שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שסב

מעיר הקודש טבריא במכתבו שבערב ר"ח כסליו תרנ"ז וז"ל בכלל קל"א קונה בהקפה וכו' היה צריך הדר"ג שיחיה להעיר הלבבות בזה על רוב ככל בני אדם שקונים אתרוג בהקפה היינו שאין פורעים עד חול המועד סכות וכן לולב והדסים וערבות וכל שכן במקומות שמינים אלו מצויים וגדלים ומחליפים בכל יום הדסים וערבות חדשים לבקרים כמו שאנו עושים בארץ ישראל מחירם משתלם בהושענא רבה וקנין משיכה רק דרבנן ודבר תורה מעות קונות ואיך יוצאין ידי חיוב דאורייתא ולקחתם לכם (משלכם) וכו' בלא נתינת כסף רק בקנין משיכה אפילו אם קונה בהקפה מהני בשאר דברים וכל שכן כשיש לו חוב על מוכר הארבעה מינים ודאי אינו משלם כלל גם אחר כך ולוקחם בחובו שהציע הדר"ג שיחיה במערכת חי"ת כלל קי"ח אי חוב הוי ככסף לקנין וכשאני לעצמי אני נזהר בכל עניי ומרודי לקנות הארבע מינים דוקא מגוי כי ישראל אפילו קנה אותם הוא מגוי הישראל ודאי מסייעו קצת בקציצתם מבלתי ידיעה או בשגגה ובמקרה והאתרוגים דוקא אחינו בני ישראל קוצצים אותם לבחור בידם המהודרים למקח טוב ואיכא חשש גזל (שלחן ערוך א"ח תרמ"ט) ואני פורע תיכף במזומן שלמה אהיה מפסיד המצוה דאורייתא באיחור התשלומין ואני מעיד עד ראיה שרוב ככל קונים בהקפה והמוכרים השותפין מעיקרא אין רוצים לקחת מחיר עד חול המועד שיגמרו מכירת המינים ויגבו הכל יחד ויתחלק בין כולם ובפרט בעד הדסים וערבות אין תשלומין רק בהושענא רבה לפי יופי והידור הדסים וערבות ששלח בכל יום לפיהן פורעין לו אחר כך ואין איש שם על הלב עד כאן דבריו יצ"ו והנה על מה שקונים בהקפה כנראה לא ראה מה שכתבתי אני הדל בחלק אסיפת דינים במערכת ארבעה מינים הנ"ל ומשם באר"ה ועל מה שכתב לקנות דוקא מן הגוי מחשש שמא יסייע הישראל בקציצתם הנה כבר עמד בזה הרב ברכות המים בסי' תרמ"ט על מה שנהגו בעיר הקדש ירושלים תוב"ב מימי עולם שהולכים חברת מביאי הערבה רחוק מירושלים מהלך חצי יום ומביאים הערבה להושענא ולולב והם עצמם חותכים אותה על מה סמכו ושקיל וטרי קצת וסיים לכל אותם הטעמים מותר הישראל לקוץ לולב ושלשה מינים ואין לחוש לשום חומרא עכ"ל הרי מעיד בגדלו שהמנהג כן משנים קדמוניות בימי רבנן קשישאי ושאין לחוש לשים חומרא ועיין להרב המאסף אי"ש צדיק בספרו הבהיר בית השואבה בדיני דברים הפוסלים בארבעה מינים מאות יו"ד והלאה:

במכתב אחר (מיום ערב ר"ח כסליו תרנ"ח) כתב לי הרב הנ"ל יצ"ו מילואים למכתבו הראשון ואלה דבריו ככתבו וכלשונו בעת כתבתי קונטרס לשדה נעבד קונטרס שני קצרתי מפני החפזון ולא פרשתי דברי היטב שידעתי שאף על פי שאמרו חז"ל דבר תורה מעות קונות אין הכרח שזה מן התורה כי גם סברא וגם אסמכתא בעלמא קרוי בלשון חכמים דבר תורה וכאשר הביא הדר"ג שי' בשדי חמד הראשון חלק כללים מערכת ד' אות כ"ו ואות ע"ח וגם אני ידעתי אשר הדר"ג שיחיה בשדה חמד הראשון חלק אסיפת דינים מערכת ד' מינים סי' ג' אות ב' יצא ללמד זכות על שקונים ד' מינים לפרוע אחר החג אבל כונתי היתה על זה עצמו שבזה שללמד זכות יצא ופתח בהצלה לזכות העושים כן בזה מחזק את ידם לעשות כן גם הלאה ועל זה עצמו כתבתי אז שראוי היה להדר"ג שי' שדבריו נשמעים ונעשים לעורר הלבבות שלא לעשות כן כי לכל הדברות ולכל האמירות על כל פנים יותר טוב קנין דאורייתא לעניינים דמדאורייתא ואפי' אם דבר תורה מעות קונות אינו דאורייתא ממש כי אם גם סברא ואסמכתא על כל פנים מעות קונות יותר ממשיכה אליבא דהלכתא ובכסף הוי יותר לכם (ויעיין ים של שלמה פרק מרובה סי' ז' דקנין דרבנן לא מבטל חיוב ד' וה' דמדאורייתא ואם כן הוא הדין שאין קנין דרבנן מועיל להוציא חיוב דאורייתא לכם) ובחג הסכות הזה בלמדי הלכות חג בחג ובעת מעשה נטילת לולב נזכרתי הלכה זו ורציתי ללכת בעקבותיו של הדר"ג שיחי' ומר ניהו רבה יכול לפטור את כל העולם בלימוד זכות ואני ללמד על עצמי איני כדאי ועל כל פנים רציתי ללמד זכות על יושבי ארצינו הקדושה בזה ורציתי לומר דבר חדש דבירושלמי שביעית פרק ח' סוף ה' א' פלוגתא זו דר"י ור"ל ושם הגירסא דר' יוחנן סבירא ליה דבר תורה משיכה קונה ור"ל סבירא ליה דבר תורה מעות קונות ושם בעירובין פ"ז הלכה יו"ד זאת אומרת שאין מעות קונות דבר תורה הן אמת שהקרבן העדה ושיורי קרבן שם בעירובין פ"ז הלכה יו"ד וגם בביצה פ"ה הלכה ד' מהפך הגירסא דרבי יוחנן על ריש לקיש שיהיה כנוסח הבבלי וכן מהפך במראה הפנים שביעית פרק ח' סוף הלכה א' וזכורני שגם בקהלת יעקב אות מ' משיכה גם כן מהפך גירסת הירושלמי (ואין הקהלת אתי) אך מכל מקום אין שיעור הכרע גדול שמוכרח להפוך גירסת הירושלמי שאין מוכרח שיהיה גירסת ירושלמי דוקא שוה להבבלי ואי משום שהקשה שיורי קרבן בערובין שם שלגירסא שלפנינו בירושלמי אין מקום לקושיתו להלן מעתה על זה כבר תירץ בס' עצי אלמוגים הלכות עירובי חצרות סי' שס"ט סק"א ומפרש להירושלמי כפי הגירסא שלפנינו (וכמדומה שהחתם סופר יו"ד סי' שט"ז נוגע בזה) ובאמת הלכה רווחת דמעות קונות (ח"מ קצ"ח) כר' יוחנן נגד ריש לקיש ולפי נוסח הבבלי אך בני ארץ ישראל אתריה דירושלמי אולי מימי עולם דור דור נהגו כך כר' יוחנן לפי גירסת הירושלמי דאינהו בקיאי טפי וקונים במשיכה בלא מעות לחזק קיום גירסת הירושלמי שלהם כר' יוחנן דירושלמי וכל שכן בהצטרפות לזה סברות הפוסקים שגם קנין דרבנן מהני לחיובים דמדאוריתא ושגם לשון דבר תורה אינו ממש מדאורייתא ודאי קצת לימוד זכות בדיעבד. וה' יביט לזכותינו עכ"ד יצ"ו ודבריו חדים ואשרי המלמד זכות על עם ה' בני אל עליון יתברך שמו אף דאית להו פירכא כל דהו לדעת הסוברים דכללא דהלכה כר' יוחנן נגד ריש לקיש לא אתמר אלא בפלוגתא דבש"ס בבלי ולא בפלוגתא דבירושלמי ואם כן מנא להו להקל בזה לסמוך על קנין משיכה ובפרט במידי דבש"ס בבלי מתנו הפלוגתא איפכא ועיין במה שרשמתי בכלל זה בשדי חמד מערכת הרי"ש כלל י"ב:

וידידי הגאון מהר"ר שלמה אברהם רזעכטא מח"ס היקר בכורי שלמה יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל מה שהביא במערכת ארבעה מינים הערת המחנה אפרים דלא יפה עושים הקונים אתרוג למצוה והמעות פורעים אחר החג דמשיכה אינו קונה אלא מדרבנן ובאתרוג בעינן שיהיה שלו מדאורייתא וכתב כבוד גאונו ללמד זכות על המנהג והעלה דבר חדש דלפי מה שכתבו התוספות בעבודה זרה (ד' ע"א) דבמציאה ומתנה לכולי עלמא עכו"ם קונה במשיכה לבד כמו כן יש לומר דגם במוכר בהקפה דאינו צריך ליתן עתה מעות רק לאחר זמן פרעון קונה במשיכה לחוד כמו מתנה כיון דליכא עכשיו כסף וכעין זה כתב בקצות החושן (סי' ר"ד סעיף קטן ד') בקונה בעד מה שחייב לו כבר דסגי במשיכה כיון שאין עתה כסף והוא הדין בישראל היכי דליכא עתה כסף קונה משיכה מן התורה כן כתב בשם אריה (בחלק, יורה דעה סוף סימן מ"ח) וכו' עד כאן תורף. דב"ק והנני להוסיף על דב"ק שמצאתי כעין זה בשו"ת נפש חיה (חלק אורח חיים סי' מ"ב) שהעלה על פי דברי התוספות דעבודה זרה הנ"ל דכיון דחכמים הפקיעו הקנין כסף אם כן שוב דומה למתנה ומציאה דליכא כסף ומשיכה קונה מן התורה לכולי עלמא ודפח"ח:

אולם בתשובתי להגאון המנוח בעל נפש חיה זצ"ל השגתי עליו ממשנה חולין (ד' פ"ג) והובא להלכה בשלחן ערוך חושן משפט (סי' קצ"ט סעיף ג') יש זמן שמעות קונות שהעמידו חכמים דבריהם על דין תורה בבשר בארבעה פרקים וכו' וכתב הרמ"א ויש מי שכתב דהוא הדין הנותן מעות על יין לקידוש בערב שבת דקנה וכו' ויעויין בחתם סופר (חלק חושן משפט סי' ק"ע) אולם הרב פתחי תשובה בנחלת צבי השיג עליו והצדק אתו ויעויין בארח חיים (סי' שס"ט) דנראה שם דמעות אינם קונות לענין עירוב אף דמצוה הוא כמו שכתוב בארח חיים (סי' שס"ו סעיף י"ג) הרגיש בזה הרב מגן אברהם בסעיף קטן א' והניחו בקושיא אולם בנתיב חיים שם מתרץ בטוב טעם דקדוש על היין הוי כעין דאורייתא. מה שאין כן עירובי חצרות וכן מחלקין התוספות בשבת (דף ל"ד) בד"ה לא קשיא בין עירובי תחומין ובין עירובי חצרות יעו"ש