שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שמב

העיר עליו שהרי דעת הרמב"ם בריש פרק ג' מהלכות יום טוב שאם אין לו עפר מוכן לא ישחוט ואם שחט לא יכסה אף על גב דמבטל מצות כיסוי והכי נמי יש לומר גבי שופר שעשה גוי ביום טוב וכן ערבה שתלשה ביום טוב דאסור לטלטל אף דמבטל מצות עשה דשופר ולולב ודוחק לומר דהכא שאני משום שיכול לכסות לערב שהרי מוכח בשמעתין דאתי עשה דכיסוי ודחי לא תעשה אף שיכול לקיים העשה לערב והיינו טעמא משום דבאותה שעה מיהא אי אפשר לקיים שניהם או שמא אם יניחנו לערב לא יהא רישומו ניכר וכמו שכתב הרשב"א וכו' וכיון שדוחה לא תעשה כל שכן שראוי שידחה טילטול מוקצה בעלמא אלא על כרחין היינו טעמא משום דבית דין מתנים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה וכן כתב הפרי חדש סי' תצ"ח ס"ק ט"ו ואם כן מהאי טעמא נמי גבי שופר ולולב נראה דאסור לטלטל לדעת רבינו ויש לחלק ודו"ק ועל הפרי חדש יש לתמוה דבסי' תצ"ח ס"ק כ"ז הסכים לדעת התוספות והירושלמי דאפר שהוסק ביום טוב אם שחט מותר לכסות משום מצות כיסוי ואילו בסי' תקפ"ו ס"ק כ"ב בדין אם עשה גוי שופר ביום טוב כתב שאסור לטלטלו משום מוקצה ובית דין מתנין לעקור וכו' וכל שכן ביום טוב שני דתקיעה מדרבנן ומאי אולמיה דהאי מהאי וזו היא דעת הרשב"א סי' רצ"ז וכו' עי"ש וקשה טובא דמאי שנא מאפר כירה שהוסק ביום טוב שאסור משום נולד שהסכים דמותר לכסות משום מצות כיסוי ואדרבא הכא עדיפא דמתעקרא מצות שופר ולולב לגמרי לא כן במצות כיסוי דאפשר דלערב יהא רישומו ניכר וכמו כן התפלא על הרשב"א דבתשובה הנ"ל כתב דטילטול מוקצה אסרו אפילו במקום מצוה ואילו בספר עבודת הקודש הביאו הרב פרי חדש בסי' תצ"ח ס"ק י"ד כתב שאם שחט ואין לו אלא אפר שהוסק ביום טוב מותר לכסות בו משום מצות כיסוי:

לכן כתב שהיה נראה לו לומר שאף הרשב"א לא כתב כן אלא דוקא בערבה שתלשה גוי ביום טוב וכמעשה שהיה ומה שכתב הרשב"א דאין הפרש בין יום טוב ראשון לשני לא קאי לדין ערבה שתלשה גוי ואין לו אחרת לצאת בה אלא למה שכתב קודם וז"ל תשובה ערבה זו אסורה ואין מטלטלין אותה וכו' כפירות שיש במינם במחובר דאפילו לטלטל אסור כדרך שאסרו בביצה שנולדה ביום טוב ולזה כתב ואין הפרש בזה בין יום ראשון לשני כלומר דלא תימא דוקא ביום טוב ראשון אסרו לטלטלו בדבר שיש במינו במחובר אבל ביום טוב שני לא אסרו ואם כן ערבה זו שתלשה ביום טוב שני יהא מותר לטלטלה אהא כתב דאין הפרש בזה אמנם מה שכתב אחר כך ואפילו אין לו ערבה לצאת בה דשבות במקום מצוה אסרו לא כתב כן אלא בנדונו דוקא שנתלשה ביום טוב שני מטעם דכיון דאינו אלא מדרבנן וטילטול מוקצה מדרבנן מאי אולמיה דהאי מהאי ושב ואל תעשה עדיף אבל ביום טוב ראשון דמצותו מן התורה הכי נמי דשרי טילטול מוקצה משום מצוה דאורייתא כדרך שהתירו אפר שהוסק ביום טוב משום כיסוי דאורייתא וכן נראה שהבין הרב מגן אברהם סי' תרנ"ה שהביא תשובת הרשב"א וכתב נראה לי דאפילו ביום טוב ראשון שאסור לטלטלה וכו' ואם איתא מאי ונראה לי דקאמר הלא הרשב"א כתב כן בהדיא אלא משמע דסבירא ליה דמהרשב"א אין ראיה דלא כתב כן אלא לדין פירות שיש במינם במחובר שאסורים אף ביום טוב שני וכו' (ורצה להוכיח כן מתשובת הרשב"א סי' ע"א ודחאו) ומה שכתב מהרשד"ם שהרשב"א בסי' רצ"ז אוסר בנדונו ממש אין ראיה דאיכא למימר שאף הרשב"א מודה בנתלשה ביום טוב ראשון משום דמצותו מן התורה והא דתנן שופר של ראש השנה אין מפקחין עליו את הגל והטעם משום טילטול אבנים לא קשיא דאיכא למימר דטילטול מוקצה במצוה עצמה כגון גוי שעשה שופר או תלש ערבה ביום טוב התירו במקום מצוה דמשעה שנטלה התחיל במצוה אמנם טילטול מוקצה בדבר אחר דצורך מצוה לא התירו וכו' (שקיל וטרי עוד בדברי הרב מהרשד"ם במה שמצא סמך מדברי הר"ן בפרק כיסוי הדם וסיים) ולענין הלכה נראה שהמיקל להתיר טילטול מוקצה לצורך מצות לולב לא הפסיד שיש לו סמיכות מדין אפר שהוסק ביום טוב שמותר לכסות לדעת כל הפוסקים זולתי לדעת רבינו ועיין עץ החיים ד' קמ"א מה שהשיג על מהרשד"ם ויש לדחות כמו שיראה המעיין אלו תורף דב"ק ומובן לפי זה דהוכחת הרשב"ש הנ"ל אזדא לה ובזה מיושב נמי מה שדקדקתי למעלה בריש אות זו על לשון הרשב"א שהיה לו לומר ואין הפרש בין יום טוב שני לראשון (לא כמו שכתב דאין הפרש בין יום טוב ראשון לשני) דלפי מה שפירש הרב דקאי לפירות שיש במינם במחובר כנז"ל הלשון מדוקדק שכונתו לומר דגם ביום שני אסור דלא תימא דדוקא ביום ראשון וכו' כנז"ל:

ובקונטרס מנחת פתים שבסוף ספר מנחת הקנאות לאחד מגאוני דורנו יצ"ו ראיתי בסי' תרנ"ה שעל דברי המגן אברהם (שאסר לטלטלה אפילו ביום ראשון ואין לו אחרת) הביא שהשער המלך הנ"ל העלה להלכה דביום טוב ראשון מותר וכו' ושאין ראיה מאין מפקחין את הגל דהתם אינו מקיים המצוה בשעת הטילטול וכו' וכתב דבחתם סופר א"ח סי' ק' כתב דאסור לקיים מצות שילוח הקן בשבת משום מוקצה ושלדברי השער המלך היה מקום להתיר כיון שמקיים המצוה תיכף בשעת שילוח ושבשו"ת ספ"י (כנראה פתרונו ספר יהושע ואינו אצלי) כתב גם כן דטילטול מוקצה לצורך מצוה מותר כל שהטילטול במצוה גופא עכ"ל ומסתברא דרק משום מצוה דאורייתא קאמר ומי שנמצא אצלו ספר התורה הזה ישכיל על דבר:

הא למדת דשלמים וכן רבים סברי מרנן דלא חיישינן לאיסור טילטול מוקצה דרבנן אם טילטול המוקצה הוא בעודו עוסק במצוה עצמה (דלא דמי לנפל עליו גל דבשעה שמפקח את הגל ומטלטל האבנים אינו עוסק עדיין בגוף המצוה) כדי שלא יתבטל ממצוה של תורה:

ודברי תשובת בשמים ראש שציינו הרבנים הנ"ל הם אודות אתרוג שקצצו גוי ביום טוב נשאל אם מותר לצאת בו והשיב אם שאלתך מצד שאסור לטלטלו לפי שהוא מוקצה אין בזה מיחוש דאמרינן בריש פרק לולב וערבה אמאי טילטול בעלמא הוא ולידחי שבת ואף שיש לחלק קצת בענין אין בו סברא דהטילטול עצמו הוא עשה של תורה ולא אסרוהו חכמים (אמר המחבר לפי הנראה כונתו למה שחילק הגאון שער המלך הנ"ל דלא אסרו חכמים משום טילטול מוקצה דרבנן כיון שבהטילטול עצמו הוא עושה מצוה עצמה ולא דמי למה שאסרו להוציא הגל של אבנים מעליו וכן ראיתי עתה בספר ארחות חיים החדש לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו בריש סי' תרנ"ה שכתב בשם קונטרס שיירי ערך השלחן הנספח לספר חקת הפסח שכתב על דברי תשובת בשמים ראש הלזו ולא דמי לשופר דהתם בשעה שטלטלו לא מקיים עשה אבל הכא דבשעת הטילטול מקיים עשה לא אסרו חכמים עכ"ל והיינו כמו שמחלק בשער המלך ואין הספר מצוי אצלי לראות אם הזכיר את השער המלך שוב השגתיו בשאלה ליומא ועיינתי בו ולא הזכיר מדבריו אף שבספרו ערך השלחן מביא וקורא בשם השער המלך באיזהו מקומן העומדים על הפרק בעניינא דעסיק ביה הכא שאני שדבריו לא בהלכות לולב נאמרו אלא בהלכות יום טוב שנויים לא אסיק אדעתיה לעיין שם ועיין בארחות חיים שם מה שציין בענין זה וסיים בבשמים ראש) ומצוה הבאה בעבירה נמי לא שייך כאן דמה איסור עשה גוי ואינו מחוייב לשבות ואף אם שלחו ישראל ועבר אשבות אין כדאי לפוסלו אבל יש לדון לכאורה משום דאסור באכילה ליומיה נמצא שאין בו היתר אכילה ואנן לכם בעינן ואף משום איסור דרבנן לא מיקרי לכם דהא תרומת פירות דרבנן ואפילו הכי אמרינן בדמאי טעמא משום דאי בעי מפקר נכסיה הא לאו הכי הוה אסור ואף דכתב ר"י דטעמא דטבל דאסור משום שיש לכהן חלק בו כבר כתבו התוספות דליתיה דטבל מיקרי שלו לגמרי ואפילו לדבריו מה יענה בתרומה טמאה דאם נטל לא יצא דלאו לכם מיקרי ומן התורה היתר גמור הוא אלא כיון דאמרה תורה שיהא לך בו היתר אכילה והשתא מיהא אסור הוא לך הכי נמי במוקצה ואין לומר כיון דמותר למחר מקרי היתר אכילה דהא אמרינן בפרק אלו עוברין ד' מ"ח וכו' אבל נראה דאדרבא משם