שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שעד

הכסא צריך ליטול ידיו לקצת פוסקים אף אם לא עשה צרכיו משום דשם שורה רוח רעה והוא הדין להכא ואין חילוק ביום לבלילה וכן משמע קצת מהא דבבא בתרא (נ"ח) שזכרתי לעיל מדקאמר מטה של תלמידי חכמים כיצד כל שאין תחתיה אלא סנדלים משמע דשום אוכל לא היה מונח שם בין ביום בין בלילה ואי איתא אמאי לא היו מניחין ביום אלא ודאי דאין לחלק דלאו בשינה תליא מילתא ונהירנא שראיתי בפירוש שעל הירושלמי שכתב משום דתחת המטה הוא מקום מאוס ומשמע להדיא דאין לחלק ואם נאמר שסברת העין יצחק יש לה מקום יש להקל טובא אם ישנו ביום דאיכא ספק אם שינה גורם או אם לילה גורם הרוח רעה כמבואר באורח חיים מחלוקת הפוסקים בזה וכן אם ישן בלילה שינת עראי דלא שורה רוח רעה על האדם וכן אם ישן תינוק או עכו"ם דלא שורה רוח רעה עליהם כמבואר בשלחן ערוך אדמו"ר הגאון ר' זלמן שנאורסאהן (סימן ד' סעיף ד') עיין שם ולדינא אני אומר דודאי יש להחמיר כהגר"א וכבר בררנו שיטתו ואף דיש פוסקים שאין רוח רעה מצוי בינינו כנז"ל מכל מקום הנך רואה שאדמו"ר בשלחן ערוך שלו (הלכות שמירת גוף ונפש) חש לזה וכי רוכלא קחשיב ואזיל כל הדברים שאסורים משום רוח רעה ואף דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הזכירו זה ומדברי הרא"ש סוף פרק קמא דביצה משמע דאף האידנא יש רוח רעה וכן שמעתי בשם גאון אחד שאמר דאם נתערבה ביצה קלופה שנולדה ביום טוב יש להקל דלא שייך דבר שיש לו מתירין דתיאסר משום רוח רעה ודברי פי חכם חן וכן שמעתי שחכמי הקבלה מחמירים בזה וכן ראיתי בעבודת הקודש להחיד"א שכתב בזה הלשון ידיחם משום רוח רעה ואם לאו סכנה ולכן אף בהפסד מרובה קשה להקל אם לא באוכל חי דיש לצרף דברי הבינת אדם כנ"ל אמנם במה שכתב הגר"א לחתוך לחתיכות קטנות ולזרקם לעניות דעתי אין להחמיר כך כך דכדאי הם הפוסקים המתירים לסמוך עליהם בזה ומותר למכרו לעכו"ם ואף במקום דיש לחוש שיחזור וימכרנו לישראל יש להקל דיש לעשות ספק ספיקא דשמא מותר לגמרי ואם תמצא לומר שאסור שמא לא ימכרנו לישראל ואף דכתב השפתי כהן ביו"ד בסוף סימן נ"ז ובסימן פ"ד סעיף קטן ח"י (ודברי השפתי כהן שם צריך עיון דשם יש צד להקל דשמא נימוח עיין שם) דאין לסמוך אספק ספיקא בזה כי אם היכא שיש בלאו הכי צדדים להקל מכל מקום הכא יודה דרבו מאד המתירים ובפרט דפשטא דלישנא דתרומת הדשן (קע"ח) לא משמע כהשפתי כהן עיין שם ובנדון דעין יצחק הנ"ל נראה לעניות דעתי דאין להקל על זה כי אם בשעת הדחק ועל ההיתר הראשון שהמציא שם קשה לסמוך מאחר דמפורש בהירושלמי להיפך וכמו שכתב כת"ר בקונטרס כללי הפוסקים דאי בהירושלמי מפורש ובבבלי לא דלהירושלמי שומעין עיין שם היטב ואף להמתירים אם נתן מים תחת המטה אסור דבמים לא שייך דיעבד כמבואר ביורה דעה (צ"ה ג' קכ"ב ו' בהגהה) ועיין בפרי מגדים בשפתי דעת (צ"ד י"ט) עיין שם עכ"ד יצ"ו ויש לשאת ולתת בדבריו ואם ירצה ה' אכתוב במקום אחר כי עתה אין הפנאי מסכים אתי לעיין במילי דמר:

שוב נזכרתי כי לפני כמה עשרות שנים כתבתי בעניינים אלו בסיעתא דשמיא ונדפס בספרי הקטן אור לי בסימן ח"ן ולפי שספרי הנ"ל לא נדפס שנית ואינו מצוי כל כך נכון בעיני לייחד להם מקום פה ויעתק משם דברים ככתבם ואלה הדברים (בדף מ"ו ע"ב):

כתב הרב חיי אדם בכלל ב' וז"ל אסור ליגע קודם נטילה לפה ולחוטם ולעינים ולאזנים ולפי הטבעת ולא בגיגית של שכר כי אם על ידי הפסק בגד משום שרוח מסאב שורה עליהן לפי זה היה משמע דאם נגע באוכלין אסורים וכן הורה מורה אחד אך נראה לי דמדלא אמר הש"ס סתם יד לאוכלין תקצץ משמע דדוקא בגיגית שכר אבל שאר אוכלין על כל פנים בדיעבד אין לחוש וכן משמע בסוף יומא גבי שמאי הזקן ונכדי האברך המופלג מהר"א הביא ראיה שכל דבר שאמרו רוח רעה שורה עליו מותר בדיעבד דבבית יוסף יורה דעה סי' ו' כתב הא דאין שוחטין בקנה וכו' ויש אומרים הטעם משום רוח מסאב ולפי זה בדיעבד מותר עכ"ד הנה מה שדקדק מה שלא אמרו סתם יד לאוכלין כנראה שלא היה בידו ס' ארחות חיים דבהלכות נטילה אות ט' כתב דמאי דנקטו גיגית משום דעושה גם כן היזק שמתחמץ ומפסיד השכר מה שאין כן בשאר אוכלין עד כאן והביאו דבריו רבני האחרונים עיין להרב מאמר מרדכי ז"ל סעיף קטן ה' ולהרב בכור שור ביורה דעה סימן ו' סעיף קטן ד':

ומה שהביא משמאי הזקן כנראה דכונתו למה שאמרו ביומא דף ע"ז ע"ב אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו להאכיל בשתי ידיו וכונת משמעותו היינו משום דסבירא ליה דמסתמא ודאי לא הרעיב את בנו קטן שלא להאכילו אלא ודאי האכילו בלא נטילה משום דסבירא ליה דאסור ליטול גם בכהאי גוונא ולא חש על הרוח רעה כיון דלא אפשר בלאו הכי חשיב כדיעבד וכל בדיעבד ליכא למיחש לרוח רעה וחבריו גזרו עליו ליטול שתי ידיו ולהאכיל דסבירא להו דאין חשש בנטילה זו וכיון דמותר ליטול לא מצי להאכיל בלא נטילה זה נראה כונת הרב ז"ל אלא דקשיא לי דמלבד דמשמעות הש"ס היינו שלא רצה להאכיל ולא משמע שהאכילו בלי נטילה אף גם זאת אפילו נימא דלא רצה להאכילו רוצה לומר לא רצה ליטול כדי להאכילו אלא האכילו בלא נטילה היכי שמעינן מינה דבאוכלין בדיעבד שרי דאימור דהאכילו על ידי הפסק בגד דשרי בגיגית אפילו לכתחילה ורבנן רצו להורות ולהשמיע לרבים דאין מן הצורך לחזור אחר הפסק בגד דשריותא היא ליטול כמעשהו בכל ימות השנה. ותו קשה דאדרבה משם ראיה להיפך שהרי רש"י ז"ל פירש דצורך נטילה זו דתני התם רשב"ג אומר מדיחה אשה ידה אחת ונותנת פת לתינוק היינו משום רוח רעה של שחרית אלמא דגם באוכלין איתיה להאי רוחא ולאו דוקא בגיגית של שכר ואם כן מהיכא תיתי לחלק בין אוכלין למשקה שכר כיון דמהש"ס משמע דכי הדדי הוו והתוספות שם דפליגי עליה היינו מטעמא אחרינא כיעויין שם וצריך עיון:

והראיה שהביא נכדו דמותרים בדיעבד היא ראיה נכונה וכבר קדם בראיה זו הרב השואל בשו"ת שבות יעקב ח"ב סימן ק"ה וגם הרב המחבר ז"ל הסכים על ידו כיעויין שם ועיין להרב בכור שור ביורה דעה סימן ו' סעיף קטן ד' והנה אמת דמרן חיד"א במחזיק ברכה יו"ד בסימן נ' אות ג' ובשיורי ברכה סימן קי"ו נחלק עליהם וסבירא ליה באוכלין ומשקין שתחת המטה דאמרו בש"ס דאיכא רוח רעה היינו לומר דאסורין בדיעבד דלא כהרב השואל והרב שבות יעקב ודחה ראיותיהם מכל מקום נראה דבמאי דקמן גם לדעת הרב ז"ל שפיר דמי שירד לחלק והכי אמר רב על דברי בעל העיטור הנזכר וזה לשונו ואף על גב דאשכחן בפרק כל היד ופרק ערבי פסחים כמה מילי דרוח רעה שורה עליהן ואסירי דיעבד לא דמו אהדדי דהנהו דהתם רוח רעה שורה על המאכל או על המשקה עצמו אמטו להכי גם דיעבד סכנה אבל הכא הרוח רעה הוא על הקנה ולכתחילה לא ישחוט שמא ישאר איזה קיסם ויגע על פי אשר בו רוח רעה ויזיק וכמו שכתב הרב תבואות שור גם מה שכתב הרב הנז' דלא אשכחן דאסרו דיעבד משום רוח רעה כונתו בכהאי גוונא ע"ש וכן כתב בספר יד דוד על הטור יורה דעה בסימן ו' הגהות בית יוסף עיין שם דון מינה ואוקי באתרין בנטילת ידים שחרית דהרוח רעה שורה על הידים ומן הידים בא הרוח רעה למאכל ודומה ממש לקרומית של קנה דהרוח רעה הוא בקנה ומן הקנה הוא בא לבהמה דבדיעבד שרי וקל להבין:

ואחר זמן רב הן עתה בהיותי מתעסק ברפואות והלכתי אל אחת הערים לרחוץ בים שם ישבנו עם הגאון המפורסם כמהר"ר מאיר ליבוש מלבים נר"ו והוא ראה מה שכתוב בקונטריסי וסמך לדברי והראני מה שכתב מר ניהו רבה גופיה בספרו הבהיר ארצות החיים והוא חיבור נפלא על שלחן ערוך אורח חיים ובו ג' ספרים נפתחים לב הארץ המאיר לארץ ארץ יהודה ובלב הארץ כתב וזה לשונו לא יגע בגיגית שכר שמשמוש היד מפסיד השכר ומכל מקום אם נגע במאכל אפילו קודם שנטל ידיו אין לאסור השכר על ידי כן אבל לכתחילה לא יגע בשום מאכל קודם נטילת ידים