שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שסד

גדול ושמא הוה הדר ביה מר ועוד וכי היכי דלא נישוינהו חולקים מן הקצה אל הקצה צריכים אנו לומר דדוקא התם הוא דקאמר דלא יברך משום דעיקרו באיסורא אתא לידיה אבל בכגון נדון דידן פשיטא דיודה ועוד מכאן תשובה למה שנסתפק הרב מחנה אפרים) הביא דבריו הרב קרבן אליצור (ד' קל"ז ע"ג) דמי שקנה אתרוג ולא נתן דמים כיון דקיימא לן דבר תורה מעות קונות לאו שפיר עבדי והעולם אין נזהרים בזה וכו' עיין שם והנה אמת כי אין נזהרים העולם אף חכמים גדולים עיני ראו כמה מהם שאין נזהרים בזה ונוטלים הלולב קודם פריעת המעות ועל פי האמור יש ליישב המנהג והנח להם לישראל ויש להם אילן גדול לסמוך עליו דהשתא אפילו בדעביד איסורא אמרינן הכי כל שכן הכא דבהיתרא אתא לידיה ובפרט דבהדיא קאמר דמותר גמור בכי האי גוונא דנדון דידן ומהתימה על הרבנים הנ"ל דאישתמיט מנייהו דבריו ועוד למדנו ממה שפירש בההיא אוונכרי דהתם שאני משום דהוי ספיקא וכו' אם כן דון מינה לנדון דידן דספיקא הוי עכ"ל:

ולי הדל בהורמנותיה דמר יש להשיב על דבריו דהנה מה שהביא סברת הריטב"א דכל שקנה הדבר קודם קיום המצוה ליכא משום מצוה הבאה בעבירה הנה סברא זו היא סברת ר"י בתוספות בכמה מקומות ומתבאר מדבריהם שאינה סברא מוסכמת ורבינו תם סובר דאף בכי האי גוונא כל שמתחלה בא החפץ בידו בעבירה אית ביה משום מצוה הבאה בעבירה והארכתי בדין זה בס"ד במערכת המ"ם כלל ע"ז ס"ק ט"ו עיין שם וכסברת הריטב"א כתב הר"ן בריש פרק לולב הגזול והביא דבריו מרן הבית יוסף בריש סי' תרמ"ט עיין שם (בד"ה וכתב הר"ן) וכן דעת מרן בשלחן ערוך בריש הסימן עיין שם ומה שפסק מרן שם שלא לברך מבואר שם בבית יוסף שכן כתבו התוספות דאף דליכא משום מצוה בעבירה לענין קיום המצוה מכל מקום לענין ברכה מחמרינן שלא לברך ואם כן אף אם מרן היה רואה דברי הריטב"א שכתב בפירוש שיכול גם לברך אינו מוכרח שהיה פוסק כמותו נגד דעת התוספות דלו יהי אלא ספק הא כללא דספק ברכות להקל קאי אאיסרן והנה אמת דהרב (שמו משה) בדף מ"ב ע"ג והלאה עמד בדין זה אם במצוה אחר שקנה החפץ קנין גמור יכול לברך או לא משום שמתחלה באה בעבירה וכל רז לא אניס ליה והביא דברי התוספות ודברי מרן הבית יוסף ובתר דשקיל וטרי טובא נראית מסקנתו בדף מ"ג ע"א דיכול לברך כיעויין שם מכל מקום מה שכתב שמה שפסק מרן שלא לברך הוא מפני שלא ראה דברי הריטב"א שאילו היה רואה דבריו הוה הדר ביה אינו מוכרח לדעתי העניה דיש לומר כמו שכתבתי דהוי ספק ברכות ולקולא ומה גם לפי מה שראיתי שם שהביא אמבוהא דרבנן קדישי דנקטי כסברת התוספות:

אמנם מה שכתב דבגוונא דנדון דידיה דלאו באיסורא אתא לידיה יש לומר דגם מרן מודה דמצי לברך בזה ודאי דבריו נכונים ומכל מקום לענין מה שפקפק הגאון מחנה אפרים דיש לומר דמה שקונה בקנין דרבנן אינו מועיל להחשיבו כשלו משום דמדאורייתא אינו קנין נראה לי הדל שאין ללמוד מדברי הריטב"א הנ"ל דמהני דשפיר יש לומר כמו שכתבתי למעלה דלא אמר הריטב"א דמי שקנה הלולב אף שלא נתן דמים מהני דדמים בעלמא הוא דחייב לו אלא כשקנאו בקנין המועיל מדאורייתא אבל אם קנאו במשיכה לפום מאי דקיימא לן דמשיכה היא קנין דרבנן אפשר דסבירא ליה דלא מהני כאמור כן נראה לי והמעיין יכריע ומקרוב נדפס (בא לידי בשנת התרס"ג) ספר הבהיר שערי רחמים ח"ב לידידי הגאון החרי"ף וראיתי בסי' ל"ג שנשא ונתן ללמד זכות על אותם שאינם משלמים קודם החג ולא איסתייעא לי להתיישב בדב"ק בהיותי עסוק בענין אחר ואין לתמוה עליו אשר לא זכר שר את ספר שדי חמד (לא בענין זה ולא בכמה מקומות אשר אנכי הדל דברתי בשדותי ומני"ר לא יצא לשוח בשדה) אשר כבר היו בידו משנת התרנ"ב כי יוכל להיות שענין זה היה ערוך אצלו מכמה שנים קודם שנתפשטו ספרי שד"ח בעה"י ובעת ההדפסה לא אסיק אדעתיה לחפש בספרים חדשים וזאת להודיע כי מה שנראה מתוך פלפולו לקיים המנהג שאין בזה שום פקפוק ורשאי כל אדם לעשות כן אין דעתי העניה נוחה בזה והטוב והישר הוא לשלם קודם החג רק שאין למחות ביד חזקה בהנוהגים כהמנהג:

ובמה שנסתפק (בשמו משה) בזוכה מטעם קים לי אי חשיב כשלו ומהני ליום ראשון או לא הנה הגאון אמרי בינה בדיני יום טוב סי' כ"א דף ס"ט ע"א (ד"ה ובספר) כתב דבחמדת שלמה חלק חשן משפט סי' יו"ד חקר במי שיש לו אתרוג שהוא ספיקא דדינא אם הוי קנין או לא רק דהרי הוא שלו מטעם מוחזק דהמוציא מחבירו עליו הראיה מכל מקום למה שהעלה השפתי כהן דבספיקא דדינא אם תפס לא מפקינן מניה לא הוי ודאי של המוחזק וכו' והגאון המחבר כתב באות ה' דלכאורה יש לומר דמה בכך דמהני תפיסה הא מכל מקום השתא הוא לכם ויש בו דין ממון דאם אחר מזיק לו חייב לשלם ואם כן שלו הוי טפי משאול וגזול אולם יש לומר דהא אף בדבר שאין לאחרים תפיסת יד בו כגון בהפקר מכל מקום אינו יוצא כמו שהוכיח הכפות תמרים בדף ל"א דלא הוי לכם כל זמן שלא זכה בו ממש ואף דיש בו היתר אכילה ויכול לאוכלו וגם בידו לכוון לזכות בו ואז אין שום אדם יכול לחטוף ממנו מכל מקום כל זמן שלא זכה לא מהני ההואיל דבידו ולא הוי לכם כמו כן אם יכול אחר לחטוף ממנו כמו בספיקא דדינא דיכול לחטוף ממנו ואין מוציאין מידו לא הוי לכם וכו' שוב כתב דראיות הכפות תמרים דבהפקר לא יצא אף שבידו לזכות בו אינה מוכרחת וכו' ומכל מקום מסברא נראה דהא דהואיל ויש בידו לזכות לא מיחשב כשלו וכו' וכו' ובאתרוג דכתיב לך (לכם) שיהיה ודאי שלו אם כן הפקר דלא הוי ודאי שלו ויד כל אדם לזכות אינו יוצא בו ועוד צדד בזה מיין שם דב"ק ובשו"ת נחלת שמעון להגאון מהר"ש זרחי שקלו וטרו בכיוצא לזה רבנן קדישי לענין קידושי אשה במקדש בממון שהוא שלו על פי טענת קים לי אי חשיב ממון שלו לגמרי ויכול לקדשה בו או לא עיין שם בסימן ה"ן וסי' נ"ו:

ועל מה שכתבתי למעלה דיש לדחות הראיה מדברי הריטב"א דלא אמר אלא כשקנאו בקנין דאורייתא וכו' הנה עתה ראיתי שכדברי הריטב"א שבפרק לולב הגזול הנ"ל כתב הרשב"א והביא דבריו הריטב"א בפרק השוכר את הפועל (כמו שכתב בשמו הרב קרבן אליצור בדף קכ"ט ע"ג) ומתבאר מדבריהם דאף לדידן דקיימא לן משיכה מדרבנן ודבר תורה מעות קונות אם משך החפץ חשיב שלו אף שלא נתן הכסף והכסף חוב בעלמא הוא עליו ודבריהם הם על מה שאמרו בגמרא ד' ס"ב ע"ב דתניא גבי אתנן נתן לה ולא בא עליה עתה אלא אחר כך אתננה מותר וכן בא עליה ואחר כך נתן לה מותר ופרכינן אהא לכי בא עליה ליחול עלה למפרע איסור אתנן ומשני ר' אלעזר כשקדמה והקריבתו ופרכינן היכי דמי אי דאמר לה קני מעכשיו וכו' ואי דלא אמר לה קני מעכשיו היכא מציא מקרבה איש כי יקדיש את ביתו אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו הנה על זה כתב הריטב"א הקשה מורי הרשב"א דהכא שלו וברשותו הוא כיון דמשיכתיה קניתיה במשיכה ואי משום שלא בא עליה אין הבעילה אלא דמים וכל שפסק דמים ומשך קנה אף על פי שלא פרע ואין המעות אלא בחוב אצל הלוקח והכי נמי אמרינן לענין איסורא המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרים וקושיא גדולה היא וכו' והנראה לי בזה דבעלמא כל שהמשיך פירותיו אחר פסיקת דמים גמר והקנה דסמך דפרע ליה הלוקח שפיר וכי לא פרע ליה כייף ליה בדינא דלא כסיפא ליה מילתא למיתבעיה אבל הכא דכסיפא ליה למיתבעה לביאה אנן סהדי דלא מקני כלל אלא יהא בפקדון אצלה עד שיבעול אלו דברי הריטב"א שהביא בקרבן אליצור הנה מבוארת דעתייהו דרבנן קדישי הרשב"א והריטב"א דכל שפסק דמים על החפץ ומשכו הרי הוא שלו לגמרי לכל דבר אפילו לענין קרבן דבעינן שלו וגם הריטב"א בעלמא הכי סבירא ליה אלא דגבי אתנן דאיכא כיסופא למיתבעה לביאה קאמר דלא גמר להקנות החפץ במשיכה ואם כן גבי לולב נמי אף דבעינן משלכם כל שפוסק דמים ומשכו אף שלא נתן המעות שלו מיקרי ועיינתי בדברי הרב קרבן אליצור ד' קל"ז ע"ג (שציין בשמו משה הנ"ל) וראיתי שהביא מה שכתב