שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שעב

זה על פי מאי דמוכח מסוגיא דפרק קמא דחולין ד' ט' (גבי מאי דמשני התם חמירא סכנתא מאיסורא) דבספק סכנה אזלינן לחומרא אף בדאיכא חזקת היתר וזה עיקר החומרא דבסכנתא מאיסורא וברש"י שם דף יו"ד ע"א ד"ה ואין מבואר דבמקום סכנתא לא אזלינן בתר רובא (והעיר על הפרי מגדים א"ח במשבצות ריש סי' קע"ג דנראה דפשיטא ליה דבסכנה מהני רובא) וכיון דלא מהני חזקת היתר לסכנה יש לומר דלא אמרינן כאן נמצא וכו' וחזרה ונראית ראית השבות יעקב אך כתב דדבר זה שנוי במחלוקת רב ושמואל בפרק בתרא דיומא ד' פ"ד ובכתובות ד' ט"ו אם הולכין בפקוח נפש אחר הרוב וקיימא לן כשמואל דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב והכי נמי במידי דסכנה לא מהני רובא אבל לרב דהולכין בפקוח נפש אחר הרוב הכי נמי מהני רובא למידי דסכנה ואזלינן נמי בתר חזקה ורז"ל הם מזהרין מן הדין לחבר משום חשש טבלים ולא אמרו משום סכנה כי היכי דתיתי האי אזהרה אליבא דרב נמי דלדידיה משום סכנה ליכא למיחש משום דאזלינן בתר חזקה והביא מה שכתב בעין יצחק סי' כ"ד (שהבאתי למעלה) שכתב להתיר על פי דברי השבות יעקב דבדיעבד מותר וכתב דקשה לסמוך על זה שאין ראייתו מכרחת אך על מה שכתב עוד בעין יצחק דבאוכלין חיין אין לאסור יש לסמוך על זה לכאורה וכן משמע בירושלמי דנקטי תבשיל וכן השלחן ערוך בסי' קט"ז נקיט תבשיל אלא שבבינת אדם הביא בשם הגר"א שהחמיר אף באוכלין חיין בדיעבד וראית העין יצחק מהמדרש יש לדחות וכו' ועל לשון הירושלמי שהבינו קצת גדולים דעל תחת המטה שישנים בה קאמר ומשום רוח רעה האריך דיש לפרש דעל מטה שיושבים בה קאמר ומשום שמא יפול דבר המזיק וכשיטת הרמב"ם בהלכות רוצח וכו' וכו' אבל אוכלין שתחת המטה שישנים בה דאיכא משום רוח רעה יש לומר דגם בחיין איכא קפידא וקשה לסמוך בדין אתרוג שתחת המטה על סברא זו דבחיין ליכא סכנתא אך סיים להתיר משום שומר מצוה לא ידע דבר רע כמו במים שלנו וכמו ביבמה דכתב הגאון מוהרלנ"ח דליכא משום קטלנית משום דשומר מצוה וכו' וכן כתב הגאון נודע ביהודה וכו' ואף דהגאון חכם צבי סי' א' כתב דמאן לימא דלא מיקרי שכיח הזיקא דלא סמכינן אשומר מצוה וכו' וכסולם רעוע וכו' מכל מקום בנדון דידן ודאי לא מיקרי שכיח הזיקא דהא חזינן דעמי הארץ לא מיתזקי ואם כן גם החכם צבי מודה וכמו שכתב החכם צבי עצמו בסי' י"א לענין טבילת נשים בליל שבת בצונן ואם כן אם היה המצוה לאכול האתרוג לא היה לנו לחוש משום סכנה משום דשומר מצוה וכו' וכל שכן כאן שאין המצוה לאכול האתרוג רק דבעינן שיהא ראוי לאכילה ודאי דמיקרי ראוי לאכילה ועל פי האמור כתב לדחות הראיה מדברי בעל העיטור (גבי שוחט בקרומית של קנה שהביא בחיי אדם כלל ב' אות ג' שהבאתי למעלה) משום דשחיטה היא מצוה לכן מותר בדיעבד אבל לכתחלה אסור כיון דאפשר לעשות המצוה על ידי סכין ולא דמי למה שכתב הטורי זהב בסי' תנ"ה סק"ג וכו' ובסוף התשובה הביא ראיה דגם בדיעבד אסרינן מה שהוא מפני רוח רעה מסוגיא דנדה ד' י"ז בדברים שהעושה אותם דמו בראשו והוא משום רוח רעה וכו' וסיים אך בנדון דידן בדין אתרוג שתחת המטה נראה דמותר לצאת בו ידי חובתו משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע אלו תורף דב"ק אשר העתקתים להראות חזותו חריפותו ובקיאותו ומכל האמור למעלה אתה תחזה דבכמה דברים כיונה דעתו לדברי כמה גדולים אשר בלתי ספק אין ספריהם אתו אשרי יולדתו:

ובספר ארחות חיים החדש ראיתי בסי' תרמ"ט אות יו"ד שהביא מסקנת השו"ת בנין עולם סי' ל"ג דאם לא מצא אתרוג אחר יכול לצאת בו ושהצריך עיון אם יברך ושבשו"ת מוהר"י הכהן תניינא סי' כ"ד כתב דגם יברך והרה"ג המחבר יצ"ו כתב דפשוט דספק זה הוא כשלא הכין האתרוג הזה למצוה אך אם כבר קדשו והכינו למצוה יוצא בו ומברך משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע ושכן כתב הרב עיקרי הד"ט בסי' י"ט אות כ"ו בשם כמה פוסקים דמה שאמרו במים שלנו שאין לשפכן מפני המת משום דשומר מצוה וכו' היינו דוקא כשקדש המים למצת מצוה קודם הסכנה אבל אם לא קדש המים קודם הסכנה ושוב רוצה לקדשן למצוה כשהמצוה והסכנה באים כאחד לא אמרינן שומר מצוה וכו' אלו תורף דב"ק:

עתה בתתי להעתיק קונטרס זה נזכרתי שהרב המופלג חו"ב מוהר"ר יוסף הימעלמטייב יצ"ו מעיר שצעדרין שלח לי קונטריסו בענין דבר האסור משום רוח רעה אם אסור גם בדיעבד ובקשני לפלפל בדבריו ובמכתבו השני אלי כתיב כי דבריו היו בעיני הגדולים והסכימו עמו ומבקש להדפיס דבריו בספרי במערכת סכנה וכיוצא וישלם במיטב כספו הוצאות ההדפסה ונתתי לחפש בהמון מכתבים ונמצא מכתבו הראשון ותפלתו עושה מחצה כי אף שאין בכחי לעיין בדבריו הנני נותן להעתיק דברי מכתבו וראיתי שידיו רב לו בחריפות ובקיאות וזה לשונו הא דאסור משום רוח רעה כגון ליתן תבשיל תחת המטה אי דוקא לכתחלה או אפילו בדיעבד ומתחילה נעמוד על מוצא דין זה גרסינן בירושלמי פרק א' דתרומות הלכה ג' אמר ר' אמי צריכין למיחש למה דברייתא חוששין אסור למיתן בר נש פריטין לגו פומא ותבשילא תותי ערסא כו' וכתבוהו הרי"ף והרא"ש בפרק אין מעמידין והרמב"ם (בפרק י"ב מהלכות רוצח הלכה ה') כתב הטעם שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואהו ולפי זה אם היה מכוסה מותר (עיין ביפה מראה שעל הירושלמי ובמ"ג על זה מה שהקשו עליו) והראב"ד בהשגות והר"ן כתבו משום רוח רעה ולפי זה אפילו היה מכוסה אסור והדרישה (יורה דעה קט"ז ז') כתב דלא פליגי דהר"ן מיירי במטה שישנים עליה והרמב"ם מיירי במטה שאוכלים עליה עיין שם והבית יוסף שם כתב דיש לחוש לדברי הר"ן עיין שם עוד גרסינן בגמרא דידן בפסחים (קי"ב) תנא אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופים בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן עכ"ל ובבינת אדם (כלל ס"ח סעיף ס"ג) הוכיח מדלא זכרו הרי"ף ושאר פוסקים הך ברייתא מכלל דלא גרסי לה והבית יוסף גרס לה רק לא גרס אוכלין אלא משקין בלבד ולכן כתב בשלחן ערוך יורה דעה (קט"ז ה') בזה הלשון ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה (הגה ובזה מתורץ מה שהניח בעין משפט בצריך עיון על הרמב"ם שכתב טעמא דנפשיה שמא יפול בו וכו' ולא זכר טעם המפורש בתלמוד משום רוח רעה דאפשר לומר דלא גרס להך ברייתא) על כן העלה דיש חילוק בין תבשיל לאוכלין חיין ולימד זכות על בני הכפרים שמשימים אוכלין חיין תחת המטה אכן כתב בשם הגר"א שהיה מעשה לפניו שהניחו צנון תחת המטה וצוה לחתכו לחתיכות קטנות ולזרקם כדי שלא ימצאם אדם משום שחשש לגירסא שלנו עד כאן תורף דבריו וכן אדמו"ר הגרש"ז בשלחן ערוך שלו (ח' ה') כתב לא יתן תבשיל ולא שאר אוכלין ומשקין תחת המטה עכ"ל והפתחי תשובה ביורה דעה (קט"ז ה') כתב דכן משמע בבבא בתרא (נ"ח) דקאמר התם מטה של תלמידי חכמים כיצד כל שאין תחתיה אלא סנדלים ופירש רש"י דאמרינן בפסחים אוכלין תחת המטה כו' ושל עם הארץ דומה לאוצר בלום שכל דבר מניחין תחת מטתן אוכלים וכלים ומדקאמר אלא סנדלים משמע דשום אוכלין לא היו מניחין שמה דרוח רעה שורה עליו:

ואם יש לאסור אף בדיעבד הרי הגר"א אסר וכן משמע בפסחים (קי"א) דקחשיב שם עוד דברים שאסורים משום רוח רעה וקאמר דהעושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו וכן קאמר התם (קי"ב) לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות כו' ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה מאי סכנה רוח רעה משמע מכל זה דהא דאסרו תחת המטה משום רוח רעה דאיכא בזה משום סכנה ואפילו בדיעבד אסור וכן איתא להדיא בנדה (י"ז) אמר רבי שמעון בן יוחאי חמשה דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו האוכל שום קלוף וביצה קלופה כו' שעבר עליהם הלילה משום דרוח רעה שורה עליהן ועיין שם בפירוש רש"י הרי להדיא דאף בדיעבד אסור והוא הדין להכא דמהיכא תיתי לחלק מאחר שלא מצינו בשום מקום בש"ס שיהיה מותר וכן משמע ביומא (ע"ז) דקאמר התם תנו רבנן אסור לרחוץ מקצת גופו כו' רבן שמעון בן גמליאל אומר מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת כו' ופירש רש"י לפי שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלן שחרית ושם השד שיבתא אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה