שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שע

רואה משמע שאינו משום רוח רעה אלא שמא יפול בו וכו' וזה לא שייך באתרוג לכן נראה שיכולים לצאת בו אף ביום ראשון גם הבנין עולם לא החליט לאיסור שוב כתב דיש לחלק בין מטות שבזמן הש"ס שהיו המחיצות עד הקרקע או עד פחות משלשה סמוך לקרקע וכו' דבזה הוא שיש רוח רעה לא כן במטות שלנו שפתוחות מלמטה יש לומר שתחת המטה בטל לגבי הבית ועוד יש להקל מטעם שומר מצוה לא ידע דבר רע כבא"ח סי' תנ"ה בהגהה שאין לשפוך מים שלנו מפני המת וכו' והדברים קל וחומר דהתם בלא המצוה אסור בדיעבד כמו שכתבו האחרונים ורע"א עיין בפתחי תשובה עם כל זה אם נעשה מהם דבר מצוה אמרינן דאינו מזיק כל שכן בנדון דידן דאף שלא במקום מצוה מותר בדיעבד ודאי דאין חשש במקום מצוה וכו' (שקיל וטרי במאי דמקשינן בערבי פסחים גבי כוסות היכי מתקני רבנן מידי דאתי לסכנה וכתב בהגהה דיש לומר דלענין לכתחלה יש להחמיר יותר בדבר מצוה מבדבר הרשות) ולכן יש להקל גם הבנין עולם יש לומר שלא החמיר אלא לאותו ירא שמים שזהיר בזה וכתב שרב גדול אחד השיב גם כן שאין חשש מטעמים הנ"ל ושהוסיף עוד טעם אחר על פי מאי דמשמע מדברי התוספות ביומא ד' ע' ד"ה משום שיבתא ובחולין ד' ק"ה ובים של שלמה שם שכל דבר שראינו שאין העולם נזהרים ואינם נזוקין צריך לומר שאין אותו הרוח רעה מצוי בינינו:

ועל מה שכתב הרב המחבר דיש לומר דלא החמיר הבנין עולם אלא לאותו הירא שמים השיבו (הרב הגדול) אם לכל העולם מותר גם לאותו הירא שמים מותר וראיה מסוכה ד' ל"ה ע"ב ברש"י ד"ה הרי יש בה היתר אכילה לכהן וישראל נמי ניפוק בה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילו לבן בתו כל שכן כאן שיכול להאכילו לכולם ועוד אני מסופק דאפילו אם נאמר דלדינא דגמרא אסור בדיעבד מכל מקום כיון דאין איסור מצד עצם הדבר רק מחשש סכנה מיקרי היתר אכילה וקרינן ביה לכם ואף דחמירא סכנתא מאיסורא וראיה מריש פרק אלמנה לכהן גדול וכו' והרב המחבר פקפק בטעם זה ובראייתו וחזר לדבריו הראשונים דכשר האתרוג מהטעמים שכתב הוא עצמו ובסוף התשובה הואיל לבאר דגם משום הקריבהו וכו' ליכא כיון שאינו ניכר הפגם שבו ולא דמי לדבר מאוס וכו' ולא ליין מגולה וכו' אלו תורף דב"ק:

גם בשו"ת עין יצחק למרן מוהרי"ץ אלחנן סי' כ"ד נשאל על זה ואחר שנשא ונתן בדין משקין מגולין דפסולין משום הקריבהו לפחתך ואמאי לא אסרינן משום ממשקה ישראל וכו' וכו' סיים בסוף תשובתו אך בעיקר הך מילתא באוכלין תחת המטה או במראשותיו הביא בפתחי תשובה סי' קט"ז סק"ד בשם שבות יעקב ח"ב סי' ק"ה דבדיעבד אינם אסורים ובפרט באוכלין חיין עיין שם בסק"ה וכן יש להוכיח מאיכה רבתי פרשה א' אות כ"ב מהו כלי גולה חמת ושטיח וקערה וכו' חמת נותן בה קמח ונותנה תחת ראשו וכו' ובילקוט יחזקאל רמז שנ"א אמרו דנותן בה מים ונותנה תחת ראשו וכו' ומוכח מזה דאין אוכלין חיין נאסרין בדיעבד בהניחן תחת מראשותיו וממילא הוא הדין תחת המטה דבאוכלין חיין יש להוכיח דאין נאסרים ולכן יכולים לצאת בו ידי חובת אתרוג ואין לחלק בין תחת המטה לבין הניחו במראשותיו כמו שראיתי באחרונים שלא חילקו בזה:

והנה הרב חכמת אדם בקונטרס בינת אדם בשער איסור והיתר סי' ס"ג דעתו נוטה להקל באוכלין חיין והוא שהביא מאי דאמרינן בערבי פסחים ד' קי"ב אוכלין ומשקין שתחת המטה אפילו מכוסים בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן וכתב דמשמע שאין חילוק בין מבושלים לחיין וכן שמע בשם הגאון החסיד (הגר"א) והוא כתב דדבר זה מצוי מאד בבני הכפרים שנותנים ביצים וכיוצא תחת המטה ואפשר כיון דדשו בו רבים אמרינן שומר פתאים ה' כדאיתא בש"ס בכמה מקומות וכמו שכתבו התוספות ביומא גבי שיבתא ועוד נראה דהפוסקים לא הוו גרסי אוכלין כלל שהרי הרי"ף והרמב"ם והראב"ד והסמ"ג והרא"ש כולם כתבו דין זה על פי הירושלמי שהביא הרי"ף בפרק אין מעמידין תבשיל תותי ערסא וכתבו הרמב"ם והסמ"ג הטעם שמא יפול בו דבר המזיק ולא יראה והראב"ד כתב מעצמו הטעם משום רוח רעה שמעית מינה דלא גרסי בגמרא אוכלין ואפשר דלא גרסי כלל הך ברייתא שהרי לא כתבו דין דמשקין כלל וכיון שכולם לא כתבו אלא תבשיל אין לנו אלא מה שמפורש בדבריהם והגר"א חשש לגירסתינו וכו' אלו תורף דב"ק הנה מתבאר דלא ללמד זכות בלבד על מה שאין נזהרים בזה העולם הוא בא אלא גם מעיקר הדין דעתו נוטה כן וזהו שהשמיט בחכמת אדם כלל ס"ח אות ג' אוכלין וכתב רק אסור ליתן תבשיל או משקין תחת המטה אפילו מכוסין מפני שרוח רעה שורה עליהן והוא בסיגנון שכתב מרן בשלחן ערוך סעיף ה' דמשמע דבאוכלין חיין ליכא קפידא אפילו לכתחלה וכל שכן שמודה לדינו של הגאון שבות יעקב דאין להחמיר בדיעבד ובשלחן ערוך הגאון מוהרז"ש בהלכות שמירת גוף ונפש אות ז' נראה שסובר שגם באוכלין חיין יש לחוש שכתב לא יתן תבשיל או שאר אוכלין ומשקין תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהן וכו' ומכל מקום לענין דיעבד אפשר שמודה לסברת הפוסקים הנ"ל דמותר והגאונים פתחי תשובה ויד אפרים ורבינו עקיבא שהביאו תורף דברי הגאון שבות יעקב בשתיקה נראה קצת דאינהו נמי סברי הכי וכן דעת הגאון שם אריה בחלק יו"ד סי' ח"י גבי מים שבשכונת המת דנוהגים לשפכן ונשאל אם כשרים לנטילת ידים או הוו כשופכין והשיב ספק בנטילת ידים לקולא גם מה שכתבתי בספרי (כנראה כונתו לספר ערוגת הבשם ואינו מצוי אצלי) סי' ו' וכן כתב שבות יעקב דאפילו דבר שנאסר בש"ס משום רוח רעה לא נאסר בדיעבד וראיה מבעל העיטור וכו' גם במים אלו אין לאסור אם בשלו בהם דלא כהבית דוד שהביא בפתחי תשובה וכן ראיתי בספר חסד לאברהם שהורה כן וכן אני נוהג ואם כן אין להם דין שופכין וכו' עכ"ל הרי שדעתו מסכמת דבדיעבד אין לאסור משום רוח רעה וכן מפורשת דעתו בשם אריה שם סוף סי' כ"ח עיין שם וכן נראית דעת ידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בספרו היקר נחלה לישראל בקנטרס הלכה למשה סי' כ"ט דשקיל וטרי בדין דלא יתן תבשיל תחת המטה אם הוא דוקא בשעה שישנים עליה או לא שנא ובסוף תשובתו כתב ועיין טורי זהב סי' ו' סק"א דאם אסור לשחוט בקנה משום רוח רעה מותר בדיעבד מחשבתו ניכרת ללמד יצא מדין שחיטה בקנה לתבשיל שתחת המטה ואף שבספרו שו"ת הד"ר סי' כ"ט אות קע"ט דחה ראיית השבות יעקב מההיא דמטה של עמי הארץ דיש לומר דכמו בשל מצרי אין חשש כמו כן בעמי הארץ שבזמן הגמרא אין רוח רעה שורה כל כך (במח"כ גאונו אין דבריו נכונים בזה ולא ניחא למאריהו וכו') מכל מקום בעיקר סברתו לא חלק עליו וכן נקיט ידידי תנא ירושלמאה הגאון אדר"ת יצ"ו בקונטרס עובר ארח אשר לו בסוף ספר ארחות חיים החדש בח"ב עיין שם בנימוקיו לסימן ד':

אמנם דעת מרן חיד"א אינה כן והרבנים הנ"ל כנראה לא ראו דב"ק והם בספר שיורי ברכה דפוס שאלוניקי בסי' קט"ז אות יו"ד שהביא מה שכתב הרב השואל בשבות יעקב ח"ב סי' ק"ה דמי שנתן אוכלין ומשקין תחת המטה אינם אסורים בדיעבד ושלמד כן ממה שכתב מרן הבית יוסף בסימן ו' גבי שחט בקנה בשם בעל העיטור דלפי מה שאמרו בירושלמי הטעם משום רוח רעה מותר בדיעבד הרי דבדיעבד אין חשש משום רוח רעה והגאון המחבר הסכים עמו והביא ראיה מדהזהירו לחבר שלא יאכל אצל עם הארץ שמא יאכילנו דברים שאינם מתוקנים והלא עמי הארץ דרכם להניח אוכלין תחת מטותיהם כדאיתא בפרק חזקת הבתים ד' ח"ן ע"א בפירוש רש"י גבי מה שאמרו מטה של עם הארץ דומה לאוצר בלום והלא חמירא סכנתא מאיסורא אלא ודאי דאינו אלא אזהרה לכתחלה אבל בדיעבד מותר גם לא נזכר בשום פוסק לאסור בדיעבד בעניינים אלו ומרן חיד"א דחה הראיה מבעל העיטור דהתם שאני דהרוח רעה שורה על הקנה ולכן בדיעבד שרי אבל הכא הרוח רעה שורה על האוכל לכן אף בדיעבד אסור וראיה לזה ממה שאמרו בפרק כל היד האוכל שום קלוף וכו' מתחייב בנפשו משום דרוח רעה שורה עליהן הרי דמשום רוח רעה אסורים דיעבד והכי מוכח מדאמרינן בפרק ערבי פסחים