שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שנה

וערבה יעויין שם. ואשתמיטתיה דברי הרמב"ן הובא בבית יוסף באורח חיים (סי' תרמ"ה) שכתב להדיא שהדס וערבה שכבשן או שלקן פסולין וכבר ראיתי כן בספר אחד שהשיג כזה על דברי הכתב סופר בזה וספר כתב סופר אינו תחת ידי לעיין בדבריו) איברא דבלולב יש לומר דאין לחוש לזה דאין משימין כולו לתוך המים כי אם קצתו התחתון וגם זולת מה שנכבש במים נשאר שיעור לולב כשר שלא נכבש ואף כשנוטלו במקום שנכבש מכל מקום לא גרע מנטילה על ידי דבר אחר דקיימא לן (בסוכה דף ל"ז ע"א) דשמיה לקיחה ואף לרבה דלאו שמיה לקיחה הא אמרינן שם דמודה היכא שהוא מחובר דכגופיה דמי וכל שכן הכא שמחובר מעיקרו עכ"ד יצ"ו וכיון שלא היה בידו ספר כתב סופר אין לנו לערער בדבריו כמובן:

ובספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו ראיתי בסי' תרמ"ח אות כ"ג שבשפלנו זכר לנו מה שהבאתי בשדי חמד בשם הרב הגדול שכתב שנראה לו ברור שהוא טעות סופר בבית יוסף וצריך להיות כשרים וכתב הוא על זה ובאמת המעיין בלשון הרמב"ן שבבית יוסף יראה שהדין עם הגדול הנ"ל שהרי כתב שיש להוציא מן הכלל הזה (שכל פיסולי לולב ומיניו פסולים באתרוג) הכבוש והשלוק שבהדס וערבה וכו' פסולים ולפי זה ישמע שבאתרוג כבוש ושלוק כשר והלא באתרוג כולי עלמא מודו דפסול ועל כרחין צריך לגרוס כשרים עכ"ל ואני אומר שבודאי אם הוא כמו שכתב הרב יצ"ו שבתחילה נתן כלל ללמד יצא אתרוג מלולב לומר שכל פיסולי לולב ומיניו פסולים באתרוג ושוב כתב שיש להוציא מהכלל הזה כבוש ושלוק ודאי שצריך לומר בהדס וערבה כשרים דאין סברא לומר דבהדס וערבה פסול ובאתרוג כשר דטפי מסתבר לאסור כבוש באתרוג מבהדס וערבה והוא הכרח גמור אלא שאני בעניי לא ראיתי בדברי הרמב"ן שנתן כלל בזה כמו שיראה הרואה בדברי מרן הבית יוסף ולדברי הרב ר' דובער הנ"ל הכלל של הראב"ד הוא שלא ללמוד לולב ומיניו מאתרוג ואמר הרמב"ן להוציא מן הכלל כבוש וכו' דלזה יש ללמוד וכו' כנז"ל (בספר תמים שבידי והוא דפוס חדש משנת תרנ"ז לא מצאתי תשובה זו) ולא שנתן כלל ללמד אתרוג מלולב וגם הרב בכורי יעקב שהזכיר הרב מוהרש"ף יצ"ו אם היה מבין בדברי הרב ארחות חיים יצ"ו היה מחליט לומר שהוא טעות סופר אבל לא אמר אלא כמדומה וכו' והיינו משום סיגנון הלשון אבל אין הכרח ברור בדבר וכתב עוד בארחות חיים שם מתורת מר מחותנו הגאון יצ"ו יש ליזהר בערבות שלא ישהו במים מעת לעת ואם שרו אותן מערב יום טוב צריך עיון אי שרי לטלטלן ולהוציאן ביום טוב לצורך יום טוב שני וכן לצורך חול המועד דאפשר דאסור משום הכנה ועיין לקמן סי' תרנ"ד ובהגהותי לעיל סי' תרמ"ד בזה ולפי מה שכתב החק יעקב סי' תע"ג סק"ב ושערי תשובה שם ס"ק י"א בשם פמ"א יש להקל בכבוש במים מעת לעת עכ"ל הנה מתבאר שדעתו נוטה להקל על פי דעת הפוסקים שכתבו להקל בחזרת שנכבש במים ולא בחומץ דאף דלענין איסורין מחמרינן דכבוש במים הרי הוא כמבושל מכל מקום לענין חזרת לא מחמרינן והוא הדין להדס ומה שציין למה שכתב בסי' תרמ"ד דבריו הם באות ג' דשקיל וטרי בחל ערב פסח בשבת דאין לסדר המצות של הסדר וכן הכלים עד הלילה ושעל ידי נכרי יש להקל וכו' עיין שם שהאריך קצת וחידוש הוא שלא זכר שר תשובת הגאון חתם סופר שהבאתי בנדפס דבשבת שבתוך החג יש להסירם מן המים לעת ערב על ידי נכרי שלא יופסלו מחמת כבוש ושמעינן דאיכא משום מכין משבת לחול ושמעינן נמי דעל ידי גוי שרי:

ט"ז) הדס שהיו בערב יום טוב ענביו ירוקות מרובות מעליו ואשחור בליל יום טוב כתבתי במערכת ארבעה מינים סי' ג' אות כ"ג שהגאון ענג יום טוב נסתפק אי מיקרי נראה ונדחה כיון שהושחרו אחר שנכנס יום טוב או חשוב דחוי מעיקרו משום שלילה לאו זמן נטילת לולב הוא עיין שם ועתה ראיתי באור זרוע הגדול בח"ב בדיני יום טוב סי' ש"ס שהביא סוגיית הש"ס בפרק לולב הגזול ד' ל"ג ע"ב (אמתניתין דאם היו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר) דמיעטינהו אימת וכו' (הביא כל הסוגיא וסיים) הכי קאמר דלא חל עליו שם לולב שיקרא דחוי מעיקרו שלא יהא ראוי לנטילה עד שיקדש היום ויבא זמן נטילתו ואף על פי שאינו ניטל בלילה כי אם למחר ביום מכל מקום כשקדש היום כבר התחיל זמן שהוא ראוי לנטילתו וכו' עיין שם הרי מפורש דלילה מיקרי זמנו לענין דחוי ונעלמו דב"ק מעיני הגאון ענג יום טוב ולא תימא שלא היה בידו ספר האור זרוע שהרי באותו פרק בתשובה הנ"ל הביא בתחילת הסימן דברי האור זרוע שבהלכות לולב כמו שיראה הרואה אלא דלא אסיק אדעתיה לעיין בדבריו שבהלכות יום טוב הנ"ל ובספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו העתיק בסי' תרמ"ו אות ב' מה שכתבתי אנכי הדל בשדה חמדתי בשם ענג יום טוב ולא ראה דברי האור זרוע הנ"ל והוא תימה כי ראיתי שבספר היקר מנחת פתים הביא בסימן תרמ"ו מה שכתב באור זרוע סי' ש"ס הנ"ל דאף באשחור בלילה מיקרי נראה ונדחה והוא מביא וקורא בכל הסימנים את ספר הנ"ל ובזה העלים עין ממנו כיעויין שם שוב ראיתי דבריו שבאות ה' ונשמט בדפוס מלציין באות ב' לעיין באות ה' ובעניינים אלו ראיתי בספר כנף רננה שהאריך בסי' ע"א ע"ב ע"ג ואם פיסול ענביו מרובות מעליו הוא מדאורייתא ולא פניתי להתיישב בדב"ק לכו חזו:

ודע שבמערכה הנ"ל שם נמשכתי אחר דברי הגאון ענג יום טוב דנראה דפשיטא ליה דבאשחור ביום טוב הוא שיש להסתפק אי דינו כאשחור מבערב כיון דלילה לאו זמן נטילתו הוא או דינו כאשחור ביום ולא פניתי אז לעיין בדברי רבני האחרונים בדין זה אמנם עתה עיינתי בספר בית השואבה וראיתי להרב בדינים השייכים להדס אות ג' שכתב בשם הרב מוהר"י נבון בספר גט מקושר ד' קכ"ג ע"א אפילו בדאשחור ביום טוב נקטינן לענין דינא שאם עבר וליקטן כשר כמו שמוכח מדברי כל הפוסקים והשלחן ערוך שכתבו בסתם דאין ממעטין ביום טוב ואם עבר וליקטן כשר עכ"ל הנה הרב מוהרי"ן מסיק להקל מכח משמעות סתמיות לשון הפוסקים ונראה שאם היה הרב רואה דברי הספר אור זרוע (שלא נדפס בימיו וגם הרב בית השואבה לא ראה אותו כי הדפיס ספרו בשנת הדר"ת וספר האור זרוע היה חמדה גנוזה עד שנת תבר"ך) ודברי הרמב"ן בספר מעשה צדיקים שהביא בענג יום טוב דנקטי דביום טוב חשיב נראה ונדחה לא היה מחליט לומר כן ומה גם שכן דעת כמה מרבוותא שהזכיר במנחת פתים הנ"ל וז"ל בבית יוסף כתב דמשמע בהרא"ש דאפילו אשחור ביום טוב כשר וצריך עיון דבהרא"ש פרק ג' דמועד קטן סי' קמ"ב כתב להדיא דפסול וכן כתב בעיטור הלכות הדס וכן העלה הריטב"א בדף ל"ג בשם רבותיו וכן כתב הרז"ה ריש פרק לולב הגזול והרמב"ן במלחמות שם לא השיג עליו בזה וכן כתב באור זרוע הגדול בהלכות סוכה סי' ש"ז עכ"ל הרב מנחת פתים הרי דכמה רבוותא נקטי דבאשחור ביום טוב חשיב נראה ונדחה ואינו חוזר ונראה ואין להקל בפשיטות נגד דעתם:

ועל דברתי בשדה חמדתי הנ"ל כתב לי ידידי הגאון מוהר"ר מרדכי אליהו ראבינאויץ אבד"ק וושילקאווא יצ"ו וז"ל בסי' ג' אות כ"ג הדס שהיו ענביו וכו' בקיצור מה שאמרתי בזה הענין עיין בטורי זהב סי' תרמ"ז סעיף קטן ה' שהקשה על הרמב"ם וז"ל וקשה על הרמב"ם דמשמע דרוצה להתיר וכו' והיה לו להזכיר דאית ליה הושענא אחריתא וכו' ונראה לי לתרץ דבאמת קשה מאד שהוא נגד הגמרא דהשלטי גבורים בפרק האורג כתב וז"ל הרשב"א כתב והביאו דבריו הר"ן ומגיד משנה פרק י' מהלכות שבת שאם היה יודע קודם שסגר הפתח וכו' ואני כתבתי בחידושי דכל מעשה שאפשר לעשות זולת הפסיק רישיה אז אפילו עביד אותו מעשה אפילו בפסיק רישיה שרי כי ל"מ לעשות בפסיק רישיה וכו' עכ"ל אם כן חזינן דכתב השלטי הגבורים ולומד כן מהרשב"א דכל מעשה שאפשר לעשות זולת הפסיק רישיה אז אפילו עושה זאת על ידי מעשה שהוא פסיק רישיה מותר ואם כן הכא נמי כיון דהיכא דיש לו הושענא אחריתא מותר דאז לא הוי פסיק רישיה אם כן מותר לו אפילו היכא דלית ליה הושענא אחריתא ומזה סעד לדברי השלטי גבורים בשם הרשב"א ואם כן שפיר כתב