שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שנב

הקטנים על ידי איזה סימן לדעת כי המה של קטנים ולא יכשלו בהם גדולים לשנה הבאה על זה אשאלהו לדבריכם בכל מקום שחששו רז"ל שלא יבא לידי תקלה כמו בפרק מעשר בהמה שבטלו חכמים מצות עשה מן התורה דמעשר בהמה משום תקלה תקשי הכי ליתקנו לעשות איזה סימן בבהמת מעשר וידעו הכל שהיא בהמת מעשר ולא יבואו לידי תקלה ולא יבטלו מצות עשה מן התורה וכן בכל המקומות שחששו לתקלה כאשר פרטן כולן בפרי חדש ליורה דעה סימן ז"ן סעיף קטן ב"ן וכן בספק דרוסה אמאי אסרו להשהותה יעשו בה איזה סימן שהיא ספק דרוסה ולא יכשלו בה אלא ודאי במקום חשש תקלה ומכשול לא רצו חכמים לסמוך על סימן העשו בידי אדם ותו הרי ממשנתינו דפירקין דלולב וערבה מוכחה דלא סמכו על סימן שהרי מלמדים היו את הזקנים לומר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה והרי יכולים היו לעשות סימנים כל אחד ואחד על לולבו והרי דברים קל וחומר אם לא רצו לסמוך על סימן שבלולב מיום אחד לחבירו מערב יום טוב למחרתו איך נסמוך על סימן משנה זו עד שנה אחרת במקום חשש תקלה ומכשול. שוב שאל אדוני הי"ו היאך אפשר שלהקטנים ימציאו לחים בכל שנה והגדולים יקחו יבשים יציבא בארעא וכו' ולדידי הפעוט אף הא לא חברא שהגדולים מי שהיה סיפוק בידו היה לוקח לולב לח ומהודר בכל שנה ומי שלא היה סיפוק בידו ליקח לח העומד בכמה דמים כדאיתא במדרש רבה הנז' היה מצניע לולבו משנה זו עד שנה אחרת אבל הקטנים שהיה סיפוק בידם או ביד אביו היה לוקח לו לח בכל שנה אבל מי שלא היה סיפוק בידו ליקח לח בכל שנה אסרו לו חכמים להצניע לולבו לשנה הבאה כדי שלא יבא לידי תקלה ומכשול אלא מחוייב הוא לשמוט את לולבו ולפוסלו מהכשר מצוה ולשנה הבאה אם לא יהא סיפוק בידו ליקח לולב לח לא יהא לו לולב כלל ומוטב לבטל מצות חינוך הקטן ולא יכשל הגדול בביטול מצות עשה דאורייתא:

ואשר חקר מכתר"ה שיחיה על מנהג מדינתינו בלולבים יבשים מה אעשה ולדאבון לבבי כך נתפשט המנהג יש אנשים שמצניעים לולביהם לשנה הבאה ויש שלוקחים בכל שנה לולבים יבשים שדמיהן מועטים ולא אחד שיעלה על לבו כלל לחוש ולחקור כלל היאך נהגו בלולב הזה אשתקד עם התינוקות ונפלאתי מעודי על זה וכבר שאלתי לחכמים ולגאונים מאורי ישראל ואין מגיד לי עכ"ד הגאון הנ"ל יחיה:

וזאת תשובתי ולי הדל נראה כי מהמדרש הנ"ל אין הכרע שבארץ ישראל קשה להשיג לולבים כמו בחוץ לארץ דיש לומר דמה שאמרו דלולב עומד בכמה דמים היינו נגד האזוב (דעסיק ביה במדרש רבה הנ"ל) דלגבי האזוב חשיב הלולב לקיחתו בכמה דמים ועוד דדרשת המדרש תדרש על זמן הציווי שהיו במדבר וקשה המציאות במדבר אם לא בכמה דמים וביוקר יעמוד להם כמו שדרשו חז"ל על פסוק בכרמי עין גדי אבל ודאי בארץ ישראל נמצאים לרוב אתרוגים ולולבים לחים שנה בשנה וכמו שכן עתה כן היה לפנים בישראל מימים ימימה כי חום הארץ מגדלתם:

ומה שתמה על מה שכתבתי דיוכלו להצניע של התינוקות על ידי סימן וכו' דאם כדברי בכל מקום שחששו חז"ל דאתי לידי תקלה היה להם לתקן הדבר על ידי סימן וכו' אומר אני עני דאין לדמות העניינים דודאי בדבר שהחשש תקלה הוא שיבא לאכול או ליהנות מדבר האסור לו לא סמכו חז"ל על הסימן כי בהיות האדם להוט אחר האכילה או ההנאה לא ישית לב על הסימן וישכח ממנו ובדברים דעבידי דניידי ולא קביעי בדוכתייהו איכא למיחש נמי על הסימן עצמו שיהא נאבד ובדברים שיש לחוש שגם אחרים יבואו לידי מכשול בודאי אין לסמוך על הסימן אשר ידוע רק לבעליו. וכל הדברים שחששו בהם חז"ל דילמא אתי לידי תקלה יוכללו תחת שלש הנ"ל ואם שלש אלה לא יעשה (דאין הנאה לבעליו ולא נייד ואין חשש מכשול לאחרים) אמינא ך אנא דמצינן למיסמך אסימנא. ואי הכי גבי לולב הוו מצו שפיר למיהב ביה סימנא ולהצניעו מידי שנה בשנה. ומה שהכריח מגופא דמתניתין דלא מהני סימן מדהוצרכו ללמד דעת לומר כל מי שמגיע וכו' ולא התקינו לעשות בהם סימן נראה לעניות דעתי דיש לומר דחששו חז"ל דבכמה מאות או אלפים לולבים שהיו במקום אחד אי אפשר שלא יהיה ביניהם סימן של אחד דומה לשל חברו ומה יועילו חכמים בתקנתם להדומין שבהם לכן ראו לתקן באופן נאות שלא יהא מקום לחוש כלל. וכל לגבי דידי בהורמנותיה דמר יחיה אומר אני דאפשר להכריח מגופא דמתניתין בהיפך דהא משמע ודאי דמשום שהיו מוליכים לולביהם להר הבית הוא דהוצרכו לומר כל מי שמגיע לולבי וכו' אבל כשנוטלים כל אחד בביתו לא הוצרכו לומר כן והגע עצמך בבית אחת ובה דיורים רבים בית אב ובניו הגדולים סביב לשלחנו וכל אחד קונה לולב בעצמו לקיים מצות ה' ברה ולקחתם לכם שתהא לקיחה לכל אחד ואחד במה יודע איפה איזה של ראובן ואיזה של שמעון כדי שלא יבואו להחליף של זה בזה וכן אם יש בבית גם קטנים (אשר לא יועיל להם אמירה נעימה כל מי שיגיע לולבי דאקנויי לא מקני) במה יודע איזה של הגדולים ואיזה של הקטנים אם לא על ידי סימן דלכל בית לעצמה יתכן לעשות סימן שלא יהא דומה של זה לזה. ושמעת מינה דסמכינן אסימנא במקום חשש תקלה דאין בה אחת משלש הנ"ל ואף אם בזמן מועט לא חיישינן לתקלה (כבשפתי כהן יורה דעה סימן ז"ן סעיף קטן מ"ז) ואם כן אין לחוש לתקלה מיום הקנין עד יום טוב ראשון מכל מקום אם תמצא לומר דהגדולים היו מצניעים לולביהם לשנה אחרת הא ודאי איכא למיחש לתקלה. אם לא על ידי סימן וכל זה אני אומר לשיטתיה דמני"ר יחיה אבל באמת נראה כמו שכתבתי מאז דלא היו צריכים להצניע הלולבים כלל והיו נמצאים לחים מדי שנה בשנה. והאריכות בזה הוא רק משום חדוותא דאורייתא דחדי קודשא בריך הוא בפלפולא עד כאן הגיעו דברי תשובתי ונשמט כל זה בדפוס ועתה אנכי הרואה שנעלמו מעיני ידידי הגאון חיים ומלך יצ"ו דברי מרן השפתי כהן בנקודות הכסף ריש סי' פא"ר שעל מה שכתב מרן הטורי זהב דספר תורה פסולה שאין הפיסול ניכר אסור להשהותה משום דחיישינן לתקלה הרבה להשיב דלית לן למיחש משום תקלה על פי חילוקים שחילק בין מידי דאכילה למידי דלאו בר אכילה וכו' וסיים ועוד דהכא יש לכתוב על העמוד דפסולה היא עכ"ל הרי מפורש יוצא מפי כהן גדול דבמידי דלאו ענייני דאכילה הוא אי איכא למיחש משום תקלה מצינן למיסמך אסימנא והוא תנא דמסוייען ומעתה תמיהתו דאם כן בכל מידי דחשש תקלה בואו ונסמוך אסימנא לאו עליה דידי רמיא ותיקשי ליה אדרב כהנא ולפי מה שכתבתי ניחא דכיון דלאו מידי דאכילה והנאה הוא ואין חשש תקלה לאחרים וכל העם רואים אשר כתוב בעמוד שפסולה היא שפיר מצינן למיסמך אסימנא ובמאי דפליגי טורי זהב ונקודות הכסף הנ"ל עיין במה שכתבתי בפאת השדה למערכת החי"ת (חיישינן לתקלה):

והנה בנדפס שם כתבתי שאנכי מזהיר את העם שלא יתנו לקטנים שלא באו לכלל חיוב מצות ומכריז על זה בכל שנה קודם נטילת לולב כי אף שלדעת היש מי שאומר שהביא מרן בסימן תרח"ן סעיף וי"ו כל שהגיע לעונת הפעוטות מותר ליתן לו מכל מקום מלבד דאנן קיימא לן כסברא קמייתא שהוקבעה בשלחן ערוך ועוד שאם נתיר ליתן למי שהגיע לעונת הפעוטות מי יבחין בזה ויתנו לכולם וכו' עיין שם שוב נדפס (בשנת תרנ"ד) ספר יקר לרב גדול בדורינו יצ"ו מנחת קנאות ובסופו קונטרס מנחת פתים חדושים על שלחן ערוך ארח חיים וראיתי בסוף סי' תרנ"ח (על מה שכתב מרן בסעיף וי"ו ויש מי שאומר שאם הגיע לעונת הפעוטות מותר) שכתב וז"ל עיין לחם משנה פרק ח' מהלכות לולב הלכה יו"ד שכתב דלמאן דסובר דקטן זוכה מן התורה בדעת אחרת מקנה אסור ליתן אף למי שהגיע לעונת הפעוטות ולפי זה יש ליזהר בזה דאנן קיימא לן דקטן זוכה מן התורה בדעת אחרת מקנה עיין בחשן משפט סימן רמ"ג ובנקודות הכסף יורה דעה סי' ש"ה ובשער המלך פרק ח' מהלכות לולב עכ"ד הרב מנחת פתים ולפי זה אף אם היה באפשרות לגדור ליתן להגיעו לעונת הפעוטות דוקא לא היה מועיל מאחר דקיימא לן כמאן דאמר דקטן אית ליה זכיה מדאורייתא בדאיכא דעת