שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שלו

לן לימא מר הלכה כמר כמו שמתבאר מדברי מרן חיד"א בברכי יוסף סי' תר"ץ אות ב' ועתה ראיתי שרבותינו התוספות בפרק במה בהמה ד' ד"ן ד"ה רב אמר ליבש הקשו ולימא מר הלכה כמר ותירצו משום דאיכא דמהפכי להו כתנאי והתם לא אתמר בש"ס דאיכא דמהפכי ואפילו הכי כתבו כן התוספות משום יתובי דעתא ממאי דקשה ולימא מר וכתב שם הגאון מוהרש"א על מה שתירצו התוספות ויש לומר דאיכא דמהפכי לה וז"ל רצונם לומר משום דהוה פסיקא להו דאיכא דמהפכי לפלוגתא דתנאי בהך מילתא ולא הוו מסיימי דבריהם לכך הוצרכו לפסוק הלכה ולפרש דבריהם עכ"ל נראה שמה שכתב דהוה פסיקא להו כונתו על רב ושמואל דמר אמר ליבש מותר ומר אמר אחד זה ואחד זה אסור ולא אמר רב הלכה כמר ושמואל הלכה כמר אלא אמרו הדברים בפירוש להיתר ולאיסור הוא משום דהוה פסיקא להו דאיכא מאן דמפיך ואין כונתו לומר שהתוספות בעצמם פסיקא להו דאיכא מאן דמפיך דהא מהיכא תיתי להו כל דליכא הוכחה בסוגיין ואם היה להם איזו הוכחה ממקום אחר היה להם לפרש אלא ודאי כונתו לומר שהתוספות דמתרצי הכי כונתם לומר דרב ושמואל משום דפסיקא להו דאיכא מאן דמפיך הוצרכו לפרש דבריהם ולא לומר בסתם הלכה כמר והלכה כמר וביאר יפה מאי דלא ניחא להתוספות בדבור שאחר זה למימר הכי באידך לישנא וז"ל ולא ניחא להו למימר לההוא לישנא נמי דלכך לא נקט ר' יוסי משום דאיכא דמהפכי להו לתנאי דאם כן נמי השתא (השתא נמי) אפשר דמהפכי להו לתנאי דברייתא הא דר' יהודה בן בתירא ותנא קמא דידיה דאיירי נמי בהך מילתא אלא על כרחין לההוא לישנא דלא פירשו דבריהם לא חשו להפוכי תנאי והאי דלא נקט ר"י משים דבמקום שאין עושים כלל אלא כדי ליבש שרי ר' יהודה בן בתירא וכו' וכוונתו מבוארת דכיון דבההוא לישנא לא פירשו דבריהם לומר שמואל אמר בין ליבש בין לחלב אסור ור' יוחנן אמר ליבש שרי לחלב אסור מוכח דלא חיישי בההיא לישנא דאיחלופי דאם כן מאי אהני מאי דאמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירא כיון דלא ידעינן מאי אמר ר' יהודה בן בתירא וכן לר' יוחנן אלא ודאי דלההוא לישנא הוה ידיע לשמואל ולרבי יוחנן אשר אין חליפות למו וכולהו ידעי דר' יהודה בן בתירא אוסר בתרוייהו ותנא קמא דידיה שרי בלובש ומשום הכי אמור רבנן בסתם הלכה כר' יהודה בן בתירא הלכה כתנא קמא והרב שבת של מי על דברי התוספות הנ"ל כתב שמוהרש"א פירש דהתוספות פסיקא להו דאיכא דמהפכי וכתב על דבריו ובהורמנותיה דמר כונת התוספות היא דרב ושמואל אמרי הכי משום דאינהו ידעי דאיכא דמהפכי לפלוגתא דתנאי ועל דברי התוספות בדבור שאחר זה כתב שרצונם לומר דרב ושמואל חששו לזה מפני שידעו דאיכא דמהפכי ולא פסיקא זה להתוספות ולא מצו לתרוצי הכא הכי דהכא ליכא גילוי דחששו לזה כיון דלא אמר שמואל כי אם הלכה כר' יהודה בן בתירא והראיה דבמימרא קמא דאתמר רב אמר הלכה כר' יהודה ושמואל אמר הלכה כר' יוסי לא חששו למאן דמהפכי אלא ודאי היכא דליכא גילוי לומר כן לא אמרינן עכ"ל ולפי מה שכתבתי מה שפירש הרב מסברא דנפשיה היא גופא כונת הגאון מוהרש"א והמעיין יבחר ומה שכתב הרב דהיכא דליכא גילוי להכי לא אמרינן אינו מוכרח לומר כן דלעולם אימא לך דאף היכא דליכא גילוי דאיכא דמהפכי מצינן למימר כי תיקשי לן ולימא הלכה כמר דמשום דאיכא דמהפכי לא אמר הכי אלא דהכא מוכח בהדיא דליכא דמהפכי דאם כן לא הוה ליה למימר הלכה כפלוני אלא היה צריך לפרש הדין עצמו:

כלל קלד) לא היא זימנין דאמרינן בש"ס כי האי לישנא (בלא וא"ו בתחילה) וזימנין דאמרינן בוא"ו ולא היא הנה בשדי חמד מערכת הוא"ו כלל ד' הבאתי שהחילוק הוא דכשאומר לא היא הש"ס הוא דדחי ואמר לא היא וכשאומר ולא היא הם דברי בעל השמועה בעצמו והעירותי על זה מכמה דוכתי עי"ש ובספר בכורי שלמה לידידי הגאון מוהרש"א רעזכטא יצ"ו בחלק אבן העזר סי' ח' אות ס"ט יישב על פי כלל זה דברי מאורן של ישראל רש"י בספר פרדס הגדול בהלכות חליצה סי' ש"י שכתב בדין מניקה שאפילו מן התינוק צריכה להמתין ימי הבחנה שהם היפך מסקנת הש"ס לך נא ראה דב"ק:

כלל קלה) לא תוסיף אם כשעושה המצוה מפני הספק יש חשש משום לא תוסיף כתבתי בשדי חמד חלק י"א במערכת הבית סי' ל"ה ועוד ציינתי שם בעיקר הדין עיין שם ועיין בכלל זה בשו"ת רבינו משלם איגרא סי' מ"ט פלפול חריף וכן בספר מעשה בצלאל (על תשובות רבינו הריקאנטי) לידידי הגאון אבד"ק סייני יצ"ו בסי' ק"ע קע"א:

כלל קלו) לא תגרע כתב הרשב"א בחידושיו למסכת ראש השנה ד' ט"ז דבכל מצות עשה כשמבטלה עובר בלאו דלא תגרע ואם יש מלקות על זה למאן דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו עיין מה שרשמתי לעיל כלל צ"ז ועתה מצאתי להגאון בית שלמה בחלק א"ח סי' ט"ו ד' ט' ע"ג שכתב שאין התחלה לקושית הגאון טורי אבן דודאי לא עלה על דעת הרשב"א דלימא הכי ונראה בכונתו דודאי גם הוא סובר כתירוץ התוספות דאם עושה מצוה אחת שנים או שלש פעמים ביום אינו עובר על בל תוסיף והכי יעלה על הדעת דלמאי דמסקינן לעבור בזמנו לא בעי כינה יהיה אסור לאכול בליל פסח יותר מכזית מצה או שיהיה אסור ליטול הלולב כל היום כמו שכתבו התוספות הוכחה זו רק שהיה סלקא דעתין כיון שחז"ל תיקנו שחייבים לעשות כן בכל שנה ושנה להוסיף על תקיעות של תורה יהיה בזה חשש בל תוסיף להכי תירצו דלצורך יש רשות ביד חז"ל לתקן כן ואין זה בל תוסיף וכן כשתיקנו חז"ל לגרוע מתקיעות של תורה תמיד כשיחול ראש השנה בשבת אין בזה חשש בל תגרע ועיין רמב"ם סוף פרק ב' מהלכות ממרים ובהשגות הראב"ד ובכסף משנה שם ועל דרך זה הם דברי הרשב"א אבל לא עלה מעולם על דעת הרשב"א דמי שאינו מקיים מצות עשה באקראי יהיה עובר על בל תגרע דהא ודאי ליתא ואם כן אין התחלה לקושית הטורי אבן הנ"ל דודאי לר"י כיון שארבעתן ארבע מצות אם עשה רק שלש ציציות לא עבר על בל תגרע רק שחיסר מצוה שלימה ושקיל וטרי עוד עיין שם ועתה (שנת תרס"ד) השגתי ספר נחמד לידידי הגאון מוהר"ר מאיר דן אבד"ק ווארשא יצ"ו ובהקדמת המחבר (בד"ה ועל פי זה) ראיתי ביאור נכון דרך פילפול בעיקר דברי הרשב"א להצילו מקושית הגאון טורי אבן הנ"ל ולפי שבא בארוכה אי אפשר להעתיק דב"ק לך נא ראה אמנם בשם הגאון אבד"ק סארטשוב יצ"ו כתב לפרש דברי הרשב"א בדרך קצרה שכוונתו רק במי שמבטל לגמרי המצות עשה וכמו שכתב הרמב"ן במוסיף מצות עשה חדשה דאיכא בל תוסיף כן הוא הדין במי שעוקר לגמרי המצות עשה עובר בבל תגרע אבל מי שעובר על מצות עשה מודה הרשב"א דליכא בל תוסיף ולא קשיא קושית הטורי אבן:

כלל קלז) לא יקרא עוד שמך אברם וכו' דאמרינן בסוף פרק קמא דברכות ד' י"ג דבר קפרא תני כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ור' אלעזר אמר עובר בלאו הנה בספר מכתב לחזקיהו בחידושים לפסחים ד' ד' הבאתי מה שהעיר הגאון מוהרש"א בחידושי אגדות על אשר לא הזכירו הפוסקים דבר זה ואמר (כמסתפק) דאף אי נימא דאינו אלא אסמכתא מדרבנן מכל מקום היה להם להפוסקים להביאו והבאתי דמרן הפרי חדש בספר מים חיים בהלכות קריאת שמע סוף סי' ס"ז כתב בפשיטות (מדנפשיה) דאינו אלא אסמכתא בעלמא ואין כונתי ליישב בזה מה שלא הביאו הפוסקים דבר זה דאין זה מן הישוב דמכל מקום היה להפוסקים להביאו כמו שאר מילי דרבנן כמו שביארו הגאונים מהרש"א וציון לנפש חיה עי"ש דב"ק רק הבאתי דבריו כלפי מה שרציתי לחלק במאי דאמרינן אין למדין מקודם מתן תורה בין דבר שהוא לימוד גמור מן התורה לדבר שאינו אלא בדרך אסמכתא בעלמא עיין שם סיגנון הדברים ורב גדול אחד מידידי יצ"ו כתב לי שהגאון באר אברהם הכריח דמאי דאמרינן בהא דכל הקורא לאברהם וכו' הוא דרשה גמורה מדאורייתא דאי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא מאי מקשינן בש"ס מקרא דנחמיה דאתה הוא אשר בחרת באברם דילמא אכתי לא נתחדשה הלכה זו וכנראה