שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שמג

ראיה וכו' שכך דעת אביי דאי הוי איסור תורה לא שייך לפלוגי בין איסור עולם לאיסור שעה אבל בדרבנן כל שהוא איסור שעה לא שייך שאינו מן המותר לישראל אלו תורף דב"ק ומתבאר שדעתו היא דמשום איסור מוקצה אין לחוש רק שהיה מקום לחוש משום שאין בו היתר אכילה ומסיק דגם לזה אין לחוש דכיון דמה שאינו ראוי לאכילה הוא משום איסור מוקצה דרבנן לא אסור אלא במידי דאסור לעולם ולא במה שיש בו היתר למחר:

אף גם ראיתי בקונטרס שיירי ערך השלחן הנ"ל בסי' תרמ"ט דף קט"ז ע"ג שהביא תשובת בשמים ראש סי' רכ"ח ששאל השואל המודר הנאה מן האתרוג מהו שיצא בו מי אמרינן אי בעי מיתשיל עליה ותרומה טמאה שאני דאף אי מתשיל הדרא לטיבלה ואין יוצא בטבל והשיב הרב דאם התרומה מיקריא ראויה דאי בעי מיתשיל אף הטבל מיקרי ראוי שאפשר להפריש ואמרינן אפילו תרי מיגו כדאמרינן בעירובין והקשה הרב דבפרק בכל מערבין ד' ל' ע"ב אמרינן וליפרוש עלה וכו' אלא סומכוס סבר לה כרבנן דגזרו שבות בבין השמשות אבל למאן דאמר דאסור להפריש תרומה בבין השמשות לא אמרינן תרי מיגו ולמאן דאמר לא גזרו שבות בין השמשות אמרינן תרי מיגו כיון דמותר להפריש אבל בשבת ויום טוב דלכולי עלמא לא אמרינן מיגו ולכך אין יוצאין בטבל ותרומה טמאה מיהו וכו' ונראה דהרב אזיל לטעמיה שכתב בסי' צ"ב באתרוג שקצצו ביום טוב אף על פי שאסור באכילה יוצא בו כיון דאין אסור אלא מדרבנן ומה שאין יוצאין בטבל אף דתרומת פירות דרבנן משום דאסור הוא לעולם אבל איסור דרבנן ליומו ולמחר מיקרי לכם עי"ש אם כן הכא נמי אי תרומה טמאה מיקרי לכם הואיל ואי בעי מיתשיל עליה אף הטבל מיקרי ראוי כיון שאפשר להפרישו מדאורייתא ואיסור דרבנן שיש לו היתר למחר יוצאין בו דמיקרי לכם מדאורייתא ודווקא גבי עירוב שהוא דרבנן לא אמרינן הואיל ואפשר להפריש דאסור מדרבנן אבל הכא יוצאין מדאורייתא בדבר שאינו אסור רק מדרבנן ליומיה יוצאין בו דהא אמרינן מיגו דאי בעי מיתשיל אף דאין נשאלים אלא לצורך יום טוב וכו' עכ"ל הנה גם הרב הבין כן בדעת הבשמים ראש שיש לחלק כנז"ל ומיישב בזה דבריו שבסימן רכ"ח וכנראה כן היא דעת הגאון שאלת שלום בתניינא סי' צ"ו דנחית לאסור בנדונו משום מוקצה ולא אמר דאם הוא מוקצה אסור גם משום שאינו ראוי לאכילה עיין שם והבאתי תורף דב"ק לקמן אות ע"ב:

ה) מי שאין לו ידים וזרועות יטול הלולב בשיניו כן הבאתי במערכת ארבעה מינים סי' ג' אות י"ז וכתבתי בשם ידידי הגאון עמוד אש יצ"ו בדף נ"א ע"ב שכן מוכח מדברי הרמ"ע שהביא למעלה ולא ציין המקום שוב ראיתי שכונתו למה שכתב בדף מ"ג ע"ד (בד"ה ומי שכתב) שהמגן אברהם בסי' ל"ב סק"ה כתב בשם הרמ"ע דאם כתב תפלין בשיניו פסולים ושבמור וקציעה תמה דמאי שנא מחליצה דגידמת חולצת בשיניה והוא כתב על זה שהמעיין בגוף דברי הרמ"ע ראה דלא קשיא מידי שכתב דבחליצה מה שצריך יד הוא מדרבנן אבל בתפלין מאי דבעינן יד הוא מדאורייתא וגרע משמאל דפסול דאין דרך כתיבה בכך עיין שם וכן כתב לי ידידי הגאון מחבר ספר כרם חמד יצ"ו שכונת העמודי אש על מה שכתב בדף מ"ג הנ"ל גם הרב המחבר עצמו יצ"ו כתב לי כן וכתב עוד שבהלק"ט ח"א סי' ע"ז כתב שכמדומה לו שרשום בזכרונו שאין לקיחה אלא ביד כדכתיב ויקח את כל ארצו מידו אף על גב דהתם דריש מרשותו וכתב על דבריו שלא נמצא בשום מקום דרשה זו דאין לקיחה אלא ביד ובמכילתא סדר בא פרשה ז' ולקח מן הדם שומע אני בין ביד בין בכלי ועיין תורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פרשתא ג' הלכה ה' ועיין ברש"י פסחים נ"ז ע"א (בד"ה כריך ידיה בשיראי) שכתב דחציצה פוסלת בקדשים דבעינן ולקח הכהן שיקח בעצמו ועיין שם בתוספות בד"ה דבריך ובמקומות שציין הגאון ר"י פיק על הגליון עכ"ד יצ"ו ועיין להגאון שער המלך בסוף הלכות כלי המקדש:

והנה בשדי חמד שם כתבתי שאין אצלי ספר הלק"ט שהזכיר בשערי תשובה לראות אם הביא דברי הכל בו (שמתבאר שסובר דמהני נטילה בשיניו) וחלק עליו או לא ראה דבריו שאם לא ראה דבריו יש לפסוק כהכל בו דהכי נקטינן היכא דלא חזו בתראי מילי דקמאי וכו' עיין שם אמנם שוב זכיתי בספר הקדוש הלק"ט שנתפשט בעולם על ידי שנדפס שנית בקראקא בשנת תרנ"ז (אחר כמה שנים שנדפס השדי חמד) ועיינתי בדב"ק וראיתי שלא הזכיר דברי הכל בו ובכל זאת לא נוכל לדחות דבריו מפני הכל בו לפי שהוכיח שם מתשובת הרשב"א סימן אלף ו' (כן כתוב בספר אבל טעות הדפוס יש וצריך להיות סימן אלף ק"ך) דפשיטא ליה דהיכא דכתיב לקיחה יד בעינן רק דאין קפידא בין ימין לשמאל והוא שכתב שנשאלו רבותינו על איטר יד אם יטול לולב בשמאלית שהיא חשובה אצלו כימין דעלמא ושהשיבו דודאי שמאל דיניה כימין דעלמא כדאמרינן בפרק הבונה ד' ק"ג ע"א אמתניתין דכותב בין בימינו בין בשמאלו חייב וכו' וטעמא משום דלא כתיב ימין והאריך בזה ומדלא הזכיר (בתשובת הרשב"א הנ"ל) ההיא דאמרינן דגידמת חולצת בשיניה משום דלא כתיב וחלצה בידה מוכח דסבירא ליה דהכא בלולב דכתיב לקיחה בעינן שתהיה ביד רק דלא קפדינן בין ימין לשמאל אלו תורף דב"ק והיא הוכחה נכונה עד שאנכי תמה על כל הרבנים שהזכרתי בשדי חמד שם שלא הרגישו שמתשובת הרשב"א הלזו מוכח דבלולב בעינן נטילה ביד רק דלא קפדינן אימין וביותר יש לתמוה על הרב עמודי אש יצ"ו שכתב שהרב הלק"ט נסתפק בגידם אם יטול בשיניו (ולא הביא מסקנתו) וכתב על דבריו שנראה לו שגידם יטול בשיניו והוכיח כן מדברי הכל בו וכו' כיעויין שם והרי הרב הלק"ט הוכיח מתשובת הרשב"א דלא דמי נטילת לולב לחליצה משום דהכא כיון דכתיב לקיחה בעינן ביד דאי הוה סבירא ליה דלולב שוה לחליצה היה לו לומר דעדיפא מינה דאפילו בשיניו יכול ליטול כשהוא גידם משום דלא כתיב ביה ולקחתם ביד ואם כן איך נדחה דברי הלק"ט מפני הכל בו להקל כנגדו בלתי שנדחה הוכחתו מתשובת הרשב"א שוב השגתי ספר הלכה רווחת (ביאור על ספר הלק"ט ח"א) לידידי הרב המופלא מוהר"ר בן ציון אלקלעי יצ"ו וראיתי שהוכיח מגוף תשובת הרשב"א הנ"ל דלא מהני נטילה בשיניו ושאין צריך לדייק כן מדלא הזכיר ההיא דגידמת וכו' ולא פניתי להתיישב בראייתו ותמה על האחרונים שלא זכרו תשובת הרשב"א הלז עיין שם דב"ק:

וא"ו) אם יש לפנינו אתרוג כשר למצותו ובאם נמתין זמן מה נשיג אתרוג מהודר הי מנייהו עדיף מי נימא שהויי מצוה לא משהינן או נימא דהידור מצוה עדיף הנה הגאון שבות יעקב בחלק ג' סי' ל"ד הביא ראיה מדאמרינן בפרק קמא דיומא דף ו' ע"ב טומאה דחויה היא בצבור ומהדרינן אחר כהן טהור עיין שם ובספר כנסת חכמי ישראל סימן ל"ז התפלא רב גדול אחד יצ"ו על ראייתו ומסיק דין זה בצריך עיון עיין שם שהביא בסוף דבריו סוגיא דיבמות דף ט"ל דלא משהינן מצות יבום עד שיבא הגדול עם כי מצוה בגדול וכתב לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט ואתה תחזה מה שהבאתי אנכי הדל בשדי חמד חלק הכללים במערכת הזיי"ן על דברי הרב שבות יעקב הנ"ל ומשם באר"ה שוב נדפס ספר ארחות חיים לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו ועיניך תחזינה בסימן תרנ"א אות כ"א מה שהביא מתורת ידידי הגאון מר מחותנו יצ"ו בזה והגאון חסד לאברהם תאומים במהדורא תניינא סי' ע"ז נשאל במי שיש לו בשעת הלל אתרוג כשר לצאת בו ידי חובתו בלי ספק אלא שלבו נכון שאחר שעה ישיג מובחר מזה מה יעשה ימתין מלברך ולומר ההלל עד שיגיע לו המובחר או יברך עתה ויקרא ההלל משום דזריזין מקדימין ומשום אין מעבירין על המצות והשיב שכבר נשאל על זה בשבות יעקב ח"א סי' ל"ד ובתשובתו הביא ראיות שיש להמתין ואין בזה משום זריזין וכו' ונראה שם דפשיטא ליה דליכא משום אין מעבירין על המצות אלא בשתי מצות שאין מעבירין הקלה מפני החמורה אבל במצוה אחת כשהוא ממתין כדי לעשותה מהמובחר אין בזה משום אין מעבירין על המצות וכן בשו"ת חכם צבי סי' ק"ו פשיטא ליה דבהמצוה אחת ליכא משום אין מעבירין על המצות ובמחילת כבודם לא כן אנכי עמדי והדבר ברור בעיני דבמצוה הבאה לידו והוא רוצה לקימה אסור לו להמתין משום מצוה מהמובחר ויש בזה משום אין מעבירין על המצות וכו' והדברים קל וחומר דאם בשתי מצות אסור להעביר