שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שכז

כנגד הכלל של הרב פרי חדש ויש ליישב בדוחק דאין למדין מן הכללות והיכא דמוכח או מסתבר מצינן למימר שפיר דלא יצא ידי חובת המצוה כתקנה קאמר ואם דברי הרב פרי חדש הם על ענין פרטי דעסיק ביה והכריח דלא יצא אף בדיעבד וצריך לעשות המצוה שנית הא ודאי אין שום סתירה לדבריו מדברי מרן הבית יוסף ואדרבא מסייע ליה דמשמע דדוקא בהאי עניינא הוא דאמרינן דלא יצא ידי מצוה כתקנה הוא:

והנה בטור א"ח סי' קפ"ז גבי מה שאמרו כל שלא אמר ברית ותורה בברכת המזון לא יצא ידי חובתו כתב בשם רבינו יחיאל אחיו שנסתפק בהא דאמרו לא יצא ידי חובתו אי לעיכובא קאמר או למצוה והדעת נוטה דלמצוה קאמר ורבינו הטור כתב על דבריו ונראה לי כיון דברכת המזון דאורייתא לעיכובא קאמר וצריך לחזור ומרן הבית יוסף השיב על דברי הטור דנהי דברכת המזון דאורייתא מכל מקום הנוסח אינו אלא מדרבנן וכיון שאינו אלא משנה מטבע דרבנן יש לומר כדברי רבינו יחיאל אך כתב דמדברי הפוסקים מתבאר דנקטי דהוא לעיכובא וצריך לחזור ואם כן נראה דמשמעות לשון לא יצא כן הוא לעיכובא וגם מדברי רבינו יחיאל יש ללמוד דבעלמא לשון זה הוא לעיכובא ורק בדין זה מספקא ליה ודעתו נוטה דאינו לעיכובא והגאון חקרי לב בחלק א"ח ריש סי' מ"ה פירש יפה מי הביאו לרבינו יחיאל להסתפק בזה עי"ש ומדברי רבינו הטור נראה דלשון זה סובל הכי והכי והכל לפי הענין דאם בענין של תורה נאמר לשון זה פירושו הוא לעיכובא ואם נאמר בענין דרבנן מצינו לפרש דלמצוה הוא:

ויש מקומות שפירוש לא יצא היינו לא יצא מדרבנן אבל מדאורייתא יצא כן כתבתי במכתב לחזקיאו בחידושים למסכת סוכה על דברי התוספות ד' ל"ח ד"ה באמת בשם הגאון חקרי לב א"ח סי' מ"ה דף ע"ד ע"ג גבי מה שאמרו כל מי שלא אמר בברכת המזון ברית ותורה לא יצא ידי חובתו והבאתי דוגמא לזה מה שכתבו הרמב"ן והריטב"א והר"ן גבי מה שאמרו דרבי יוסי החורני היה יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ואמרו לו אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך דלאו דוקא דהא מדרבנן הוא דמיתסר שמא ימשך אחר שלחנו אלא הכי קאמר לא קיימת מצות סוכה כראוי וכרצון חכמים וכו' והבאתי דברי התוספות בסוכה ד' ג' ע"א וכתבתי קצת על דבריהם עי"ש בדף ץ' ע"ב מדפי הספר:

ולשון לא עשה ולא כלום כתבתי במכתב לחזקיאו דף ב' ע"ג דיתכן לפרש דהכונה דלא עשה המצוה כתקנה והבאתי שכן כתב מרן חיד"א בספר דברים אחדים ד' קט"ז ע"א וכתב לי ידידי הרב הגדול חו"ב מהר"ר מ' מענדיל אבד"ק זייעמבין יצ"ו שכזאת נמצא בתשובות הגאון הרמ"ע מפאנו בסי' צ"ט ושכתב הוא בגליון הספר הנ"ל שצריך עיון בפרק במה מדליקין ד' כ"ב סוף ע"ב וריש ד' כ"ג וכתב עלי דלא נחתינא לחלק בין לא עשה כלום ובין לא עשה ולא כלום עכ"ל ואיני מופנה לעיין בדבריו רק משום עשה דכבוד התורה אשר הפציר במכתבו להזכירו לברכה בספרי כתבתי דבריו בהיות כי מצאתי מקום למלאות בקשתו:

כלל קכא) לא יאמר אדם להשם קרבן אלא קרבן להשם הכי תני ר' שמעון הובא בנדרים ד' יו"ד ואם הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן הנה בקונטרס פאת השדה במערכת הבי"ת (הוא שדי חמד חלק י"א) כלל נ"ו הבאתי שהריטב"א בחידושיו ליומא ד' ט"ל כתב דאפשר שהוא מדרבנן והרב קול הרמז פקפק ומשמע ליה דמדאורייתא הוא דהא מקרא יליף והרב שיח יצחק שם דחה הוכחה זו דאפשר דאינו אלא בדרך אסמכתא וכו' וכתבתי עוד שם שמתבאר מדברי הגאון מראהטין בספר מרכבת המשנה החדש (ביאור על המכילתא) דמשמע ליה שהוא מדאורייתא עיין שם:

אחר זמן השגתי ספר פתח עינים למרן חיד"א וספר חקרי לב יו"ד ח"א וראיתי שנחלקו בזה דבפתח עינים בסוגיא דריש פרק טרף בקלפי הביא (בד"ה הגם הלום) מה שכתב הגאון חקרי לב בחלק א"ח סוף סי' ק"ה דמה שרגיל בפי העולם לומר אדם לחבירו השם יתן לך יום טוב או שבת טוב וכיוצא אין חשש בדבר (דלא כהרב מוהר"י כולי בספר מעם לועז שכתב דאין לומר כן שהרי אמרו שלא יאמר להשם קרבן אלא קרבן להשם ולכן צריך לומר יתן ה' לך יום טוב וכו') שהרי בעז אמר לקוצרים השם עמכם וכתב על דבריו וז"ל ומה שתמה מקרא ויאמר לקוצרים וכו' לפום חד שינויא דהריטב"א שהבאתי לעיל דהתם מדרבנן בעלמא הוא אין כאן תימה דבימי בעז קרוב הדבר דאכתי לא תקון רבנן הכי שהיה בזמן השופטים עכ"ל ומוכח דסבירא ליה למרן חיד"א דלא נפלאת היא לומר דהא מילתא תקנתא דרבנן היא וכדמצדד הריטב"א:

אמנם הגאון חקרי לב יו"ד ח"א בקונטרס כונן לחקר ד' שי"ט השיב על דברי הפתח עינים דאין זה מספיק לא מיבעיא לשיטת הטורי זהב ביורה דעה סי' קי"ז דדבר שהיתרו מפורש בכתוב אין כח ביד חכמים לאוסרו דפשיטא דלא מצינן למימר דרבנן הוא דאסרו דהא ההיתר מפורש בכתוב אלא אף להחולקים בכלל זה לא יתכן שיעשו לאיסור זה אסמכתא מן הפסוק כמו שאמרו מנין שלא יאמר וכו' מאחר דההיתר כתוב בפירוש היכי דרשי באידך קרא לאיסור דהוי כתרתי דסתרי אלא ודאי הוא מן התורה והטעם הוא שמא יתחרט מהנדר אחר שאמר להשם ובשאילת שלום דאין שייך טעם זה מותר והריטב"א לא כתב שהוא מדרבנן אלא בדרך אפשר ויותר נוטה דעתו שהוא מן התורה גם הרב קול הרמז תמה בתירוץ זה דהא מקרא מייתי לה ואף דיש לומר דאסמכתא הוא כדכתב הרב שיח יצחק מכל מקום פשט לשון הברייתא מוכח יותר דהוא מן התורה וגם לשון מנין שלא יאמר וכו' נראה יותר שהוא מן התורה כדמוכח קצת ממה שכתבו התוספות בבבא בתרא ד' קמ"ז ד"ה מנין עכ"ל ומתבאר שדעתו נוטה דהא דלא יאמר אדם להשם קרבן הוא מן התורה (עיין לקמן במערכת המ"ם כלל מ' בד"ה וכשאומר בש"ס וכו' מה שכתבתי על הוכחתו מדברי התוספות דבבא בתרא הנ"ל):

ובטעם הדבר אם הוא משום חשש שמא יתחרט אחר שאמר להשם ונמצא שהזכיר שם שמים לבטלה או הטעם הוא שמא ימות או ישתתק תוך כדי דבור ולא יוכל לסיים ולומר קרבן ונמצא מזכיר השם לבטלה עיין במה שכתבתי בקונטרס פאת השדה במערכת הבי"ת אות נ"ו (מד"ה שוב ראיתי והלאה) ושם במערכת ה' אות ל"ה ועיין לקמן במערכת המ"ם כלל י"ב (בד"ה וכתב עוד במנחת חינוך) שהבאתי חקירה בענין כתיבת שם הוי"ה ברוך הוא למה לא תקנו לכתוב היו"ד אחר אותיות הו"ה מחשש שמא ימות אחר שכותב יה"ו ובכתיבתו הוי"ו הרי הוא כמוחק היו"ד ה"א שכתב עד אשר ישלים השם לכתוב ה"א האחרונה עי"ש:

ועל דבר השמיטה שהשמיטו הרמב"ם וסמ"ג הא דאמר ר' שמעון שלא יאמר להשם קרבן אלא קרבן להשם הנה הבאתי בקונטרס פאת השדה במערכת הבי"ת אות נ"ו (בד"ה והנה בקונטרס הערות) מה שכתב הגאון מהרי"ף בספר אומר השכחה סי' מ"ג שלא מצינו מי שחולק על דברי רבי שמעון ואף ר' יוחנן דאמר בנדרים כינוים לשון נכרים הם יתכן לומר דלא פליג אהך דר' שמעון רק משום דקושטא הכי הוא קאמר הכי גם יש לומר דלר' יוחנן דחיקא ליה למימר דלא יאמר קרבן להשם משום גזרה דיאמר להשם בתחילה ולכן לא נתברר לי מדוע השמיטו הרמב"ם וסמ"ג הא דר' שמעון עי"ש הנה מה שתמה רק על הרמב"ם וסמ"ג ולא על שאר הפוסקים טעמו ודאי משום שאין דרכם להביא מה שהוא הלכתא למשיחא ועתה בעונותינו אין לנו בית ולא קרבן ולכן לא קשיא ליה אלא על הרמב"ם וסמ"ג אשר ארחות צדיקים להביא גם מה שאין נהוג בזמן הזה אך באמת אם נניח דאין מי שחולק אהא דר' שמעון גם על שאר הפוסקים יש להעיר מדוע לא פסקו הא דר' שמעון אשאר מילי דשייכי גם בזמן הזה:

אמנם מרן חיד"א בספר פתח עינים שם עמד בזה גם על הרמב"ן והרא"ש בפסקיהם ובא לכלל ישוב וז"ל ומדברי התוספות ישנים והריטב"א בשם רבינו אלחנן דמקשה בפשיטות למה מזכיר בתחלה ה' מוכח דהכי סברי להלכה אמנם כעת לא ראיתי שהביא הרמב"ם דין זה דלא יאמר לה' קרבן וכו' גם הרמב"ן בהלכותיו כתיבת יד והרא"ש בפסקיו בפרק קמא דנדרים השמיטו זה הגם דנפקא מינה לזמן הזה נמי כנראה דסברי דאינה הלכה ואפשר שטעמם משום דשנינו בספרא קרבן להשם כשיקדים הקדשו להקרבתו