שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שסז

אפילו להקל ואם כן הכא שפירש הלולב בפנינו מן הקבוע שכולם היו מונחים על האיצטבא כמחצה על מחצה דמי והוי ספק ספיקא גמור השיב בווי העמודים דלא מיקרי קבוע אלא כגון תשע חניות שהאיסור וההיתר ידוע במקומו אבל כל שנתערב אזלינן בתר רובא והכא נמי כל שנתערב במקום קביעותם אזלינן בתר רובא וכי האי גוונא כתב הרב עדות ביעקב סי' חל"ק והוכיח כן עיין שם ובפרי חדש יו"ד סי' קי"ג ס"ק י"ג וכ"ב ולפי מה שכתבו איזה מרבני האחרונים דהיתירא דספק ספיקא ליתיה אלא באיסורין אבל לגבי מצות עשה כיון דכל אדם ברי בחיובא במצות עשה הלזו לא מהני לפטור עצמו מחיובו על ידי ספק ספיקא נראה לפום ריהטא דהכא נמי אעיקרא דדינא אין מקום לחקירה זו אלא שאין הכל מודים בזה ויש כמה וכמה פוסקים שסוברים דאין חילוק בין לאוין למצות עשה וצריך להתיישב במה שכתבתי במערכת הסמ"ך כלל מ"ג עיין שם ואין כאן מקום להאריך בזה:

כו) גזל לולב ואחר כך קיים מצות השבה בכסף דמי שוויים כתבתי במערכת ארבע מינים סי' ג' אות ט"ז שנסתפק הרב תפארת יוסף אם מתקן הלאו למפרע ויצא ידי חובתו או לא כיון שבשעה שעשה המצוה היה בעבירה וכו' עיין שם ועל זה כתב לי ידידי הרב הגביר מוהר"ר צבי הירש יפה יצ"ו מעיר בריסק דליטא בן ידידי הגאון המפורסם מהר"ר מרדכי גמפיל אבד"ק ראזינאיי וזה לשונו במערכת ארבעה מינים סימן ג' סעיף קטן ט"ז הביא בשם ספר תפארת יוסף להסתפק בלולב הגזול וקיים אחר כך מצות השבה אם מתוקן הלאו למפרע ויצא או נימא כיון דבשעה שקיים המצוה היה בעבירה לא יצא והנה הספר הנ"ל אינו מצוי אצלי ואינני יודע ראיותיו בזה ואולם בעיקרא דהא מילתא כבר חקר רבינו בעל השאגת אריה בסימן פ"א ודעתו דבכל לאו הניתק לעשה לא קיים בהעשה רק מכאן ולהבא אבל לא תיקן האיסור למפרע והביא ראיה מבבא קמא סי' ע"ב חבול ישיב רשע גזילה ישלם אף על פי שגזילה משלם רשע הוא וכן מבבא מציעא ס"א ע"ב לא תגנוב על מנת למיקט עיין שם והאריך ידידי הרב הנ"ל יצ"ו לפלפל בדברי השאגת אריה ומענין לענין בפלפול חריף ואין בכחי להעתיק כל דבריו רק למען אזכור ברית אבות לבנים כתבתי גרגיר זה בשמו למזכרת אהבה. ובעיקר הדין אם יוצא למפרע או לא נשמט מספרי שמרן חיד"א בברכי יוסף סי' תרח"ן אות ז' הביא שהרב משאת משה בראשון סי' ד' למד מתשובת הרב מהרשד"ם (במי שמכר לולב על מנת שלא יטלו הקהל ונטלו דלא יצאו ואם הלוקח חזר ופייס למוכר בדמים יצאו) לנדונו במי שגזל אתרוג ונטלו ביום טוב ובתוך המועד פייס לבעל האתרוג ומחל לו דמהני המחילה ולמפרע יצא ידי חובתו והוא הביא קצת ראיה לזה ממה שכתבו הארחות חיים והכל בו ממנהג הראב"ד ובשיורי ברכה שבברכי יוסף הביא שגם רבינו אשר ב"ר חיים הביא מנהג הראב"ד אך כתב שהרב גבעת פנחס חלק על הרב משאת משה ואמר בפה מלא שלא יצא למפרע ושאני נדון הרשד"ם שהוא דרך מקח וממכר אלא שהיה בתנאי אבל בגזל ונטלו לא נעשה שלו למפרע ושהאריך הרבה וכתב על זה וכמעט שעברתי על כל דבריו לא מצאתי ראיה לסתור דברי הרב משאת משה והמסתכל יפה יראה שיש ראיה מדברי מוהרשד"ם אלא שהראיות שהביא במשאת משה למהרשד"ם אינם ראיות וכאשר הרבה להשיב הרב גבעת פנחס הנ"ל אך לדינא יש ראיה מנדון מוהרשד"ם לנדון הרב משאת משה ודוק היטב עכ"ל ומובן קצת שדעתו נוטה לסברת הרב משאת משה אך במחזיק ברכה שם אחר שרמז למה שכתב בשיורי ברכה הנ"ל סיים ועתה נדפס ספר גט מקושר לעטרת ראשי מורי הרב וראיתי בביאורו לתוספי הרא"ם הלכות סוכה ד' קי"ג הרבה להשיב ולדחות דברי הרב משאת משה והסכים להיפך והביא ראיות באריכות ועוד הוסיף ידו בביאורו להלכות לולב ד' קי"ו ריש ע"ג לסתור דינו של הרב משאת משה והאמת שלא היה לי פנאי להתבסם מתורתו עכ"ל והנה כל זה כבר רמז הגאון שערי תשובה שם אך קצר מאד כמו שיראה הרואה וזה גרם לידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו בדבריו שבספר ארחות חיים החדש בסי' תרנ"ח אות ז' להצריך עיון והוא שאחר שכתב שבשערי תשובה הביא בשם משאת משה דמהני מחילה וציין שבפרי חדש אבן העזר סי' ק"ך סעיף ב' (בד"ה ולא פרע לו) כתב בפשיטות דלא מהני הפרעון למפרע ושגם במגן אברהם סק"ג לפי מה שביאר דבריו במחצית השקל מוכח כן שוב הביא תורף הרב מהרשד"ם (במי שמכר על תנאי שלא יתננו להקהל וכו') וסיים וזה לשונו וזה נוטה לדעת המשאת משה וצריך עיון עכ"ל וכנראה שלא היה אצלו בו בפרק לא ספר משאת משה ואף לא ספר ברכי יוסף ולפי מה שהעתקתי למעלה מתבאר כי חיליה דרב משאת משה מדברי הרב מהרשד"ם הוא ועל זה חולקים עליו וגם מרן חיד"א עצמו אף שנראה קצת מדבריו שבשיורי ברכה (שבברכי יוסף דעתו נוטה לסברת הרב משאת משה ועל כל פנים קרי בחיל שמדברי מהרשד"ם יש ראיה לדברי המשאת משה מכל מקום בשיורי ברכה הנדפס בפני עצמו (דפוס שאלוניקי) כתב שכל מה שכתב בשיורי ברכה שבברכי יוסף הוא לפי שלא עיין בגוף דברי הרב מהרשד"ם (שלא היה הספר בידו) שוב בא לידו ספר הרב מהרשד"ם ועיין בו והדבר ברור בעיניו שאין ראיה כלל לדברי המשאת משה ואדרבא כמעט יש ראיה להיפך כמבואר למעיין עכ"ל וק"ל:

ובשו"ת בית אב סי' ט"ו אות ו' כתב בשם הגאון בכורי יעקב שהכריח דלא יצא ממה שכתב הרמ"א בסי' תרמ"ט דמותר ליטול לולב שלא מדעת חבירו בשאר ימים דניחא ליה דליתעביד מצוה בממוניה והוי כשאול הרי דלא התיר אלא בשאר ימים אבל לא ביום ראשון וכן כתבו הטורי זהב ומגן אברהם בסי' י"ד ואף על גב דמסתמא ניחא ליה ולכשיוודע לו מחיל למפרע אף על פי כן לא התיר ליטול ביום ראשון ולהודיעו אחר כך כיון שבשעת נטילה אכתי לא ידע ולא הקנה לו ולא הוי כשלו בשעת נטילה אלא כשאול ולא מהני מחילה למפרע וכתב על דבריו דאין זה ראיה כלל דכיון דהא דניחא ליה וכו' לא מהני אלא שלא יהא גזל בידו והוי כשאול וביום ראשון דבעינן משלכם צריך ליתנו לו במתנה להדיא לכן שפיר יש לומר דלכתחלה אין לו ליטול ביום ראשון על סמך דניחא ליה דדילמא לא ניחא ליה ליתנו לו במתנה דהא דמסתמא ניחא ליה הוא רק בתורת שאלה ולא בתורת מתנה ותהיה ברכתו לבטלה אבל אין הכי נמי דאם נטל בדיעבד ואחר כך אמר כי מוחל לו מעיקרא בתורת מתנה אפשר דיצא דאיגלאי מילתא למפרע דהוי שלו ממש ובמחילת כבוד גאונו אין בדחיה זו כדי שביעה דכיון דאמדינן דעת כל איש ישראל שרוצה לזכות את חבירו בקיום המצוה בממונו יש לנו לומר דאף על גב דהא דניחא ליה וכו' היינו רק להוציאו מידי גזל היינו משום דבכל המצות סגי ליה בהכי אבל במצוה דבעינן שיתננו לו במתנה גמורה אף אי נימא דמסתמא לא נתנו לו במתנה גמורה מכל מקום יש לנו לומר שבודאי כשיוודע לו שנטלו ימחול לו למפרע ויוכל לסמוך על זה כיון שכל מגמת בעל החפץ הוא שחבירו יעשה מצוה בממונו מאי נפקא ליה מיניה אם ימחול לו שיהא שלו למפרע במתנה על מנת להחזיר (דמהני גם ביום ראשון) אלא מוכרח לומר דבעינן שבשעת נטילה יהא קנוי לו מדעתו של בעל הבית וזה שבשעת נטילה לא ידע הבעל הבית ולא הקנה לו לא מהני מה שאחר כך כשיודיעו ימחול לו ועוד שקיל וטרי שם הגאון בית אב בדין זה ומסקנתו שדין זה אינו מוכרע ולכן צריך לחזור וליטול אחר כך בלא ברכה דלא כהרב בכורי יעקב וכן כתב שם בסימן ט"ז ס"ק ל"ה דיטול בלא ברכה ועיין לעיל באות י"ג ודבריו נכונים וכן היא דעת מר רבו של מרן חיד"א בגט מקושר הנ"ל דאף שהרבה להשיב על דברי הרב משאת משה וכל לגבי דידיה דינא הוא דלא מהניא המחילה למישוייה כדידיה למפרע בכל זאת כתב בדף קי"ד סוף ע"א דיחזור ויטול הלולב ולא יברך דברכות אין מעכבות והנה הרב בית השואבה אשר האריך מאד בספרו היקר בכל דין ודין אסף איש טהור כל מה שחידשו סופרים ובמקומות רבים מכריע בדעתו הרחבה ובעומק עיונו לענין דינא בזה סגר עלינו המדבר כי