שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שנט

כל הראיות שהביא ביצחק ירנן אינן מכריעות לענין אתרוג כמבואר והנה אמת דלפי זמני התשובות סי' קפ"א הוא מוקדם וסי' קכ"ז השיב אחר כך ואם כן יתכן שמפני זה לא חש ביצחק ירנן לההיא דסי' קפ"א דיש לומר דהדר ביה משמעתיה בההיא דסי' קכ"ז וידוע שדברי הפוסק האחרונים הם עיקר אלא שעל כל פנים היה לו להזכיר התשובה דסי' קפ"א ולומר שיש לסמוך אההיא דסי' קכ"ז שהיא מאוחרת ועוד לגבי דידן ודאי אין לנו הכרח לתפוס כן שכבר רמזתי בספרי שהרב פתח הדביר בחלק ג' סי' ער"א אות י"ג האריך להוכיח שהעיקר כדבריו שבסימן קפ"א וגם הבאתי שם שכן הסכים הגאון בית שלמה עיין שם:

ובשו"ת חסד לאברהם להגאון מהר"א תאומים במהדורא תניינא סי' ע"ו נשאל באחד שלא מצא אתרוג שיהיה כשר בלי גמגום רק אחד והיה בו שיעור ביצה בצימצום והרב השואל חושש לדברי הצל"ח וכו' ואם כן יש כאן ספק ברכה והשיבו דאין מקום לחוש דהא מסקינן בדף ל"א דמאי דקטן פסול הוא משום דלאו גמר פרי ואם כן בזמנינו כמו שהבצים נתקטנו גם הפירות נתקטנו ולפי ערך גידולם סגי בשיעור ביצה שלנו שיהיה גמר פרים ואף לסלקא דעתין דש"ס דפסול משום דלא הוי הדר בפחות משיעור ביצה וכן יש לומר למסקנא דפסול משום דלא גמר פרי היינו לר"י דלא בעי הדר אבל לדידן דקיימא לן דבעינן הדר שפיר יש לפסול בפחות משיעור ביצה משום דלא הוי הדר ולטעם זה יש מקום לומר דבפחות משיעור ביצה שבזמן התלמוד לא חשיב הדר מכל מקום כיון דביום טוב שני מכשירין דלא בעינן הדר לשיטת רוב הפוסקים ועיין תוספות ריש פרק לולב הגזול ד"ה קפסיק וממילא כשאין לו אחר גם ביום טוב ראשון מברכים עליו דאף דפסול מן התורה מכל מקום מקיים מצוה דרבנן בזה כמו שהארכתי בזה במקום אחר וכן כתב בשו"ת חכם צבי סי' ט' וקצת ראיה וכו' (רצה להביא ראיה ודחאה וסיים) ואולם בכל זה הדין אמת דכל שאין לו אתרוג כשיעור שפיר נוטל אף בפחות מכשיעור למאן דסובר דעיקר פסול אתרוג קטן משום הדר הוא מטעם שביארנו וגם באור זרוע הלכות לולב כתב להלכה דאם לא מצא אתרוג כביצה כדאי ר' מאיר לסמוך עליו בשעת הדחק ומביא אתרוג כאגוז וכשר לכן לדעתי אין מקום לחוש באתרוג המחזיק כביצה מצומצמת אלו תורף דב"ק מסיגנון לשונו נראה דרק בשעת הדחק שאין לו אתרוג אחר כשר הוא דמכשיר בכביצה שבזמנינו ולא נחוש לחומרת הצל"ח אבל מסיום דבריו לכן לדעתי אין לחוש וכו' ולא הטיל תנאי כשאין לו אחר משמע שדעתו להכשיר בכל ענין וחידוש הוא שלא זכר השר מדברי החתם סופר בשתי תשובות הנז"ל אף שבכמה מקומות בספרו זה רואה אנכי אשר מביא וקורא דברי החתם סופר בכמה עניינים (המהדורא קמא אין אצלי ולא אדע אם מזכירו שם):

ודע שבספר בית יצחק לידידי הגאון אבד"ק לבוב יצ"ו בחלק יו"ד ח"ב סי' קל"ג נשאל מהרה"ג מוהר"ר אריה ריטטער אבד"ק ראטערדאם על דברי הצל"ח (שהבצים מתקטנות) והחתם סופר שמפלפל בזה והוא מצא בתשובות הגאונים שנדפס בליק בשנת תרכ"ד שמתבאר שהבצים אינם משתנים שכתב בסי' צ"ה לכך נתנה לנו התורה שיעור בבצים ופירות שדברי סופרים מהר סיני כדכתיב ועליהם ככל הדברים לפי שהבצים והפירות נמצאים בכל מקום כי גלוי וידוע לפניו יתברך שישראל עתידים להתפזר בין האומות ומשקלן ומדתן שהיה להם בימי משה ושהוסיפו עליהם בארץ ישראל אין נשמרים להם והמדות משתנות בדורות ובמדינות שבכל דור ודור היו תנאים מחדשים מדותיהם כמפורש בכמה מקומות וכו' נשתנו כל אלו המדות שהן מזמן קרוב וכל שכן מדורות הראשונות שאין ידועים מדותיהם כלל ולכן תלו תנאים השיעור בבצים ובפירות שהן קיימים כל עת ואין משתנים וכו' עכ"ל הרי מבואר שאין הבצים משתנים ומרן המחבר השיבו דכונת הגאונים היא שעל הרוב אינם משתנים ולכן שיערה התורה בהן דברוב הזמנים הטבע קיימת בלי שינוי דבודאי אי אפשר לומר דתמיד אינה משתנים שהרי חזינן שהטבע משתנה כמו שכתבו וכו' (הראה כמה מקומות שכתבו בהם הראשונים שנשתנה הטבע ועיין במה שרשמתי בזה בשדי חמד מערכת הטי"ת כלל ה') והוא הדין דהבצים משתנים ואם כן צריך לומר דכונתם שעל פי הרוב אין משתנים ומצינו כמה פעמים שנתנה תורה סימן שמועיל על פי רוב וכו' והנה בלאו הכי דברי התשובה הנ"ל קשים במה שכתבו שהבצים קיימים בכל עת והרי ודאי במקום מובדלים כמו שכתב הרשב"ץ ביבין שמועה במאמר חמץ דף ל"א ואני תמה מהמודדין בבצים שלנו לפי שאין כל המקומות שוים שיש מקומות שבצים תרנגולת גסות כארצות אדום ויש מקומות שהבצים דקות כארצות ישמעאל ויש ביצה גדולה מביצה ומהאי טעמא בעינן ס"א ועיין בראש אפרים בשו"ת סי' ט"ו שדוחה דברי (דבריו) האחרונים דאנן בבצים בינונית משערינן מכל מקום מה שכתב בתחלה וכיון שהבצים משתנות לפי המקום ואיך כתבו הגאונים דלכן תלו השיעור בביצה שאין משתנות (לפום ריהטא הלשון מגומגם קצת וכונתו מבוארת דעל כל פנים במה שכתב הרשב"ץ בתחלה לא חלק עליו הרב ראש אפרים ואם כן איך כתבו הגאונים וכו') אולי גם בזה (נראה דצריך להיות אלא ודאי גם בזה) כונתם על פי הרוב דברוב המקומות הבצים שוות וכו' (האריך קצת לצדד לכאן ולכאן ושוב כתב באות ג') ובגוף הדין נראה דצדקו דברי החולקים על הצל"ח היינו באיסורי אכילה דתלי בכזית שהוא שיעור חצי ביצה אף שנתקטנו הבצים מכל מקום כאן דאמרה תורה דשיעור חצי ביצה חשוב הוא לחייב עליו אף שנתקטנו הבצים מכל מקום השיעור חשוב הוא וכו' (האריך עוד קצת עיין שם) אלו תורף דב"ק ובספר ארחות חיים החדש ראיתי בסי' תרמ"ט אות ל"א בתורת מר מחותנו יצ"ו שכתב ובעיקר דין כביצה וכו' ובחתם סופר העיר אם יש להקל בשיעור ביצה שבזמן הזה ועיין מה שכתבתי בדעת תורה סי' ל"ה ס"ק קט"ו ובקונטרס אחרון אות ט"ז בזה (לבי דוי כי ספר התורה הזה והוא על הלכות טרפות עמי היה ויד זרים שלטו בו ה' הטוב יכפר ולא מצינא לאישתעויי ניתי ספר וניחזי ומי שנמצא בידו יעיין בו:

ועל מה שכתבתי בשדי חמד בריש מערכת ארבעה מינים הנ"ל כתב לי ידידי הרב המופלג מוהר"ר שלמה ליב מלאדז יצ"ו ח"ל בחלק אסיפת דינים אשר זכיתי לקנות בעזה"ש במערכת ד' מינים אות קטן א' בסברת הצל"ח יעיין גם כן כתה"ר בשו"ת אמרי אש סי' ל"ג ול"ד ומה שהביא בשו"ת תשובה מאהבה שחזר בו רבו הצל"ח ראיתי בהערות על ספר רבינו חננאל על פסחים שהביא בשם שו"ת. הגאונים סי' מ"ו ומספר המנהיג בשם ר' ידידיה מצפת שכתב גם כן שהבצים נתקטנו וכנראה שגם דעת הגר"א כ"ה עיין בספר מעשה רב סי' ק"ה ועיין בחיי אדם כלל קכ"ח ס"ק ט"ו ובשו"ת פרי תבואה ובספר נר למאור סי' יו"ד באותו דיבור ד"ה ומדי שהביא בשם התשובת הגאונים משם רב האי גאון סי' צ"ה שכתב וז"ל ולכן תלו חכמים השיעור בפירות ובבצים שהן קיימין בכל עת ואין משתנים מיהו שיעור הפירות והבצים תלו אותן בדעתו של רואה עכ"ל ובסידור הר"י מליסא בהלכות קידוש:

כא) לולב שנקטם ראשו דהיינו שנקצצו רוב העלין העליונים פסול כן כתב מרן בסי' תרמ"ה סעיף ו' וכתב הרמ"א בהגהה ואם נקטם העלה העליון האמצעי שעל השדרה פסול וכתב הרב בית דוד בסימן תמ"ו דמרן בשלחן ערוך מיירי בלולבין שהם כלים בשלשה עלין באמצע וקאמר דבקטימת רובן דהיינו שנים מהם פסול ודלא כבעל העיטור שמצריך שיקטמו כל השלשה אבל מכל מקום צריך שיקטמו השנים מהם ואם לא נקטם רק האחד אפילו יהיה האמצעי כשר כיון שהרוב שלמים. ומור"ם שכתב ואם נקטם העלה האמצעי שעל השדרה פסול אינו חולק על מה שכתב השלחן ערוך מדלא כתב ויש אומרים אלא מור"ם מיירי בלולבים שכלים בעלה אחד באמצע והשני עלין שבשני צדדין של זו אינן עולין עם זו בשוה מעיקרן אלא הוי עיקרן למטה מעיקרו של זה האמצעי ולכן פסול באחת לבד כי אין שם אלא אחד אבל הר"ב זרע אמת חלק שלישי באורח חיים סי' ע"ב דחה דברי הרב בית דוד הנז' והכריח דעל כרחין מרן השלחן ערוך נמי מיירי בסתם לולבין דעולין בעלה אחד והשנים העולין משני צדדיו קרי להו עלים העליונים. וסובר מור"ם דהש"ע