שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שסא

ואף שאול דליכא עבירה לא מהני משום הכי גם קנין דרבנן לא מהני שיהיה יוצא מדאורייתא אלו תורף דב"ק ושוב ציין איזה בקיאות לעיין בדין קנין דרבנן אי מהני למצות דאורייתא וכנראה לא היה ביד הרב למטה יהודה ספר ברכי יוסף למרן חיד"א ופוק חזי שם בסימן תרח"ן אות ג' ודבר זה הוא עמוק מאד והאריכו בו רבוותא קמאי ובתראי וגם אנכי הדל כתבתי באריכות בזה בסיעתא דשמיא בספרי אור לי סי' ל"א שציינתי בשדי חמד הנ"ל וגם בשדי חמד כתבתי בזה בכמה מקומות בס"ד והסכמת רבנן קדישי היא דקנין דרבנן מהני לשל תורה ועיין במה שציינתי בשדי חמד חלק הכללים במערכת הקו"ף כלל ח"י ומתבאר ממה שכתבתי במערכת ארבעה מינים הנ"ל דקנין משיכה עדיף משאר קנין דרבנן ועל כל פנים מתבאר שהרב למטה יהודה לא פסק דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא רק שבא ליישב לפי שיטת הגאון מחנה אפרים דהחמיר לומר דקנין דרבנן לא מהני לשל תורה אם כן מאי שנא מצה וסוכה מלולב וישב על הבא"ר דרב ההבדל שביניהם משום דהכא כתיב לכם וכו' והוא לא בא לברר ולהכריע אם קנין דרבנן מועיל לדאורייתא ואין הכי נמי דמודה דלפי הסכמת רבנן בתראי דקנין רבנן מהני לשל תורה מנהג העולם הוא כדת של תורה אלא דלכתחלה ודאי נכון לצאת מידי כל פקפוק לצאת ידי דעת הפוסקים דקנין דרבנן לא מהני לשל תורה אבל לא שהדין הוא כן:

אחר זמן רב ראיתי בספר היקר כרם חמד לידידי הגאון מוהרש"ף אבד"ק ליאדי יצ"ו בחלק שלישי בנימוקיו לא"ח סי' תקפ"ו דף יו"ד סוף ע"ד שכתב בזה הלשון והנה ראיתי להגאון מנאוורדק בספר באר יצחק בחלק יו"ד סי' כ"ג ענף ח' שכתב דהוא רגיל לומר דלא יפה עושים האידנא שקונים אתרוג ודמים פורעים אחר החג וכו' והרב המחבר כתב עליו וז"ל ובמחילת כבוד תורתו נעלם ממנו דכבר מבואר זאת במחנה אפרים בהלכות מכירה קנין משיכה סי' ב'. עכ"ד הנה זכינו לראות דברי הגאון באר יצחק הנ"ל ועינינו הרואות שלא כתב אלא דלא יפה עושים ולא הרעיש לומר דאין יוצאים ידי חובת המצוה חלילה וזה אמת ונכון שהטוב והישר הוא לצאת מידי כל פקפוק אף שמעיקר הדין הגמור אין לחוש בזה והמעיין בכל מה שכתבתי אנכי הדל בשדי חמד הנ"ל ישר יחזה שנעלמו מעיני העדה תרוייהו רבנן קדישי באר יצחק וכרם חמד דברים רבים אשר הבאתי בשדה חמדתי בזה. ובכרם חמד הנ"ל האריך בהערות קצרות ונפלאות בעניינים אלו ולא פניתי לעיין במילי דמר לך נא ראה כי הוא מקרא מועט והלכות מרובות בחריפות ובקיאות נפלא די כל רז לא אניס ליה:

וראיתי עתה בחידושי הריטב"א בריש פרק לולב הגזול שנראה לכאורה שמפורש יוצא מפה קדשו שהקונה ולא נתן דמים משלכם קרינן ביה וחיובא הוא דרביע עליה לגדל פר"ע מתן דמי"ם ולא פניתי לעיין בדברי הפוסקים שרשמתי בנדפס לראות אם הביאו דבריו או לא וזה לשונו לשון של זהורי"ת והגזול יש בו הרבה פיסולין האחד לפי שאינו שלו ולא קרינא ביה לכם והשני לפי שהוא מצוה בעבירה ואילו מטעם הראשון לא מיפסיל אלא ביום הראשון וכו' מיהו לא מיפסיל לא משום לכם ולא משום מצוה בעבירה אלא כשגזלו ונטלו עד שלא קנאו כגון שלא היה אלא יאוש שאינו קונה אבל כל שקנאו לגופו קודם נטילת מצוה ביאוש ושינוי רשות וכיוצא שאינו חייב אלא דמיו הרי הוא כשר לכתחלה דאי משום לכם הרי הוא שלו ואף על פי שלא פרע דמיו הרי זה כלוקח ולא פרע דמים שהדבר הנקנה הוא שלו לגמרי לכל דבר ואין הדמים עליו אלא חוב וכן הדין בזה שאף שיש בידו עבירה שגזלו הרי זה כשאר עבירות שבידו או כאילו גזל חפץ אחר שאינו פוסלו ממצוה זו עכ"ל הרי קרי בחיל דאף על גב שלא נתן דמים כל שקנאו הרי הוא שלו והדמים חוב בעלמא הם עליו ולמר מזה לגזל וקנאו ביאוש ושינוי רשות דכשר לכתחלה לצאת בו ואחרי שלא נתן דמים משמע ודאי דקניינו היה במשיכה ושמעינן מדב"ק דקנין משיכה דרבנן מהני למיחשביה כשלו מן התורה דהתורה הקפידא שיהא שלו והרי זה מן התקנה ואילך שלו קרינן ביה כן נראה לפום ריהטא ואם באמת לא הובאו דב"ק בספרי הרבנים שהבאתי בנדפס הרי זו מציאה גדולה ואילו חזו למילתיה לא הוו מהנדסי בהאי מילתא שוב התבוננתי וראיתי שאין מדבריו הכרע לדין זה דמאן לימא לן דקאמר רב הכי על מי שקנה הדבר בקנין דרבנן דילמא לא קאמר הכי אלא על מי שקנה הדבר בקנין דאורייתא כגון במשיכה למאן דאמר דמשיכה מדאורייתא או בקנין חצר או קנין סודר או אגב וכיוצא למאן דסבר דהני קניינים מדאורייתא מהני אהא קאמר דאף על גב דאכתי לא יהיב דמי המקח לא מעכב מלקרותו שלו כיון שנקנה לו החפץ מן התורה סגי בהכי אף דאכתי לא יהיב דמי אבל כל לגבי דידן דקיימא לן דקנין משיכה לא מהני אלא מדרבנן אפשר דמודה דלא חשיב בהכי שלו לאפוקי נפשיה מחיוב דאורייתא ושפיר עביד רבנן בתראי שלא הכריעו הדין על פי דברי הריטב"א הללו כמובן (ועיין לקמן בד"ה ודברי הריטב"א):

ובספר טהרת המים לרב גדול משאלוניקי בקונטרס שיורי טהרה במערכת הלמ"ד אות ז' דף פ"ח ע"ב הביא שמרן חיד"א בברכי יוסף סי' תרח"ן אות ד' על דברי הגאון מחנה אפרים דלדעת הסוברים דקנין דרבנן לא מהני למישויה כשלו מדאורייתא לאו יאות עבדי הפורעים דמי לולב אחר החג) ציין לעיין בשיירי כנסת הגדולה אות ד' ולמה שכתב בסמוך (בברכי יוסף אות ז') ונשא ונתן הרבה בזה ואין אצלי ספר שיירי כנסת הגדולה לראות דב"ק והמובן מדבריו הוא שכונת הברכי יוסף בציונו להשיירי וכן למה שכתב בסמוך היא להוכיח מזה דמהני מה שקונים במשיכה ואחר יום טוב משלמים המעות ועל זה האריך דיש לדחות דאין ראיה מדברי השיירי ולא ממה שכתב בסמוך ול יכולתי להתבונן בדחייתו על ההוכחה מדברי השיירי כי לא הביא גוף דבריו ואין הספר אצלי ורק אעתיק מה שכתב לדחות ההוכחה השנית והוא שבברכי אות ז' כתב בשם מהרשד"ם דאם מכר לולב לחבירו על מנת שלא יטלו הקהל ונטלו הוא והקהל לא יצאו (עיין בזה לקמן באות נו"ן) ואם הלוקח חזר ופייס למוכר בדמים יצאו ומזה למד הרב משאת משה במי שגזל אתרוג מחברו ונטלו ביום טוב ובתוך המועד פייס את הנגזל ומחל לו דמהני המחילה למפרע ויצא ידי חובתו ביום טוב ראשון וכתב בברכי יוסף שיש להביא קצת ראיה ממה שכתבו הארחות חיים והכל בו בשם הראב"ד שהיה נוהג לקנות אתרוג משלו ונותנו לכל הקהל במתנה על מנת להחזיר וביומא דערבה היה מבקש מכל אחד שיפרע דמי האתרוג שמא היה בהם מי שינהוג סילסול בעצמו או שהיה רוחו גסה ולא ירצה לצאת אלא בשלו הרי מעשה רב דמרישא נותנו במתנה ונפקי ביה כולהו יומי ואף מאן דגס רוחיה דלא בעי למיפק אלא בדידיה מצא לו מנוח בפרו"ע פרעו"ת בישראל וניתנה פריע"ה לאברהם אבינו ביומא דערבא ואי לא נפיק למפרע מאי אהני ליה מתן דמים כיון דבעידנא דנפיק ביה לא בא לידו אלא בתורת מתנה והוא שונא מתנות אלא מוכח דכיון דלבסוף דמי"ו עליו קרינן ביה למפרע משלכם וכהוראת הגאונים מהרשד"ם ומשאת משה וכונת ציונו בברכי אות ד' למה שכתב כאן נראה שהיא לומר דמה שפורעים אחר החג משוו להו משלכם למפרע ולזה כתב הרב טהרת המים לדחות חדא דבברכי יוסף שם כתב דיש לדחות הוכחתו מהראב"ד כמהרשד"ם וכו' ואם כן גם לנדון דידן נימא כן חדא דיש לומר דהעיקר הוא דכבר הראב"ד זיכה לו במתנה אלא דכדי שלא ירבה המחלוקת דיש מי שיגיס רוחו וכו' היה לוקח ממנו מעות לענף מצוה בעלמא על דרך מחשבה טובה מצרפה למעשה והנותן היה חושב דקנה לגמרי בשותפות אבל זה אינו כמדובר ועוד דאפשר דהראב"ד סובר כדעת הסוברים דקנין דרבנן דהיינו משיכה מהני לצאת גם ידי חובת דאורייתא דלא כהרמב"ם וסיעתו עכ"ל והאריך עוד בהמנהג שהובא בשיירי שהרבנים שולחים אתרוג לכל הבעלי בתים ומקבלים המעות אחר החג פוק חזי בדב"ק כי בא לו בארוכה יקשה עתיק"א ועל נדון הרב מהרשד"ם הנ"ל עיין לקמן באות נו"ן (ד"ה ואם עבר):

והנה בחלק הכללים במערכת הכ"ף כלל קל"א כתבתי בדין דבר שנקנה בכסף ולא נתן הכסף אלא קנהו בהקפה וכתב הקונה שטר חוב על זה ונתנו להמוכר אי מהני זה במקום כסף עיין שם ועל זה כתב לי ידידי הגאון מוהר"ר דוד שיפמן יצ"ו