שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שעא

דף קי"ב אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופין ברזל רוח רעה שורה עליהן לא ישתה מים לא בליל רביעיות וכו' ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה דרוח רעה הרי דאיכא סכנת רוח רעה בדיעבד וגבי אוכלין וכו' לא אמרו לא יתן אוכלין וכו' אלא קתני אוכלין ומשקין וכו' לומר דאפילו בדיעבד יש סכנה והראיה שהביא הרב שבות יעקב אינה ראיה כלל שוב ראה מה שכתב הרב בכור שור בסימן וי"ו דקרומית שאינה של אגם החשש הוא שמא יופרש קיסם אחד ויבא לפיו והרוח רעה שבקיסם ההוא יזיקנו ומשום הכי בדיעבד כשרה דאפשר דלא נשאר קיסם ואם נשאר יפול אחר כך ומה שכתב שם הרב בכור שור דלא אשכחן דאסרו דיעבד משום רוח רעה כונתו באופן דמיירי התם בהנך דמייתי אמנם אם שורה רוח רעה על האוכל האוכלו דמו בראשו כמו שנתבאר אלו תורף דב"ק:

ודבריו נכונים בטעמם ואם הגאונים שנמשכו אחר דברי הגאון שבות יעקב היו רואים את דבריו אולי הוו הדרי בהו ובפרט דאית ליה תנא דבי אליהו הגר"א דמסייע ליה כמו שהביא הגאון בינת אדם בשמו שצוה בצנון שנתנו תחת המטה לחתכו לחתיכות קטנות ולזרקם כדי שלא ימצאם אדם ולולי דסבירא ליה שכן שורת הדין לא היה מורה לאחרים לעשות כן אלא ודאי שכן הוא הדין לדעתו ומדברי מרן חיד"א הנ"ל תשובה מוצאת למה שכתב הרב חיי אדם בכלל ב' אות ב' גבי מאי דקיימא לן דבלא נטילת ידים שחרית לא יגע בגיגית של שכר כי אם על ידי הפסק בגד משום שרוח רעה שורה עליהן וכתב וז"ל לפי זה היה משמע דאם נגע באוכלין אסורים וכן הורה מורה אחד אך נראה לי מדלא אמר הש"ס סתם יד לאוכלין תקצץ משמע דוקא בגיגית שכר אבל שאר אוכלין על כל פנים בדיעבד אין לחוש ונכדי המופלג ר' אליהו הביא ראיה שכל דבר שאמרו רוח מסאב שורה עליו מותר בדיעבד דבבית יוסף יו"ד סי' ו' כתב דלטעם דאין שוחטין בקנה הוא משום רוח רעה בדיעבד מותר ולפי דברי מרן חיד"א הנז"ל אין ראיה משם לפי שאין הרוח רעה שורה על האוכל עצמו כאמור והנה אמת שהראיה שהביא מרן חיד"א מההיא דפרק כל היד אינה מכרחת לומר שבכל מקום שאסרו משום רוח רעה אסור אף בדיעבד אלא דכלפי מה שנראה מדברי הגאון שבות יעקב דבכל דוכתא דאסרי רבנן משום רוח רעה אינו אלא לכתחלה שפיר מייתי דאשכחן דאסרי משום רוח רעה ואסרי אף דיעבד אבל אכתי איכא לדחויי דהיכא דגלי הש"ס שאני והתם מוכח והרי הוא כמבואר דאסור אף לכתחלה אבל בהא דאוכלין תחת המטה אין הכרח ברור מלשון הש"ס דאסור בדיעבד דאפשר דבאמת אינו אסור אלא לכתחלה וכמו שכן ראיתי להגאון בית שלמה בחלק יו"ד סוף סי' קע"ט שכתב לחלק כן בדעת השבות יעקב דבההיא דפרק כל היד דאמור רבנן דמו בראשו ודאי דאסור אף בדיעבד עיין שם מכל מקום מרן חיד"א אין דעתו נוחה לחלק כן ומשמע ליה דגם באוכלין תחת המטה אסור אף בדיעבד ותמיה לי על הרבנים מסגרת השלחן ביו"ד סי' קט"ז וקמח סלת דף קע"ט ע"ד שלא הביאו דברי מרן חיד"א בזה כדרכם בקדש ואם כן היה להם להביא סברת הגאון שבות יעקב ושמרן חיד"א חלק עליו ואוסר אף בדיעבד ובספר זבחי צדק לרבני גאוני בבל בח"ב בסי' קט"ז אות כ"ח פסקו כן ודלא כהשבות יעקב ובאות כ"ט פסקו דגם באוכלין חיין יש לאסור אף בדיעבד וכמעשה רב של הגר"א ובספר ערוך השלחן לידידי הגאבד"ק נאווארדאק יצ"ו בסי' קט"ז אות י"א הבי עיקר דין דתבשיל שתחת המטה והזכיר מה שנחלקו אם באוכלין חיין יש קפידא או לא ולא הזכיר בעיקר הדין אם הוא רק אזהרה לכתחלה או אף לאסור בדיעבד ואחר שהדבר נפתח בגדולים בשבות יעקב ויד אפרים ופתחי תשובה והוא מאסף לכל המחנות היה לו להזכיר דין זה ואם ראה מה שחלק עליו בשיורי ברכה כנז"ל כל שכן שהיה לו להביא מחלוקת זו ולכתוב אם היה לו הכרע בדין זה אלא שמפני שכתב דעכשיו אין נזהרים בזה וכיון דדשו בו רבים שומר פתאים ה' (ומשמע דלא על אוכלין חיין בלבד אמר כן אלא אעיקרא דדינא) לא הוצרך להאריך לבאר הדין בדיעבד (כן נראה להליץ בדוחק) אך על ידידי הגאון אבד"ק ראדין יצ"ו במשנה ברורה סי' ד' אות י"ד תמיה לי שסתם משנת"ו כסברת הרב חיי אדם שכתב וז"ל ואם נגע במאכל קודם שנטל ידיו אין לאסור המאכל על ידי זה אבל לכתחלה מאד יש ליזהר שלא ליגע אז בשום מאכל ובשער הציון מורה מקום הוא לספר חיי אדם והוא חידוש לגודל בקיאותו די כל רז לא אניס ליה שנעלמו ממנו דברי מרן חיד"א הנ"ל ואולי אין ספר שיורי ברכה אצלו:

העולה מכל האמור בדין אתרוג שנתנו תחת המטה הוא דאין להכשירו על פי הטעם דלא נאסר משום רוח רעה בדיעבד דודאי אית לן למינקט דדבר שיש בו משום רוח רעה גם בדיעבד אסור רק מה שיש לצדד היתר הוא על פי טעמים האחרים שבעולת יצחק הנ"ל והם א) משום כיון דדשו בו רבים שומר פתאים ה' (ואם קרקעית הבית שהמטה מונחת עליה רצפת אבנים או נסרים יש צד להקל לפי מה שדקדק ידידי הרה"ג מוהרי"ף יצ"ו ביפה ללב ח"ג סי' קט"ז אות ו' מדברי מרן מוהרד"ף בספר מזמור לדוד ד' קי"א ריש ע"ב דאין רוח רעה שורה אלא על גבי קרקע ממש שהוא אדמת עפר אלא שאין לסמוך על זה אלא לסניף בעלמא אבל הטעם דמשום דכיון דדשו בו רבים וכו' נראה שאפשר לסמוך עליו) וידידי הגאון תנא ירושלמאה אדר"ת יצ"ו בקונטרס עובר ארח אשר לו בסוף ספר ארחות חיים החדש בח"ב ד' ק"ץ ריש ע"א כתב שנשאל על תערובת בצים טרופות אם מותר לקנותם לאפיה והתיר על פי מה שהביא בהגהות מרדכי בפרק המוציא יין בשם מהר"ם ומביצה קלופה ששאלת אמאי לא חיישינן לרוח רעה יפה כתבתם דדילמא לא שכיח בינינו (אלא שכתב שמדברי התוספות בפרק תולין ד' קמ"א סוף ד"ה הני פלפלי לא משמע הכי) אמור מעתה אם ברוח רעה דביצה קלופה שאמרו בש"ס שהאוכלו מתחייב בנפשו דמו בראשו סמך מוהר"ם אדילמא לא שכיח בינינו ולישנא דדילמא לאו דוקא אלא כונתו כיון דדשו בו רבים ואינם נזוקין אמרינן ודאי דלא שכיח בינינו כל שכן שיש לנו לומר כן ברוח רעה דאוכלין שתחת המטה שלא ראינו שהחמירו רז"ל שדמו בראשו וק"ל ב) דלדבר מצוה יש לומר שומר מצוה לא ידע דבר רע אלא שזהו מקצוע גדול באיזה ענין סמכינן אהאי טעמא דשומר מצוה וכו' והאריך בזה מרן החבי"ף בספר נשמת כל חי בחלק יו"ד סי' מ"ב והעלה דכל שאפשר לעשות המצוה בענין אחר אין לסמוך אהא דשומר מצוה וכו' ולפי זה אם יש אתרוג אחר אין להכשיר את זה על פי טעם זה וצריך ישוב הרבה בכל מה שציינתי במערכת השי"ן איה"ש אך את זה אגיד כי ראיתי במשנה ברורה הנז"ל (בסוף ד"ה ודבריו) שכתב שאם נגע באוכל קודם נטילת ידים שחרית ידיחנו שלשה פעמים ובשער הציון מראה מקום הוא לספר ארצות החיים ולפי זה נראה דגם באתרוג יש תקנה זו להדיחו שלשה פעמים להסיר הרוח רעה אלא שאין אצלי ספר זה כי אם הח"ב (שמתחיל מסי' כ"ה והלאה) ואין אתנו יודע טעמו ונימוקו ואם אמר כן על כל מין רוח רעה או רק על הרוח רע דבלא נטילת ידים בשחרית ומי שנמצא אצלו ישכיל על דבר:

ומקרוב נדפס. ספר יקר לב ים והוא שו"ת לידידי הגאון מהר"ר יחיאל מיכל בערקמאן אבד"ק אריחאוו יצ"ו וראיתי שדבר בקדשו בענין זה בסי' ט"ו ולפי שעדיין לא יצא מוניטין שלו בעולם כי נדפס חדש ממש ואיידי דחביבותיה גבאי ודבריו טובים ונכוחים ולב הקורא משמחים אכתוב בס"ד תורף דב"ק והוא שנשאל באתרוג שהיה מונח בתיבה תחת המטה אם כשר לצאת בו או לא משום דבעינן שראוי לאכילה כדאיתא בסוכה ד' ל"ה ובשלחן ערוך סי' תרמ"ט ואוכלין שתחת המטה אין ראויים לאכילה שרוח רעה שורה עליהן ובתשובתו כתב דאף שהשבות יעקב כתב להקל באוכלין שתחת המטה בדיעבד מכל מקום אין הוכחתו (מדלא אסרו לחבר לאכול אצל עם הארץ משום האי טעמא וכו' כמו שהובאו דב"ק למעלה) מוכרחת משום דודאי אין העם הארץ מני דוקא תחת המטה רק שאין מקפיד ומניח תחת המטה וגם בשאר מקומות ואם כן כשהחבר רואה שאינם תחת המטה אין לו לחוש שמא היו תחת המטה דאמרינן כאן נמצא וכאן היה ורצה לדחות