שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שמט

אותו על כן כתבתי דמשמע כן מלשון הספר יראים אולם בריטב"א מבואר כן להדיא עכ"ד:

אמר המחבר דברי הגאון יצ"ו נכונים ובבואי עתה אל הארץ הטובה זכיתי וראיתי ספר יקר ווי העמודים (הוא ביאור על ספר היראים) מהגאון המחבר ספרי ערך השלחן ועיינתי בסי' קכ"ד וראיתי בסעיף קטן ט"ו שפירש בכונת הרא"ם כמו שפירש הרב יצ"ו שכונתו לומר דלולב והדס וערבה דוקא הוא דכשרים יבשים בשעת הדחק אבל לא אתרוג ומטעם שכתב הריטב"א לפי שכתוב בו מפורש הדר ומכל מקום לא איפרק מחולשא דאכתי אין בזה מזור לתמיהת הגאון משאת בנימין על רבינו הרמ"א כמו שכתבתי בנדפס שמאחר שהרמ"א בדרכי משה לא הזכיר דברי ספר היראים וחידושי הריטב"א אין לומר שעליהם סמך בפסק זה ואם כן היה לו לפסוק כדעת כל הגדולים דלא שאני להו בדין זה בין לולב והדס וערבה לאתרוג וכן ראיתי עתה במאה שערים לרבינו מוהרי"ץ בן גיאת בהלכות לולב צד צ"ו שמתבאר שבכל הארבעה מינים הדין שוה דיבש פסול ובשעת הדחק כשר כיעויין שם גם בספר תניא רבתי בריש הלכות לולב כתב דכל הארבעה מינים כשרים יבשים בשעת הדחק ובשם הבבלי כתב דדוקא לולב יבש כשר בשעת הדחק ולא שאר מינים וכתב על דבריו ומסתברא דאין חילוק בין לולב לשאר מינים ויש לתמוה על שניהם דמהש"ס מוכח והרי הוא כמבואר דאין חילוק בין לולב להדס וערבה מיהא אף לסברת הריטב"א דאתרוג אינו שוה לשאר מינין על כל פנים שלשתן שוו אהדדי והיכי קאמר הבבלי דוקא לולב וכו' וגם הוא לא חלק עליו אלא מסברא וגמרא גמור שוב נדפס בשנת תרס"ב ספר יראים השלם עם ביאור יקר תועפות רא"ם לידידי הגאון דומ"ץ מינסק יצ"ו וראיתי בסי' תכ"ב דף רמ"ד סוף ע"א שהביא מה שכתב בעמודי אש לדקדק מלשון היראים דיש לחלק לענין יבש בין שאר מינים לאתרוג וכו' והביא גם מה שכתבתי אנכי ההדיוט בשדי חמד דלא מכרעא מידי מלשון הרא"ם וכו' ומר ניהו הרב המחבר יצ"ו מייתי תנא דמסייע לי והוא מלשון השיבולי הלקט השלם סימן שמ"ט ששם הביא לשון ספר היראים (דלא נקיט אתרוג בהדי לולב וכו') ושוב סיים בשבולי הלקט דארבעה מינים הללו כולם יבשים כשרים בשעת הדחק ואמאי לא אמר דלהרא"ם שהביא מקודם אין דין זה אלא בשלשה מינים ולא באתרוג אלא ודאי דאין הכרע ממה שהשמיט אתרוג בספר היראים לומר דסבירא ליה דבאתרוג אין הדין כן עיין שם והיא הוכחה נכונה מדברי הספר שבולי הלקט אבל בקושטא דברי הגאון עמודי אש במכתבו אלי הנז"ל יותר נראין והמעיין יכריע ושם (תועפות ראם) ראיתי שכתב לפרש מה שכתב הרמב"ם בריש פרק שמיני מהלכות לולב ובשעת הדחק וכו' לולב היבש כשר אבל לא שאר המינים שרצונו לומר דשאר הדברים הפוסלים בלולב אינם ניטלים אפילו בשעת הדחק ולפי זה מה שכתב הרמב"ם דלולב יבש כשר לולב וכל מיניו קאמר והחילוק הוא (לענין שעת הדחק) בין פיסול שהוא מחמת יבש להפיסול מחמת שאר דינים (גזול וכיוצא) דיבש כשר בכל הארבעה מינים בשעת הדחק ושאר הפיסולים אינם כשרים בשעת הדחק ויתכן שזו היא כונת הבבלי שהביא בספר תניא רבתי שכתב לולב היבש כשר בשעת הדחק ולא שאר מינים שרצונו לחלק בין פיסול יבש לשאר פיסולים אלא שהרב המחבר הבין שכונתו לחלק ביבש עצמו בין לולב לשאר מינים ולכן כתב דלא מיסתברא וכו':

ועל מה שכתבתי בשדי חמד שם בדין זה כתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר זלמן זוסיא מאלי דומ"ץ במינסק יצ"ו וז"ל ואודיעו אשר רוב עסקי בזה הזמן וכו' הוא בספרו הקדוש שדי חמד ולראיה ואות אמתי אכתוב איזה הערות באסיפת דינים מערכת ארבעה מינים סי' א' סעיף קטן ט"ז לענין אתרוג יבש כתב לבסוף אשר אחד מחביבי עליון לא ידעתי מי הוא אשכח מרגניתא מה שחילק הריטב"א בין לולב הדס וערבה שלא כתיב בהו הדר מפורש לאתרוג דכתיב ביה הדר וכבודו כתב שלא על זה סמך הרמ"א ראיתי בביאורי הגר"א שהביא גם כן על הרמ"א הנ"ל סברת הריטב"א וכתב אבל אתרוג אף בשעת הדחק לא דהא קפיד קרא עכ"ל ועבור שכתב כמה פעמים אשר אין אצלו ביאורי הגר"א כתבתי זאת עכ"ל יצ"ו. אמר המחבר מה שכתבתי בשם חביבי עליון למעלה מובן ממה שכתבתי קודם לכן שכונתי על הרב עמודי אש יצ"ו:

ובשיעור היבשות שנחלקו הפוסקים בסי' תרמ"ה לענין לולב האריך הגאון בית אפרים בסי' ס"א לבאר שיעור היבשות בלולב והדס ובסוף התשובה תמה על מה שכתב הרב משאת בנימן סי' י"ז דיבשים גמורים לא הוו עד דאיכא תרתי לריעותא שילבינו פניו ויהיה נפרך בצפורן והביא דבריו המגן אברהם בסימן תרמ"ו לענין הדס שאין דבריו מכוונים לא לשיטת התוספות (דלדידהו בנפרך בצפורן סגי אלא דבלולב הלובן בא מקודם כמו שכתב המגן אברהם בסק"ה) ולא לשיטת הראב"ד דלדידיה הכל תלוי במראה דאם הלבינו פניו אף שאין נפרך בצפורן הוי יבש ופסול וכמבואר בתמים דעים סי' רל"ב דאזלינן בתר מראה בין להחמיר בין להקל דאף אם נפרך אם יש עליו מראה ירקות יכול להיות שעל ידי שריה במים יחזרו לכמות שהיה במראה ובמישמוש אבל משילבינו פניהם אף אם תשרה כמה ימים לא יסור שם היבש על כל פנים מבואר דאזלינן בתר המראה להחמיר דאף אם לא נפרך בצפורן פסול כל שכלה מראה ירקות שבו והצריך עיון ויש לתמוה כן על הרב בית השואבה שהביא דברי הגאון משאת בנימן להלכה גבי הדס וכן על הגאון מוהרז"ש בשלחנו הטהור סי' תרמ"ו סעיף ח':

יג) מדברי הרמ"א בסימן תרמ"ט סעיף ה' מתבאר שיש חילוק לענין נטילת לולב שלא מדעת חברו בין יום טוב ראשון ושני לשאר ימים כמו שכתבתי במערכת ארבעה מינים סי' ג' אות ט' והבאתי שם (בד"ה וראיתי בספר) מה שכתב ידידי הגאון בספר עמודי אש בשם ספר פרי תבואה שהקשה אמאי לא נימא ניחא ליה למיעבד מצוה בממוניה ותמהתי עליו דמאי קשיא ליה הלא אף אם נימא ניחא ליה וכו' הא לא מהני אלא למישוייה כשואל מדעת ושאול פסול ביום ראשון מן הדין וביום שני מספק אבל בשאר ימים שפיר מהני וכו' והודעתי שם שאין בידי ספר פרי תבואה ועל זה כתב לי ידידי קריינא דאגרתא הרב עמודי אש יצ"ו וז"ל בסימן ג' הביא מה שהבאתי בספרי בשם ספר פרי תבואה וכו' והקשה מעכת"ה וכו' אולם בפרי תבואה מבואר שם בזה הלשון ואמאי הא אפילו שלא מדעת מסתמא ניחא ליה לאינש וכו' ונימא שיקנה האתרוג על מנר להחזיר עכ"ל ולפי זה אתו שפיר דבריו ומה שכתב מעכת"ה על זה דאם כן גם שאול לא הוי דהא הוא מתקלקל זה באמ הקשיתי עליו שם דאם כן גם בשאר ימים ליפסול דלא הוי אפילו שאול כיון שנתקלקל ומה שהקשה מעכת"ה על מה שכתבתי דגם ביום ראשון אמאי לא אמרינן דניחא ליה לאינש וכו' וכונתו למתנה וכמו שהקשו האחרונים ועל זה הקשה מעכת"ה דלא צריך להסברא דניחא ליה לאינש וכו' לדעתי צריכים אנחנו להסברא דניחא וכו' דהא הוא אומר לו שמשאיל לו ולמה נפרש דנותן לו במתנה דבודאי בדבר הרשות היכא שאומר לו שמשאיל לו חפץ פלוני לא נפרש שנותן לו במתנה ומה גם לפי דברי מגן אברהם סי' תרנ"ח דלהרא"ש בבבא בתרא מהני גם היכא שיודע ששאול לא מהני ואנן אמדינן דעתיה דבוודאי יתן לו מתנה גם כן ועל כרחין דהוא משום הסברא דניחא וכו' ואמרינן שבודאי ניחא ליה שיהיה שלו במתנה ובדבר הרשות לא אמרינן כן עכ"ד יצ"ו ועיין במה שכתבתי בשדי חמד חלק הכללים במערכת הנו"ן כלל י"ד בהא דניחא ליה וכו':

ובמה שהבאתי שם דברי הגאון מחנה אפרים במי ששאל ספר מחבירו ונתקלקל על ידי לימודו אם חייב לשלם כתב לי אחד מחכמי דורנו יצ"ו אעתיק הערה במה שהביא בשם מחנה אפרים וכו' הנה ראיתי בספר תולדות אדם (להר"ז ווילנא) חלק ראשון ששאל ספר תנא דבי אליהו ממנו ונתקלקל וחרה עליו והשיבו וז"ל הלא תלמוד ערוך הוא בבבא מציעא דף צ"ו ע"ב דמתה מחמת מלאכה פטור דאמר ליה לאו לאוקומא בכילתא