שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שמד

המצוה שפגע בה בתחלה למצוה שגדולה הימנה במעלה אף דאינו יכול לעשות רק האחת הראשונה קודמת כל שכן במצוה אחת שכבר נתחייב בה ובאה לידו שלא יחמיצנה כדי לקיימה אחר כך מהמובחר ולשון המכילתא שהביא רש"י ביומא ד' ל"ג ושמרתם את המצות קרי ביה את המצוות לא תמתין לה שתחמיץ ותיישן מורה דקאי על מצוה אחת שלא יחמיצנה וכן מבואר בתלמוד בדוכתי טובא וכו' (הרבה להביא סוגייאות רבות המוכיחות כן ושוב האריך לדחות ראיית הגאון שבות יעקב מההיא דיבמות ד' ט"ל ע"א תלה באחיו עד שיבא ממדינת הים וכו' וכן שאר ראיותיו וגם הביא דברי התרומת הדשן סי' ל"ה בדין קידוש הלבנה ושקיל וטרי בדב"ק) וכן היא מסקנתו לדינא דיקדים לקיים המצוה ולא יאחר אותה כדי לעשותה מהמובחר אלו תורף דב"ק:

ואם יש עתה בידו לולב (ומיניו) כשר ומהודר ויפה מאד אך לא יוכל לעשות גם הנענועים רק יכול ליטלו ולברך דוקא ואם ימתין יוכל ליטול וגם לעשות הנענועים בלולב אחר כשר אבל אינו מהודר ויפה נסתפק בזה הרב בתי כנסיות בסי' תרנ"ב אם נכון להיות מהזריזין מקדימין או ימתין כדי לעשות המצוה כתקנה היינו הנטילה והנענועים וכתב שמדברי התוספות בפרק אמר להם הממונה ד' ל"ז ע"ב ד"ה אמר אביי דטפי עדיף לאחר ולעשות המצוה כתקנה והרב המגיה מר נכדו כתב שיש ראיה לזה מדין הלנת המת דאסור ואם הלינו לכבודו אינו עובר אלמא דשרי לאחר את המצוה כדי לעשותה כתקנה (לדעתי הקצרה יש לדחות ראיה זו וכמו שכתבתי בריש מערכת הזיי"ן והמעיין יכריע) וגדול בדורנו בספר אברהם את ידו בדרוש יו"ד לתשובה כתב ומוה"ר פ"מ (כנראה פתרון שתי התיבות הוא מורינו הרב פני מבין) ח"ב ד' מ"א סוף ע"א דחה ראייתו (של הרב בתי כנסיות עצמו) ואינו אצלי לראות מסקנתו לדינא ובאברהם את ידו כתב שמתבאר מדברי הרב פתח הדביר בחלק ג' סי' ס"ג ד' ס"ד ע"ד דאם מניח מלעשות המצוה בשעתה ואז יכול לקיים אחר כך שתי מצות הכי עדיף וכו' עיין שם:

זי"ן) מה שנהגו שהשמש מסבב בכל הבתים עם כל הארבעה מינים והנשים נוטלות מידו ומברכות ראוי למחות בידם דאף שכתבו הפוסקים דבעוסק במצוה ובשעה מועטת אין חשש גרוי היצר הרע ולא אתי לידי הרהור זהו כששניהם היו עוסקים במצוה אבל הכא השמש אינו עוסק במצוה כי כבר יצא או אחר כך יצא והרי אפשר להן לברך בלי שתקבל מיד השמש כן כתב הרב נחמד למראה בחלק א' דף קצ"ג עמוד א' וראיתי בספר מועד לכל חי סימן נ"ג אות מ' שכתב לא יתן לולבו מתנה לאשה נשואה אלא בתנאי שאין לבעלה רשות בה וכן לעבד בי"ע (כנראה הוא ביכורי יעקב ששמעתי שיש חבור כזה ואינו מצוי אצלי) סי' תרנ"ז וזה משכחת לאחותו או לאמו אבל לאשה זרה אעיקרא לאו אורח ארעא עכ"ל ומחילת כבוד קדושתו דברי הרב בי"ע מורים שכל כונתו היא שאם בא להקנותו לאשה במתנה על מנת להחזיר צריך להתנות וכו' שאם לא כן מה שקנתה אשה קנה בעלה ואינה יכולה להחזירו להנותן לה במתנה על מנת להחזיר והויא כינוקא דאמרינן ולא ליקני ליה הושענא ביומא קמא דמיקנא קני אקנויי לא מקני ויגיד עליו רעו מה שכתב שלא יתן לעבד והיינו מהאי טעמא ולא מיירי בנותן מידו לידה ואם כן גם באשה זרה איתיה להאי דינא:

ח) אם אוחז הלולב וכו' בעודו בקרקע כתבתי במערכת ארבעה מינים סי' ג' סוף אות י"ב ובשו"ת דברי מרדכי פרידבורג סי' ט"ן כתב בשם הגהות רש"ש לסוכה ד' מ"ב דיוצא בזה ומה שאמרו בש"ס מדאגבהיה נפיק ביה לאו דוקא הגבהה ושהרבה לתמוה עליו וכתבתי שמשמעות הש"ס והפוסקים הוא דבעינן הגבהה ממש עיין שם טוב אחר כמה שנים השגתי ספר מנחת פתים הנספח לספר מנחת קנאות (שנדפס בשנת תרנ"ד) לאחד מגאוני דורנו יצ"ו וראיתי שבסימן תרנ"ב כתב שבצל"ח לשבת ד' קל"א כתב דאם נטל לולב או אתרוג במחובר נמי יצא וכתב על דבריו וצריך עיון דהא ולקחתם כתיב ולקיחה בתלוש משמע ועיין בחולין ד' ט"ז מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנאמר ויקח את המאכלת לשחוט את בנו ועיין בתוספות שם ובפרי מגדים סי' תרנ"ג נסתפק בדין זה אם נטל לולב במחובר עכ"ל דברי הפרי מגדים הם באשל אברהם בסוף הסימן ובספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו ראיתי בסי' תרנ"א אות י"ז שהביא מה שכתבתי בשדי חמד ובתורת מחותנו ידידי הגאון יצ"ו שהביא שם כתוב למר בשם ידידי הגאון אד"ר תאומים אבד"ק מיר יצ"ו שתמה על דברי הצל"ח בשבת ד' קל"א הנ"ל מדברי רש"י שם ובסוכה ד' מ"ג ע"א ד"ה למכשירי לולב וכו' לקצצו מן המחובר ושהביא ראיה גם מתוספות בסוכה ד' ל"ב ע"א דלא משני בדכותי וקודם ביטול דמשנקצץ הלולב נתבטל מוכח דאי אפשר לצאת ידי חובתו במחובר ושהפרי מגדים נסתפק וכו' והוא כתב שבתשובה האריך ולדינא הביא ראיה מריש פרק שלישי דבכורים כיצד מפרישין הבכורים קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים ר' שמעון אומר חוזר וקורא שם ופירוש רבינו עובדיא דדריש מה בשעת הבאה פרי וכו' ומבואר דאף דכתיב ולקחת מראשית כל פרי וכו' יוצא לרבנן במחובר וגם ר' שמעון לא פליג אלא משום דמקיש להבאה אבל הכא גם ר' שמעון מודה אך דלהלכה אסור במחובר בטילטול משום מוקצה ויש לומר דגם דיעבד לא יצא משום מצוה הבאה בעבירה אבל מצות לקיחה דאורייתא נראה דיצא והראיות מרש"י דסוכה וכו' ומההיא דחולין מנין לשחיטה וכו' דחה אותם ומתבאר שדעתו מסכמת לדינא דיוצא ידי חובתו בנטילה במחובר עיין שם דב"ק ומה שכתוב בארחות חיים בשם הגאון אד"ר יצ"ו כנראה שדבריו שם הם קיצור ממה שכתב במאמר הלכות גדולות אשר לו בכנסת הגדולה החדש בח"ב עיין שם בצד 29 אות ו' והלא במאמר בא לו בארוכה לך נא ראה:

טי"ת) בדין טבעות שביד אם צריך להסירם בשעת נטילת לולב הבאתי באסיפת דינים במערכת ארבעה מינים סי' ג' אות ח' דברי הפוסקים המדברים בזה ועיין עוד להרב שער המלך בסוף הלכות כלי המקדש ועל מה שתמהתי שם על הרב הלבוש שהשמיט מה שכתב הרמ"א דנהגו להסיר הטבעות הנה ידידי הגאון מוהר"ש פרעדי"ש אבד"ק ליאדי יצ"ו כתב לי שבספר אליהו זוטא וכן בספר אליהו רבה העיר בזה על הרב הלבוש עיין שם ומשני ספרים הנ"ל אין גם אחד מצוי אצלי עתה נדפס ספר ארחות חיים לידידי הגאון אבד"ק סאפינקא יצ"ו וראיתי בסי' תרנ"א אות כ' שבשפלנו זכר לנו מה שכתבתי בשדי חמד הנ"ל הביא תמצית הדברים בקצרה עיין שם:

ואם מה שהלולב לח מחמת המים שנתון בהם הוי חציצה כתבתי בשדי חמד סי' ג' אות כ"ח בשם שו"ת עמודי אור סי' ל"ז שנסתפק בזה וביארתי מקום ספקו וסיימתי דעל כל פנים נכון לנגבו ממימי הרחצה כיון שאין בזה טורח ולא חסרון כיס ועתה ראיתי בארחות חיים החדש סי' תרנ"א אות י"ט שכתב כן (לא זכר בזה את השדי חמד כדרכו בכיוצא לזה) שוב נדפס ספר הבהיר שערי רחמים ח"ב וראיתי בסי' ל"ב שהאריך קצת לדחות דברי הגאון עמודי אור ולדעתו אין נכון לנגב המים שמא ישרו עלי ההדס וכו' עיין שם והמעיין יבחר ובדין לקיחה על ידי דבר אחר דכשהיא דרך כבוד הויא לקיחה עיין בספר אמר שמואל בקונטרס שם שמואל דף קל"ב ע"ב סי' ט' על מה שכתב הרב בית דוד בלולב שיש בו שיעור מצומצם ורוצה להאריכו על ידי קנה דלא אריך למיעבד הכי משום שאין זה על ידי דבר אחר דרך כבוד וגם שלא יטעו הרואים שהקנה משלים השיעור וכתב דרבים תפסו על הרב בית דוד בזה עיין שם:

יו"ד) במה שכתבו הפוסקים בסי' תרנ"ב אסור לאכול קודם נטילת לולב כתבתי במערכת ארבעה מינים סי' ג' אות כ"ב ושם הבאתי מה שכתב מרן החבי"ף בספר רוח חיים סי' תרנ"ג בשם רבינו הרוקח סי' גש"ן שחסידים הראשונים היו מתענים על מצוה החביבה כגון לולב ושאר מצות וכתב שמובן מדבריו דאף אם כבר התפלל (ולא השיג לולב בעת התפלה) נכון שלא לטעום דבר משום חיבוב מצוה ועיינתי עתה בדברי רבינו הרוקח וז"ל מה שמתענים החתנים עד לאחר הברכה מצאתי באגדה מפני שמצוה חביבה עליהם כדרך שעושים חסידים