שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שנא

מחכם אחד מרוסיא דאין הקטן קונה רק לזמן המצוה אבל לא לקודם ולא לאחר כך והוא הביא ראיה ברורה לזה מגמרא מפורשת ומותר (אמר המחבר לא אוכל לעיין בספר הנ"ל כי לא ראיתיו מעודי):

ועל חקירת הרב השואל שבשו"ת שואל ומשיב תליתאה חלק שלישי סימן קל"ז שהבאתי במערכת ארבעה מינים סימן ג' אות כ"ד דאיך יוצאין בלולב יבש והרי אשתקד נתצוהו לתינוקות וינוקא קני ולא מקני כדאיתא בש"ס ופוסקים ואם כן איך יוצאים בשנה זו ביום ראשון עיין שם הנני להודיע כי בקונטריסי הכתוב בכתב ידי כתב פרענקין (משיטא ספרדית אשר אין מכירים אותה המדפיסים בווארשא ומפני זה אנכי נותן כל קונטריסי להעתיקם בכתב רש"י ולשלחם לבית הדפוס) היה כתוב עוד בענין זה ובשגגת המעתיקים הי"ו נשמט הסיום ולא הרגשתי בזה עד אחר ההדפסה ולכן הנני למלאות החסרון בס"ד ויעתק משם כל מה שכתוב בקונטריסי הנ"ל. והוא זה:

אחר שנים רבות ראיתי במכתב אחד המיוחד מידידיי מר ניהו הגאון המפורסם מוהר"ר חיים ברלין יצ"ו (בקבלתי מכתבו נתתי להעתיק דב"ק בקונטריסי וגוף מכתבו הוא בין אלפי מכתבים הבאים וקשה לחפש אחריו וכמדומה שהיה בשנת תרמ"ז או תרמ"ח) שכתב בענין זה וז"ל מצאתי לי מקום להודיעו מה שנראה לפי עניות דעתי לפרש משנה הסתומה בסוכה מ"ה ע"א מיד התינוקות שומטין לולביהן ואוכלים אתרוגיהם ודברים אלו אין להם ביאור לכאורה ומה שכתב רש"י בפירוש ראשון (וז"ל מיד התינוקות שומטין את לולביהן הגדולים שומטין את לולבי הקטנים מידם בשביעי ואוכלים אתרוגיהם של תינוקות ואין בדבר לא משום גזל ולא משום דרכי שלום שכך נהגו מחמת שמחה) קשה דדין זה אינו שייך להלכות לולב וכו' ולפירוש השני שברש"י שם בדף מ"ו ע"ב (וז"ל מיד התינוקות שומטין בשביעי קאי במתניתין ויש מפרשים מיד תינוקות כלומר מיד אחר סיום מצות לולב התינוקות שומטים את לולביהם כלומר מניחים אותם כמו שומטו ומניחו בקרן זוית והולכין ואוכלים את אתרוגיהם ואין נראה דהא אמרינן בבראשית רבה וכו' אלמא דגדולים שמטו ליה מיד התינוקות) אינו מובן מאי אשמועינן מתניתין בזה לא מבעיא להאוקמתא דהוא הדין לגדולים והא דקתני תינוקות אורחא דמילתא קתני ודאי קשה איזה דין אשמועינן בזה ואפילו למה שאמרו שם תינוקות דוקא אין סברא לומר דהיא גופה קא משמע לן דאתרוגים של גדולים אסור חדא דלמה ליה לתנא לאשמועינן כן מכללא ולא בפירוש דאתרוגים בשביעי אסורין ותו תינח אוכלין אתרוגים אבל שומטין לולביהן מאי קא משמע לן בזה ותו דשומטין וכו' משמע דצריך לעשות כן כלישנא דכולה מתניתין יורדין ומלקטין וזוקפין וכו' דהיינו דצריך לעשות כן ונראה לפי עניות דעתי לפרש על פי מה שנשאלתי על המנהג לצאת ידי חובה בלולב של אשתקד כל שלא נפרך בציפורן לא מקרי יבש והרי קיימא לן בסימן תרנ"ח סעיף וי"ו דלא למקני הושענא לינוקא ביום טוב קמא וכו' ופשוט דביום טוב ראשון אחר שיצא בו יכול ליתנו לקטן ואם כן איך אפשר לצאת בו לשנה אחרת שכבר קנאו הקטן אשתקד ואינו יכול להקנותו והיא פליאה עצומה על כל פנים הדין פשוט דלולב שיצא בו קטן בשנה זו נפסל לגדול לשנה הבאה ונראה לעניות דעתי דבזמן שבית המקדש קיים היו חוששים לזה שלא יגיע הלולב והאתרוג של הקטן ליד גדול לשנה הבאה והוא לא ידע שבשנה שעברה זכה בו הקטן ונפסל ליום טוב ראשון ויוכל להכשל בו לכן להציל רבים ממכשול עון התקינו שהקטנים מחוייבים אחר זמן המצוה לשמוט את לולביהן פירוש לקרוע את העלין שלהם זה מזה באופן שיפסלו ולא יוכשרו עוד למצוה ולאכול את אתרוגיהן וכל ענין שמיטה הוא הריסת הדבר וחרבנו כמו שתרגם יונתן בן עוזיאל בירמיה סימן י"ז פסוק ד' על הפסוק ושמטתה ותהיא צדיא בשמטתא וזהו ביאור המשנה מיד ביום השביעי אחר גמר מצות לולב התינוקות שומטין פירוש מחרבין את לולביהן על ידי תלישת העלין או שבירת השדרה וכדומה ואוכלין אתרוגיהם בכדי שלא יוכשרו הלולבים והאתרוגים לשנה הבאה אבל הגדולים היו מצניעים אתרוגיהם ולולביהם לשנה הבאה על ידי שמירה שלא יתייבשו ויוכשרו למצוה לשנה הבאה וזהו כונת הש"ס שם בדף מ"ו ע"ב הוא הדין דאפילו גדולים מותרים לאכול אתרוגיהם בשביעי והא דקתני תינוקות אורחא דמילתא קתני דגדולים אין דרכם לאכול אתרוגיהם אחר החג רק מצניעים אותם לשנה הבאה אבל התינוקות דרכן לאכול אתרוגיהן כדי שלא יכשלו בהם גדולים לשנה הבאה עכ"ד שיחל"א:

וזה אשר כתבתי לו בקבלת מכתבו מה נמלצו לחכי אמרתיך אמרות טהורות מאירות ומזהירות בביאור המשנה מיד התינוקות וכו' והוא ביאור נפלא חריף ושנון אך כקטן שאין בו דעת לשאול חיים שאול"ה. תנא היכא קאי אם בארץ הלא ידוע ומפורסם שם נמצאו לולבים ואתרוגים לאלפים וישן מפני חדש יוציאו ומה להם לגדולים לשמרם לשנה אחרת. אף גם זאת לדידי חזי לי כי בקושי המציאות שיתקיימו אתרוגים משנה לחברתה וכל שכן לכמה שנים (כמו הלולבים) עד שיהיו מוכשרים למצותם עיין ברבני האחרונים בריש סימן תרמ"ח ובבית השואבה דיני אתרוג אות וי"ו. ואם בחוצה לארץ למה לא ישמרו גם את של הקטנים לשנה הבאה על ידי איזה סימן לידע כי משל קטנים המה ולפי דברי כת"ר להקטנים ימציאו לחים בכל שנה והגדולים יסתפקו בהישנים דאף אם כשרים הם אינם מהודרים כהלחים יציב בארעא וכו' זוהי שאלת תם שאינו יודע לשאול וממאן מפני זה להסכים לדברי כת"ר ולומר אמת אמת תפסיה להאי גברא רבה בביאור המשנה עם כי פירושו נחמד מאד ואשר נשאל איך יוצאים בלולב זה לשנה הבאה וכו' אודיע לכת"ר כי בקונטריסי אסיפת דינים סימן ג' אות כ"ד הבאתי חקירה זו שנשאל עליה הגאון שואל ומשיב ואנכי תולעת ולא איש כתבתי דנראה לי פשוט דהפוסקים שכתבו להכשיר לולב יבש במקום שאינו מצוי חדש ממש הוא בתנאי שידעו בבירור שלא נתנוהו אשתקד לינוקא. אך מדברי מכתבו מובן שזה מנהג פשוט אצלם שאף שנותנים אותו לתינוקות יוצאין בו לשנה אחרת. הא ודאי מילתא דתמיהה וגם בעיני יפלא. ואנכי עפר ואפר לא ראיתי מנהג זה כי נולדתי בעיק"ו ירושת"ו ונתגדלתי בערי תוגרמה ושם לא יראה ולא ימצא מנהג זה וזה לי שנת כ"א שבתי פה ובשנה ראשונה ראיתי שנוטלים לולב ישן נושן (ולא ידעתי מה עשו שנה הקודמת עם התינוקות וכפי אשר ראיתי שהיו אדוקים כל כך במנהג זה ליתנו לתינוקות לברך משום חיבוב מצוה עד שגם ביום ראשון היו נותנים להם ואפילו לקטני קטנים שלא הגיעו לעונת הפעוטות היפך הדין הפשוט בסימן תרח"ן דלקטנים שלא הגיעו לעונת הפעוטות אין לי מי שיתיר בודאי שאשתקד נתנו לולב זה לקטנים כמנהג אך לא עלה על דעתי חשש זה ורק מצד דין יבש דאין ליטול כשאפשר בלח הייתי מצטער) ומאז השתדלתי בעה"י להמציא בכל שנה חדשים מקרוב מקונסטאנטינופולי וכיוצא. אלו דברי מכתבי (ועוד היה פירוש ידידי הגאון הנ"ל יצ"ו כמו זר נחשב בעיני לפרש המשנה מדעתינו מה שלא שיערו רבותינו המפרשים הראשונים רש"י ודכוותיה אך לא הזכרתי מזה במכתבי להגאון יצ"ו שוב נדפס ספר עיבור יחזקיהו המלך וראיתי בדף ל"ד ע"ב שהאריך להוכיח מכמה מקומות שיש רשות לפרש המשנה אף שלא כמו שפירשוה בגמרא אם אין מזה סתירה ונפקותא לדינא עיין שם וכל שכן שאינו מן התימה לפרש שלא כפירוש רש"י אך מצד אחר קשה בעיני פירוש זה למה תלה התנא עסק זה בקטנים דבכל כי האי מצוה בגדולים שמסתמא לא יתנו הקטנים דעתם לחוש ולתקן על השנה הבאה והדבר נכון שיהא מוטל על הגדולים להצניע לולביהם של הקטנים לצורך שנה הבאה) וידידי הגאון הנ"ל יצ"ו השיב על דברי מכתבי וז"ל:

ואבא היום על סדר דברי מעכ"ת שיחיה ראשית דבר אדוני שאל הלא תנא בארץ ישראל קאי ושם מצויים לולבים וכו' וכו' ומה אוכל להשיבו על זה ואני לא נולדתי בה (אך מצפה אני לראותה אם יהיה אלקים עמדי) אמנם אנא מדרשא ידענא ובמדרש רבה אמור פרשה ל' ובמדרש חזית לשיר השירים פרק שני לולב שעומד על האדם בכמה דמים וכו' וידוע דמדרש רבה הוא אגדת ארץ ישראל עיין רש"י בפרשת ויגש מ"ז פסוק ב' הרי דבימי האמוראים בארץ ישראל היה לולב עומד בכמה דמים ויכול להיות שגם בימי התנאים היה כן. עוד שאל שהרי יוכלו לשמור גם את לולבי