שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שמא

הנ"ל מיירי שעשה הגוי בשופר שלו דליכא נולד וכו' וסיים ועיין מהרשד"ם סי' כ"ב שהוכיח מדברי המרדכי בדין שופר הנ"ל דמותר לצאת בערבה שנקצצה ביום טוב היכא דלא אפשר באחרת דלא העמידו דבריהם במקום מצוה מחשבתו ניכרת שבא לחלוק על המגן אברהם דאין צריך לאוקמא בשופר של נכרי דשפיר מצי איירי בשל ישראל ושרי משום דלא העמידו דבריהם ואם לכך נתכוון נראה שדוחק לפרש כן בדברי המרדכי ומרן דאין שום רמז דמיירי בדאי אפשר באחר על כל פנים משמע קצת שדעתו מסכמת לפסק מרן והגאון מור וקציעה כתב על דברי מגן אברהם דאפילו בשל ישראל לא אסיר משום נולד כמאן דאמר אומן קונה בשבח כלי וכו' אי נמי למאן דאמר אינו קונה אתיא מכל מקום במקום מצוה סמכינן אמאן דאמר קונה עכ"ל נראה שגם הוא מסכים לפסק מרן בדין שופר הנ"ל והרב מטה יהודה נראה שסובר לדינא דערבה שנתלשה ביום טוב אסור לטלטלה אפילו אי ליכא אחרת משום טילטול מוקצה אבל גבי שופר דמיירי בשל נכרי והוי גמרו בידי אדם (לא כן ערבה דאפשר שיפלו מעצמם מהאילן והוי גמרו בידי שמים) מן הדין מותר אלא שסיים דאין להקל אלא כשאין לו שופר אחר והרב ערך השלחן בסוף סי' תקפ"ו הביא דברי המגן אברהם דמיירי דהשופר של גוי דלא הוי נולד כיון שגמרו בידי אדם כדקיימא לן בסי' שכ"ה וסיים ולפי זה אין להקל אלא כשאין לו אחר לצאת בו כדקיימא לן בסי' שכ"ה דסמכינן אמתירים נולד דגמרו בידי אדם בשעת הדחק או לצורך מצוה ובאמת שכן מוכח מהרשב"א וא"ז ורבינו שמשון דמוקצה אסור לצאת בו וכן כתב להדיא הרשב"א בסימן רצ"ז וכן הוכיח הרשב"ש סי' קמ"ה מההיא דאין מפקחין עליו את הגל אבל הרשד"ם בסי' כ"ב התיר אם אין אחר לצאת בו ודקדק כן ממה שכתב הרשב"א כיצד וכו' דדוקא שבות שהוא מעשה גדול אסור אבל טילטול בעלמא מותר וכן נראה דעת הר"א במרדכי דמוקצה אסור ביום טוב ואפילו הכי יוצא בו דאין איסורו בגופו אלא דבר אחר גרם לו עכ"ל (אמר המחבר מה שכתב שהרב מהרשד"ם דקדק כן מלשון הרשב"א וכו' נראה דטעות סופר הוא וצריך להיות מלשון הרמב"ם וכו' כמו שיראה הרואה בגוף דברי מהרשד"ם שאביא בסמוך בס"ד) וברוח חיים ציין לעיין במה שכתב הרב ערך השלחן בסוף ספרו חקת הפסח ואינו מצוי אצלי לעיין בדב"ק והרב חיי אדם בסוף כלל לק"ט נמשך אחר פסק הרב מגן אברהם לחלק (בדין עשה גוי שופר ביום טוב) בין אם הקרן של ישראל דאסור לבין אם הקרן של הגוי דמותר וכן הגאון מוהרז"ש בשלחן ערוך שלו בסוף סי' תקפ"ו כתב לחלק כן אלא שסיים דאם אין שופר אחר זולתו מותר לתקוע בו ויש לסמוך על המתירין נולד ביום טוב כדי שלא לבטל מצות עשה של תורה והרב כנסת הגדולה בסי' תרנ"ה כתב אם נקצץ ביום טוב אם אין לולב אחר נוטלין (יוצאין) בו אף על פי שהרשב"א חולק הרשד"ם סי' כ"ב עכ"ל משמע קצת דשתיקתו הודאה היא לסברת הרב מהרשד"ם אבל אינו מוכרח כמו שכתבתי בכמה מקומות שאין להכריח הדין מדברי רבני בעלי אסופות כל שלא גילו דעתם מפורש ושום שכל:

ותשובת הרשב"ש שציין בערך השלחן הלא היא בסי' קמ"א על מה שנשאל שביום טוב קצץ הגוי לולב ונטלוהו ויצאו בו ביום ולעזה המדינה עליהם כי כבר היה כזאת לפנים בישראל והחכם ר' אברהם אסר והשיב יפה אסר שכיון שנתלש ביום טוב הוא מוקצה ואסור לטלטלו ואסור לעבור על שבות לעשות מצוה ומשנה שלמה שנינו שופר של ראש השנה אין מפקחין עליו את הגל וכו' והרי שופר הוא מן התורה ואף על פי כן אין מפקחין וכו' הואיל ואסור משום שבות והוא הדין לולב ביום טוב ראשון שהוא מן התורה וכו' (כתב לדחות מה שהביאו השואלים ראיה להתיר) וכתב שרבינו שם טוב פאלקון נשאל על ערבה שקצצוה גוים ביום טוב ומבואר שם שאסור שהרי כתב בשם רבינו שמשון שלולב הבא מחוץ לתחום מותר לטלטלו כיון שמותר למי שלא בא בשבילו הרי שלא התיר אלא מה שמותר בכל דבר אפילו שאינו של מצוה אבל טילטול דבר הנתלש ביום טוב לית דינא ולית דיינא שאסור וזה ברור כשמש אלו תורף דב"ק והגאון חתם סופר בסי' פק"ד שכתב דאתרוג שתלהו בסוכה לנוי אסור לטלטלו ביום טוב משום מוקצה ומשמע שאף בכעין נדונו שאי אפשר לקיים המצוה באחר קאמר דאסור לטלטלו ומדלא חילק בין יום טוב שני ליום טוב ראשון משמע קצת דאף ביום טוב ראשון סובר דאסור לטלטלו נראה דקאי בשיטה זו דאסור לטלטל מוקצה אף אם אין לו לקיים המצוה של תורה באחר ובשו"ת הגאון שיבת ציון סי' ט"ו כתב מפורש דאסור לטלטל מוקצה ביום טוב אפילו אם יתבטל ממצוה דאורייתא משום דבית דין מתנים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה ומיסתמיך ואזיל בתר תשובת הרשב"א סי' רצ"ז שבמגן אברהם סי' תרנ"ה עיין שם והבאתי תורף דבריהם בשדי חמד במערכת ארבע מינים סי' א' אות ה':

ובספר יפה לבב לידידי הרה"ג מוהרי"ף יצ"ו אבד"ק איזמיר יע"א בסי' תרנ"ה כתב שהרב שלחן גבוה כתב דאם תלש ביום טוב אסור לטלטל כמו שכתב הרשב"א סי' צו"ר וסיים הוא אבל מוהרשד"ם בסי' כ"ב כתב דמותר ועיין הרשב"ש סי' קמ"א ובבשמים ראש סי' צ"ב ובכסא דהרסנא שם עכ"ל ועיינתי בדברי הרב מוהרשד"ם וראיתי שכבר הביא דברי הרשב"א דסי' רצ"ז דאוסר אלא שכתב דהרשב"א לשיטתיה אזיל דאוסר לישראל לעסוק בשום דבר למת ביום טוב ראשון אבל לדידן דקיימא לן דמותר לטלטלו להלבישו ולהוציאו ולשומו בקבר אף היכא דאפשר לעשות על ידי נכרי משום דסבירא לן כיון שטילטול מוקצה אין לו עיקר מן התורה מותר והכי נמי בנדון דידן משום מצוה גדולה מן התורה ושאי אפשר לעשותה על ידי גוי על אחת כמה וכמה דמותר טילטול בעלמא וחילוק זה כל כך נכון בעיניו עד שבתחילה רצה לומר שגם הרשב"א והרמב"ן שאוסרים טילטול המת לשום דבר יודו דמותר לטלטל מוקצה משום מצוה דאורייתא ביום הראשון משום דהתם שאני דאפשר לעשות על ידי גוים ועוד שסוף סוף צריך שיתעסקו בו גוים לשאר דברים האסורים על ידי ישראל (לחצוב קבר ולתקן ארון ותכריכין) ואם כן למה נתיר לישראל לחלל יום טוב ללא צורך מצוה מן התורה אבל בנדון דידן לקיים מצות לולב דאורייתא ואי אפשר לעשות על ידי גוי גם הם יודו דמותר לטלטל לצורך קיום מצוה דאורייתא אלא ששוב ראה דברי הרשב"א דסימן רצ"ז דאסר לטלטל הערבה שנתלשה ביום טוב על ידי גוי כדי לקיים מצוה דאורייתא אפילו אם אי אפשר לו באחרת ולכן אמר רב דהרשב"א לשיטתיה וכו' כנז"ל ועוד הביא ראיה דמותר ממה שכתב המרדכי בפרק לולב הגזול סי' תשמ"ז דאם עשה גוי שופר ביום טוב מותר לתקוע בו הרי דשופר דהוא מוקצה ונולד ונעשה בו מלאכה ביום טוב עם כל זה כיון שעשהו הגוי מעצמו ואין כאן אלא איסור מוקצה נדחה איסור זה שהוא טילטול בעלמא ואם כן הוא הדין בנדון דידן וכו' (שקיל וטרי קצת בראית המרדכי וסיים) דאם אי אפשר לקיים המצוה אלא בזה שתלש הגוי ביום טוב מותר לקיים המצוה בו וכן דקדק מלשון הרמב"ם בהלכות שופר בפרק קמא הלכה ד' ועוד מצא סמך לדבריו מדברי הר"ן בפרק כיסוי הדם גבי מאי דאמרו בדף פ"ד ע"ב דהשוחט לחולה בשבת לא יכסה שכתב הטעם דאף שאין כאן אלא טילטול עפר שהוא מוקצה בעלמא רצו חכמים לעשות היכר שיום זה אסור בשחיטה ולמה לא אמר טעם פשוט דכיון שאין בזה צורך להחולה לא התירו אלא מוכח דאי לאו האי טעמא כיון שאין כאן אלא איסור טילטול לא היינו מבטלים מצוה דאורייתא מפני איסור הטילטול דרבנן וכן בנדון דידן אם אי אפשר לקיים המצוה באחרת אין לבטל מצות עשה משום איסור הטילטול אלו תורף דב"ק מרן מהרשד"ם והרב שלחן גבוה הביא הדברים בקיצור נמרץ ואנכי הדל אתהלכה ברחבה להעתיק בס"ד טעמו ונימוקו ונפקא מינה לדינא דלפי מה שהעתקתי מובן דאית לן למינקט כסברת הרב מהרשד"ם לפי מאי דקיימא לן בסי' תקכ"ו גבי מת ביום טוב ראשון כמובן:

והגאון שער המלך בהלכות יום טוב פרק שני הלכה י"ח עמד בדין זה וכפי הנראה לא ראו רבני האחרונים את דב"ק ולרגל מלאכתי אכתוב בעה"י תורף דבריו בקיצור האפשרי והוא ששם הביא תשובת הרשב"א ותשובת הרב מהרשד"ם הנ"ל ועל מה שכתב לדקדק מלשון הרמב"ם בהלכות שופר הנ"ל