שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שעג

להאכיל בידו אחת ופירש רש"י אפילו ידו אחת לא היה נוטל לתת פת וכו' ועיין רש"י חולין (ק"ז) שלא היה מאכיל וגזרו עליו להאכיל בשתי ידים הרי דדחינן איסור רחיצה ביום הכפורים משום זה ושמאי שלא הקפיד על זה הרי גזרו עליו להאכיל בשתי ידים היינו ליטול שתי ידיו ומשמע מזה דאינו רק מיחוש לכתחלה דאז לא הוה קפדינן כולי האי ומה התם דרוח רעה שורה רק על הידים ואפילו הכי אסרו בלא רחיצה משום ידיו נוגעין באוכלין קל וחומר להכא שרוח רעה שורה על האוכל גופא דיש לאסור אף דיעבד וכן איתא התם (פ"ג פ"ד) שעל כלב שוטה רוח רעה שורה ואסור להורגו אלא בדבר הנזרק משום דחייף ביה מסתכן הרי דאף בנגיעה הרי הוא בסכנה משום דרוח רעה שורה עליו קל וחומר לנדון דידן כנ"ל וכן איתא בשבת (ק"ח ק"ט) יד לעין תקצץ ופירש רש"י קודם שיטול ידיו תקצץ נוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו וכן כולן לגיגית שמטילין בה שכר תקצץ דלא תיגע קודם נטילת שחרית עכ"ל (ועיין שם ברש"י ובבית יוסף ובבית חדש ובטורי זהב באורח חיים סימן ד') ועל כן מוכרחים אנו לומר דהוא הדין לשאר אוכלין דזיל בתר טעמא וכן מבואר בארצות החיים בארץ יהודה ס"ק ד' עיין שם ומה הכא שבנגיעה אמרו כן קל וחומר לנדון דידן כנזכר לעיל ומסתימת הבינת אדם הנ"ל משמע דבהא מודה מיהת להגר"א דאף בדיעבד אסור ובספרו חיי אדם (כלל ב' סעיף ב') התיר בדיעבד אם נגע במאכל בלא נטילת ידים שחרית וכתב מדלא אמר הש"ס סתם יד לאוכלין תקצץ משמע דוקא לגיגית אבל שאר אוכלים על כל פנים בדיעבד אין לחוש וכן משמע בסוף יומא גבי שמאי הזקן ובשם נכדו כתב דכל מקום שאסרו חכמים משום רוח רעה מותר בדיעבד ממאי דכתב הבית יוסף בטור יורה דעה (סימן ו') בשם בעל העיטור דהא דאסור לשחוט בשאר קנים משום דקיסמין נתזין ממנו ואף בדיעבד אסור ולא כדמשמע בירושלמי משום רוח רעה ולפי זה בדיעבד מותר עכ"ד הנה כל דבריו אינם מובנים לי בראש מה שכתב דהא דאמר יד לגיגית דוקא לגיגית אבל לשאר אוכלין לא כבר כתבתי דאי אפשר לומר כן והאי דנקט לגיגית אפשר לתרץ משום דלשאר אוכלין מהני הדחה שלשה פעמים כדכתב בארצות החיים בהמאיר לארץ (ס"ק ל"ב) ובפש"ם בשם רב חיים דכשם שרוח רעה סרה מעל הידים בנטילת ידים שלשה פעמים כך סרה מעל האוכלין וחד ממשקין נקט ומשום הכי לא אמר סתם יד למשקין תקצץ ואורחיה דגמרא כך הוא לנקוט חדא והוא הדין לאידך ומה שהביא מסוף יומא לכאורה הוכחתו היא סתירתו דהא גזרו עליו כנ"ל ומהגמרא דיומא (פ"ג פ"ד) שזכרתי לעיל מבואר דאף בנגיעה לבד אסור וכן כתוב בסידור דרך החיים (סימן א' סעיף ב') ואם נגע באוכלין בלא נטילת ידים שחרית הוא חשש סכנה וכן מורה הלשון מכל הפוסקים שכתבו אסור ליגע בשום מאכל שמא יטמאם רק בארצות החיים מקיל בזה מטעמי אחריני ומה שהביא מהבית יוסף הנה לישנא דכל מקום אינו מדוקדק דהלא מצינו בש"ס דאסור כנזכר לעיל וגם סותר דברי עצמו בבינת אדם כנ"ל שוב מצאתי בערוגות הבושם (סי' ו') שתפס עליו בזה ואפשר שיש לומר בדבריו דהכי קאמר דכל מקום שאסרו משום רוח רעה היינו היכא דנגע בדבר שאסור משום רוח רעה מותר בדיעבד ודוחק ועוד דעדיין על זה קשה שכבר כתבתי דאף בנגיעה אסור בדיעבד והך דבעל העיטור כבר כתוב בערוגת הבושם דיש לומר משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע ולכתחלה אסור דאפשר לשחוט בסכין אלא דהוא חשב זה לדוחק עיין שם ולכן כתב לפרש כפשוטו ולעניות דעתי טוב לנו לסבול את הדוחק הזה שכבר בררנו לאסור מהש"ס דאם כדבריו נקשה על בעל העיטור גופיה מנין יצא לנו כן לחלק בין רוח רעה לרוח רעה שלא מצינו כן בש"ס ועוד נראה לעניות דעתי על פי מה שכתוב בארצות החיים שהבאנו לעיל דאם נגע באוכל בלא נטילת ידים שחרית שמהני להדיחו שלשה פעמים והוא הדין להכא ובעל העיטור לא נחית לזה לפרש משום דבשר אורחיה בהדחה כמבואר ביורה דעה בכמה דוכתי ומדיחין אותו כמה פעמים ובהמאיר לארץ שם כתב וז"ל ועיין בנדה (י"ז) האוכל שום קלוף וכו' וקשה ידיחנו שלשה פעמים ויש לומר דזה דוקא בדבר קשה יבש עיין שם ודבריו אינם מובנים דמנין לו זאת ואם קבלה היא כו' ועוד דגם שום יבש הוא ונראה לי לפרש דשום וביצה אי אפשר להדיחם דהמים נבלעים בהם ומשום הכי לא זכר ביומא תקנתא דהדחה משום דגם פת אי אפשר להדיח ודוחק דאמאי לא זכר הש"ס בפסחים (קי"א קי"ב) הך תקנתא כדקא חשיב שם תקנות לרוח רעה וצריך לומר דבזה יש חילוק בין רוח רעה לרוח רעה כנ"ל שם בארצות החיים בנוטל צפרניו דסגי בפעם אחד (עיין בבית חדש יורה דעה (סי' ו') שכתב דהא דאסור לשחוט בקנה משום רוח רעה דבית השחיטה רותח אבל לחתוך בו צונן מותר דלא שייך רוח רעה בצונן עיין שם וצריך עיון דמנא ליה הא ומהש"ס דשבת (ק"ח) ומיומא (ע"ז) מבואר להדיא איפכא דשם מיירי בצונן ועיין בתבואת שור (ו' ס"ק ה') וצריך עיון) ועוד יש לומר והוא העיקר (ולסברא זו העירני רב גדול אחד) דבעל העיטור סבירא ליה דאין רוח רעה מצוי בינינו כדכתב בארצות החיים בארץ יהודה (ס"ק ד') שכן סבירא ליה הרש"ל ואליהו רבה בשם דמשק אליעזר וגם הרמב"ם סבירא ליה כן עיין שם ומכל מקום לכתחלה חש לזה ולפי זה שפיר הוכיחו הפוסקים ממנו אמנם בשבות יעקב שנביא בסמוך אי אפשר לומר כן כי הוא רצה להוכיח מן הש"ס כן כמו שיתבאר:

ובשבות יעקב (ח"ב סי' ק"ה) בלשון השואל וכן כתב בנמוקי הרי"ב מדנפשיה בחדושיו ליורה דעה וכן כתוב בערוגת הבשם (סי' ו') ובספרו שם אריה (חלק יורה דעה סי' י"ח) והעתיקו דברי השבות יעקב היד אפרים והגאון רבי עקיבא איגר והפתחי תשובה ביורה דעה (סי' קט"ז) כולם התירו בדיעבד אם נתנו אוכלין תחת המטה והוכחתם מהך דבית יוסף בשם בעל העיטור שנזכר לעיל והשבות יעקב הוסיף להוכיח מהש"ס דבבא בתרא (נ"ח) שנזכר לעיל דקאמר התם ושל עם הארץ דומה זכו' מפני שמניחין אוכלים תחת מטתן כנ"ל ואי איתא דאף בדיעבד אסור למה הזהירו החברים לאכול אצל עם הארץ שמא יאכילנו דבר שאינו מתוקן הוה להו למימר מפני שמניחין אוכלין תחת המטה אלא ודאי דבדיעבד מותר ואין צריך ליזהר מזה עד כאן דבריו ולעניות דעתי ראיותיו אינם מוכרחות מה שכתב מהעיטור אין הנדון דומה לראיה דהתם שורה רוח רעה רק על הקנה ולא על גוף האוכל רק דנוגע בו ומשום הכי מותר בדיעבד ושמעתי מרב אחד שכבר תפס עליו (שראה שכן כתב) בספר אחד בזה וכבר כתבתי מזה דאף בנגיעה אסור ומה שכתב דהוה לן למיחש שמא יאכילנו אוכל שמונח תחת המטה לעניות דעתי ליכא למיחש לזה דחששא רחוקה היא דאטו עם הארץ מוכרח להניח תחת המטה אף אם יש לו מקום אחר דהתלמוד קאמר רק דתלמידי חכמים נזהרים בזה ועמי הארץ אינם נזהרים בזה ואם כן יש לומר שמא לא הניח שם ואם תמצא לומר שהניח שמא לא יאכילנו את האוכל הזה דאטו כל האוכלין שיש לו יניח תחת המטה ועוד דהתם הוא מפורש בתורה מה שאין כן הכא ואף דחמירא סכנתא מאיסורא מכל מקום ניחא ליה למינקט הא:

ובעין יצחק (חלק אורח חיים סי' כ"ד) כתב שנשאל באתרוגים שהניחו תחת המטה אם יכולים לצאת בהם מאחר שאין בהם היתר אכילה דרוח רעה שורה עליהם והאריך למצוא צדדים להקל עיין שם ולבסוף כתב ובעיקרא דדינא כתב הפתחי תשובה ביורה דעה בשם השבות יעקב דמותר בדיעבד ובפרט באוכלין חיין וכן משמע במדרש רבה איכה (פרשה א' פסוק כ"ב) דקאמר שבחמת יש לו לשמש שני דברים נותן בה קמח ונותנה תחת ראשה ובילקוט הגירסא מים ואין לחלק בין מראשותיו לתחת המטה עד כאן תורף דבריו ולעניות דעתי הוכחותיו אינם מוכרחות דמה שהביא מהמדרש רבה מאן קאמר שהחמת עם הקמח נותן תחת ראשו הלא קאמר רק שיש לו לשמש שני דברים ואו או קתני ועוד דהתם הוא לכתחלה ומה שכתב ואין לחלק בודאי יש חילוק ולא כמו שחשב (שהבין) בעין יצחק דבשינה תליא מלתא דאז שורה רוח רעה על האדם ושורה גם על האוכלין ולכן כתב דאין לחלק דליתא דבש"ס וכל הפוסקים כתוב תחת המטה משום דקבלו דשם שורה רוח רעה כמו שאמרו לנכנס לבית