שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שנו

הרמב"ם דמותר לו ללקט לאכילה חדא דעושה גם דבר היתר דמותר לו לאכילה ואם כן אם עם הפסיק רישיה שעושה עושה גם כן דבר היתר עמו מותר ועוד דאפשר לעשות זולת הפסיק רישיה היכא דאית ליה הושענא אחריתא עכ"ד יצ"ו ואתה תחזה פלפול חריף בישוב דעת הרמב"ם בכמה פנים במה שהשמיט הא דאית ליה הושענא אחריתי בשו"ת בית יצחק לידידי הגאון אבד"ק לבוב יצ"ו בחלק א"ח סי' ק"ב ובשו"ת בית אפרים סי' ח"ן ט"ן:

י"ז) אתרוג שיש בתוך הפיטמא כעין נקב דק וקטן עד מאד כתבתי במערכת ארבעה מינים סי' א' אות י"ד שהרב השואל בשו"ת שואל ומשיב (במהדורא קמא) בח"א סי' קל"א צדד להכשירו ושהגאון המחבר מסיק בצריך עיון ועל זה כתב לי ידידי הרה"ג מהר"ר מתתיה בורנישטיין אבד"ק זאלאטאנושא יצ"ו וז"ל לפי הנראה לא היה לפניו בעת שכתב זאת שו"ת צמח צדק החדש לאדמו"ר מליבאוויץ כי חלק ארח חיים נדפס זמן רב אחר שאר החלקים ושם בסי' ס"ו דעתו נוטה להכשיר והאמת הוא שלא היה אז בידי שו"ת הנ"ל ומקרוב זכיתי בו ועתה איני מופנה לשוב ולעיין בדברי השואל ומשיב ולברר אם שני הגאונים (שואל ומשיב וצמח צדק) חלוקים הם רק ארשום תורף דברי הצמח צדק והם באתרוגים שיש בהפטמא נקב מפולש מתחלת הפטמא עד סופה וכל הפטמא שסביב האתרוג קיימת ונקב זה גם כן הוא בגוף האתרוג שבכלות הפטמא ונכנס בתוכו כערך אצבע ולפי הנראה בכל האתרוגים יש נקב דק קצת בגוף האתרוג שם רק הפטמא מכסה על נקב זה ובאתרוגים אלו גם הפטמא מנוקבת שם ואפשר כך הוא בעץ והשיב בפרי מגדים סימן תרמ"ח באשל אברהם סעיף קטן ט' וסעיף קטן י"א החמיר בנקב בפטמא ובעוקץ אך בנדון דידן שיש לומר שהנקב הוא מתולדתו יש לעיין ואחר שנשא ונתן במה שהחמיר הפרי מגדים בנקב שאחר כך כתב לכאורה הרי שנינו נטלה פטמתו ומבואר בש"ס דאתרוג מדמינן לטרפות ובטרפות היכא דתנן ניטל טרפה אם ניקב כשר ובאתרוג קיימא לן דחסרה פטמתו מתחלת ברייתו כשר וכל שכן בניקב וכו' מיהו לכאורה זה לא אתי רק לדעת הרמ"א דניטלה פטמתו משום חסר אבל להמגן אברהם דמשום הדר הוא פסול כל שבעה אם כן ניטלה כל הפטמא חמור מניטל שיעור כזה באתרוג דבאתרוג פסול רק ביום ראשון ופטמא כל שבעה והיאך בניקב הפטמא וחסר כל שהוא יהיה קיל מנקב כזה באתרוג ויש ליישב וכו' ולדינא היה נראה כיון דלהאומרים דניקב וחסר כל שהוא אינו פוסל באתרוג אלא במפולש לדידהו יש להקל בניקב הפטמא אפילו להמגן אברהם דניטלה הפטמא משום הדר כנ"ל ולהאומרים דניקב וחסר כל שהוא פסול יש להקל בפטמא לדעת רמ"א על כל פנים אם כן אין להחמיר כל כך ויש ללמוד זה מהכרעת האליהו רבה סי' תרמ"ט סעיף קטן ט"ו שהכשיר ניטלה פטמתו בשאר הימים אם כן בניקב יש להקל אפילו ביום ראשון ומה שעומד לנגדנו הוא ממה שכתב הרב בית יוסף דכל שנשאר קצת הפטמא אף שנשאר הגומה מלאה פסול אלמא דלא דייק דיוקא שכתבתי דמדתנן ניטל פסול הא ניקב כשר דאם לא כן אמאי פסול בנשאר קצת הפטמא נימא ניטל כולו תנן:

י"ח) אתרוג שנשברה פטמתו ודבוקה בו עיין במה שכתבתי במערכת ארבעה מינים סי' א' אות ח' כתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר משה אהרן אלופין אבד"ק חאלוי יצ"ו וז"ל כת"ר הביא בשם צפיחת בדבש על אתרוג שנשברה פטמתו ודבוקה בו אם כשאוחז בה עולה האתרוג עמה כשר לברך עליו גם ביום טוב ראשון ומדמה לה לאוכל שנפרס בפרק ג' דטבול יום כו' ולפי עניות דעתי אין זה ברור דהא גם כשהדד מדולדל במקצת יעלה האתרוג עמו ונהי דחשוב גוף אחד עם האתרוג וכדאמרינן גם כן בפסחים (מ"ה ב') גבי שני חצאי זיתים וחוט של בצק ביניהן (ויעוין מה שהעיר בזה הגאון רבינו עקיבא בחידושיו לאורח חיים סי' חת"ס סעיף ח' בשם הירושלמי) מכל מקום בדד האתרוג פשיטא דחיבור מדולדל לאו הדר הוא ולא דמי נמי לההיא דטבול יום דהתם בחיבורין תליא מילתא וכן בההיא דחולין דף י"א דהיכא דלייף חשיב חיבור מה שאין כן בשושנת האתרוג דטעמא משום הדר ודד מדולדל אינו הדר וגרע מאין לו כלל ודברי הרב שבות יעקב יש ליישב דאיירי במחובר יפה ואין הסדק ניכר ובזה מיירי גם הרב רבינו שמשון בפרק שלישי דאהלות אבל מה דמסיים על זה בצפחית בדבש והחבור הוא כל שאוחז בקטן והגדול עולה עמו יש מקום לטעות ולהתיר גם מדולדל דאינו הדר ולפני הובא אתרוג כזה ואמרתי לדבק הסדק בדבק פאפע קלוש דבזה נראה הדרו וגם עצם חיבורו לאו בידי אדם הוא עכ"ד יצ"ו (במכתבו י"ז אדר תרנ"ב):

שוב נדפס (בשנת תרנ"ז) שו"ת חסד לאברהם תניינא להגאון מהר"א תאומים וראיתי בסימן ע"ה בשאלה השניה על אתרוג שנשברה פטמתו ולא ניתק לגמרי רק מחוברת קצת בהאתרוג שהסכים השבות יעקב בח"א סי' ל"ה להקל שהשיב על זה וז"ל אשר דרש בנשברה פטמתו ולא ניתק לגמרי שהיקל בשבות יעקב וראיתו מחולין ד' י"א דאי משום תמימה הני מילי היכא דחתכה לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה אלמא דבחבור כל דהו חשיב תמימה עם כי נראה ראיתו נכונה מכל מקום אינו נח לי להקל בזה דנהי דלא חשיב חסר בזה כיון שלא נחסר ממנו מאומה והוי לקיחה תמימה מכל מקום באתרוג מלבד דכתיב לקיחה תמה וזה יותר חמור מדבר דבעי אחד ולא שנים כמו שכתבתי למעלה ומהאי טעמא לא מהני דיבוק בזה על ידי דבר אחר מכל מקום אתרוג יש בו גם כן חומרא זו דבעי אחד ולא שנים כדאמרינן בדף ל"ה לינקוט תרי אחד אמר רחמנא ולא שנים ונהי דכי לייף כל שהוא לא חשיב חסר מכל מקום לא נקרא אחד רק על ידי דיבוק היטב ויש ללמוד שיעור הדיבוק שיהיה נקרא אחד מריש פרק ג' מטבול יום אוכל שנפרד ומעורה מקצת ר' מאיר אומר אם אוחז בגדול וקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ובחולין ד' קכ"ח מייתי האי פלוגתא והגירסא בהיפוך ושם אמרו חכמים בטמא שהכל הולך אחר הטמא דהיינו אם אוחז בטמא והטהור עולה עמו כולו טמא דחשיב חבור והרמב"ם בשביעי מטבול יום דין ט' פסק כחכמים וכיון דהתם בעינן שיהיה מחובר לטמא אזלינן בתר הטמא אם הטהור עולה עמו הוי כולו חד וממילא באתרוג דבעי לקיחה תמה ולא יחסר ממנו וכן שיהיה כולו חד אם כן מיבעי לן למיזל בתר שניהם שיהיו מחוברים זה לזה וכל שאוחז בפטמא והאתרוג עולה עמו הוי חבור אבל אם נשבר ונפרד כל כך שאי אפשר לאחזו בפטמתו לא הוי אחד ואין יוצאים בו אלא אם כן כשלא נשבר ונפרק הפטמא כלל רק שמתחילתו האתרוג גדול באופן שהוא מכביד על הפטמא ואי אפשר לשאת אותו בפטמתו פשיטא דאינו פוסל כיון שלא נשתנה מתולדתו עכ"ל הנה מבואר שדעתו להחמיר והמעיין בגוף דב"ק ישר יחזה שבהשאלה הראשונה כתוב אם יש לסמוך בשעת הדחק לברך וכו' ובהשאלה השניה לא נזכר משעת הדחק ולפי זה יתכן שבשעת הדחק מודה דיש לסמוך על מה שהיקל בשבות יעקב אך אפשר לומר לאידך גיסא שהשאלה השנית גם כן אמעיקרא קאי אם יש לסמוך בשעת הדחק ותהיה אם כן דעתו להחמיר גם בשעת הדחק:

י"ט) אתרוג שניטל עוקצו ואפשר לחברו אי מהני ליה חבור על ידי מחט וכיוצא על מה שכתבתי במערכת ארבעה מינים אות ו' עיין שם הנה שוב השגתי שו"ת שאלת שלום תניינא וראיתי בסי' רל"ב שמר חתנו תמה על הגאונים בית יעקב ושבות יעקב שנעלם מהם התוספתא שהובאה בתוספות בזבחים דף ק"ה ד"ה חבור וכו' והגאון המחבר השיבו דמתוספתא הלזו אין ראיה דהתוספתא נראה דאיירי דאין בכל חלק כשיעור הכשר אתרוג דפסול אף ביום טוב שני ועל ידי אותו חבור רוצים לצרפו להיות כשיעור זה לא חשיב חבור להיות נחשב שיעור שלם ויגיד עליו רעו מה שאמרו אחרי כן עיסה שנילושה וכו' דמיירי לענין שיעור מה שאין כן באתרוג שיש בו כשיעור אלא שניטלה פטמתו דאין פיסולו אלא משום דחשיב חסר ופיסולו משום דבעינן לקיחה תמה שפיר יש לומר דלזה מיחשיב חבור וכמו שהביא מרן