שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שמו

שסובר מרן שגם דעת רש"י כן היא (שאם לא היה מזכירו אולי היינו אומרים שחלילה נעלמו ממנו דב"ק) ואם כן איך ניחא ליה להרב לומר בדעת רש"י בהיפך ומה שדקדק ממה ששנינו וכולן וכו' כשר ולא תני יצא במחילת כבוד תורתו לא איריא דאף אי נימא בעלמא דמשמעות לשון כשר הוא לכתחלה מכל מקום הכא דתני וכולן שעשו וכו' דמשמעותו הוא דיעבד לא קפיד תנא ותני כשר והכונה דיעבד ועיין במה שכתבתי בחלק הכללים במערכת הכ"ף כלל מ"ט בעיקר כלל זה אם לשון כשר משמעותו לכתחלה או דוקא דיעבד ועל כל פנים היכא דמוכח שאני והכא דתנן וכולן שעשו משעלה השחר דמשמעותו לישנא דדיעבד הוא ודאי דכשר דיעבד הוא וכן פסקו רבני האחרונים דלכתחלה לא יטול עד הנץ החמה וגם איני מבין איך יתכן לפרש וכולן שעשו משעלה השחר כשר דהיינו לכתחלה והא תני רישא אין קורין וכו' עד הנץ החמה דהיינו דלכתחלה אין קורין קודם הנץ החמה אלא ודאי דכשר בדיעבד קאמר תנא דמתניתין:

העולה מן האמור בענין הוא שהעיקר הוא שלכתחלה אין ליטול הלולב קודם הנץ החמה שלא כמנהג הבני עליה שהזכיר הרב שלחן גבוה שנוטלים קודם הנץ החמה לכתחלה וכן לא יעשה ומצאתי למרן הפרי חדש בהלכות תפלה סי' פ"ט שכתב דכשהאיר פני מזרח יכול להתפלל לכתחלה מידי דהוה אתמיד ואף על גב דכל דבר שמצותו ביום עיקר זמנו מהנץ החמה הקדימו בתמיד משום שצריך להקריב אחריו שאר הקרבנות עכ"ל הרי מבואר דאי לאו טעמא דהקרבת שאר הקרבנות היה הדין נותן להמתין בהקרבת התמיד עד הנץ החמה משום שכל דבר שמצותו ביום עיקר זמנו הוא מהנץ החמה והרב ערך השלחן שם הביא דברי הרמב"ן במלחמות בפרק קמא דברכות דבמצות שזמנם כל היום והמאחרן לא הפסיד קבעו זמנן הנץ החמה שהוא זמן ברור לכל אבל בתמיד דכתיב ביה בבוקר והקדמתו מצוה קבעו האיר המזרח וכו' הנה קאמר מפורש דעל דבר שמצותו ביום קבעו חכמים זמן הנץ החמה לכתחלה ולא סגי בהאיר פני מזרח וכיון שחכמים קבעו זמן שיהא ברור שהוא יום מהיכא תיתי לעשות לכתחלה היפך מזה (ועיין לקמן בד"ה ובחפשי בספרים):

וראיתי לרבין חסידא בקונטרס מענה לשון ח"א שבסוף ספר נאות יעקב שכתב במערכת היו"ד (בדף כ' ע"ג) וז"ל יום כתב המרדכי במגילה סי' תת"א בשם ראבי"ה דבכל מקום דכתיב יום משמעותו עד שתנץ החמה אבל קודם לכן לא מיקרי יום אף כי עלה השחר ע"כ וכתב רש"י במגילה עלה דתנן אין קורין המגילה ולא מלין וכו' עד הנץ החמה וז"ל עד שתנץ החמה שיצא מספק לילה ע"כ משמע דסבירא ליה דמעלות השחר עד שתנץ החמה הוא ספק לילה ספק יום עכ"ל הרב מענה לשון ומשמעות לשונו הוא שמעתיק לשון המרדכי בשם ראבי"ה מדסיים ואמר ע"כ (עד כאן) ומובן שראבי"ה סובר דיום האמור בתורה הוא הנץ החמה וזה לא יתכן דבפירושא אתמר בש"ס דמעלות השחר יום הוא ואין במשמעות לשונו דמדרבנן הוא דאמר ראבי"ה דכל מקום דכתיב יום בעינן הנץ החמה ומלבד שאין זה משמעות הלשון ועוד המעיין בגוף דברי המרדכי ישר יחזה דראבי"ה לא איכפל לאשמעינן האי מילתא ותלמוד ערוך הוא בידינו דהכי מוכח והרי הוא כמבואר בסוגיא דמגילה בההיא דאין קורין המגילה וכו' עד שתנץ החמה וראבי"ה לא בא אלא לומר שיש מצוה שזמנה ביום וכשרה לכתחלה מעלות השחר כגון ציצית שהיא מצוה שזמנה ביום אבל לא כתיב בה יום אלא ראיה משום הכי אף לכתחלה כשרה מעלות השחר והילך לשון המרדכי אין קורין המגילה וכו' אלא ביום נראה לראבי"ה דהני מילי בהנהו דכתיב בהו ביום בהדיא אבל ציצית לא כתיב בה יום אלא וראיתם אותו בראיה תליא מלתא ומעמוד השחר שרי לכתחלה וכן עמא דבר עכ"ל ומובן כמו שכתבתי. ומה שכתב דרש"י סבירא ליה דמשעלה עמוד השחר ספק יום ספק לילה הוא תמיהני איך יתכן לומר כן דאי הכי אמאי תנן וכולן שעשאן משעלה עמוד השחר כשר הא הוה ליה ספקא דאורייתא ולחומרא מיבעי לן למיזל ותו דהרי פירש רש"י דטעמא דכשר משום דמשעלה השחר יממא הוא וכן מפורש בגמרא הרי דמשעלה עמוד השחר לאו ספק יום ספק לילה הוא אלא ודאי יום והדבר פשוט שמה שכתב רש"י שיצא מספק לילה כונתו לומר דכל זמן שלא הנץ החמה אף שנראה לנו שעלה עמוד השחר וכשעלה עמוד השחר הרי הוא יום מכל מקום יש לחוש שמא טועים אנחנו במה שנראה לנו שכבר עלה עמוד השחר ובאמת לא עלה וכאותה ששנינו בריש פרק אמר להם הממונה ד' כ"ח ע"א ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח ושחטו את התמיד וכו' ולכן אף שאם היינו סומכים על בקיאותינו שעלה עמוד השחר היה כשר לכתחלה אך מפני שחשו חז"ל שמא אין בקיאותינו יפה לכן הצריכו הנץ החמה כדי שנצא כל אדם (אף אותם שאינם בקיאים בעלות השחר) מידי ספק לילה כן נראה לי כונת רש"י והמעיין יבחר וכן מתבאר יפה מדברי מרן הבית יוסף שבריש סי' תקפ"ח שהבאתי למעלה (בד"ה ועיינתי בדברי) וזה לשון הגאון מוהרש"ז בשלחן ערוך שלו בריש סי' תקפ"ח זמן תקיעת שופר ביום שנאמר יום תרועה ביום ולא בלילה וכל היום כשר לתקיעת שופר מעלות השחר עד צאת הכוכבים אלא שחכמים הצריכו להמתין עד שתנץ החמה שיצא מספק לילה שאין הכל בקיאים בעמוד השחר עכ"ל והוא מכוון למה שכתבתי אנכי הדל בעה"י כמובן והרמב"ם בפירוש המשנה כתב ומה שאמר וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר למי שעבר ועשה בעת הצורך הגדול אבל המעשה הגמור הוא אחר הנץ החמה עכ"ל הרי מפורש דכל מצוה שזמנה ביום עיקר מצותה לכתחלה אינה אלא אחר הנץ החמה:

ובחפשי בספרים ראיתי שהרב דברי מנחם בסי' תקפ"ח בריש הגהות בית יוסף הביא מה שכתב הרב שלחן גבוה שמדברי רש"י משמע דמשעלה השחר מותר לתקוע לכתחלה והוסיף מדיליה שהרמב"ם בראשון מהלכות מגילה דין ג' שסתם וכתב כל היום כשר לקריאת המגילה ולא ביאר דלא יקרא לכתחלה עד שתנץ החמה היינו משום דסבירא ליה כדעת רש"י דגם לכתחלה מותר מעלות השחר דיממא הוא ואני אומר לישרי לן מר ועל הראשונים אנו מצטערים על מה שהרב שלחן גבוה מייחס בדעת רש"י דמעלות השחר מותר לכתחלה והוא בא להוסיף שכן דעת הרמב"ם אתמהה ולי הדל אין כן דעת הרמב"ם וכנראה לא נזכר הרב דברי מנחם מה שכתב מרן בבית יוסף ריש סי' תרנ"ב על מה שכתב רבינו הטור שמצות לולב משעלה השחר שרוצה לומר דבדיעבד כשר משעלה השחר ואם אמר כן מרן על לשון שמצותו משעלה עמוד השחר כל שכן שיש לנו לפרש בלשון הרמב"ם (שלא כתב מפורש דכשר מעלות השחר) דמה שכתב כל היום כשר לא אלכתחלה קאמר אלא כולל בזה לכתחלה ודיעבד דמהנץ החמה כשר לכתחלה ומעלות השחר כשר בדיעבד ומה שלא כתב מפורש כן שיש חילוק דין בין בדיעבד ללכתחלה אין ספק אצלי שסמך על מה שכתב בראשון מהלכות מילה דין ח' אין מלין אלא ביום אחר עלות השמש שנאמר ביום השמיני ביום ולא בלילה מל משעלה עמוד השחר כשר וכל היום כשר למילה וכו' עכ"ל הרי שביאר שם דמצוה שזמנה ביום לכתחלה צריך לעשותה אחר עלות השמש ורק בדיעבד אם עשאה משעלה השחר כשר (ונקט לשון כשר ולא אמר יצא ולפי דרכנו למדנו דלשון כשר כאן הוא דיעבד שלא כדברי הרב שלחן גבוה שאמר שאם היתה כונת התנא לומר דרק בדיעבד כשר הוה ליה למימר יצא ולא כשר) ואם כן כשכתב בהלכות מגילה שכל היום כשר ודאי שעל המשך הזמן שמהנץ החמה עד הלילה הוא דקאמר ולא לומר דמשעלה עמוד השחר מותר לכתחלה ומרן הבין כן בדעת הרמב"ם וכתב מפורש בסי' תרפ"ז שמצותה לכתחלה מהנץ החמה ובדיעבד אם קראה מעמוד השחר יצא ואינו חולק עם הרמב"ם אלא גם הרמב"ם סובר כן כאמור (ועיין לקמן בד"ה ודע):

והרב עושה שלום בחידושיו למגילה ד' כ' (בדפי הספר דף ק"ל ע"א) אמתניתין אין קורין המגילה ולא מלין וכו' עד שתנץ החמה תמה על הרמב"ם בהלכות מגילה שכתב כל היום כשר לקריאת המגילה ולא ביאר שלכתחלה צריך להמתין עד שתנץ