שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שכד

במינסק יצ"ו בההוספה שנדפסה בשנת תרנ"ד שכתב בדף יו"ד ע"ב וירחק מאד שלא ללחוש גם לעין הרע גם בלחשים הנדפסים כי מזיק מאד לו ולזרעו בעולם הזה ובעולם הבא אלו דבריו ולא כתב מפורש על איזה לחשים הוא אומר ועל איזה לחשים הנדפסים הוא מכוון ומשמע שגם בלחשים שאין בהם שום השבעות אמר מר שירחק מהם ואיני יודע טעם לזה וכל כי הא ודאי אית לן למימר פוק חזי מאי עמא דבר וכבר נתפשט ללחוש לעין הרע וכיוצא ואין מי שחושש בזה ועיין לקמן בשם ספר רב דגן וחיים ביד דמתבאר דאין שום חשש בלחשים שאין בהם השבעות ורק על לחשים שישנם בתלמוד אזהרה שמענו שלא להשתמש בהם לפי שלא כל אדם יכול לעמוד על עיקרן ואם לא יועיל להם יבואו ללגלג חס ושלום על דברי חכמים כמו שכתבו בשם הגאון מוהרש"ל בים של שלמה בפרק כל הבשר סי' י"ב דזולת הלחש דח"ד ח"ד ח"ד נחי"ת בל"ע בל"ע נחי"ת ח"ד ח"ד האמור בסוף פרק במה אשה למי שיש לו עצם בגרונו שמביא מאותו מין עצם ומניח על קדקדו ואומר הלחש שזה מותר וכתב הרב טהרת המים בדף ל"ד אות ל"ו בשם הרב נוה שלום בחידושיו לפרק אין מעמידין ד' כ"ט שיאמר אותו שלשה פעמים וכבר כתבתי כן בספרי אור לי (שנדפס קודם הטהרת המים והרב המגיה מזכיר את ספר אור לי באיזה מקומות וגם בענין זה מזכירו בקונטרס שיורי טהרה מערכת החי"ת אות ז' עי"ש בדף ס"ב סוף ע"א ובדף ק"י ריש ע"א) אבל זולת לחש זה לא יאמר שום לחש שבתלמוד וכתבתי באור לי שם בשם הגאון מהר"ן טרויטש בספר קובץ על יד ברביעי מהלכות דעות שכתב דהטעם שהשמיט הרמב"ם הרפואות שבתלמוד הוא לפי שאינו ברור שמועילות בזמן הזה ויש לחוש פן יבואו להרהר אחר דבריהם הקדושים ועיין לקמן במערכת הרי"ש אות ד"ן אמנם בלחשים שלא נאמרו בתלמוד ואין בהם שום השבעה איני יודע מה נזק מגיע לאדם אם ישתמש בהם והשגתי ספר שו"ת קול גדול להגאון מהרמב"ח (בעל ספר גט פשוט) וראיתי בסי' ו' שנשאל אם מותר לשמוע בקול מלחשים למיני חולאים ועל הרוב נעשה זה על ידי נשים ובתשובתו הביא מאי דאמרו בפרק חלק הלוחש על המכה ואומר כל המחלה וכו' דאין לו חלק לעולם הבא ואתמר עלה ברוקק שנו שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה וכתבו הרי"ף והרא"ש דכשאינו מזכיר שם שמים איסורא מיהא איכא אפילו בלא רקיקה ומוכח דלא מיתסר אלא להתרפאות בדברי תורה אבל שאר לחשים בלא דברי תורה מותר ואף בדברי תורה כתב רש"י בשם רבו דאינו אסור אלא בלשון הקדש אבל בלשון לע"ז מותר ואף להרמב"ם שפסק דאף בלא רקיקה ובלא הזכרת השם הוא בכלל הכופרים היינו דוקא בדברי תורה לפי שעושין דברי תורה רפואת הגוף ואינן אלא רפואת הנפש אבל שאר לחשים ודאי שרי ומשום דרכי האמורי ליכא כדאמרינן בשלהי במה אשה כל שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי ופירש רש"י וכו' והרא"ש כתב וכו' וכן כתב הר"ן וכו' וכן פסק מרן הבית יוסף בא"ח סי' ש"א וסיים הרי דרוב הפוסקים סוברים דאף בלחש שאין יודעים שהוא מרפא שרי ואפילו שרוב הלחשים הללו אינו נמצא כי אם בנשים שרי כמו שכתב בבית יוסף סי' ש"ו דמדידה בשבת וללחוש כמו שנוהגות הנשים מותר אלו תורף דב"ק:

ואם מותר ללחוש לנכרי עכומ"ז חולה שמבקש מישראל שילחוש לו ויתפלל לרפואתו וכו' הנה הרב מוהרי"ץ עטייה בספר רב דגן בקונטרס אות לטובה סי' מ"ה נשאל על זה והשיב שאם יודע בו שהוא מחסידי אומות העולם ודאי דמותר לעשות לו לחש ולברכו ולהתפלל עליו שהרי אמר אליהו זכור לטוב מעיד אני שמים וארץ בין גוי או עבד או שפחה אם יעשו המצות שמחוייב בהם הרי הוא בן העולם הבא ואפילו אם החולה הוא רע לשמים ולבריות אם אי אפשר לו להשמט מללחוש עליו (כגון שהוא ידוע ומפורסם ללוחש לחשים ואינו יכול לומר איני יודע) ילחוש עליו משום איבה שהרי אמרו מפרנסין עניי נכרים מפני דרכי שלום רק שיתפלל להקדוש ברוך הוא שישוב למוטב ויתרפא אבל אין להונותו ותחת ברכה יקללנו ויתפלל עליו שימות שהרי מצינו בההוא מינא דהוה בשיבבותיה דרבי יהושע בן לוי דהוה מצער ליה טובא ולא איסתייעא ליה למילתיה ואמר שמעת מינה לא ניחא ליה לקודשא בריך הוא דאלטייה ורחמיו על כל מעשיו כדאיתא בפרק קמא דברכות ד' ו' ע"ב והנהו בריוני דהוו בשיבבותיה דר' מאיר והוו מצערי ליה טובא ואמרה ליה דביתהו בעי רחמי עלייהו דליהדרו בתשובה דכתיב יתמו חטאים ולא חוטאים ואין חילוק בין פריצי ישראל לשל שאר אומות כדמוכח מעובדא דריב"ל הנ"ל אלו תורף דב"ק ויש לפקפק בדבריו האחרונים אבל מה שכתב בתחילה שאין להונות אותו וילבש קללה תחת ברכה הא ודאי דינא הוא והרי זה גונב דעתו ואסור לגנוב אף דעת הנכרי ואין לך גניבת דעת מזה ולכן אם הגוי הוא רע מעללים ומבקש שיברכהו חלילה לקללו ולהתפלל עליו שימות אלא יעשה כמו שאמר הרב והוכיח מדברי התוספות בעובדא דריב"ל הנ"ל דבזמן הזה שאין הנכרים עובדים עכומ"ז אינם בסוג ולא מעלין וגם שאם תהיה שעת רצון ותקובל תפלתו יהא קידוש שם שמים וכו' וגם אפשר שעל ידי זה ישוב והביא בשם הרב אליהו קצין דאייתי ראיה מאלישע הנביא דריפא את נעמן והיה גר צדק וכו' עי"ש:

וכתב עוד ברב דגן שם שאם החולה הוא קטן פשיטא דשרי להתפלל עליו ולברכו שיתרפא שהרי אפשר שיהיה מחסידי אומות העולם והביא מעשה רב הוא הקדוש מהר"י קצין שהיה מפורסם לצדיק וחסיד והביא לו גוי אחד תינוק מוטל בעריסה כפגר מת ובקש ממנו שילחוש עליו ויברכהו וכן עשה ויצא ממות לחיים והיה קידוש השם גדול וכו' וכתב דמה שפסק מרן ביו"ד שאסור לרפאותם אם לא כשיש חשש איבה היינו בדורות הקדמונים שהיו אדוקים בעבודה זרה לא כן עתה בימים האלה ובזמן הזה שאינם עובדים עכומ"ז וכו' ואין מי שחולק בדבר עי"ש:

ומרן החבי"ף בספר חיים ביד סי' ל"ג עמד לבאר בישראל שיש לו סוחר גוי שמרויח עמו ועושה לו טובה ונחלה הגוי אם מותר לו להתפלל עליו שיחיה ואם מותר ליתן צדקה לעניים שילמדו לשמו ויתפללו עליו שיחיה וכתב שהיתר גמור הוא ונכון לעשות כן כיון דמטי ליה הנאה מניה צריך לעשות לו טובה והביא כמה מעשים שבאו לידו בעניינים אלו והורה להתפלל ונענו בתפילתם והיה קידוש השם ואהבת האומות את ישראל בראותם יושר לבבם עי"ש דב"ק:

כלל קיח) לעבור עליו בשני לאוין הכי אמרינן בש"ס בדוכתי טובא והכי נמי אמרינן בריש פרק איזהו נשך ד' ס"א ע"א לאו דגזל דכתב רחמנא למה לי ומוקמינן לכובש שכר שכיר ולעבור עליו בשני לאוין והקשו התוספות (בד"ה לעבור) דלוקמה בגזל גופיה ולעבור בשני לאוין ותירצו משום דלא לקי אלאו דגזל דניתק לעשה אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אינו ענין לקי שפיר מתבאר מדב"ק דלא מוקמינן קרא בלעבור בשני לאוין אלא בלאו שלוקין עליו וכן כתב הגאון מהר"ם וז"ל ומשום הכי ליכא למימר בגזל ולעבור עליו בשני לאוין דאין נפקותא בגזל בין לאו אחד לשני לאוין כיון דאין לוקין עליו ולא אמרינן לעבור בשני לאוין אלא לענין שילקה שני פעמים וזה לא שייך בגזל עכ"ל ונראה לדעתי הקצרה דדוקא בלאו השני הוא דאמרינן הכי (דלא מצינן למימר דאתי קרא לטפויי לאו שני כיון שאין נפקותא לענין מלקות) אבל בלאו אחד מצינן למימר שפיר דאיצטריך קרא לעבור עליו בלאו אף אם אין בו מלקות וכן מצינן למימר דאתי קרא לעבור עליו בעשה אף דעל עשה אין לוקין ואם כנים הדברים אשר כתבתי נראה דבזה חלף הלך תירוץ הרב מחזה אברהם בסי' מ' סוף אות ה' דף ק"ס ע"ג על קושית הרב עץ החיים דף ב' ע"א אהא דאמרינן בפרק ב' דמגילה ממשמע שנאמר זכור הרי לא תשכח מה תלמוד לומר לא תשכח זכור בפה ולא תשכח בלב דמאי קושיא הרי איצטריכו למצות עשה ולא תעשה כמו שמנאן הרמב"ם במנין המצות ואי איצטריכו לזכור בפה ואל תשכח בלב עשה ולא תעשה מנלן עכ"ל וכתב על דבריו הרב מחזה אברהם וז"ל ולפי היסוד שיסדנו לא קשיא מידי דלא מצינן למימר דלא תשכח אתא ללאו כיון דאין בו מלקות דהא לאו שאין בו מלקות הוא שאין בו מעשה ומה שמנאו הרמב"ם ללאו לאו ללקות עליו אלא למנין המצות כמו שמונה כמה לאוין