שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שלג

דיהיב דמי שמעינן דפשיטא ליה דקרא דלא תחמוד בדיהיב דמי מיירי הן אמת שיש לעמוד על דבריו אם נאמר שספקו הוא אם רעך ממעט מצרי שהרי בחלק אשל אברהם סי' קנ"ו (ד"ה נסתפקתי) נראה דנקיט דרעך ממעט מצרי והביא כן בשם הרא"ם בפרשת שמות (כ"א כ') ונסתפק בעבד כיעויין שם ואם ירצה ה' יתבאר לקמן במערכת הרי"ש בס"ד:

ומצאתי להגאון חתן סופר בשער המקנה דף צ"ב ע"ג אות מ"ו שהביא ספקו של הפרי מגדים וכתב על דבריו ולפי המבואר בש"ס דחמסן דיהיב דמי אסור משום לא תחמוד ובלא תחמוד כתיב רעך משמע דאינו עובר בשל נכרי וכן ראיתי בהמקנה בקונטרס אחרון סי' ס"ח סק"ב שהעלה דלא תחמוד ליכא בנכרי עכ"ל מתבאר שהבין בדברי הפרי מגדים דספקו הוא בדאורייתא (ועיין בשדי חמד ח"א מערכת הגימ"ל כלל נ"ו ס"ק ז"ך בשם שו"ת יד יוסף בזה) והגאון מוהרש"ש בשלחן ערוך שלו בהלכות פסח סי' ת"מ בקונטרס אחרון ס"ק י"א כתב דהגוזל את המצרי אם רוצה לשלם דמיו אין בו משום לא תגזול דכשנותן דמים אינו עובר בלא תגזול אלא משום לא תחמוד כדאמרינן בפרק קמא דמציעא דף ה' סוף ע"ב וכיון דגבי לא תחמוד כתיב רעך אין איסור בשל מצרי עכ"ל והרי הוא כמבואר דנקיט דבישראל ויהיב דמי איכא לא תחמוד (ועיין לקמן בד"ה ועל מה שהבאתי):

אחר זמן רב ראיתי בספר פני יצחק לידידי הרב הגאון מוהרי"ץ אבועלעפיא אבד"ק דמשק יצ"ו בחלק חמישי בהשמטות דף פק"ד אות ל' שכתב וז"ל וכן החמסנים לא פסילי אלא מדרבנן כיון שנותנים דמים ולא עברי על לא תחמוד אלא מדרבנן כמו שכתב מרן בחשן משפט סי' ל"ד סעיף ב' וכן כתב הרב באר היטב בסי' שנ"ט סק"ו דמה שכתב מרן שם סעיף יו"ד דעובר על לאו דלא תחמוד פירושו מדרבנן ובהכי ניחא קושית הרב בית שמואל סי' כ"ח סק"ב על דברי הסמ"ע בסי' ל"ד ממה שכתב מרן בסי' שנ"ט וכן הקשה הגאון התומים בסי' ל"ד ולפי דברי הבאר היטב הנ"ל לא קשיא מידי וכמובן והרב מטה שמעון בסי' ל"ד הגהת בית יוסף ס"ק ל' כיוון לדעת הבאר היטב הנ"ל עכ"ל ובמחילת כבוד תורתו דבריו תמוהים שמה שמיישב דברי הסמ"ע על פי דברי הבאר היטב וערביה ערבא צריך שכבר כתבתי למעלה (בד"ה גם הרב) מה שיש לתמוה על הרב באר היטב בזה ועוד איני מבין איך יתכן ליישב דברי הסמ"ע על פי דברי הבאר היטב בעוד שהסמ"ע כתב שם מפורש דהוא מדאורייתא והבאר היטב לחלוק עליו הוא בא ואמר שאינו אלא מדרבנן וכיון שדעת הסמ"ע שם בסי' שנ"ט הוא דאיכא לאו דאורייתא דמשמע ליה דמה שכתבו הפוסקים דעובר אלא תחמוד הוא לאו ממש אם כן שפיר מקשו עליה על מה שכתב בסי' ל"ד דאינו אלא מדרבנן גם מה שנראה מדבריו שמרן בסי' ל"ד כתב מפורש שהוא מדרבנן הוא תמוה דמרן לא כתב מפורש כן אלא שהרב הסמ"ע הבין כן מדבריו ועל זה חלקו עליו הבאים אחריו ואמרו שלא אמר מרן שהוא מדבריהם אלא מה שפסול לעדות כמו שכתבתי למעלה:

ומה שכתב שהרב מטה שמעון כיונה דעתו לדברי הרב באר היטב הנה המעיין בגוף דברי הרב מטה שמעון יראה שאף שמתחילת דבריו משמע שכונתו לומר דליכא אלא איסור דרבנן מכל מקום מסוף דבריו מתבארת כונתו דלא על גוף האיסור קאמר אלא על הפיסול לעדות הוא דסבירא ליה שהוא מדרבנן (אף שלשונו מגומגם) והוא שאחר שכתב דהרמב"ם והטור שכתבו דהחמסנים פסולים מדבריהם דאינו אלא איסור דרבנן דכיון דלא ידע דעובר אלאו ליכא עליה איסורא דאורייתא סיים וז"ל וזה נראה כונת הרב הלבוש בסי' שנ"ט סעיף ט' שכתב הכופה וכו' שאינו עובר על לאו דאורייתא אלא מדרבנן וכו' כלומר דבכי האי גוונא דטעה אינו עובר על לאו דאורייתא דאם היה הכי היה נפסל מדאורייתא אלא כיון דלא ידע לא עבר ורבנן הוא דאסרי עליה ובסעיף שאחר זה דהיינו בחימוד כתב דעובר בלאו דל"ת (דלא תחמוד) והוצרכתי לזה מפני שראיתי להסמ"ע שם בס"ק י"ד שהשיג על הלבוש דמשמע ליה בדבריו דמה שכתב דאינו עובר על לאו דאורייתא היינו דכיון דיהיב דמי ליכא לאו וזה איך יתכן לומר דסבירא ליה להלבוש הכי מאחר דאחר סמוך לסעיף זה כתב דעובר אלאו דלא תחמוד אלא ודאי דמה שכתב בסעיף הקודם שאינו עובר אלאו דאורייתא כונתו לומר שאין עליו איסור עבירת על לאו דאורייתא אלא רבנן הוא דפסלינהו ודו"ק עכ"ל והמעיין יבחר:

ועל מה שהבאתי למעלה (בד"ה ומצאתי) בשם הגאון מוהרש"ז בשלחן ערוך שלו דאין לא תחמוד גבי נכרי וכו' ראיתי עתה בספר דבר משה להגאון מוהר"ם תאומים בתניינא סי' צ"ח אות יו"ד שכתב על דבריו מילתא דפשיטא ליה מבעיא ליה להרב פרי מגדים בסי' תר"ד שכתב למאן דאמר גזל נכרי מן התורה חימוד נכרי חמסן יהיב דמי צריך עיון בנכרי ולפום ריהטא הדבר מוכח מדאמרינן בחולין ד' ט"ל בההוא דיהיב זוזי לטבח ישראל חזינן אי איניש אלמא הוא דלא מצי מדחי ליה אסור ואי לא אמר ליה רישך והר ופירש רש"י דמצי אמר ליה לא לעוותי שותפתיך והרי בלאו הכי אף על גב דמעות קונות מכל מקום יכול להחזיר לו מעות בעל כרחו כיון דלא שייך לא תחמוד בנכרי ועל כרחין דגם זה בנכרי אסור שוב מצאתי בספר המקנה בקונטרס אחרון להלכות קידושין סי' כ"ח שגם הוא כתב כן דליתיה לאו דלא תחמוד בנכרי ואצלי צריך עיון מגמרא הנ"ל עכ"ל ולפי דרכנו למדנו דפשיטא ליה בישראל דאיכא לאו בדלא יהיב דמי:

ובשו"ת מחנה חיים ח"ב בחלק א"ח סי' ל"ב (בד"ה אך כל זה) כתב הגאון מסברא דנפשיה דכיון דכתיב רעך אין עכומ"ז בכלל כדממעטינן עכומ"ז מכי יתן איש אל רעהו שוב כתב דמוכח כן מלשון הרב החינוך בפרשת יתרו סי' ל"ח ומלשון הרמב"ם בספר המצות לא תעשה רס"ח שדקדקו לכתוב שהזהירנו שלא לעשות תחבולות כדי לקנות מה שברשות זולתינו מאחינו וכו' ומצרי לאו אחינו הוא ואחר שנשא ונתן לנדונו כתב (בד"ה היוצא) דלאו דלא תחמוד לא נאמר רק בין ישראל לישראל וכו' אבל ברור דאין ישראל עובר בבן נח על לא תחמוד עכ"ל:

וחידש הגאון נדיב לב שם דאין בשכירות איסור לא תחמוד דלא אסר רחמנא אלא במכר וכדכתיב בית רעך עבדו שורו וחמורו שחומד ומפציר בו לקנותו וכן פסק הרמב"ם והטור בסי' שנ"ט וכו' וכו' ולא מישתמיט שום פוסק לומר שגם בבית השכורה איכא לא תחמוד והטעם הוא משום דלא אסר הכתוב אלא דומיא דאשה דלא שייך בה שכירות אלא קנין והוא מילתא בטעמא כיון דשכירות דרכו לבא בחליפות דלשנה או לחדשים יבקר זה יוצא וזה נכנס וכו' אלו תורף דב"ק ונדפס עתה תרס"א בעיק"ו ירושלים תוב"ב ספר תשובות הרשב"א חלק ששי (קובץ קטן) עם הגהות ידידי הרב הגדול מהר"ר מרדכי לוריא יצ"ו וראיתי בד' מ"ד (בד"ה והנה) שהביא תורף דברי הרב נדיב לב בחידוש זה (והעתיק בשמו שכן הוא דעת הנמוק"י תחת אשר בדברי הרב כתוב שכן נראה דעת הנמוק"י והוא שלא בדקדוק במחכתה"ר) וכתב על זה וז"ל ומבואר להדיא מלשונו דהרמב"ם לא סבירא ליה כפירוש התוספות שכן הוא האמת ואחרי המחילה רבה נראה דנעלם ממנו דברי מרן כסף משנה בעשירי מהלכות עדות שדעת הרמב"ם כדעת התוספות ואיברא דהרב מוהרימ"ט בחידושיו על הרי"ף בקידושין תמה על הכסף משנה מכל מקום היה לו להביא דבריהם ואולם כעת שאנו רואים בדעת מרן דגם הרמב"ם סובר כהתוספות דגם בחמדת קנין אינו עובר כי יהיב דמי ממילא נתברר לן דאין איסור לא תחמוד בשכירות וכנ"ל עכ"ל והנה המעיין בכל הכתוב לחיים בכלל זה מריש ועד כען לבבו יבין וישכיל מה שיש להעיר בדברי הרב יצ"ו ואין להאריך ועיין למרן המשנה למלך בראשון מהלכות גזלה דין ט' שהביא מה שכתב הגאון מוהרש"ך דקונה מולקי מהבית שישראל חברו מחזיק בה ומטא לידיה וזכה בה כמה ימים דודאי נקרא רשע ועובר על לא תחמוד בית רעך אף אם יפרע לו דמי שיווי חזקתו וכתב על דבריו ויש לפקפק בהוראה זו כי לא מצינו שנקרא רשע במי ששכר בית ובא אחר ולקחה עכ"ל וכתב הגאון מחנה חיים בח"ב א"ח סי' ל"ב (בד"ה ומצאתי) שדעת המשנה למלך היא דאינו עובר בלא תחמוד הלוקח מה ששכר חבירו דלא