שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שלח

תשמטני שביעית דקיימא לן דשביעית משמטת משום דמשמע לשון זה על מנת שלא יחול דין שמיטת שביעית ועל כרחו חל דין שמיטת שביעית דהוא מתנה בזה על מה שכתוב בתורה וכן אם אמר על מנת שאין בו אונאה לכולי עלמא יש בו אונאה מטעם זה כדאיתא בבבא מציעא ד' נ"א ועיין שם בתוספות ואם כן הכא נמי בענייננו על כרחו חל איסור בל תלין ואפשר דהוא הדין אם אמר על מנת, שלא יהא לך עלי איסור בל תלין גם כן מהני מטעם מחילה דהוא כאומר על מנת שאין לך עלי אונאה וסבירא ליה לשמואל דמהני מטעם מחילה ואין זה בכלל מתנה על מה שכתוב בתורה ואף למאי דקיימא לן כרב דיש לו עליו אונאה היינו משום דהוא סבר דכונתו על פחת כל דהו ולא ידע שיאנהו כמו שכתבו הפוסקים מה שאין כן הכא וצריך עיון עכ"ד יצ"ו (וכתב שם על ראיית ספר החסידים הנ"ל שכבר התפלא בספר חבל יוסף דהתם לא חייבתו התורה מזונות כלל מה שאין כן הכא דחייבתו התורה לשלם בזמנו והוא מתנה לעקור דבר זה) והרב שמע אברהם בד' כ"ג ע"א כתב בשם הרב המפרש בספר החסידים שפירש מפני שמתנה שימחול לו וכתב על דבריו הן אמת דטעם זה מבואר בתוספות בכתובות ד' נ"ו ע"א ד"ה הרי ובשיטה מקובצת שם ובפוסקים דכשהוא דרך מחילה ליכא משום מתנה על מה שכתוב בתורה אך קשה דיותר היה לו לתלות ההיתר משום דמעיקרא לא שעבד נפשיה וכדאמרינן בבבא מציעא ד' צ"ד ע"א והביאה המרדכי בפרק החובל סי' ק' בענין אחר דומה לזה וטעם זה מרווח יותר דקודם שיקח אותו לפועל יוכל להתנות עמו דהא דמחילה מהני בעינן שתהיה מחילה מפורשת עיין להגאון שרשי הים ח"ב ד' ל"ה ע"ד והלאה:

ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא שתיתאה סי' א' נסתפק אם יכול להתנות על מנת שלא יעבור בבל תלין או לא כמו בהונאה ושביעית דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה וכתב דבזה לא שייך לומר כן דרק בשמיטה והונאה אמרינן הכי דהתורה לא הקפידה על הנאתו של זה רק שרצתה שלא יהיו בו הונאה והאיסור על המוכר או הלוקח רק שאם רצה למחול מוחל וכן בשמיטה לכן שפיר אמרינן דהיאך מתנה הרי מכל מקום מאנהו ולכן הוי באיסור אבל כאן עיקר האיסור משום כי אליו נושא נפשו ואם כן כשמתנה עמו שלא יהיה לא תלין ולא נכנס אדעתא לקבל המעות תכף אם כן שוב לא שייך איסור לא תלין ולא גרע ממה שמבואר בשלחן ערוך סעיף ט' דשכיר שמכיר בבעל הבית שאינו שוכרו ליום השוק אינו עובר כל שכן בזה דעיקר ההקפדה בשביל השכיר והוא מחל ונתיאש מזה וזה ברור מאד והאריך עוד בעניינים אלו עיין שם דב"ק:

כלל קמא) לולב ומיניו (אתרוג הדס ערבה) כל מה שהיה כתוב אצלי בדינים אלו בקונטריסים מיוחדים אספתי אותם אל מקום אחד וקבעתי להם מקום בחלק אסיפת דינים במערכת האל"ף (ארבעה מינים) ושוב התבוננתי שרבני האחרונים קבעו כל חידושיהם על הארבעה מינים הלכות לולב (עיין עיקרי הד"ט וזכור לאברהם בחלק ג') והצדק אתם שכן עשו רבותינו מוהרי"ץ גיאת במאה שערים ובעל ספר תניא רבתי והטור ושלחן ערוך וכל הבאים אחריהם לכלול דיני כל הארבעה מינים בהלכות לולב כמו שיראה הרואה וטעמם ונימוקם לפי שמצינו שקבעו הברכה עליו לפי שגבוה מכולם או מטעמים אחרים שכתבו המפרשים עיין ברכת מועדיך לחיים ד' קמ"ד ובספר יוסף ד' ז' אות ט' לכן גם אנכי הדל ארחות צדיקים אשמור וכל מה שנתחדש אצלי בדינים אלו בס"ד מאחר שנדפס השדי חמד מערכת האל"ף אקבע להם מקום במערכה זו (למ"ד) ואחלקם לסעיפים להקל על הקורא וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:

א) במערכת ארבעה מינים סימן ג' אות כ' בדין נטילת לולב שמצותו ביום הבאתי חקירה אחת באם נטל הלולב ומיניו בלילה ובעודו בידו עלה השחר אם יצא באחיזה זו או צריך להניחן מידו ולחזור וליטלן עיין שם ועל זה כתב לי גאון עזונו הגאון נצי"ב מל"ך אבד"ק וואלאזין במכתבו מיום ב' לסדר ויגש אליו. יהודה שנת תרב"ן לפ"ק וז"ל ירום ונשא וגבה מאד כבוד ידיד ה' רחימא דנפשאי וכו' כקש"ת מ' חיים חזקיהו מדיני של ט"א ה' ישמרהו ויחייהו ואושר בקרב ישראל הגיעני ספריו שני חלקים שדי חמד אברכה את ה' אשר זיכה את קדושת מעכ"ת להוציא לאור ספר רחב ידים כזה והוא ברחמיו יעיר לב ואוזן מישרים לעזרהו לדפוס כל אשר ברוח עמו בשומי עיני בספרו הקדוש חלק אסיפת דינים ראיתי במערכת ארבע מינים סימן ג' אות כ' חקירה וכו' אמרתי להודיע לקדושת כתר"ה כי חקירה זו באה לידינו פה בישיבה הקדושה ואמרתי שיש להוכיח דאחיזה בכח ידו היא מקרי לקיחה כדכתיב (בספר שמות כ"ט) ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו ומשחת אותו למאן דאמר משיחה עדיפא למאי כתיב תחלה יציקה ולא עוד אלא בהוריות דף י"ב מקשה הגמרא על מאן דאמר משיחה עדיפא וקודמת ממקרא ויצק שמן המשחה ומשח אותו (ויקרא ח') ואמאי לא מקשה ממקרא דספר שמות דקדים אלא נראה דבספר שמות דכתיב ולקחת משום הכי כתב וימשח באחרונה לאשמועינן דהלקיחה לצורך משיחה דקדים ואם כן בשעת יציקה כבר היה שמן אחוז ביד משה מכל מקום מקרי לקיחה משום שלקח תחילה לצורך משיחה והרי הוא אוחז בידו ומזה למדנו דאף על גב שנטל הלולב בלילה לא (כנראה צריך להיות או) אחר תקע לידו הלולב והרי אוחז בו בכח ידו זה מקרי לקיחה הנני ידידו מוקירו ומכבדו באהבה תמה נפתלי צבי יהודה ברלין:

אמר המחבר לפום ריהטא נראה שיש להשיב על זה דאם כן גבי תפילין דכתיב וקשרתם וכו' נימא נמי דאם קשר תפילין בלילה ועודן עליו עלה השחר כיון שהכניסן לצורך קיום המצוה והרי עודן עליו הוה ליה כאילו קשרם והניחן בשעת הכשר המצוה ואילו אנן תנן בברייתא בפרק הקומץ רבה דף ל"ו ע"א היה משכים לצאת לדרך ומתירא שמא יאבדו מניחן וכשיגיע זמנם ימשמש בהם ויברך עליהם וכתב רש"י ממשמש בהם דהוי כאילו מניחם אלמא דבעינן הנחה בשעת חובת המצוה אלא שהמישמוש עולה יפה במקום הנחה הא לאו הכי לא מהני מה שהניחן קודם הזמן ולא אמרינן כיון שמחזיק בהן בשעת חובת המצוה חשיב כאילו הניחם עכשיו ודוחק לחלק ביניהם ואולי יש לומר דמה שצריך מישמוש הוא משום הברכה שהמשכים לדרך לא בירך בתחילה וכשעלה השחר שבא לברך צריך למשמש כדי שיהא נחשב כמברך עובר לעשייתן אבל משום קיום מצות וקשרתם מקיים הוא גם בלא המישמוש כיון שכשעלה השחר עודן עליו ולכן גבי לולב שנטל ובירך בעוד לילה שחשב שהוא יום ואדהכי עלה השחר ועודן בידו מהני כאילו לקחם עכשיו כן נראה לומר לפום ריהטא וצריך להתיישב בדברי המפרשים בסוגיא הנ"ל ובדברי הפוסקים באורח חיים סימן ל' ואני לא באתי אלא להעיר אזן תן לחכם ויחכם ומקרוב נדפס ספר ארחות חיים לידידי הגאבד"ק סאפינקא יצ"ו וראיתי בסי"ש סי' תרנ"ב שכתב שבשו"ת מחנה חיים ח"ג סי' נ"א צדד במי שנטל בידו ארבעה מינים בעוד לילה ואחר שהאיר היום רוצה לצאת ידי חובת המצוה אי יוצא מטעם שהלקיחה היתה בלילה (ואין בידי ספר הנ"ל) שוב הביא מה שכתב בשו"ת דברי מרדכי שהבאתי בשדי חמד (ונשמט מהדפוס להזכיר בזה את השדי חמד כדרכו בקודש) עיין שם וצריך לעיין בספר ביכורי יעקב סוף סי' תרנ"ג שראיתי בספר רוח חיים שם שכתב מי שלקח לולב קודם עמוד השחר והיה בידו עד הנץ החמה ושוב הניחו אם צריך לחזור וליטלו נסתפק הרב ביכורי יעקב סוף סי' זה והפשיטות הוא לעין כל חוזה דיצא ידי חובתו מדין תפילין וכיוצא וברור עכ"ד הרב רוח חיים ומובן שדעתו היא דיצא ידי חובתו מדין תפילין וכיוצא וברור עכ"ד הרב רוח חיים ומובן שדעתו היא דיצא ידי חובתו ושהרב בכורי יעקב לא ברירא ליה האי דינא ובספר מועד לכל חי סי' כ"ג סוף אות קנ"ו ראיתי שכתב בזה הלשון ועיין בכורי יעקב סי' תרנ"ב דאם לקחו קודם הנץ החמה אין צריך להניחו וללוקחו מחדש עכ"ל ואין אצלי ספר זה לראות דב"ק:

שוב מצאתי בספר הבהיר בנין שלמה לאישי כהן גדול הגאון מהרש"ל דומ"ץ ווילנא יצ"ו תוך סי' מ"ח (בד"ה ואגב דאיירי) שכתב ששמע מפי מר אחיו הגאון ששמע מפי הגאון מהר"ר ישראל סאלאנטער שאמר דנראה לו דאם אחד נוטל