שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שכו

מפני העשה ושוב לא נשאר אלא עשה ועל עשה אין לוקין יעי"ש ואם כן הכא נמי אם עבר הלוה על האיסור ונתן הרבית וקיים העשה דוהשיב ואם כן נדחה חד לאו מפני העשה ושוב לא נשאר אלא חד לאו דלא תשיך והלאו דרבית הראה (הבאה) באם אינו ענין נדחה מפני העשה דוהשיב ומתורץ דברי הרמב"ם על דרך הפילפול:

אמנם עדיין יש לעיין בזה טובא כיון דלא תגזול הוה ליה לאו והעשה דוהשיב עשה ואם כן הוי עשה ולא תעשה ואם כן שוב ידחה ללאו דנשך ורבית ויעויין בסוגיא דחולין דף קמ"א ע"א שם ולהרמב"ם דפסק כמאן דאמר בטלו ולא בטלו ואם כן בשעה שמבטל העשה אז הוא עובר על הלאו ולא קודם לכן ואם כן הוי עשה ולא תעשה ויעויין בספר יבין שמועה כלל רכ"א ורכ"ב ואם כן קשה לכאורה דשוב ידחה השני לאוין דנשך ורבית דאיכא חד לאו דנגד הלאו דלא תגזול והעשה דוהשיב ידחה הלאו הב' ואם כן יהיה מחוייב הלוה ליתן לכתחלה הרבית שפסק וצריך לעיין לעת עתה עכ"ד יצ"ו:

כלל קיט) לאמר דדרשינן מלשון זה שהוא לאו בתמורה ד' ז' ע"ב ובפסחים ד' מ"ב ע"א עיין מה שהבאתי בשדי חמד במערכת הכ"ף כלל ס"ט (בד"ה ומלבד ומשם והלאה) שנחלקו רבני האחרונים בשני דברים א) אם הא דדרשינן לאו אמור הוא דרשא גמורה או אינו אלא אסמכתא בעלמא ב) אם דוקא ר' יהודה הוא דסבר הכי אבל רבנן פליגי עליה ולא דרשי לאו אמור או לא פליגי עליה ולא ביארתי שם באם נימא דהוא אסמכתא מאי דרשינן בלאמר וכן אם נאמר דרבנן פליגי על ר' יהודה מאי דרשי בלאמר ודבר מתורת משה ל"ו למדנו שראיתי להגאון חתם סופר בא"ח סי' קכ"ד (בד"ה והנה) שכתב דרבנן דר' יהודה דרשי ליה להא דאמר ר' מנסיא ביומא ד' ע"ד (טעות סופר הוא והוא בדף ד' סוף ע"ב) מנין לאומר דבר לחברו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור שנאמר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר ועיין שם שצדד לומר דקיימא לן בהא כר' יהודה אף דרבנן פליגי עליה משום דרבי ובר קפרא שקלי וטרי אליביה:

וכתב שם כלל גדול בהא דדריש ר' יהודה לאו אמור על פי מה שהביא בשם הרב קרבן אהרן על התורת כהנים בפרשת אמור שכתב וז"ל ונראה דדרשי ממלת לאמר הכי משום דאי אפשר לומר לאמר לישראל דהא הדר כתיב דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת ואם כן הרי לן דיבור ואמירה לישראל ומאי אם כן לאמר לכן דרשי כאילו כתיב לאו אמור עכ"ל הרב קרבן אהרן וכתב על זה הרב חתם סופר מבואר מדבריו דבעינן דבור ואמירה לכל צוויים שבתורה רק הכא דכפל שני פעמים דבור ואמירה משום הכי דרש כן ובזה מיושב היטב קושית התוספות במנחות ד' נ"א ע"ב ד"ה אף כאן לא תעשה על אכילתו שהקשו למה ליה לר' יהודה גזרה שוה ללאו בחביתי כהן גדול תיפוק לי דכתיב לאמר ולא קשיא מידי דהתם לא כפל ליה שני פעמים עכ"ל וכתב עוד דבההיא דיומא נמי איכא כפל כמו שכתב שם בחידושי אגדות העתקתי דב"ק שאפשר שעל פי כלל זה יתיישבו תמיהות הגרל"מ בספר התורה והמצוה שהבאתי בשדי חמד מערכת הכ"ף הנ"ל והם בפרשת אמור (סי' כ"ב פסוק כ"ג) בסי' קי"ט שהתפלא שלפי זה לר' יהודה ילקה בכל לאוין הבאים מכלל עשין שנאמר בתחילת הפרשה לאמר עיין שם ולפי כלל זה אולי יתיישבו תמיהותיו כולן או מקצתן ולא פניתי עתה להתיישב בזה ולא באתי אלא להעיר אזן שומעת ובספר תורת משה (להגאון חתם סופר) בפרשת שמות ד' ז' (ד"ה בהפטרת ויחי) כתב לפרש מה שנאמר ויקרבו ימי דוד ויצו את שלמה בנו לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש שהכונה על פי מה שאמרו בפסחים דלאמר הוא נוטריקון לאו אמור הכי נמי הזהירו לשלמה שלא יאמר הנני עושה הקילקולים שעושים רוב העולם אלא צריך אדם להתחזק במצות התורה נגד אנשי דורו הפורצים גדרו של עולם לכן אמר כאן לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ כלומר לאו אמור לא תאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ לעשות כמעשיהם ולנהוג כמנהגיהם אלא וחזקת והיית לאיש במעוז התורה לגדור גדרה ולעמוד בפרצתה אלו תורף דב"ק הנחמדים מזהב ומפז ודבריו מכוונים למה שנראה מדבריו דהחתם סופר דנקטינן בהא כר' יהודה ועם שאינו מכוון עם הכלל שכתב בחתם סופר דלפי כלל הנ"ל אין לדרוש בזה לאו אמור אין משיבין על הדרש ועוד דלולא דמיסתפינא הייתי אומר שמה שנראה מדבריו שבספר תורת משה הנ"ל דגם בדאיכא חד לאו דריש ר' יהודה לאו אמור הוא אמת ותורת"ו אמת דכמו זר נחשב בעיני לדחות דברי רבותינו הראשונים על פי דברי רב מרבני אחרונים (עם כי גדול כבודו) ואדרבא איפכא מסתברא לדחות דברי הרב קרבן אהרן לפי מה שמתבאר מדברי רבותינו התוספות שבפרק התכלת שהביא בחתם סופר דלא סברי הכי דאי הכי מאי קשיא להו ועיין בשדי חמד מערכת הכ"ף סוף כלל ס"ט הנ"ל אך הגאון חתם סופר רב גובריה וחיליה ויסכ"ם משה לדחות דברי התוספות על פי כלליה דרב קרבן אהרן וידידי הגאבד"ק טראבלוס יצ"ו בספר לב שומע במערכה זו אות כ"ג כיונה דעתו לדעת החתם סופר ואולי משום שהתוספות כתבו קושיתם בלשון קצת קשה וכו' שנראה שאינה קושיא מוחלטת לכן ניתנה קושיתם לידחות על פי כלליה דרב קרבן אהרן גם הרב מקנה אברהם בח"ב כלל הר"ן יישב קושית התוספות במנחות הנ"ל על פי כלליה דרב קרבן אהרן וגם נשא ונתן שם אי רבנן פליגי בהאי דרשא ואי קיימא לן כרבנן וכתב ליישב מה שמקשים אהא דאמרינן בפרק ארבע מיתות ד' נ"ו ע"א על פסוק ויצו ה' א' על האדם לאמר זו גילוי עריות דאימור דאתא ללאו וכו' דיש לומר דהתם דרשינן הכי אליבא דרבנן דר' יהודה דלא דרשי לאו אמור והלכתא כוותייהו וכו' עי"ש:

ובמה שתמה הגרל"מ שהבאתי בשדי חמד מערכת הכ"ף מלאוין הבאים מכלל עשה למה לא יהיו נחשבים ללאוין ופרט כמה מהן ואתיא מכללא בעולה לכהן גדול וכו' והוצאת משא בשבת וכו' וכתבתי שבהגהות הגאון יפה עינים בסוגיא דתמורה הנ"ל התפלא עליו דבבעולה לכהן גדול ליכא לאמר בכל הפרשה וכן בהוצאת משא על גבי בהמה וכו' עיין שם בשדי חמד (מד"ה ובעיקר דבר זה וכו' ומשם והלאה) עתה ראיתי לידידי הגאון מוהר"ר משה מישל שפירא אבד"ק ראגאווא יצ"ו בקובץ הארות השמש בסיף סי' ה' שהשיב על דברי היפה עינים וז"ל ובאמת המתבונן בדברי הגאון מלבי"ם פה ובריש אמור וביותר אורך בסדר ויקרא בהתורה והמצוה סי' ג' יראה בעליל דעתו דמלת לאמר ואמרת וכן שאר כפילת ענייני אמירה אחר וידבר או ויאמר מורה על אזהרה ולאו ויעויין שם שמביא כן בשם הסיפרי וספרי זוטא ומכילתא שגם ואמרת הוא אזהרה והנה בפרשת אמור גבי בעולה לכהן גדול כתיב ואמרת אליהם ובהוצאת שבת הכתוב למען ינוח שורך דכתיב בפרשת משפטים קאי אקרא דויאמר ה' אל משה כה תאמר דכתיב סוף פרשת יתרו (כ' י"ט) יעוי"ש ואיברא דמלשון הש"ס לאמר לאו אמור משמע דוקא אמלת לאמר קפיד אולם דברי הגאון מלבי"ם יש להם יסוד על פי דברי מדרשי חז"ל שהביא בסדר ויקרא עכ"ל יצ"ו (ועי"ש מה שפלפל הוא עצמו בתחילת סי' ה' הנ"ל) ונמצא לפי דבריו דהא דלר' יהודה דרשינן מלאמר לאו אמור תלי בפלוגתא דש"ס דילן והסיפרי אם כל הקפידא היא בתיבת לאמר דוקא או כי גם שאר כפילות ענייני אמירה בא לומר לאו:

כלל קכ) לא יצא ידי חובתו אשכחן דפירושו הוא דלא יצא ידי חובת המצוה כתקנה אבל יצא ידי המצוה בדיעבד בית יוסף א"ח סוף סי' ער"א אמנם הפרי חדש סוף סי' תנ"ג לא זכר מזה והוכיח דלא יצא היינו לא יצא כלל וחייב לעשות המצוה שנית כן כתב הרב טהרת המים במערכה זו אות ן' דברי מרן הבית יוסף הם בסוף ד"ה ושותה מלא לוגמיו דאמר רבא ואם שתה פחות לא יצא וכתב מרן ונראה שאם נשפך הכוס קודם שיטעום אין צריך לקדש דמאי (דהאי) לא יצא היינו לומר דלא יצא ידי מצוה כתקונה ויש סעד לזה ממה שכתב רבינו וכו' וכן כתב בהדיא הארחות חיים עכ"ל ודברי הרב פרי חדש לא מצאתי כעת ואם דבריו הם בדרך כלל שכל מקום שנאמר לשון לא יצא פירושו הוא דלא יצא כלל מוכח ודאי מדברי מרן הבית יוסף הנ"ל