שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שנח

קס"ח יש לומר דשם נמי הוי רק לענין חשיבות וכיון שמחובר מיקרי דבר חשוב אבל באתרוג שצריך שם אתרוג ששיעורו כביצה לא שייך לומר שיועיל חבור בקיסם וכדמוכח מתוספתא הנ"ל ושוב תמה על רבינו שמשון למה לא נפרש התוספתא לענין טומאה ולא לענין לצאת ידי חובתו כמו שכן נראה שמפרשה הרמב"ם מדלא הביאה בהלכות לולב וכו' (האריך קצת בזה) וסיים ואף שביארנו שהתוספתא לא איירי לענין לצאת ידי חובתו מכל מקום כיון שביארנו דלענין טומאה דבעי שיעור לא מהני חיבור על ידי אדם לעשותם כאחת ממילא הוא הדין הכא לא מהני חבור בקיסם ובפרט שאף שמגוף התוספתא אין ראיה אבל מדברי רבינו שמשון יש ראיה וכן קיימא לן בעלמא דחבורי אדם אינו חבור לענין גט באבן העזר סי' ק"ל וכן בדיבוק שופרות וכו' ואם נחתך האתרוג ועדיין מחובר קצת כשר אם עולה עמו כיון שאין דעתו לחתכו כשרוצה לצאת בו שתלוי בדעתו כדאמרינן בחולין ס"ב דכל העומד לחתוך כחתוך דמי ועיין שער אפרים סי' א' וחכם צבי סי' ס"ב סעיף ג' וחתם סופר אורח חיים סי' מ"ו בזה ולמדנו מכל זה דרבינו שמשון שמפרש התוספתא לענין הכשר למצוה אינו יחיד בזה כי גם רבינו מוהרי"ץ גיאת (הנז"ל בד"ה ובספר מלאכת) מפרשה הכי וכן נראה מדברי הגר"א הנז"ל וכבר הבאתי בשדי חמד סי' א' אות ו' עוד מרבני אחרונים דמשמע להו נמי הכי עיין שם:

והגאון מהר"א תאומים בחסד לאברהם תניינא סי' ע"ה נשאל אם יש לסמוך בשעת הדחק לברך על אתרוג שניטלה פטמתו וחברו על ידי מחט כמו שהיקל בזה בשו"ת בית יעקב סי' קמ"ב והשיב עם כי דברי למותר כי כבר השיגוהו כל הבאים אחריו ראיתי לברר לבל יהיה עוד נידנוד ספק בזה אמת כי בכל דבר שאמרה תורה שיהיה אחד ולא שנים מהני חבור להחשיבו אחד כדאמרינן במנחות ד' ל"ד גבי פרשיות של יד על שני קלפים דפסול משום דאות אחת בעינן ולא שנים ואם דבקם כשר ומזה למדו הפוסקים לכמה דברים שדיבוק כשר וכו' (ציין איזה מקומות וסיים) אבל פשוט נהי דחשיב אחד ולא שנים אבל היכא דבעי תמים ושלם אין הדבוק מחשבו שלם ותמים הגע עצמך בריה שלמה דקיימא לן דאינה בטלה ואם נחתך אבר ממנה בטלה מי נימא דאם יחבר האבר בדבק לא יהיה לה ביטול וקל וחומר באתרוג דבעינן לקיחה תמה וכל המעלות שצריך להיות בו צריך להיות ממנו ומעצמותו של אתרוג ולא יועיל דבר אחר להשלמתו ואתרוג מנומר לא יועיל לצבעו בצבע מדובק היטב כיון דאין זה גופו של אתרוג וכו' (הביא עוד דוגמאות וסיים) ואין בזה ענין לככר של עירוב דמהני תפרה בקיסם שנסתייע הבית יעקב דהתם לא בעינן שלם בתולדה והככר נעשה אחד על ידי דיבוק קודם האפיה ואמרינן דגם דבוק על ידי קיסם אחר האפיה מהני ועוד דהתם לא בעינן ככר שלם אלא משום איבה וכל שחברו והוא שלם ליכא איבה וכו' ויותר מזה אני תמה דהא באתרוג אף כשהוא שלם אם יש בו איזה קלקול שסופו לינקב פסול דמדמינן ליה בגמרא ד' ל"ו לטרפות הריאה וכו' (האריך קצת בזה וסיים) ומאחר ששמענו דאתרוג השלם פסול על ידי מום שאינו פוסלו אלא על שם שסופו לקלקלו הוי כאילו כבר מקולקל ולא הוי פרי שלם לצאת ידי חובה קל וחומר בזה שכבר נעשה בו פיסול דלא מהני חיבור על ידי מחט להכשירו ולכן אין שום נידנוד ספק בזה להתיר ובמחילת כבוד הרב בית יעקב שגג בזה ואי אפשר לקיים דבריו בשום פנים עכ"ל:

כ) שיעור אתרוג שהוא כביצה אי סגי כביצה שבזמנינו או בעינן טפי משום שנתקטנו הבצים בזמנינו הנה בריש מערכת ארבעה מינים הבאתי סברת הגאונים צל"ח וחתם סופר ועוד עיין שם שוב השגתי ספר היקר מאה שערים לרבינו הרי"ץ גיאת עם ביאור יקר יצחק ירנן וראיתי בצד צ"ח אות מ"ח שביאר כונת דברי רבינו המחבר להשמיענו דטוב להדר אחר אתרוג גדול דודאי אית ביה שיעור מרווח כי היכי דלא ליגע בחשש פחות משיעורו החיובי וביותר יש ליזהר בזה לפי מה שכתב הגאון צל"ח שהנסיון הוכיח שהבצים שבזמנינו נתקטנו במחצית וכו' וכתב ני שלמים וכן רבים סברי כוותיה דרב צל"ח א) רבותינו התוספות בפרק כיצד משתתפין ד' פ"ג ד"ה יתירא דבצים מדבריות היו גסין מאותן של דור שהוסיפו על המדות חלק עשרים מביצה וממילא דאין זר והסברא נותנת לומר שגם מאותו דור עד דורות האחרונים נתקטנו עוד עד שעל כל פנים אין לסמוך להקל לשער בהם שיעורי תורה ב) הראב"ד שהביא הכל בו סי' פ"ט שיעור משקל לא נהוג וכו' ובצים נמי איכא גדולים ואיכא קטנים (זה יש לדחות) ג) בתשובות הרשב"ץ ח"ג סי' ל"ג מפורש כן וכו' (הביא לשונו) הנה זה מפורש כדעת הצל"ח גם בספר יבין שמועה להרשב"ץ ד' ל"א על מדידת כלי לשיעור חלה כתב ואני תמה על המודדים בבצים שלנו לפי שאין כל המקומות שוים בבצים וכו' (הביא כל דבריו) גם הגאון בית אפרים בשו"ת להלכות טרפות סי' ט"ז עם שכתב לדחות קצת מדברי יבין שמועה הנ"ל על כל פנים בגוף הענין מסכים עם הצל"ח עוד מצא חבר להצל"ח מר ניהו הרב ר' רפאל עמנואל חי ריקי בספר אדרת אליהו בחלק מי נדה בדף ב' ובדף ד' שכתב וכו' (הביא לשונו) ובדף ה' ע"ג וע"ד טרח הרבה בענין שיעור חלה וכו' וסיים (ביצחק ירנן) הנה מדברים הנ"ל נראה שדברי הצל"ח יש להם עמודים ומסעדים חזקים כראי מוצקים ומה שכתב בזה הרב תשובה מאהבה דהרב צל"ח ארוך בדורו היה במחילת כבוד תורתו לית ביה ממשא וגם בחתם סופר א"ח סי' קכ"ז דחה דבריו עכ"ל ואנכי הדל ציינתי בנדפס לעיין בפתח הדביר ח"א סי' ק"ץ דף ר"ז ע"ג ומשם והלאה והמעיין שם יראה שכל הבקיאות שהראה הגאון יצחק ירנן מרבותינו התוספות והראב"ד והרשב"ץ ביבין שמועה ובתשובה ומהרב החסיד רע"ח ריקי ובית אפרים הנ"ל כבר הובאו שם בפתח הדביר ועוד כמה מחברים ולעומתם הביא שרים רבים ונכבדים החולקים וסוברים שלא כדעת הגאון צל"ח והאריך הרבה והסכימו על ידו שני גדולי דורו וכל המשא ומתן שם הוא על מה שרב אחד בדורו צווח כי כרוכיא על מה שמשערים בזמן הזה בבצים שבזמנינו וכן לא יעשה (לפי דעתו) וכו' ועל פי סברת הצל"ח וכו' עיין שם דב"ק וקשה עתיקא לפי שבא לו בארוכה ואין לתמוה על הגאון יצחק ירנן שלא ראה אמבוהא דרבנן קדישי שהביאם בפתח הדביר שם דפליגי עליה דהגאון צל"ח משום דקים לי שלא היו בידו ספרי רבני הספרדים המובאים בפתח הדביר שם:

אך בזאת תמיה לי שנעלם ממנו תשובת הגאון חתם סופר סי' קפ"א שרשמתי בשדי חמד שם שנשאל באתרוג קטן כשיעור ביצה מצומצמת שבזמנינו שפקפק הרב השואל שהבצים נתקטנו כעדות הצל"ח וכו' ואם כן אין בו כשיעור המפורש בש"ס ופוסקים ובתשובתו אחר שביאר דשיעור אתרוג אינו דומה לשאר שיעורי התורה וכו' כתב (בד"ה וא"כ לענייננו) וז"ל ואם כן לענייננו ראוי לומר כי הכל לפי הזמן אם נשתנו הבצים נשתנו גם האתרוגים ולפי תכלית גמר גידולי האתרוגים שבזמנינו ככה יהיה שליש או חצי גמרם שראוים להקרא פרי לענין הכמות כשיהיה כביצה שבזמנינו וכך יפה לנו שלא להבעית את ישראל בחדשות שלא שיערו אבותינו ומלתי כבר אמורה החדש בכל מקום אסור מן התורה עוד כתב שם (בד"ה הנה להצל"ח) וז"ל הנה להצל"ח יהיה בית הבליעה שלנו מחזקת שלש בצים שלנו שהרי מצות עשה לבלוע פסח מצה ומרור בבת אחת בזמן שבית המקדש קיים ויהיה זה כשיעור שלש בצים ואין אדם בעולם שיחזיק בית בליעתו שלש בצים אפילו מרוסקים עיין מגן אברהם סי' תע"ה סק"ד אלא על כרחין גדולות וקטנות כל הגידולים הן חיים הן צמחים הכל לפי הזמן והמקום ובה אנחנו משערים ובסיום התשובה כתב מכל מקום בהא סלקינן דנראה דהכל לפי הזמן ואם הגאון צל"ח אמר להחמיר מכל מקום להורות לאחרים לאסור להם ולבטל נמי ממצות עשה של אתרוג במידי דלא ברירא לן לא נראה לי דאם אין האיסור ברור כאחותו שהיא אסורה לא נאמרה והלל אמר הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם ומכל שכן בשיעור אתרוג דלא כתיב אלא פרי וכמו שכתבתי לעיל גם הצל"ח מודה עכ"ל הנה מתבאר דמלבד שבדרך כלל אין רוח חכמתו נוחה במה שחידש הגאון צל"ח אף גם המציא סברא דבשיעור אתרוג גם הצל"ח מודה ולפי זה