה ואף בשנה זו אשר האתרוגים הבאים מארץ הקודש לא היו מהודרים ויפים לא נפל לבינו בזה כי כל מגמתינו לשמור ולעשות רצון אבינו שבשמים וזה כל האדם וכבר המליץ על כיוצא לזה הגאון חתם סופר אם אינם מהודרים למטה יהיו מהודרים למעלה וכיון שהן כשרים על פי הדין לא נביט אל מראה ויופי והדר החיצוני אשר לאתרוגי קורפו ושמחתי במה שהודיעני כתה"ר שגם אותו הלמדן יצ"ו אשר בתחלה רצה להתיר אתרוגי קורפו על פי מה שראה בשדי חמד לא עמד על דעתו וחזר בו אשרי חלקו שכן ראוי להיות חוזר וכו' אלו תורף דברי מכתבי להרב הנ"ל יצ"ו ובהמשך הזמן מאז ועד עתה ראיתי באיזה ספרים שהשגתים אחר שנדפסו ספרי שדי חמד ובאיזה שגם הדפסתם היתה אחרי כן הם המדברים להחזיק בכל תוקף ועז באתרוגי ארץ הקדושה שלא לברך על של שאר מקומות כל שנמצאים של ארץ הקדושה ולרגל מלאכתי אתנהלה לעטי ואביא תורף דב"ק בס"ד וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:

בשו"ת דבר אליהו להגאון אבד"ק טארלה (שנדפס בוארשא) בסי' ח"י כתב נדרשתי מהגאון אבד"ק קאליש להסכים עמו לאסור שאר אתרוגים באם ימצאו אתרוגי ארץ הקדושה הנה דבר זה מתורת רבינו משה אלשיך ומרן הבית יוסף למדתי שגזרו שהמעות שמתנדבים לעילוי נשמת ר' מאיר בעל הנס אסור להוציאם בחוצה לארץ ורצו הגדולים שלפנינו לומר אף אם אמר בפירוש על נרות לבית הכנסת וכו' ולכאורה תמוה אם אינו מקיים נדרו כמו שנדר הרי הוא בלא יחל ומוכרחים לומר דיש כח ביד חכמים לעקור וכו' ומחמת צדקת ארץ ישראל שגדולה מצותה היה כח בידם לשנות הצדקה וממילא אין הנודר עובר כמבואר בשבת ד' ד' בתוספות ד"ה קודם כיון שמניח מלרדות מפני מה שאנו אוסרים לו לא מיחייב עיין שם אם כן בודאי משום צדקה לארץ ישראל כי רבה היא יכולין אנחנו לגזור שלא יקנה שום איש אתרוגי שאר ארצות באם שימצאו של ארץ ישראל כשרים ובר מן דין אף אם לא היו האתרוגים מארץ ישראל רק מאנשי ישראל הלא נודע פסקו של הרמ"א בתשובה סי' ט' בדבר ספרי מיימוני של הגאון מהר"ם פאדווא וגם לא נחשדו ישראל לעבור על או קנה מיד עמיתך עם שאתך בתורה ומצות וגם מי יכניס עצמו לספק מורכב אף שהם מיעוטא דמיעוטא כל שיש לפנינו ודאי כשרים ובפרט שכל אדם הוא בחזקת חיוב מצוה ואיך יוציא עצמו מחזקתו על ידי ספק לכן הנני מודיע לעם ה' אשר רוצים באמת לקיים מצות בוראם ולא להטעות את עצמם ולא לעשות כמצות אנשים מלומדה שירחיקו עצמם משום ספק ויבחרו בודאי ובפרט שמצוה גוררת מצוה דהספקת עניי ארץ ישראל וישוב הארץ הטובה וישגיחו שיעשרו את האתרוגים כדת כי לדעת כמה גדולי הפוסקים קדושת הארץ לא בטלה וחייבים במעשרות מדאורייתא ואף שפירות ארץ ישראל שיצאו לחוצה לארץ פטורים מכל מקום לכתחלה אסור למכרם לחוצה לארץ להפקיעם מחיוב תרומות ומעשרות כמו שאסור למכור קרקע למצרי בארץ מפני שמפקיעה מתרומה ומעשר כל שכן הפירות שכבר באו לידי חיוב שאסור להפקיע מהם החיוב ומה טוב שהמובחרים יהיו מן המעשר עצמו הואיל ואיתעביד מצוה חדא ליתעביד מצוה אחריתי ועל דרך הסוד נודע שארץ ישראל היא בחינת מלכות וזהו בחינת מעש"ר וזהו בחינת אתרו"ג ועוד שמעש"ר בגימטריא אתרו"ג ועל ידי מעשר ממשיכין השפעה וכו' לכן מה טוב שהאתרוג והמעשר יתאחדו ונזכה ליחוד הגמור ושוב נשא ונתן מענין לענין ובדין אתרוג מורכב ובסוף הסימן כתב שכשכתב תשובתו לא היה לו ספר נפש