שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שכג

תגלחת עצמו מדרבנן מיהא ודברי השבלי הלקט לא ראיתי כי הם בכתיבת יד ולפי עדות הרב זכר נתן מצינו תנא דמסייע להרבנים צמח צדק וחמרא וחיי הנ"ל דמלבד האיסור מצד תגלחת עצמה אסור נמי משום לא ילבש ובאמת אלמלא מקרא כתוב (שלא כתבו הפוסקים הנ"ל לאסור מצד לא ילבש גבר) היינו יכולים לומר כן מדעתינו שהרי הדבר ידוע ומפורסם שעושים כן כדי לייפות את עצמם כנשים ואם כן פשיטא שנכלל האזהרה דלא ילבש גבר וכו' לפי דברי התרגום הנ"ל:

איברא דחזיתיה להאי תנא דידן הוא אהרן קדוש ה' בספרו הבהיר כפי אהרן בח"א בחלק יו"ד סי' ג' דף ל' ע"ב (בד"ה ואחר זמן) שהביא דברי הרב המגיה הנ"ל והרבה להשיב עליו הן מצד דלשון מותר שבשלחן ערוך אין לפרשו דמותר מאיסור דעסיק ביה ואסור מטעם אחר שאין כן דרך הפוסקים ובפרט מרן בשלחנו הטהור אין דרכו לסתום אלא לפרש ואיך יאמר מותר בדבר שיש בו איסור מצד אחר אלא ודאי מותר לגמרי הוא ואין בו שום נידנוד איסור והן מצד שמתבאר מדברי הפוסקים דאין איסור העברת שער מהגוף משום לא ילבש גבר אלא בתער או במספרים כעין תער ומול סו"ף הביא דברי הריטב"א בחידושיו למכות ד' כ"א (ד"ה ת"ר ופאת זקנם) שכתב וכן הלכתא ומשורת הדין כל שהוא במספריים אפילו כעין תער מותר אבל מדת חסידים שלא לעשות כן מפני חשד הרואים וכן ראוי לעשות עכ"ל הריטב"א וסיים הרב מבוארים דבריו שמצד הדין אין בזה נידנוד איסור ואף משנת חסידים הוא מפני הרואים ודלא כהרב המגיה הנ"ל עכ"ל והנה על מה שכתב דמשמעות לשון מותר שבדברי מרן אי אפשר לפרשו אלא שמותר לגמרי עיין במה שכתבתי בזה בקונטרס כללי הפוסקים סי' ט"ז אות י"ד ומשם באר"ה דאף בלשונות הפוסקים לא נפלאת היא לפרש דמותר מאיסור דאיירו ביה אף דאיכא איסורא אחרינא אלא דהמעיין בדברי מרן בבית יוסף ובכסף משנה ישר יחזה שכוונתו לומר שהיתר גמור הוא באין שום נידנוד איסור אך במה שכתב להוכיח ההיתר מדברי הפוסקים אשר מילא כפו מהם כמו שיראה המעיין בדב"ק אומר אני שאם היה למראה עיניו כל מה שהאריך הגאון צמח צדק בתשובה הנ"ל היה חוזר בו מסברתו והיה אוסר אף במספריים שלא כעין תער ועם כי אי אפשר להעתיק כל דברי תשובתו כי בא לו בארוכה יותר משבעה דפים בדפוס אך בזאת אעתיק לשונו הטהור בתמיהתו על מרן הבית יוסף אשר על פי דבריו יש להשיב על הוכחות רבין חסידא בכפי אהרן הנ"ל ודבריו הם בסוף ס"ק ט' וז"ל ובאמת פסק הרב בית יוסף בשלחן ערוך לאסור בבית השחי מספריים כעין תער ולהתיר זה בזקן תמוה מאד ולא נמצא כלל בראשונים מי שמיקל בזקן יותר מבשחי דהמקילים בזקן מספריים כעין תער ודאי סוברים כרבינו תם וסייעתו דמתיר בשחי מספריים כעין תער כמו שהביא בבית יוסף ריש סי' קפ"ב וכמו שפסק כן הרא"ם בספר היראים סי' צ"ו ומשמע מדבריו לכאורה בסי' צ"ד דגם בזקן הדין כן אבל עם כל זה לא הזכיר בפירוש בזקן כלל כמו שהזכיר בשחי בסי' צ"ו והאוסרים בשחי מספריים דהיינו הרי"ף והרמב"ם הם סוברים שבזקן אסור במספריים וכמבואר בהדיא מלשון הרמב"ם פרק י"ב דגבי זקן כתב פטור ולא כתב מותר כמו שכתב לעיל מניה גבי פאות הראש ואחר כך גבי שער הגוף כתב מותר ובאמצע בדין פאות הזקן כתב אם גילח במספריים פטור משמע ודאי דאינו מותר כלל ואף הסמ"ג שהביא דעת רבינו תם גבי שחי עם כל זה גבי זקן לא הזכיר שום לשון מותר כלל ועיין בסמ"ק סי' ל"ג וסי' ע' אסור בשחי כעין תער ואף שלא כעין תער החמירו וזהו כתשובת הרשב"א מכל מקום גם בזקן לא הזכיר היתר כלל עיין שם סי' ע' ומסתמא סבירא ליה גם בזקן כמו בשחי ומה שכתב רבינו פרץ שם אבל במספריים מותר היינו תחת הגרון ומה שכתב בסי' ע"א ולא דמי לזקנו הכל קאי על איסור תורה ללקות עליו עכ"ל בזה:

הרי שהוכיח שהפוסקים שכתבו גבי שער בית השחי לשון מותר במספריים דמשמע ודאי דהוא היתר גמור לא כתבו לשון זה גבי זקן לפי שבזקן יש סברא לאסור יותר מבית השחי לפי שהוא בגלוי והרב כפי אהרן הוכיח מדכתבו הפוסקים בסי' קפ"ב גבי שער בשאר הגוף דמותר במספריים ושם לא יתכן לומר דמותר מצד אחד ואסור מטעם אחר דשם אין שייך שום איסור בזולת לא ילבש גבר ואם כן מותר במספריים שכתבו שם על כרחין מותר לגמרי קאמרי ואם כן הוא הדין במותר במספריים שכתבו גבי זקן מותר לגמרי הוא ובמחילת כבוד גאונו אינו מוכרח דהתם כיון דלא שייך ביה איסורא אחרינא ודאי מותר גמור הוא ואין מזה הכרח להיכא דשייך איסורא אחרינא ועם שהאמת הוא שכונת מרן היא לומר דמותר לגמרי כמשמעות לשונו שבבית יוסף וכסף משנה מכל מקום הרי שפיר קמתמה עליו הגאון צמח צדק דבדברי הפוסקים המתירים בשער שאר הגוף במספריים לא נמצא בדבריהם היתר זה גבי זקן והאוסרים בבית השחי במספריים כל שכן שאוסרים גבי זקן וכל זה מצד איסור לא ילבש גבר אבל המעיין בגוף דברי הצמח צדק יראה שהאריך לאסור גם מצד איסור תגלחת הזקן וכבר רמזתי דבריו בשדי חמד במערכת הגימ"ל אות ע"ה וגם בפאת השדה בריש מערכת הגימ"ל (הוא שדי חמד חלק י"א) כתבתי קצת מזה ועינינו רואות וכלות בזמנינו שעל ידי שהוזכר בפוסקים היתר על ידי סם וכיוצא הן רבים מעמי הארץ פרצו גדר התורה ומתגלחים בתער מה שלפי האמת אף במספריים כעין תער אינו פשוט להיתר וכבר כתב הריטב"א הנ"ל (בד"ה איברא) שכן ראוי לאסור מפני חשד הרואים ואף במספריים שלא כעין תער יש לאסור כמו שכתב הגאון צמח צדק ואין להורות צד היתר בזמן הזה דאחסור דרי כלל אלא למי שצריך לזה על דרך שכתב מרן מוהרד"ף הנ"ל (בד"ה הן אמת) אין לנו כח לאסור עליו והוא רחום יכפר אבל מה שמפני זה נתפשט ההיתר גם למי שאינו צריך לזה כלל על דא ודאי לן יאות למבכי אוי לדור שכך עלה בימיו וחובה עלינו להודיע ולפרסם שדבר זה אסור בערי טורקיאה אשר מעולם נהגו בזה להחמיר ורק בערי פראנקיאה יש מקומות שנהגו מימי קדם להקל בתגלחת הזקן (שלא בתער אלא בסם וכיוצא) וההולך מערי טורקיאה לערי פראנקיאה ודעתו לחזור אסור לגלח כמותם כמו שכתב בספר זכר נתן שם בשם הרב שלחן גבוה בכלליו סי' קמ"ט וכל שכן למי שיושב בביתו בערי טורקיאה ואין לו שום צורך להתגלחת זו רק דיליף מקלקלתא ממה שעושים כן אחרים (על צד ההכרח) שודאי אסור לו לפרוץ גדר ומנהג אבותינו הראשונים ואחד הרואה ואחד השומע כשופר ירים קולו להוכיח על זה ולא יתיאש לומר כבר פשתה המספחת ולא יתנו אזן קשבת חלילה לומר כן וישראל קדושים אם יוכיחום יקבלו באהבה ואפילו אם רק נפש אחת מישראל נוכל להצילו מרדת שחת הרי לנו כאילו נקיים עולם מלא ומעיד אני עלי שאחד מחכמי דורנו יצ"ו זה דרכו כל הימים להוכיח על זה במתק שפתים ורבים השיב מעון זה ה' יזכנו לזכות את הרבים לעשות נחת רוח ליוצרנו יתברך שמו:

כלל קיז) לחש בשדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת ה"א סוף אות ט"ל כתבתי בשם הרב פתח הדביר דאף שאין לנו עתה להשתמש בהשבעות למלאכים ושרי מעלה כמו שהיו עושים הקדמונים מכל מקום הלחש הנהוג לעין הרע (משביע אני עליכם כל מיני עינא בישא) שאינו משביע להמלאכים אין בו שום חשש וכתבתי שכן היא דעת רבנן קדישי מרן חיד"א ומרן החבי"ף שהעתיקו לחש זה בספריהם הקדושים (בסוף ספר מורה באצבע ובספר עתרת החיים) ובודאי לא נעלם מהם שיש פיקפוק בהשבעות בזמן הזה דאחסור דרי ולא היה להם להביאו בספריהם אלא ודאי דסברי דכל שאין משביעים למלאכים ושרי מעלה כי אם להעינא בישא לית לן בה ודלא כהרב שהביא בפתח הדביר שהיה נמנע מלהשתמש בלחש זה משום דמאן ספין להשביע בזמן הזה וכו' עיין שם והוה משמע לי דבלחש שאין בו השבעות כלל (כגון הלחש דשלש נשים עומדות על שן הסלע וכו' שהוא בדוק ומנוסה לעין הרע וכן שאר לחשים כיוצא) אין מי שיערער עליהם אמנם עתה ראיתי בספר מי ששון לידידי הגאון מהר"ר יעקב מאיר דומ"ץ