שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שכט

המים במערכה זו אות ה' נראה שהוא והרב עושה שלום שהזכיר שם לא ראו דברי הרב משנה למלך הנ"ל (ואולי הרב יצחק ירנן שהזכיר שם הביא דברי המשנה למלך) וכתב שם בשם הרב עושה שלום דאיסור שהוא בלא מעשה אף שמתחלה עשה מעשה אם המעשה ההוא היה בהיתר לא חשיב עובר על ידי מעשה וכן כתבתי אנכי הדל מסברא לעיל בכלל י"ב (בד"ה אלא דבעיקר) אכן שוב ראיתי שאינו פשוט לומר כן כמו שמתבאר ממה שרשמתי. והא לך לשון של זהורי"ת בשאגת אריה הנ"ל ולא תימא דכל הני היינו טעמא דאזלינן בהו בתר תחילתן משום דהתחלת המעשה היה באיסור שנכנס למקדש בטומאה וכו' וההיא דמוצא כלאים בבגדו אף דהתחלת הלבישה היתה בשוגג מכל מקום שם איסור עלה בשעת הלבישה אף דהוא לא ידע לפיכך כל משך זמן הלבישה נגרר אחר תחילתה שהיתה על ידי מעשה והוי עתה כעושה מעשה בידים כיון שהתחלה היתה באיסור ועל ידי מעשה והוי כקום ועשה וכו' דהא ליתא שהרי מבעיא בפרק ב' דשבועות ובפרק שלשה מינים בנזיר בקבר אי צריך שהייה למלקות ומפרש לה התם בנכנס בשידה וכו' ובא חבירו ופרע עליו את המעזיבה ועוד אמרינן בפרק שלשה מינים שם היכא דטומאה וביאה בהדי הדדי אתיין דחייב משום טומאה ומשום ביאה ומוקי לה שנכנס בשידה וכו' וחבירו פרע המעזיבה וכו' והרי תחילת הכניסה בהיתר בשידה וכו' ואפילו הכי כשבא חבירו ופרע המעזיבה חייב אלמא אף שתחילת הכניסה בהיתר כי בא אחר כך איסורא אף שאינו עושה מעשה משעה שבא עליו האיסור מכל מקום תחילת המעשה של היתרא גורם לאיסור שלאחר שעה להיות נחשב כעושה מעשה בידים ועוד דההיא בעיא דשהייה למלקות לגבי טומאת מקדש על כרחין מיירי נמי שהתחלת הכניסה בהיתר היה וכו' אלו. תורף דב"ק הנך רואה שמכריח מהש"ס בשתים זו דגם המעשה של היתר חשיב מעשה אלא שסיים שם וז"ל וכבר כתבתי מזה בס"ד בדיני טומאת כהן באריכות עכ"ל:

ולפי הנראה דבריו הם בתשובות החדשות (שנדפסו בזמנינו) בסי' י"ב דשקיל וטרי בדינו של רבינו התרומת הדשן בסימן רפ"ה בכהן ששוכב ערום בלילה ומת עליו מת פתאום אם צריך לרוץ ערום מתוך הבית או ימתין עד שילבש איזה בגד ולא יצא ערום מפני כבוד הבריות והאריך במאי דקיימא לן דאין כבוד הבריות דוחה איסור תורה בקום עשה והוכיח דהשהייה בבית שיש בה מת אף שאינה קום עשה מכל מקום כיון שהכניסה לבית היתה במעשה השהייה שאחר כך נגררת אחר ההתחלה וחשיב קום עשה שוב כתב בדף י"ז ע"ג מכל מקום איכא לעיוני אי איכא לפלוגי בהאי עניינא לעניין טומאת כהן באהל המת בין קדים מיתת המת לביאת הכהן אל האהל ובין קדים ביאת הכהן למיתת המת דבכי האי גוונא איכא למימר הואיל דבשעת כניסתו דעביד מעשה היה בהיתר נדחה האיסור מפני כבוד הבריות שהרי במיתת המת שנולד האיסור לא עביד הכהן שום מעשה והוי שב ואל תעשה דנדחה מפני כבוד הבריות והנה ענין זה מילתא עמיקתא וצריך ביאור רחב והביא לזה סוגיא דבפרק ידיעות הטומאה דף ט"ז סוף ע"ב בעי רבא צריך שהיה למלקות או לא וכו' ודברי התוספות שם בד"ה או אין צריך שהיה למלקות שכתבו דלרב ביבי לא לקי אשהיה דהוי לאו שאין בו מעשה והכא מיירי למאן דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו אי נמי איירי לענין איסור מלקות ולא לענין חיוב ורב אשי דפליג וחשיב השהייה כמעשה כיון דתחילת כניסתו היתה על ידי מעשה וכו' והרי בעיא דרבא אנטמא בעזרה קאי דכניסתו בהיתר ואפילו הכי לרב אשי חשיב מעשה אף שמעשה הכניסה היה בהיתר וגם רב ביבי לא פליג בהא ארב אשי לפי תירוץ ראשון של התוספות והכי נמי בטומאת כהן אף שמעשה הכניסה היה בהיתר שהרי עדיין לא היה שם מת מכל מקום השהייה שאחר שמת הויא כקום עשה ואינה נדחית מפני כבוד הבריות שוב הביא סוגיא דבפרק שלשה מינים דף מ"ג ע"א ומה שכתבו התוספות בד"ה כגון שנכנס בשידה וכו' דצריך לומר דהוא מסייע להסיר המעזיבה דהא איירי בהתרו למלקות דמוכח דאם לא סייע אינו לוקה משום שאין בו מעשה דאיסור דהכניסה היתה בהיתר וכו' היפך ממה שמתבאר מדבריהם בשבועות דף י"ז הנ"ל ואחר שנשא ונתן בזה כתב בסוף דף י"ז מכל מקום הרבה קשה לי לפי סברת התוספות דנזיר דסברי דהיכא דהכניסה בהיתר א חשיב יש בו מעשה חדא וכו' ועוד וכו' והביא דברי מרן כסף משנה בשלישי מהלכות אבל דין ז' והרבה להשיב עליו ועמד לבאר שיטת הרמב"ם בדין זה באריכות אלו תורף דב"ק ומתבאר דנקיט עיקר כשיטת התוספות בשבועות הנ"ל דאף כשתחילת המעשה היה בהיתר ובהאיסור אינו עושה מעשה חשיב לאו שיש בו מעשה וזהו שרמז בשאגת אריה סי' ל"ב למה שכתב בהלכות טומאת כהן ומה שהקשה עליו הרב מצות המלך דאישתמיטיטיה דברי התוספות בשבועות וכו' הא גרמא ליה למר לפי שלא ראה דבריו שבתשובות החדשות הנ"ל שמסתמא לא היו בידו כי המעיין שם יראה דלא קשיא מה שהקשה עליו ולא נעלם ממנו דברי התוספות הנ"ל כאמור:

ומדברי מרן החבי"ב בספר דינא דחיי לאוין י"ד דף יו"ד ע"ד מתבאר דמסתברא ליה דהמעשה שנעשה בתחילה בהיתר לא חשיב מעשה ללקות על האיסור שנעשה אחר כך בלא מעשה עי"ש והגאון חקרי לב בא"ח סי' ע"ה ד' מ"ב ע"א שקיל וטרי בזה אם המעשה שנעשה בתחילה בהיתר חשיב מעשה או לא וכתב לחלק בין נכנס לבית הקברות בשידה תיבה ומגדל וחברו פרע ראש התיבה ושהה אחר כך בבית הקברות דרבותינו התוספות חשבי השהייה למעשה משום המעשה שעשה בתחילה בשעה שנכנס אף שהוא בהיתר משום דעל כל פנים באותה שעה הרי הוא מוזהר שלא ליכנס בבית הקברות בלא שידה וכו' אבל קנה חמץ קודם פסח או חימץ קודם הפסח דבאותה שעה לא היה מוזהר על זה כלל אף שאחר כך השהה אותו בפסח אין המעשה שעשה בשעה שלא היה מוזהר חשוב מעשה ללקות על מה שהשהה בזמן האיסור ושקיל וטרי בזה ואגב ריהטאי לא ראיתי שהזכיר דברי מרן המשנה למלך הנז"ל בראש כלל זה:

ומצאתי בשו"ת דבר משה להגאון מהר"ם תאומים בסי' ס"ז שנשאל שדברי המשנה למלך דהלכות ביאת מקדש הנ"ל הם היפך ש"ס דסנהדרין דף ס"ה גבי ידעוני דמתבאר דאף שתחילת הדבר היה על ידי מעשה כיון דאז עדיין לא עבר על הלאו אינו מצטרף עם סופה להחשיבה כמעשה והשיבו איני רואה בזה שום קושיא דודאי היכא דעבירת הלאו נעשה אחר כך ממילא בלתי מעשה כההיא דידעוני לא איכפת לן במעשה ההיתר שהיה בתחלה רק דהכא אם התרו בו שלא לעמוד והוא עומד בבית שהטומאה בתוכה ושוהה שם בכדי שהייה אם כן השהייה גופא נחשבת כמעשה דאף דעל זה אין לחייבו מלקות כיון שאינו עושה מעשה בה (במה) שאינו יוצא מכל מקום כיון שהביאה מתחילתו היה על ידי מעשה אף מה ששוהה שם ואינו יוצא חשיב כמעשה אבל היכא דעובר האיסור בלא מעשה כלל בודאי לא מהני במה שבא לו על ידי מעשה היתר ודקדק כן ממה שכתבו התוספות בשבועות דלהכי מחייב ר"א בהיה לבוש בגד כלאים אפילו לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש דר"א חשיב שהייה כמעשה כיון דתחילת הלבישה על ידי מעשה משמע כיון דתחלה עשה מעשה בידים בלבישתו גם מה ששוהה אחר כך ואינו פושט מקרי מעשה וכן כתב מרן הכסף משנה בסוף הלכות כלאים בשם הריטב"א דלהכי חייב על השהייה כיון שבידו להסיר האיסור הוי כאלו לובש בכל פעם שמתרין בו דשהייה חשיב מעשה וכן מבואר בברכות ד' כ' בההיא דמוצא כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק ואין כבוד הבריות דוחה לא תעשה רק בשב ואל תעשה אבל הלובש כלאים הוי קום עשה מה שלובש (שלבוש) בו ואינו פושטו בכדי שיעור לפשוט והוא הדין בעומד בבית שהטומאה בתוכה ושוהה שם בכדי שיעור חייב על השהייה כיון דתחילת הכניסה היה על ידי מעשה והשהייה נמשך מכניסתו גם זה מקרי מעשה:

ובזה כתב ליישב דברי התוספות בשבועות ממה שהרגישו עליהם הגאונים רש"ל ומהרש"א ומשנה למלך שם וכתב גם כן ליישב בזה מה שנראה סתירה לדברי המשנה למלך מדברי הרמב"ם