שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שסה

שכתב הגאון מחנה אפרים שלא יפה עושים שאין נותנים המעות קודם החג וכו' והשיב דכיון דקונה בתקנתא דרבנן חשיב שלו מדאורייתא משום דהפקר בית דין הפקר וכו' (הביא ראיות לזה וסיים) ואם כן מה שאנו נוהגים לקנות קודם החג בקנין דרבנן כבר נקנה לן מן התורה דרבנן אקנויי אקנו לן האתרוג דהפקר בית דין הפקר מן התורה ושפיר יצאנו ידי חובתינו מן התורה ובפרט דקונים קודם החג דלאו עידנא דמצוה ודמי למה שכתבו התוספות בעבודה זרה ד' ס"ג ד"ה והא מיחסרא משיכה לחלק בין אתנן לסיטון וביאור דבריהם כמו שכתב בלחם משנה בשלישי מהלכות מכירה וכו' וכו' אלו תורף דב"ק וכנראה לא זכר שר בהיותו עסוק בענין זה מדברי הרשב"א והריטב"א שהביא הוא עצמו בדף קכ"ט ע"ג שמדבריהם היה לו להשיב תשובה ניצחת כמובן:

ובחפשי בספרים מצאתי את שאהבה נפשי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא רביעאה ח"ג סי' כ"ט שנשאל אם צריכים לשלם קודם המועד לחוש למה שכתב המחנה אפרים דמה שפורעים אחר החג לאו יאות עבדין וכו' והשיב שמדברי התוספות בעבודה זרה ד' ס"ב ד"ה יאות יש ראיה ברורה שלא כדבריו שהרי כתבו דמה שמבליע דמי אתרוג בלולב הוא הדין בלא הבלעה אם היה העם הארץ רוצה להקיף עד שיכלה האתרוג הרי דברוצה להקיף שרי ולא כתבו דאכתי איכא חשש משום שלא יהיה לכם כל שלא שלם לו עד שיכלה האתרוג וכו' (צדד לדחות ראיה זו וחזר וקיימה וסיים) וכן מצאתי מבואר בחידושי הריטב"א ריש פרק לולב הגזול וכו' (הביא תורף דבריו בקיצור וכבר העתקתי לשונו למעלה וסיים) הרי דעל כל פנים בחייב לו דמים יוצא באתרוג ומיקרי שלכם לגמרי וכו' (האריך עוד באותה תשובה מענין לענין בחריפות ובקיאות גדולה כדרכו בקדש וכתב) מכל מקום הדבר מבואר להדיא בתוספות והריטב"א הנז"ל אלו תורף דב"ק ומתבאר שדעתו היא שאין דברי הגאון מחנה אפרים בזה מוכרחים והנך רואה שלא זכר הגאון דברי הריטב"א והרשב"א בעבודה זרה הנז"ל שגם מדבריהם מתבאר יפה דלא מפני שחייב מעות אינו נקרא שלכם והביא שם מה שכתב מרן הבית יוסף בחשן משפט סי' שנ"ג בשם הרשב"א בחידושיו בפרק הגוזל בתרא גבי נטלו מוכסין חמורו וכו' שכתב הראב"ד דאף דיאוש ושינוי רשות קני דמים מיהא בעי לאהדורי משום דבאיסורא אתא לידיה דיאוש כדי לא קני וכתב הרשב"א על דבריו דצריך תלמוד דיאוש ושינוי רשות משמע בכוליה תלמודא דהוי קנין הגוף דאי לא הא דאמר להו רב הונא להנהו אוונכרי כי זבניתי אסא מכותי ליגזזו אינהו כי היכי דליהוי יאוש בידייהו ושינוי רשות בידייכו מאי אהני דהא מכל מקום האי אסא לא מיקנייה להו קנין הגוף דהא אינה אלא כעין משכון דהדמים בעי אהדורי ואנן בעינן ביום הראשון לכם עכ"ל הרשב"א וכתב הגאון שואל ומשיב ובאמת שדבריו תמוהים כמו שכתב הכפות תמרים (בריש לולב הגזול בד"ה וראיתי בח"מ סי' שנ"ג) לתמוה בשם גדולי תרומה דאף דחייב דמים כל שגוף הדבר נקנה לו הוה שלכם אף דלא היה שלו מן התורה וכו' וכו' עיין שם ובכולם נאמר ונעלם במחילת כבוד גאונם דברי הרשב"א שהביא הריטב"א בעבודה זרה הנ"ל דמפורש יוצא מדב"ק דכל שנקנה לו החפץ אף דחייב המעות בכל זאת מיקרי שלו ומזה היה להם להגדיל התימה על מה שכתב בהגוזל בתרא הנ"ל דהני מילי דמר סתרא"י נינהו וצריך עיון ועל כל פנים דעת הגאון שואל ומשיב מבוארת דמהני קנין המשיכה אף שהוא מדרבנן למיחשביה שלכם:

גם אשור לתנא ירושלמאה הגאון אמרי בינה בדיני יום טוב סי' כ"א אות ח' דשקיל וטרי בקנין דרבנן אי מהני למיחשביה כדאורייתא וכתב (בד"ה ובספר מחנה) שהגאון מחנה אפרים ערער על שאין משלמין הכסף קודם החג על פי מה שכתב רבינו ירוחם דהמקדש במלוה על פה במעמד שלשתן כיון דמעמד שלשתן הוא מדרבנן אינה מקודשת אלא מדרבנן והכא נמי כיון דקנין משיכה מדרבנן אינו מיקרי שלכם מן התורה אלא על ידי כסף דדבר תורה מעות קונות וכן ערער מדברי המרדכי בפרק הזורק בעובדא דההוא שכיב מרע דאמרו ליקנייה לההוא דוכתא וכו' שכתב מהר"ם שמה שהוצרכו לקנין ולא סגי להו במאי דקיימא לן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי היינו משום דאנן בעינן שיהא שלה מן התורה והא דדברי שכיב מרע וכו' אינו אלא מדרבנן וכתב לדחות הראיה מדרבינו ירוחם על פי מה שכתב הגאון נודע ביהודה תניינא אבן העזר סי' ד"ן דשם קנין המעות והקידושין באים כאחד לכך סובר רבינו ירוחם כיון שהאשה אינה קונה המעות אלא מדרבנן לכן אינה מתקדשת אלא מדרבנן שהרי הקידושין חלין רק על ידי קנין זה אבל בדבר שכבר קנהו והרי הוא שלו יכול לקדש אפילו קידושי תורה אף לרבינו ירוחם ובדרך זו דחה גם הראיה מדברי המרדכי משום דהגירושין וקנין החצר יחולו שניהם ביחד וכו' וסיים אולם לגבי לולב שפיר סובר המרדכי דבהגיע לעונת פעוטות דחל הקנין קודם שפגענו לענין של תורה מהני אחר כך אף לשל תורה וכו' (שקיל וטרי עוד וסיים בסוף ד"ה וכ"כ מיושב) על כל פנים בנדון המחנה אפרים כשקונה במשיכה אתי שפיר אף לדעת רבינו ירוחם ורמב"ן והמרדכי וכו' (שקיל וטרי להסביר חילוקו של הנודע ביהודה הנ"ל) אלו תורף דב"ק ומתבאר שגם הוא סובר שמנהג העולם שלא ליתן המעות קודם החג אין לערער עליו גם ידידי הגאון אבד"ק ברעזאן יצ"ו בהגהותיו שבספר ארחות חיים החדש בסי' תרח"ן אות ג' השיב על עירעור המחנה אפרים דלפי מה שכתב בשו"ת נטע שעשועים סי' ל' דבקנה בקנין דרבנן קודם שהיה נפקא מינה לשל תורה לכולי עלמא מהני והוכיח כן מדברי הלחם משנה עיין שם (אמר המחבר ספר נטע שעשועים אין אצלי וכפי הנראה כונתו לדברי הלחם משנה הנז"ל בד"ה ועל מה שכתבתי וכו' שהביא הרב קרבן אליצור) אם כן בקנהו בערב יום טוב בקנין דרבנן יש להקל לכולי עלמא:

ועל דברי השואל ומשיב שהבאתי למעלה (בד"ה ובחפשי) מצאתי בשו"ת בית יצחק לידידי הגאון אבד"ק לבוב יצ"ו בחלק א"ח סי' ק"ז אות ז' שכתב דאין ראיה מדברי התוספות דיש לומר דקנה האתרוג בקנין חצר וכמו שכתב הרמב"ן הובא בשיטה מקובצת לבבא מציעא שהקשה לר' יוחנן איך קונה במציאה והפקר ותירץ דקונה בקנין חצר ומה שהקשה בקצות החשן סי' קצ"ח דחצר משום יד אתרבי ואם יד אינו קונה גם חצר אינו קונה כבר תירץ במחנה אפרים בהגהות הובא בקהלת יעקב אות המ"ם ובמוהרי"ט אלגאזי (בכורות ד' י"ד ע"ב ד' פ"ב) דיד ודאי קונה גם לר' יוחנן ור' יוחנן לא אמר אלא במשיכה שאינו נוטל לידו כמו דברים גדולים וכבדים וגם הרמב"ן לא הקשה רק בדברים גדולים איך קונה ותירץ דקונה בחצר דהוי יד אריכתא אמנם לפי זה בפשיטות יוצא באתרוג בהקפה כיון שנוטל בידו אלו תורף דב"ק הראת לדעת שגם הוא מסכים דמעיקר הדין מהני אתרוג בהקפה וכדעת רבנן קדישי הנז"ל וגם בדין אם יש לומר דהעמידו חכמים על דין תורה דומיא דבארבעה פרקים (הנז"ל בד"ה אולם בתשובתי) עמד שם בריש הסימן וכתב בשם הרב השואל שבין יום הכיפורים לסוכות קונים הלולב בכסף לבד דומיא דיין לקידוש שכתב הרמ"א בחשן משפט סו' קצ"ט והוא הדין באתרוג והביא מה שהגאונים מגן אברהם בסי' שס"ט ונתיב חיים ואליהו רבה מפלפלים בזה ובסוף האות כתב להסביר מה שבארבעה פרקים העמידו על דין תורה על פי דברי התוספות בעירובין ד' פ"א ד"ה שמא דאם לא שכיח שישהא המשיכה אחר נתינת המעות לא חיישינן שמא יאמר נשרפו חטיך ואם כן צריך לומר דמהאי טעמא עקרו קנין כסף דשכיח שישהה לא כן בארבעה פרקים אלו דודאי הבעלים ימשכו תיכף דצריכים לבשר משום חד יומא לא חיישינן שיאמר נשרפו חטיך ומשום הכי פליגי רבנן על ר' אליעזר בעירוב דכיון דהפת נשאר אצל החנוני והוא מערב בו ואם אחר השבת ישרף לא טרח ומציל ושייך הטעם שמא יאמר לו ואינו דומה לארבעה פרקים מה שאין כן ביין לקידוש דבודאי ימשוך תיכף משום חד יומא לא גזרו ולפי זה כל שכן באתרוג וכן כתב הפרי מגדים בסי' תרמ"ו דקונין אתרוג במעות לבד אבל רק בערב יום טוב דלא הוי אלא חד יומא לא כן כשיש יותר מחד יומא דשייך הגזרה דרבנן מי יהין לומר זאת מעצמו ואנו אין לנו לתקן חדשות ובמהרי"ל איתא כשקנה בערב שבת והוא הדין אתרוג בערב יום טוב דוקא אבל קודם