שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שכה

שאין בהן מלקות במנין הלאוין עכ"ל ולפי מה שכתבתי במחילת כתה"ר אין זה מן הישוב ומאן דמותיב שפיר קמותיב דכיון שאינו אלא לאו אחד שפיר מצינן למימר דאתא קרא לאזהרת לאו ואין לומר דהיכא דאיכא למידרש דרשינן כדאמרינן בפרק כל שעה דף כ"ד כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי דמלבד דזה שייך דוקא אם באים לומר שבא הכתוב לעבור בשני לאוין אבל בלאו ועשה נראה דאין שייך לומר כן ועוד שכבר הרב עץ החיים הבליע בנעימה לשלול דבר זה דאי נימא דאתא קרא לדרשא דזכור בפה ובלב עשה ולא תעשה מנלן ולעיקר הקושיא כתב הרב יד דוד בחידושיו למגילה דף ח"י ע"א דיש לומר דדיוק הגמרא דהיא גופא קשיא כיון שהוא רק זכירה בעלמא למה החמירה תורה בלאו ועשה אלא ודאי הזכירה בפה ושכחה בלב וכתב שכן תירץ מרן חיד"א בספר ראש דוד והרב לימודי ה' בלימוד ע"א דף ס"ב הביא תירוץ אחר בשם מרן חיד"א והשיב עליו ועי"ש מה שכתב על דברי התוספות בפרק אותו ואת בנו דף פ"א ד"ה הנח ושם בעמוד ג' כתב ליישב קושית הרב עץ החיים כמו שתירץ הרב מחזה אברהם הנ"ל והמעיין יבחר:

עוד כתב הרב מחזה אברהם בשם הרב מוהראנ"ח שהקשה אההיא דאמרינן בפרק קמא דפסחים דף ה' ע"ב שאור לא ימצא בבתיכם מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר לא יראה לך שאור וכו' דמאי קושיא נימא דאתא קרא לעבור עליו בשני לאוין והרב המחבר תירץ על פי דברי התוספות הנ"ל דלא אמרינן לעבור בשני לאוין אלא בלאו שיש בו מלקות ולכן במשהה חמץ בביתו דאינו לוקה כמו שכתב הרמב"ם בפרק א' מהלכות חמץ דין ג' דאינו לוקה כשלא עשה בו מעשה לכן לא מצינן למימר דאתא קרא לעבור בשני לאוין אלו תורף דב"ק ואינו נח לי במחילת כתה"ר שהרי על כל פנים אם עשה מעשה בפסח (שקנהו או חמצו בפסח) הרי הוא לוקה משום לא יראה ולא ימצא לדעת הרמב"ם וכיון דאיכא מלקות בלאוין אלו שפיר הוה מצינן למימר דאתא קרא לעבור עליו בשני לאוין אלא דאני תמה מאי קשיא ליה להרב מוהראנ"ח הא אמרינן כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי:

ובחפשי בספרים ראיתי שהגאון יד מלאכי בכלל שמ"ז כתב בשם כללי מרן שבספר יבין שמועה דף ק"ג ע"א לעבור עליו בשני לאוין ליכא לאוקמי אלא היכא דלקי אבל לא כשניתק לעשה תוספות במציעא דף ס"א ד"ה לעבור וכתב הרב יד מלאכי דמשמע מדבריהם לפי מה שהבין בכונתם מרן דלעולם לא אמרינן לעבור עליו בשני לאוין אלא כשיש מלקות ומאי דנקטו לאו הניתק לעשה לאו דוקא אלא הוא הדין בלאו שאין בו מעשה וכיוצא שאר לאוין שאין בהם מלקות והתוספות נקטו לאו הניתק לעשה דאיירו ביה והרבה לתמוה על זה אי מסברא ואי בעית אימא גמרא דמכמה דוכתי (אשר הביא בידו) מתבאר דגם בלאוין שאין בהם מלקות אמרינן לעבור עליו בשני לאוין והוכיח כן גם מהתוספות שם בדף ה' ע"ב גבי לא תחמוד ואחר כל הכבוד ביאר כונתם (שלא כמו שהבין מרן בדעתם) והוא שכונתם לומר דהש"ס ניחא ליה טפי לאוקומי לאו דלא תגזול אכובש שכר שכיר דלקי תרי מלקיות טפי מלאוקומי בגזל דלית בהו מלקות אבל אי לא הוה לן לאוקומי אלאו דכובש הוה מוקמינן לה שפיר אלאו דגזל ולעבור בשני לאוין אף דלא לקי עלייהו ומצא כן בשיטה מקובצת באיזהו נשך שם שכתב כן בשם רבו מר ניהו הרדב"ז בתשובותיו ח' ב' סי' תשצ"א שכתב שאלת ממני לבאר דיבור התוספות בפרק איזהו נשך המתחיל לעבור עליו וכו' וקשיא לך וכי מיהדר קרא לאפושי מלקיות יש לומר דלעולם מהדרינן לאוקומי קרא בחידוש ואי הוה מוקמינן ליה אלא תגזול אין בו חידוש כלל אלא לעבור בשני לאוין אבל השתא דמוקי אכובש אשמועינן חידושא דלקי תרתי משום לא תגזול ומשום לא תעשוק וכן מצא בשו"ת יד אליהו סי' ט"ל ופנים מאירות סי' כ"ו שפירשו כן לשון התוספות וכיון שכן אזדא ליה היסוד אשר בנה עליו כלל זה מרן מוהריק"א ועיין שו"ת חכם צבי סי' כ"ו וחות יאיר סי' קצ"ג עכ"ל וממילא אזדא ליה שינויא דרב מחזה אברהם הנ"ל כמובן וחידוש הוא שלא ראה זה הי"מ גדול דברי הרב מהר"ם על דברי התוספות הנ"ל שמתבאר שהבין מדבריהם כמו שהבין מרן בכלליו והיה משיג גם עליו דרחוק לפרש בדבריו דמשום דאיכא לאוקומי אמידי דמלקות הוא דקאמר ומלבד המקומות שהוכיח הרב יד מלאכי דאמרינן לעבור בשני לאוין שאין בהם מלקות יש להביא מדברי הרא"ם בספר היראים בעמוד הדינים סי' נד"ר שכתב דלא תחמוד ולא תתאוה אחד הוא ושנה הכתוב לעבור עליו בשני לאוין ובלאו דלא תחמוד אין מלקות אף כשעושה מעשה משום דניתן להשבון כמו שכתב הרב החינוך בפרשת יתרו סי' ל"ח אלמא דאמרינן לעבור בשני לאוין שאין בו מלקות ועיין בזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב במערכה זו אות יו"ד דבשיטה מקובצת לבבא בתרא דף קי"ב ע"ב כתב בשם תוספי הרא"ש כמו שכתב מרן בכלליו ומר בריה כתב שלא מצא כן בהרא"ש וכו':

והנה בהאי עניינא (דלעבור בשני לאוין) שדר לן חורפא פרפרת אחת ידידי הרב המופלג מוהר"ר יוסף יאסקאוויץ יצ"ו מעיר ליאדי ועם כי לא אוכל להתבסם ולהשתעשע אתו עתה אעתיק דבריו למזכרת ככתבו וכלשונו וזהו בבבא מציעא ריש דף ס"א אם אינו ענין לנשך כסף תנהו ענין לרבית כסף והקשה בספר פני יהושע לשיטת רש"י ותוספות דנראה מדבריהם דהברייתא איירי לענין לעבור בשני לאוין ואם כן קשה הא כתבו התוספות לקמן בד"ה לעבור דהיכא דליכא מלקות לא שייך שני לאוין ורבית קציצה יוצאה בדיינים ואם כן הוי לאו הניתק לעשה ואין לוקין עליו עי"ש ועי"ש למר דודי זקני הרב מוהרש"א ונראה לעניות דעתי לתרץ דהנה במלוה את חבירו על מנת שיתן לו רבית ודאי אילו ידע המלוה דלא יתן לו לא היה מלוהו והנה כתב המשנה למלך בפרק ה' מהלכות אישות בכל מידי דהוי מקח טעות דהמעות הם גזולים ביד המוכר אם כן הכא נמי ההלואה היה בטעות ואם כן הוי גזל ביד הלוה ואף אם יתן לו הלוה הרבית מכל מקום הא יהיה מחוייב המלוה להחזיר ואם כן הוי גזל ביד הלוה ועיין במחנה אפרים בהלכות רבית סי' ל"ז דאם הלוה על זמן קצוב מעות ברבית ובתוך הזמן נתודע לו דאינו יכול ליקח הרבית יכול לחזור וחייב הלוה להחזיר לו מעותיו קודם זמן הקצוב עי"ש ומזה כתב בספר אהבת דוד לתרץ קושית הראשונים אמאי הלוה נפסל לעדות דאינו רשע דחמס ולפי זה ניחא דשפיר הוי רשע דחמס דהשתמש במעות שאינן שלו והוי גזלן עי"ש באות יו"ד בשער ג' ואם כן לפי זה קשה לכאורה למה לא נימא בזה עשה דוחה לא תעשה ויהיה חייב הלוה ליתן את הרבית ויקיים מצות עשה דוהשיב אך זה אינו כיון דברבית עובר בשני לאוין ואין חד עשה דוחה שני לאוין ולפי זה מיושב קושית הפני יהושע הנ"ל דלהכי אוקי להאם אינו ענין לנשך כסף לרבית כסף כדי שיהיה תרי לאוין ולא אתי עשה דוהשיב את הגזלה ודוחה ללאוי דרבית ונשך (ואין לומר דבלא זה יש בהלוה שני לאוין לאו דנשך ולאו דלפני עור משום דקיימא לן אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו וכיון דהוא צריך לעבור על ידי זה על עשה שוב ממילא ליכא לפני עור וד"ל) ולפי זה יש לומר דלוקה גם כן בזה אם התרו בו משום גזל ואף דגזל הוא לאו הניתק לעשה מכל מקום בזה אי אפשר לקיים העשה דוהשיב כיון דעל ידי זה יעבור על כל לאוי דרבית כנ"ל ושוב לא הוי בזה ניתק לעשה ושפיר לוקה ובזה יש ליישב קושית הפני יהושע על הרמב"ם שכתב בפרק ד' מהלכות מלוה דהמלוה עובר בששה לאוין וקחשיב לנשך ותרבית בשנים ולגבי הלוה כתב דעובר בשתי לאוין משום לא תשיך ולפני עור וקשה דבברייתא דהכא משמע דבלוה נמי שייכי שני לאווין מקרא דלא תשיך גופא חד משום נשך וחד משום רבית דהא מוקמינן לנשך כסף באם אינו ענין על רבית עי"ש והוא קושיא עצומה ותירוצו של הגאון פני יהושע הוא דוחק גדול יעי"ש:

ולהנ"ל אתי שפיר דהנה כתבו התוספות בחולין דף קמ"א ובפסחים בשם הריב"א דאף דאין עשה דוחה לא העשה ועשה מכל מרים אם עבר אין לוקה כיון דהלאו נדחה