שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שנג

אחרת מקנה ועיין בשדי חמד בחלק הכללים מערכת הזיי"ן כלל יו"ד ובמה שכתבתי בשו"ת אור לי במקומות שציינתי בשדי חמד שם והדברים ארוכים ואף שיש הרבה פוסקים שסוברים שהוא מדרבנן כמו שרשמתי שם מכל מקום היטיב אשר דבר הרב הנ"ל יצ"ו מאחר דאנן קיימא לן כמאן דאמר דזוכה מן התורה:

ועל מה שנתעוררתי שם דאף למי שבא לכלל שנים (י"ג שנה ויום אחד) לא היה לנו ליתן כל שלא ידענו שהביא שתי שערות דבדאורייתא לא סמכינן אחזקה דכל שבא לכלל שנים בא לכלל סימנים והבאתי לזה דברי הגאונים פרי מגדים וכתב סופר וכו' עיין שם הנה חכם אחד מחכמי דורנו יצ"ו כתב לי וז"ל ונראה לי ליישב מנהג העולם דלכאורה מקשה הר"ן שם סוכה דף מ"ז אמאי אסור להקנות אף לקטן והא כיון דלא יכול להקנות לו בחזרה אם כן לא קיים התנאי וממילא המתנה בטילה למפרע ותירץ דהתנאי הוה שאי אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו דהתנאי בטל והמעשה קיים ועיין שם ויעיין גיטין פ"ד בפלוגתת אביי ורבא שם ועיין בפרק שביעי דבבא מציעא דף צ"ד דאינו אלא כמפליגה בדברים וחזקה אין אדם עושה דבר לבטלה לכך יש לנו לומר דמעשיו לא עשה לבטלה ממה דנאמר דמעשיו לבטלה ורק דבריו לא הוציא לבטלה אבל היכא דאפשר באופן לקיים התנאי אם כן שוב לא הוי כמפליגו בדברים ושוב התנאי קיים ולפי זה שפיר ניחא במה שנהגו העולם להקנות לקטן שהגיע לכלל שנים ממה נפשך אי הביא שתי שערות אם כן שפיר יכול להקנות לו בחזרה ואי לא הביא ולא יכול להקנות לו בחזרה אם כן שוב ממילא המתנה בטילה למפרע כיון דהכא לא הוי מפליגו בדברים בתנאי יען דיש אופן דיועיל תנאי כיון דיכול להיות שהביא שתי שערות ואם כן הוי תנאי טוב ושוב אם לא הביא שפיר המתנה בטילה למפרע והוה של הנותן מעיקרא ובזה יש לדחות ראיות האחרונים מהר"ן הנ"ל דכתב דמימרא דר' זירא מיירי בקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות דאי בשהגיע אם כן גם מקנה מדרבנן עכ"ל הר"ן ומזה רצו האחרונים להביא ראיה דקנין דרבנן מועיל לדאורייתא כיון דפעוטות מקחן מקח הוא רק מדרבנן ואפילו הכי היה מועיל הכא דבעינן לכם מדאורייתא אבל לפי הנ"ל אין ראיה מדברי הר"ן הנ"ל כיון דאם מדרבנן יכול הקטן להקנות לו בחזרה אם כן לא הוי מפליגו בדברים יען דמועיל מדרבנן ואם כן אף אי מדאורייתא אין מועיל מכל מקום שוב לא קיים התנאי כיון דהתנאי טוב יען לא הוי מפליגו כיון דמועיל מדרבנן ואם כן שפיר כתב הר"ן דאי בשהגיע לעונת הפעוטות מקנה לו שפיר ואין ראיה היכן דעת הר"ן נוטה לענין אי קנין דרבנן מועיל מדאורייתא או לא עכ"ל ולפום ריהטא יש לפקפק דכיון דסוף סוף מידי ספיקא לא נפקא דשמא לא הביא והמתנה בטלה היה לנו לומר שיטול בלא ברכה שלפי צד זה הויא ברכתו לבטלה ועיין לקמן בסמוך (בד"ה ועתה):

ועתה חדשות אני מגיד כי אחר שנתפשטו בס"ד ספרי שדי חמד בעולם כתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר מנחם נחום גאלאנטי אבד"ק זלאטאפאליא שבספר זכר החיים בסוף הספר כתב נכד המחבר ליישב המנהג שנותנים האתרוג לקטנים בני ששה ושבעה שנים ופחות מזה ואינם מקפידים כלל במה שיש עוד אנשים שלא יצאו עדיין חובת נטילת לולב והאריך הרבה בזה ומסיק העיקר דכיון דנותן לו סתם ולא התנה כלל דהוי אומדנא טובה לא קנה הקטן כלל ואם כן במנהגא דידן דנותנים לו סתמא שפיר יכול הגדול לצאת אחר כך דהקטן לא קנה כלל כיון דאין יכול להחזיר ומשום האומדנא על כרחין צריך להחזיר אך מה שהקטן מברך עליו הגם דמאכילין אותו איסור בידים מה שנותנים לו לברך על אתרוג שאול דפסול ביום טוב ראשון דסומכין על דעת התוספות בעירובין צ"ו דדרך ברכה לא הוי ברכה לבטלה מדרבנן וגם בדעת הרמב"ם איכא דעות דלא הוי אלא מדרבנן ושוב סומכין על דברי הרשב"א דאיסור דרבנן ספינן לקטן בידים ועוד דדעת התוספות בראש השנה ל"ג דהיכא דעושין משום מצות חינוך לכולי עלמא שרי להאכיל איסור לקטן בידים והכא נמי עושין משום מצות חינוך ועוד כיון דעיקר מה דאסור להאכיל איסור לקטן הוא משום דלא ליתי למסרך אם כן לא שייך כאן זה כיון דלכשיגדיל שפיר זוכה מברך יעויין שם בסוף הספר עכ"ד יצ"ו ויש לפלפל בזה הרבה אך ספר זה (זכר החיים) לא ראיתי מימי ואותיות הן המחכימות ועיין לקמן באות ע"ה:

ובתשובות אוריין תליתאי סי' כ' הנז"ל (בתחילת סעיף זה) ראיתי שכתב שמה שהעולם אינם מקפידים ונותנים לקטנים לברך אף ביום ראשון הוא משום שנוהגים לתפוס עם התינוק וסומכים על מה שכתוב בשלחן ערוך סי' תרנ"ח סעיף וי"ו דכשתופס עם התינוק כיון שלא יצא מתחת ידו שפיר דמי ואולם בפרי מגדים באשל סעיף קטן ח' וט' כתב דאם תופס עמו בידו לא יצא הקטן והעלה הפרי מגדים דאין שום תקנה ליתן לתינוק ביום ראשון אף אחר שיצא הגדול וצריך אביו לקנות לו לולב בפני עצמו ושוב הביא (באוריין תליתאי) שחכם העיר על מה שנוהגים לצאת בלולב יבש ומצינו בפרק לולב הגזול דף ל"ב בבני כרכין שהיו מורישים לולביהם לבני בניהם ובודאי היו נותנים לולביהם לבניהם הקטנים וקשה איך יוצאים לשנה הבאה ביום ראשון וכו' (כחקירת הרב השואל שבשו"ת שואל ומשיב הנ"ל) והגאון המחבר השיב דלפי מאי דקיימא לן דלא ליקני איניש לינוקא ביומא קמא אם כן בודאי שאין נותנים לו ביום טוב ראשון ושני ורק בשאר הימים נותנים לו ואין צריך להקנותו לו במתנה ויכולים ליתן להם בשאר הימים בשאלה ולא קנה התינוק את הלולב כלל ולכן אין חשש בעירעור זה אלו תורף דב"ק והוא תירוץ נכון אלא שלפי זה נראה שצריך להזהיר את העם שכשנותנים לתינוק (בשאר הימים) לא יתנו להם בתורת מתנה בפירוש או אפילו בסתם דסתמו כפירושו שנותנו לו במתנה כמו כשנותן אדם לחבירו שאם כן לא יוכלו לצאת בהם לשנה הבאה בימים טובים אלא יאמרו בפירוש שנותנים להקטנים בתורת שאלה דוקא ואולי יש לומר בזה שכיון שמן הדין בשאר ימים אין צריך קנין דסגי בשאול כשנותנו בסתם לב בית דין מתנה שלא יהיה ביד הקטן אלא שאול וצריך להתיישב:

וכתב באוריין תליתאי בסוף סי' כ' זאת תורת העולה מכל האמור דבזמן הזה שהאתרוגים במדינות הללו ביוקר ואין יד כל אדם משגת לקנות לולב בפני עצמו לבנו ועושין כמו שכתב הלבוש דאחר שיוצאים בו נותנו לבנו קטן וכבר כתבתי בשם אליהו רבה ופרי מגדים דעדיין אין תקנה דמה יעשה הגדול בשני ואני קיימתי הדבר דביום טוב שני דהוי מדרבנן שפיר יוצא הגדול על ידי שהקטן חוזר ומקנה לו על כל פנים מדרבנן אבל צריכים להזהר שלא יצאו בלולב זה לשנה הבאה משום דאז לא יוכל הגדול לצאת ביום טוב לשנה הבאה וראה זה חדש הוא לדינא עכ"ל ובקונטרס מנחת פתים אשר בסוף ספר מנחת קנאות לרב גדול בדורנו יצ"ו בסי' תרנ"ח הביא החקירה שבשו"ת שואל ומשיב הנ"ל איך מברכים על לולב של אשתקד אחרי שנטלו התינוקות וכו' ורצה ליישב דאפשר דסמכו על שיטת רבינו אביגדור שבתשובת הרא"ש כלל ל"ה סי' דמתנה על מנת להחזיר אינו אלא קנין לשעה ואחר כך ממילא הדרא לנותן ובקצות החשן סי' רמ"א ואבני מילואים סי' כ"ח סעיף קטן נ"ג החזיק במעז סברא זו אלא שתמה תמיהה עצומה וכו' (וכתב הרב המחבר ליישב מה שתמה באבני מילואים וסיים) דנראה דאנן לא קיימא לן כשיטת רבינו אביגדור ואם כן נראה דאין יוצאין בלולב של אשתקד וצ"ע עכ"ל. ועיין פלפול חריף בדין זה (אם הוא קנין לשעה) בשו"ת מנחת ברוך סי' צ"ד:

ובספר ארחות חיים החדש לידידי הגאון אבד"ק סאפינקא יצ"ו ראיתי בסי' תרח"ן אות ח' שבשפלנו זכר לנו מה שהבאתי בשדי חמד החקירה שבשו"ת שואל ומשיב הנ"ל וגם הביא בקצרה תורף דברי אוריין תליתאי ומנחת פתים הנז"ל ומר מחותנו ידידי הגאון אישי כהן גדול אבד"ק ברעזאן יצ"ו כתב על חקירה הנ"ל דבקטן שהגיע לעונת הפעוטות שפיר מהני כיון שהקנין דרבנן חל קודם שהיה בו נפקא מינה לשל תורה כמו שכתב שם לעיל באות י"ג בשם לחם משנה ונטע שעשועים אלו תורף דב"ק ולמה שכתבתי בנדפס שהמנהג בקראסוב הוא שנותנים גם לקטני