שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שלז

הוא הכרח נכון ותימה על הרב פרי חדש שכתב בפשיטות בהיפך וכן על הרבנים מוהרש"א וצל"ח שנראה מדבריהם דרפיא בידייהו אי מדאורייתא או מדרבנן הוא ועל מה שהשמיטו הפוסקים הא דהקורא לאברהם אברם כתב לי הרב הנ"ל דבר נחמד והבאתי דב"ק בקונטרס הערות לחלקי הכללים סי' מ"ה לך נא ראה:

כלל חלק) לא תנחשו אם איסור זה הוא דוקא כשאומר שעושה הדבר משום ניחוש או אף בסתם כל שכונתו משום ניחוש אסור עיין לקמן במערכת הנו"ן כלל ל"ד:

כלל לקט) לא יצא בצבא דכתיב בנושא אשה חדשה אם דוקא בצבא הוא דלא יצא או אף לסחורה לא יצא ואם נוהג בזמן הזה כתבתי במערכת חתן וכלה סי' כ"ט ועיין עוד לקמן במערכת הנו"ן אות ב"ן:

כלל קמ) לא תלין פעולת שכיר עיין בפאת השדה במערכת הבי"ת (הוא שדי חמד חלק י"א) סי' ל"ג באם שכר שני פועלים ואין לו כדי לשלם אלא לאחד אם יחלק לשניהם או יתן שכר שלם לאחד מהם:

ומי ששכר פועלים למלאכה אחת ואי אפשר לקצץ שכרם כי אם אחר גמר מלאכה אשר יעריכו אותה לפי מהותה ואיכותה הטובה היא אם רעה המעט היא אם רב אם שייך בזה איסור לא תלין נשאל על זה הרה"ג מוהרא"ף בספר שמע אברהם סי' ז' ואחר שנשא ונתן הרבה בדינים אלו כתב במסקנתו בדף כ"ד ע"ד (ד"ה ומכל) דאפשר דאינו עובר ועשה את דמ"ו למה שכתב הרב נמוק"י ופסקו הרמ"א בסי' של"ט סעיף ח"י לענין כשאין רגילים לפרוע עד שיעשו חשבון:

וחנקר שם אם תנאי מועיל שלא לעבור על בל תלין כשיתנה עם הפועל מתחילה על מנת שלא יעבור בלא תלין והביא בדף כ"ב ע"ג (בד"ה ולפי) דברי ספר החסידים סי' תתרס"ו אם תשכור סופר לכתוב לך תתנה עמו שלא תהיה בבל תלין שמא כשיתבע לא יהיה לך ליתן לו ואין בזה מתנה על מה שכתוב בתורה שהרי אמרו חכמים מתנה אדם עם הפועל להאכילו לחם צר ומים לחץ אף שחייב להאכילו כסעודת שלמה בשעתו עכ"ד הספר החסידים והקשה על מה שכתב שמא לא יהיה לך ליתן דאם לא יהיה מה ליתן למה צריך תנאי הא אם אין לו אינו עובר וכתב שכן הקשה בכנסת הגדולה סי' של"ט הגהת הטור אות י"א וכתב ליישב דשמא כונתו היא כדמשמע מדברי החינוך סי' תקפ"ח שאם יש לו מעות בביתו והוא בשדה או בשדה והוא בביתו חייב לטרוח לילך מביתו לשדה או משדה לביתו כדי ליתן לו וזהו כונת ספר החסידים שמא לא יהיה לך בחיקך ותצטרך לטרוח (אמר המחבר הרב פתחי תשובה בס"ק ה' נרגש מזה ופירש שרוצה לומר שמא לא יהיו לך מעות בריוח שתוכל ליתן לו כי תצטרך להוציאם שאם לא יהי' לו כלל אינו עובר אפילו בלא תנאי) וגם על הראיה שהביא הקשה הרב כנסת הגדולה דאינה מכרעת דמה שחייב להאכילו כסעודת שלמה בשעתו אינו דבר תורה אלא שהם בני אברהם יצחק ויעקב וכדאמר רבי מתיא בן חרש בבבא מציעא ד' פ"ג אבל בבל תלין שהוא לאו מן התורה שמא לא יועיל תנאי (אמר המחבר מה שנראה מדבריו דמדרבנן מיהא חייב להאכילו כסעודת שלמה לא ידעתי היכא כתיבא ועיקר מזונות הפועל תלוי במנהג כדתנן ופסקינן הכי בריש סי' של"א) וגם לשון ספר החסידים שחייב להאכילו כסעודת שלמה בשעתו כתב הרב שמע אברהם שאינו מדוקדק דבבבא מציעא ד' פ"ג ע"א תנן אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב ופירש רש"י שסעודתו של אברהם גדולה משל שלמה עוד הקשה הרב כנסת הגדולה דהא קיימא לן כר' יהודה דאמר מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים והרב המחבר תמה עליו דהוא עצמו בכנסת הגדולה אבן העזר סי' ס"ו הגהת בית יוסף אות י"ב הביא מרבוותא דפסקו דאף שבדבר שבממון תנאו קיים אפילו הכי בדרבנן תנאו בטל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ואחרי שהרב כנסת הגדולה הסכים לפרש דברי הספר החסידים דמשום איסורא דרבנן נגעו בה אם כן מאי קשיא ליה מהא דקיימא לן דבדבר שבממון תנאו קיים והאריך קצת (אין ספר כנסת הגדולה ח"מ ח"ב אצלי לעיין בדב"ק ולהבין מאי דקשיא ליה עליה):

ומסיק לענין דינא מלתא דפשיטא היא דמהני תנאי כמו שהסכים הרב כנסת הגדולה בסימן של"ט הגהות הטור אות י"ז דבר הלמד מעניינו מתוך תשובת הרשב"ץ שהמציא מדבריו דאם הוא שכיר יום ובעל הבית התנה עמו שלא לתת שכרו אלא בסוף שבוע או שהוא שכיר שבת והתנה עמו לסוף חדש או שכיר חדש והתנה עמו לסוף שנה אינו עובר בבל תלין אלא כשעבר זמן התנאי עכ"ל ושוב מצא בספרי פרשה כי תצא פיסקא ל"ה והובא בילקוט שם וז"ל מנין אם פסק עמו תלמוד לומר לא תלין ולא תבא עליו השמש כי עני הוא פרט לשפסק עמו ע"כ ופירש הרב זית רענן וז"ל שהתנה עמו בתחילה שימתין לו ואם כן לאו עני הוא שהרי סבר וקביל הרי דאם התנה עמו ליכא משום בל תלין ותמה על הספר החסידים שחידש דין זה מעצמו והוצרך לראיה מההיא דר' מתיא בן חרש ולא זכר את הספרי וכן הקשה על הרבנים שפתי כהן ועטרת צבי ומראית העין שהביאו דברי ספר החסידים בסתם ולא העירו על דבריו ושוב כתב דאולי גרסתם בספרי היתה פרט לשפסק מעמו ופירשו הרבנים ספרי דבי רב ואהלי יהודה דרוצה לומר נבדל מעמו מלתובעו דהיינו כדתנן לא תבעו אינו עובר עליו וקיימו וקבלו גירסא זו שהוא עיקר וכו' ולהכי לא הזכירו כלל מהספרי אלו תורף דב"ק והנה בספרי דבי רב עיינתי (ודבריו הם בדף פר"ה ע"א ולא הזכיר גירסת פרט לשפסק עמו רק הביא הגירסא פרט לשפסק מעמו ופירש שרוצה לומר לא תבעו וז"ל ונראה לי פירושו פרט לשפסק מעמו כלומר לכשהשכיר עצמו נפסק כלומר נבדל מעמו מלתובעו לפי שאינו צריך שאינו עני שאז אין בעל הבית עובר כדתנן לא תבעו אינו עובר עליו ודייק הכי מיתורא דכי עני הוא דהא אפילו אינו עני מרבינן לעיל אלא הכי קאמר טעמא דגלי דעתיה כי עני הוא ושצריך לו דהיינו שתבעו אז הוא דעובר ושוב הביא פירוש רבינו הלל שהוא פרט להמחהו אצל שולחני וכתב על דבריו דאף דהדין אמת דהא נמי הכי תנן במתניתין מ"מ לא ידעתי איך יש להוכיח כן מכי איש עני הוא דהתם טעמא דחשיב כאילו פרעו הואיל וקבל עליו ויותר נראה כדאמרן עכ"ל הרי שכך היתה גירסתו פרט לשפסק מעמו ולא הזכיר הגירסא לשפסק עמו ואולי אם היה רואה גירסא זו שהובאה בילקוט היה בוחר בה ובפירוש הרב זית רענן שהוא לומר שאם התנה עמו אינו עובר שהפירוש נכון מאד לפי הגרסא שהרי לשון פוסק עמו הוא בעלמא לשון תנאי בדוכתי טובא (לא כן לשון נפסק מעמו ופירושו דחוק מאד) ומשום מתנה על מה שכתוב בתורה ליכא לפי מה שפסקו הנך רבוואתא שהזכיר בשמע אברהם בשם הכנסת הגדולה אבן העזר הנ"ל דהלכה כר' יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים וכמו שהקשה בכנסת הגדולה סי' של"ט שהביא בשמע אברהם על הספר החסידים במה שהוקשה לו מדין מתנה על מה שכתוב בתורה ומה שהקשה בשמע אברהם הוא על הכנסת הגדולה על פי מדותיו שפירש דברי ספר החסידים שהוא משום לתא דאיסור דרבנן דאם כן באיסור דרבנן הא נקטי רבוואתא דלא מהני ביה תנאי אבל לולא זה דברי הסיפרי כפשטן דמשום דין תורה קאמר שפיר מצינן לפרש גירסת הילקוט כמו שפירש הרב מגן אברהם בזית רענן שיכול הבעל הבית להתנות עם הפועל שלא יעבור על בל תלין ואין בזה משום מתנה על מה שכתוב בתורה דהלכה כר' יהודה דבדבר שבממון תנאו קיים וספר אהלי יהודה (על הסיפרי) שרמז בשמע אברהם אין מצוי אצלי לידע אם הזכיר גירסת הילקוט ומאיזה טעם הכריח דהעיקר כגירסת פרט לכשפסק מעמו כדגריס הספרי דבי רב:

וכתב בספר אהבת חסד לידידי הגאון אבד"ק ראדין יצ"ו בפרק עשירי ד' כ"א בנתיב החסד ס"ק כ"ד על לשון ספר החסידים הנ"ל דנראה לו לדינא דזה לא מהני רק כשמתנה עם הפועל שיתרצה להמתין על פרעון שכרו אחר שיעבור זמנו ולכן אין זה בכלל מתנה על מה שכתוב בתורה דהוא מתרצה להיות שכיר באופן זה ודומה לאומר על מנת שלא תשמטני בשביעית שבחשן משפט סי' ס"ז סעיף ט' אבל אם אמר בסתם על מנת שלא יהיה בזה בל תלין לכאורה דמי למה שאומר על מנת שלא