שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל של

בהלכות חגיגה ובהלכות מלכים הנ"ל דלפי האמור אינו ענין לדברי התוספות ומשנה למלך דהם לא אמרו אלא היכא דעשה מעשה בכניסתו אף שהיה בהיתר נחשב אחר כך השהייה למעשה כיון דעל ידי כניסתו בא וכיון דבא על ידי מעשה אף השהייה חשיב כמעשה אבל בההיא דהלכות מלכים אין האיסור תלוי בשהייתו ובישיבתו רק עובר על הלאו על מה שנתן דעתו להשתקע ומחשבתו להשתקע אין בו מעשה ולא מצרפינן סוף מחשבה במעשה תחילה וכן בהלכות חגיגה לענין ראיה דלא הוי מעשה כלל לא מהני מה שבא לו על ידי מעשה וזה נכון אלו תורף דב"ק וקצת יש לפקפק מאי שנא דהשהייה בבית הטומאה שהיה יכול לצאת ואינו יוצא חשבינן לה מעשה משום שמתחילה בא על ידי מעשה וכן מה ששוהה מלובש בכלאים שהיה יכול לפשוט בגדו ואינו פושטו חשבינן מעשה כיון שמתחלה בא על ידי מעשה ומאי שנא דגבי ידעוני לא חשבינן מעשה מה שמשהה העצם בפיו הרי גם בזה היה בידו להסיר העצם מפיו קודם שידבר ולא הסירו וכיון שהאיסור נעשה על ידי המעשה שמתחלה גם מה שמשהה אותו עד שידבר ואינו מסירו נחשוב זה למעשה ויש ליישב דהתם השהייה עצמה היא גופה עבירה אבל השהייה בעצם הידעוני אין גופה עבירה עד שידבר והשהייה היא רק סבה להעבירה כן נראה לומר בדוחק ועיין שם (בדבר משה) בסוף הסימן שהקשה קושיא עצומה על מה שכתב רש"י בההיא דידעוני דלהכי אינו חייב חטאת משום דחטאת אינו בא אלא על המעשה וכו' כנז"ל דאם כן תיקשי בכל חיובי שבת האופה והמבשל דבשעה שמדביק בתנור לא עביד מידי עד שיתבשל כמאכל בן דרוסאי ואז ממילא הוי ולא עביד שום מעשה אלא על כרחין דכל שסופו נגמר מאליו חייב על תחילת המעשה ובסוגיא דהדביק פת בתנור וכו' מבואר דקודם שנגמר אפייתו לא עביד מידי וכן מלאכות שבת אין נגמרין לשעתן אלא אחר כך נגמרות מאליהן כמו נתינת אונין של פשתן וכו' וכו' ועל כרחין עיקר חיובו כיון דבתחלתו לעשות אופן מלאכתו הוא מכווין חייב בגמר מלאכה על תחילת מעשהו והכי נמי כיון דאי אפשר לעשות הכישוף רק על ידי הכנסת העצם בפיו ואז הוא מדבר ומתחלה בהכנסת העצם לעשות הכישוף על ידי זה מהראוי לחייבו בגמר הכישוף כשהוא מדבר על תחילת מעשהו והניח בצריך עיון והיא קושיא עצומה אבל לא על רש"י לבד כי אם אהש"ס גופיה שדברי רש"י מוכרחים בפירוש הגמרא במאי דאמרינן דמאי דלא תני ידעוני גבי חטאת הוא משום שאין בו מעשה ומוכרח שהכונה דנתינת העצם לא חשיב מעשה והדבור שמדבר אחר כך הוא ממילא:

ובקובץ המאסף היוצא לאור בעיק"ו ירושת"ו על יד ידידי הרב המופלא מוהר"ר בן ציון קואינקה יצ"ו ראיתי עתה דברי מי שגדול ידידי הגאון רב מבבל מוהר"ר יוסף חיים יצ"ו הלא המה בהקובץ שנה שמינית בחוברת שניה סי' ב' שחקר בלאו דלא תחבול רחיים דאינו לוקה משום דאיתיה בהשבה ואם נאבד המשכון לוקה וקיימא לן דכלי מחרישה וכיוצא יכול למשכן בלילה אם כן אם משכן בלילה ולא החזירם ביום ונאבד אם לוקה או לא אם המעשה שעשה בהיתר משוי ליה לאו שיש בו מעשה או לא ונזכר שכעין זה חקר הגאון שאגת אריה בחדשות וכו' (היינו הך דאייתינא לעיל בד"ה ולפי הנראה) וכתב לפשוט חקירות אלו מדברי הרמב"ם דמי שהיה לו חמץ מקודם הפסח ולא ביערו אינו לוקה וכו' (עיין לעיל בד"ה ומדברי) וכן מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים פרק חמישי הלכה ח' (הנז"ל בריש כללין) עד כאן תורף דברי קדשו ומתוך מה שכתבתי מובן שיש להעיר עליו במה שלא הזכיר דברי איזה רבנים שהיה צריך להזכירם אך איידי דטריד טובא בהוייות דאביי ורבא (כמותו ירבו בישראל וה' יאריך ימיו שנותיו אמן) לא נחית לעומקא דהאי דינא לחפש בדברי הפוסקים בענין זה ומקום הניחו לי להרחיב הדברים בעזר השם יתברך:

כלל קכה) לא תשנא את אחיך אם גם רשע גמור הוא בכלל לאו זה או אינו נקרא אחיך ומותר לשנאותו עיין במה שכתבתי בפאת השדה מערכת האל"ף (הוא שדי חמד חלק יו"ד) כלל כ' ובספר אבות הראש ח"ב על מה שאמרו באבות דרבי נתן ריש פרק כ"ט אהוב את המוכיחך ושנוא את המשבחך מפני שמוכיחך מביאך לחיי עולם הבא ומשבחך מוציאך מן העולם פסיק בסכינא חריפא שמותר לשנוא לכל מי שעבר אפילו עבירה קלה דלא משמע לאינשי דאיכא איסורא שכתב שהאריך התנא להודיע טעם הדבר כדי שלא יקשה לך איך מותר לשנוא את המשבחו ולעבור על לא תשנא ואהבת לרעך כמוך לזה אמר כיון שהוא מבקש רעתו להוציאו מן העולם אם כן אין יראת ה' על פניו שעובר על לאו ולפני עור לא תתן מכשול וכדומה והרי הוא רשע ערום וכגון דא מצוה לשנאותו דכתיב הלא משנאיך ה' אשנא עכ"ד והמעיין בכל מה שכתבתי בפאת השדה הנ"ל ישר יחזה שבמחילת כבוד הרב יצ"ו אין דבריו נוחים להלכה בזה:

כלל קכו) לאו העובר על לאו בשוגג אם צריך כפרה רשמתי בסיעתא דשמיא במערכת השי"ן אות ד"ן:

כלל קכז) לשון זכר ולשון נקבה כתבו התוספות בריש מסכת קידושין ד' ב' ע"ב ד"ה קשו קראי אף על גב דמצינן כמה דברים שנקראים בלשון זכר ונקבה דכתיב יד שלוחה אלי והנה בו מגלת ספר וכן השמש באה השמש יצא המחנה האחת והכהו וכן בלשון חכמים מצינו נר שכבתה וכו' נר שכבה הלכה חמורך טרפון השוכר את החמור והבריקה וכו' לא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור וכהנה רבות מיהו היכא דאיכא לשנויי משנינן ובקראי נמי יש שום דרשה העתקתי דבריהם שהם קילורית לעין וזה כלל גדול שאין להקשות בכיוצא לזה ואי משכחנא טעמא נימא בה מילתא דהיכא דאיכא לשנויי משנינן ואי לא משכחנא טעמא נימא כך היא דרכה של תורה שבכתב ותורה שבעל פה ואף שכתבו עוד התוספות תירוץ אחר אי נמי וכו' נראה ודאי דלא באו לסתור דבריהם הראשונים ועיין לעיל במערכה זו כלל כ"ו וק"ל:

כלל קכח) להוציא מלבן של צדוקים האמור בש"ס בכמה מקומות לא מחמת התנגדותם לצדוקים הוציאו הכתובים מידי פשוטם חלילה להעלות מחשבה זרה ופגולה כזאת על רבותינו הקדושים זיע"א כי הם אמרו והורו כפי קבלתם האמיתית וכדי לפרסם קבלתם האמיתית עשו איזה דברים להוציא מלב הצדוקים המכחישים בקבלתם האמיתית כמו שביאר יפה ידידי הכהן הגדול אבד"ק ווילקי יצ"ו במאמרו היקר "יוצאי חפזון" שבהפסגה (אשר יוצא לאור על ידו) בהחלק השני והלא במאמר הנכבד ההוא האריך והעריך הכהן בדברים צודקים ונאמנים נכוחים ונחמדים מזהב ומפנינים להוציא מלבו של ר' ישביאל הסופר ששגה בזה עי"ש דב"ק בצד ועוד עיניך הרואות בהפסגה חלק ד' דברי הרב מהר"ר ראובן מארגינשטערין יצ"ו מלואים הם לדברי הכהן הגדול הנ"ל יצ"ו שהפירוש האמיתי הוא שהודיעו את החק המקובל להם איך הוא מבואר בכתוב ופרסמהו לבטל דעת הצדוקים המוטעים ודברי רבנן קדישי הנ"ל יצ"ו אין צריכים חיזוק ורשמתי זאת לזכרון:

כלל קכט) לויתן אם הוא דג טהור עיין בהפסגה ח"ב במאמר דובב שפתי ישנים בצד א שהביא בשם הגאון קרבן העדה על הירושלמי דשבת סוף פרק אמר ר' עקיבא (בד"ה לא הותר) שהוא דג טמא ושכן משמע במדרש אחרי והתפלא עליו דאם כן איך יעשו ממנו סעודה לצדיקים לעתיד לבא והמעיין בהמדרש יראה להיפך שחושב שם מה שהותר נגד איסורם וחושב שם דברים המותרים רק שדומים לאיסורין וכנגד כל הדגים יש דג טהור לויתן שטעמו משובח מכל הדגים ושקיל וטרי שם (במאמר הנ"ל) אם מה שאמרו רז"ל בזה הוא סעודה ממש או השגה עי"ש וממה שאמרו בויקרא רבה פרשה י"ג פסקא ג' אמר ר' יודן ב"ר שמעון בהמות (שם בעל חי אחד עיין שם בפירוש מוהרז"ו) ולויתן הם קניגין (צדה דרך שחוק שרודפין החיות דרך שמחה עי"ש במתנות כהונה בשם הערוך) של צדיקים לעתיד לבא וכל מי שלא ראה קניגין של עכומ"ז בעולם הזה זוכה לראותה לעולם הבא כיצד הם נשחטין בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ בסנפיריו לבהמות ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא (בתמיה) ולא כך תנן בכל שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשינים מפני שהם חונקין וכו' אמר ר' אבין תורה חדשה מאתי