שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שנז

הבית יוסף ראיה מדאמרינן גבי אגודה של אזוב (שפיסולו משום לקיחה תמה) כיון דחבריה כגופיה דמי ומה שדחה ראיה זו השבות יעקב וכו' איני רואה ממש בדיחויו וכו' ונראה לי דביום טוב שני א למאן דסבירא ליה דניטלה פטמתו פיסולו הוא משום הדר דפיסולו הוא אף ביום טוב שני (וכתב המגן אברהם סי' תרמ"ט סעיף קטן ט"ז דאין להקל) מכל מקום בחברו על ידי קיסם או מחט שפיר דמי לכולי עלמא דמשום חסר אין לפסול ביום טוב שני ומשום הדר כיון שחברו ונראה שלם מיחשיב שפיר הדר וזה ברור אלו תורף דב"ק והמעיין במה שכתבתי בנדפס שם יראה דמגוף התוספתא אין הכרח דמיירי לענין לצאת ידי מצוה ולכן הוצרך הרב בית השואבה שהבאתי שם להביא דרבינו שמשון בשלישי דאהלות משנה ד' מפרשה לענין לצאת ידי חובת אתרוג:

גם השגתי ספר תמים דעים להראב"ד (שנדפס מחדש בשנת תרז"ן) ובסופו קונטרס יקר הגהות וחידושים בן אריה ובדף ו' ע"ד כתב (על דברי הרב באר היטב בסי' תרמ"ח סעיף קטן ט"ו לחברו על ידי מחט) וז"ל עיין שערי תשובה ועיין תוספתא דאהלות פרק ד' משנה ג' שמפורש שם דלא מהני חיבור ועל התוספתא שם אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור ועיין בריש (נראה דצריך להיות בר"ש ופתרונו רבינו שמשון) אהלות פרק ג' משנה ד' שהביאה ופירשה אינו חיבור לצאת ידי חובתו עכ"ל וידידי הגאון מוהר"ר נחמן כהנא אבד"ק סאפינקא יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל בדין אתרוג שניטל עוקצו ואפשר לחברו וחיברו על ידי מחט דברי התוספתא מובא בתוספות זבחים ק"ה ע"ב (ד"ה חיבור) ובמנחות כ"ד ע"א (ד"ה צירוף) ויש חלק דהתוספות מיירו דאין בכל חלק כשיעור הכשר אתרוג דפסול אף ביום טוב שני ועל ידי אותו החיבור רוצין לצרפו להיות כשיעור שפיר לא מיחשב זה לחיבור להיות מיחשב שיעור שלם מה שאין כן אתרוג שיש בו כשיעור אלא שניטלה פטמתו דאין פסולו אלא משום דמחשב חסר ובעינן לקיחה תמה שפיר יש לומר דלענין לקיחה תמה מיחשב זה חיבור ועל כל פנים ביום טוב שני אף למאן דסבירא ליה דניטל פטמתו פסולו משום הדר דפסולו אף ביום טוב שני מובא במגן אברהם סי' תרמ"ט סעיף קטן ט"ז נראה דבחברו על ידי קיסם או מחט שפיר דמי לכולי עלמא דמשום חסר אין לפסול ביום טוב שני ומשום הדר גם כן כיון שחיברו ונראה כשלם מיחשב שפיר הדר עכ"ל יצ"ו ודבריו מכוונים לדברי הגאון שאלת שלום שהבאתי למעלה וכבר כתבתי שם דאין הכרח מגוף התוספתא והיה לו להביא דברי רבינו שמשון:

וידידי הרה"ג מוהר"ר ברוך עין מחבר ספר היקר דבר מצוה מעיר אמדור יצ"ו כתב וז"ל צריך להוסיף לציין לעיין בספר יד המלך בהלכות לולב ובספר בית מאיר לאבן העזר סי' ק"ל סעיף ז' ובשו"ת הר המר סימן א' וחתם סופר אורח חיים סי' מ"ו יעויין שם היטב עכ"ד יצ"ו. הנה ספר בית מאיר חלק אבן העזר עדיין לא זכיתי לראותו וכן ספר יד המלך (מסתמא כונתו על ספר יד המלך למר נכדו של הגאון נודע ביהודה אשר לא ראיתיו מעודי) אך מה שציין לעיין בשו"ת הר המר וחתם סופר הנה בנדפס ציינתי לעיין בקונטרס הכללים מערכת החי"ת ועתה אחר חג הפסח דשנתינו תרנ"ו נתפשטו בעה"י ספרי שדי חמד חלק שני וחלק שלישי מספר הכללים ואתה תחזה שם במערכת החי"ת אות כ"ט שכבר הובאו שם דברי הגאונים הר המר וחתם סופר וכפי הנראה ידידי הרה"ג הנ"ל יצ"ו לא ראה עדיין החלקים החדשים הנ"ל. ובספר שערי רחמים חלק שני (המוזכר לברכה לקמן באות כ"ד בד"ה אמנם מה שכתב) בסי' ל"ד עמד בדין זה ושקיל וטרי קצת והעלה דאתרוג שניטל עוקצו וחברו על ידי מחט וכיוצא בו ואינו ניכר בשאר ימי החג כשר לברך עליו עיין שם (בגוף הספר כתוב אתרוג שניטל עוקצו ואפשר לחברו על ידי מחט ואנכי הדל תקנתי הלשון שניטל עוקצו וחברו וכו' מפני שכן נראה לי כונת הרב המחבר):

ובספר מלאכת שמים להגאבד"ק וריצבורג בחלק חכמה בינה כלל ח"י דף ה"ן אות ד' כתב (אגב גררא) דהתוספתא דאהלות פרק ד' שהביאו התוספות בזבחים דף ק"ה אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חבור כנראה היתה בהעלם עיין מהרב בית יעקב סי' קמ"ב שממנה היה לו להוכיח דעוקץ אתרוג שנפל לא מהני לחברו במחט ואף שהוא עצמו החמיר ביום טוב ראשון הנה מתוספתא הנ"ל מוכח אף לגבי יום טוב שני דכיון דלא הוי חבור מאי שנא וכבר חלק עליו האליהו רבה סי' תרמ"ח סעיף קטן י"ד מטעם אחר עיין שם ואפילו בדין בציעה על פת שלם המוזכר בשלחן ערוך סי' קס"ח חולק הפנים מאירות בחידושיו לזבחים דף ק"ה על פי דברי התוספות שם כל שכן שצריך לחוש להם במילי דאורייתא (לענין בתים שבתפילין דאיירי בהו) אלו תורף דב"ק וגם הוא כנראה לא ראה דברי רבינו שמשון וחשב להוכיח כן מגוף דברי התוספתא ומצאתי שהגאון בנין ציון במהדורא קמא סי' מ' כתב להגאון המחבר (מלאכת שמים הנ"ל) וז"ל אף שבספרי ב"י (בכורי יעקב) ובספרי ע"ל (ערוך לנר) סוכה דף ל"ז השגתי על הבית יעקב גם השבתי על ראיתו מכל מקום מתוספתא זו אין ראיה לנגדו ולכאורה ממשנה שלמה בשלישי דאהלות מוכח שלא כדבריו דתנן התם אין חיבורי אדם חבור אכן זה אינו דעל כרחין לא לכל הדברים אמרינן כן דאם לא כן יקשה על מה דמחלקינן בבא בתרא (דף ס"ה) בצנור בין חקקו ואחר כך קבעו לקבעו ואחר כך חקקו וכן מחלקינן בשוקת שבסלע פרה (פ' ה') כמו שכתב הר"ש שם ואם חיבורי אדם אינו חבור אם כן גם העץ והאבן שחבר לארץ ואחר כך חקקו לא נחשב כמחובר רק כתלוש ואכתי הוי בתלוש אלא על כרחין רק לענין טומאה אמרינן כן ומטומאה לא ילפינן כדאמרינן בכמה דוכתי וכן בסוכה (דף י"ח) ובפרט לענין שיעורי טומאה דשיעורין הלכה למשה מסיני הן ולכן גם מהך תוספתא דאתרוג שנפרץ אין ראיה דדין זה לא לענין הכשר אתרוג למצוה נשנה כי אם לענין טומאת אוכלין כנראה בתוספתא דטבול יום פרק שלישי ובתוספתא דאהלות לא הובא רק אגב גררא דחבורי אדם אינו חבור וכן מוכח מפסק הרמב"ם שהביא תוספתא זו בהלכות טומאת אוכלין פרק ו' ולא הביאה בהלכות לולב אלמא רק לענין צירוף שיעור טומאה נישנית וכו' וכו' על כל פנים מוכח דלא לכל הענינים אמרינן אין חיבורי אדם חבור רק לענין שיעור טומאה לכן אין ראיה לענין הכשר אתרוג ובפסקי הרי"ץ גיאת הביא תוספתא זו בהלכות לולב אכן ממה שהפוסקים לא הביאו דבריו בזה וגם הרמב"ם לא הביאה בהלכות לולב נראה שדעתם שלא נאמר זה כי אם לענין טומאה וטהרה עכ"ל וחידוש הוא בעיני שלא זכר שר דברי רבינו שמשון דמתרגם לה לענין הכשר למצות אתרוג כאמור:

ובספר היקר דברי מלכיאל לידידי הגאון אבד"ק לאמזא יצ"ו בסי' ל"ג עמד לבאר באתרוג שנחתך וחברו בקיסם אי כשר ואף דביום טוב ראשון פסול דלא גרע מנקב מפולש מכל מקום בשאר ימים יהא כשר אף כשנחתך לכמה חתיכות ואף ביום טוב ראשון לדעת הסוברים דאף במפולש בעינן שיחסר גם כן ובתשובתו האריך מאד לענין טומאה וכו' ובאות ח"י כתב דכיון דלענין טומאה חבורי אדם לא הוי חבור כל שכן לענין הכשר אתרוג למצוה דלא הוי חבור וכן מפורש בתוספתא וכו' ופירשה רבינו שמשון לענין לצאת בו ידי חובתו וסיפא דקתני אתרוג שנחלק לשנים טהור ואינו חושש שמא חסר איירי שעדיין מחובר קצת ולהכי תני נחלק ולא נפרץ כברישא והגר"א בסי' תרמ"ח סעיף קטן ז' הביא ראיה מזה לשיטת הסוברים שאף בנקב מפולש בעי חסרון והיא ראיה מכרעת לכאורה אך יש לומר דהתוספתא מיירי בשאר ימי החג דניקב וחסר כשר רק שצריך שיהא בו כביצה ואיירי באתרוג שיש בו כביצה מצומצם ולזה כשנפרץ וחברו בקיסם אינו מצטרף אבל אם נחלק היינו שנשאר מחובר קצת כפירוש רבינו שמשון מצטרף וכו' ומזה קשה על מה שכתבו הפוסקים בסימן תרמ"ח דמהני חבור בקיסם לענין שושנתא וצריך לחלק דשם הטעם משום הדר ויופי האתרוג ולא משום השיעור בגוף האתרוג לזה מהני חבור אבל בשיעור האתרוג חבורי אדם לא הוי חבור ומאי דמהני לענין לחם שלמה בסי'