שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שסח

כי חפשתי בספרו היקר בקשתיהו ולא מצאתיהו והוא חידוש כי אף אם לא היה בידו להכריע הדין על כל פנים היה לו להביא דעות הפוסקים בדין זה כדרכו בקדש ומדוע קרא שמיטה ואנכי לא ידעתי:

כז) בענין ההקפות בחג הסוכות שמקיפין התיבה בלולב יש דעות חלוקות בפוסקים מתי תהיה ההקפה אם אחר ההלל או אחר תפלת המוספין ועוד איזה סברות בזה כמתבאר מדברי רבינו הטור בסי' תר"ס וברבני האחרונים שם ובכל מקום יעשו כאשר נהגו מקדם קדמתה ואם רב גדול העיר נראה לו לשנות ממה שנהגו מכבר וכל העם מסכימים לדעתו אך אחד מהצבור מוחה בדבר זה היה מעשה בעוב"י אזמיר בזמן הרב שרשי הים בשנת התקס"א שרצה הרב הנ"ל לשנות מה שנהגו (להקיף ולומר סדר ההושענות אחר תפלת המוסף) ולתקן לנהוג כמנהג ארץ ישראל (שהוזכר בפוסקים) לעשות הסדר הזה אחר קריאת ההלל וכתבו שהוא הנכון גם על פי הקבלה וביום ראשון של סכות בהתאסף יחד כל יחידי הקהל שאל את פיהם אם מרוצים בשינוי זה ויענו כל העם אדונינו שליט וכל אשר יעשה אין מי יאמר לו מה תעשה רק אחד מהיחידים אמר לא כן אבי ולא לחנם הנהיגו לנו אבותינו המנהג הזה ואין דעתי נוחה בחילופו יניח לנו רבינו במנהגינו ומעשה אבות יעשו בנים. חזר הרב מדעתו והניח המנהג כאשר היה. כן הביא המעשה הזה מרן החבי"ף בספר לב חיים חלק שני סימן קכ"ז (בד"ה ואמת) ושם הכריח מלשונות הזהר הקדוש שצריך להיות ההקפות אחר תפלת מוסף ובסימן קכ"ח הובא תשובה המשיג עליו דאין הכרח מלשונות הזהר הקדוש ובסימן קכ"ט השיב על דבריו עי"ש:

ובסימן קכ"ז הנ"ל הביא דברי הרב בית חדש בסי' תר"ס שכתב סמך מהש"ס להמנהג שעושין ההקפות אחר המוסף וז"ל ההושענות שאנו אומרים אחר תפלת המוסף הן דוגמא מה ששנינו בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא ואנו סוברים כמאן דאמר בגמרא דהיקף זה הוא בלולב לפיכך נוהגים להקיף כל שבעה בלולב זכר למקדש ואותה ההקפה שבמקדש היתה אחר המוסף כדמשמע מדתנן בשעת פטירתן מה היו אומרים יופי לך מזבח וכו' דמשמע שתיכף אחר ההקפה נפטרו להם ולכן אף אנו עושים כן ואומרים הושענא אחר תפלת המוספין ונפטרים לשלום עכ"ל. ומה שכתב שהוא סמך ומשמעות בעלמא הוא לפי שיש לדחות דמאי דתנן בשעת פטירתן היינו בשעת פטירתן מההקפה לא שנפטרו והלכו לבתיהם וכמו שכתב אחר כך הרב בית חדש עי"ש ובעיקר דברי הרב בית חדש הנז"ל כתב לי ידידי הגאון אישי כהן גדול מהר"ר שלמה הכהן מחבר ספר היקר בנין שלמה יצ"ו וז"ל ואני תמה איך יפרנס סוגיא דיומא דף כ"ו ע"ב דהש"ס מביא ראיה דאין ניסוך המים נוהג רק בתמיד של שחר בלבד מהא דתנן ורגמוהו כל העם באתרוגיהם ופירש רש"י דעל כרחין לא הוצרך למתני אם לא ללמדנו דניסוך המים הוא בשעת נטילת לולב ולפי דברי הבית חדש תימה דילמא היה אחר הקרבת קרבן מוסף בשעת ניסוך המים של המוסף בעת ההקפה בלולב ובא ללמדנו דניסוך המים היה בשעת המוסף ובאמת שראייתו אינו כלום דפשוט דרצה לזמר דבעת פטירתו מן המזבח משום דבין האולם ולמזבח לא היו רשאים ליכנס רק לצורך אבל באמת יש לומר דהיה אחר תמיד של שחר וקצת נראה לי ליישב דהש"ס מדייק מדתנן ורגמוהו כל העם וליכא לפרש דמיירי בשעת הקפה דזה לא היה רק בכהנים לבד דזרים לא היו רשאים ליכנס בין האולם ולמזבח וכן מבואר להדיא בסוכה מ"ד ומדתנא כל העם משמע שהיה בשחרית בשעת נטילת לולב בשעת אמירת הלל ועדיין צריך עיון ולא באתי רק לעורר עד כאן דבריו יצ"ו:

אמר המחבר מאי דפשיטא ליה להגאון יצ"ו דזרים לא היו רשאים ליכנס וכו' הנה באור זרוע הגדול בח"ב סי' שט"ו עמד מתמיה במה שנהגו שישראלים מקיפים והלא הקפה במקדש לא היתה אלא בכהנים ושוב כתב דמוכח מהירושלמי שהביא שם שגם הישראלים היו מקיפין וכתב לפרש שגם ש"ס דילן סובר כן וכן בעלי מומין ופרועי ראש היו מותרים ליכנס לצורך מצות הקפה עיין שם באריכות ובביאורי מוהרש"ה על ספר תניא רבתי שנדפס בווארשא בהלכות לולב סי' פ"ו הביא בשם ביאורי הגר"א ריש סי' תר"ס כתב אבל צריך עיון שאמר סדר הקפה כל ישראל גדולים וכו' ואין הקפה בבית המקדש אלא בכהנים דאין זר נכנס בין האולם והמזבח כדאיתא בפרק ד' דסוכה והגאון מוהרש"ה כתב דמזה ראיה ברורה לשיטת הרמב"ן בספר המצות מצוה ס"ט דהא דאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין בין האולם והמזבח הוא רק מעלה דרבנן והביא ראיה מסוכה ד' מ"ד ע"א דכהנים בעלי מומין נכנסים שם כדי לצאת בערבה שהתירו להם איסור כניסה של דבריהם משום מצות ערבה וכו' וכמו שהתירו לבעל מום כהן ליכנס שם משום ערבה כן התירו לזרים דבעל מום כהן לא עדיף מזר וזה שלא כדעת הרשב"א (צריך להגיה הריטב"א) בחידושיו סוכה מ"ד ע"א וכו' וכעין קושית הגר"א הקשה רבינו יוסף בן מיגאש בתשובה סי' מ"ג וכו' ותירץ דהאי הקפה דקתני במתניתין לאו הקפה בהילוך היא כמו שאנו מקיפין הספר תורה בהושענא רבה אלא הקפה בעמידה היא כי ההיא דגרסינן ביומא בפרק בראשונה ד' כ"ה ע"א וכו' וכתב מוהרש"ה דבזה יתורץ גם קושית הגר"א וכו' והביא שביצחק ירנן שעל ספר מאה שערים לרבינו מוהרי"ץ ן' גיאת כתב שכן דעת רב שרירא גאון שלא היו מקיפים בהילוך סביב המזבח רק בעמידה ושהביא ראיה שהרי ישראל היו מקיפין ולא היה להם ליכנס בין האולם ולמזבח ומוהריצ"ג השיג עליו דלא מצינו הקפה לשון עמידה וכו' ומה שאין רשאין ליכנס בין האולם ולמזבח ודאי אין להם ליכנס לעבודה ושלא בשעת מצוה אבל בעונת מצוה הותרו ליכנס וכו' אלו תורף דב"ק ואין לתמוה על ידידי הגאון מוהרש"ך יצ"ו שלא הזכיר מכל זה שכבר כתב שלא בא אלא לעורר ואני ההדיוט באתי אחריו ומלאתי את דבריו בסיעתא דשמיא:

ומקרוב נדפס ספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו וראיתי בסימן תר"ס בתורת מר מחותנו ידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו שהביא בשם הריטב"א בסוכה ד' מ"ד ע"ב שמחלק בענין זה בין כהנים בעלי מומין ופרועי ראש לישראלים דכהנים הנ"ל שכל מה שאסורין ליכנס בין האולם והמזבח הוא רק משום מעלה בעלמא מותרים ליכנס לצורך הקפה דמשום מצות הקפה אוקמוה אדאורייתא אבל זרים שאסורים ליכנס מן התורה גם להקפה אין מותרים ליכנס שלא כדעת האור זרוע הנ"ל ובתניא רבתי סי' פ"ו הביא מהירושלמי שכל ישראל היו מקיפין וכו' ושבביאור הרש"ה כתב בשם תשובת רבינו מוהר"י ן' מיגאש סי' מ"ג דההיא הקפה לאו בהילוך אלא בעמידה וכו' ורבינו מוהרי"ץ גיאת תמה דלשון הקפה לא משמע עמידה אלא צריך לומר דמשום מצוה מותרים אף זרים ליכנס ולהקיף וכו' עיין שם:

כח) קנה אתרוג מהודר בדמים יקרים כפי שיוויו ובא אחר וגזלו ממנו ונפסל בידו אי מצי פטר נפשיה באתרוג כשר שאינו מהודר כמוהו במערכת ארבעה מינים סי' ג' אות כ"ה הבאתי מחלוקת הרבנים מוהר"ם מינץ ומשנה למלך וחכם צבי בענין זה וגם הבאתי דברי רבני האחרונים באיזו תשובות וציינתי לעיין גם בבאר היטב ושערי תשובה סי' תרנ"ו כיעויין שם וידידי הגאון מוהר"ר נחמן כהנא אבד"ק סאפינקא יצ"ו העירני בזה לעיין בפרי מגדים במשבצות סי' תרנ"ו אות א' שהביא מחלוקת זו אפריון נמטייה כי עיינתי שם וראיתי מה שחדש שאם פסלו בשוגג יש לומר דפטר נפשיה באתרוג קטן אף לשו"ת חכם צבי (ולפום ריהטא אין נראה כן לדעתי העניה וצריך להתיישב בזה איה"ש ומקרוב נדפס ספרו היקר ארחות חיים עיין שם בסי' תרנ"ו אות ג' ובתורת הגאון מחותנו יצ"ו וחידוש הוא שלא הזכיר דברי הפרי מגדים הללו) עוד כתב שם מסתברא החוטף ותפס הניזק יכול לומר קים לי בודאי ומשלם כפי מה ששוה תוך החג ובשו"ת הגאון מהר"ם שיק סי' שכ"ט כתב עם שאיני כדאי להכריע נראין דברי החכם צבי וכו' ושקיל וטרי טובא וכתב במסקנתו ועל כל פנים נראה לי דדברי החכם צבי נכונים דדבר שיוכל למכור והמעות שלו הוי ממון גמור והגוזלו והמזיקו