שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שכ

ללמוד מדין כסות לילה ביום וכסות יום בלילה שנחלקו הפוסקים אי אזלינן בתר העשיה או אזלינן בתר שעת הלבישה וצידד לכאן ולכאן כתב שמצא בפרק ששי דנדרים ד' מ"ט סוף ע"ב דביתהו דרבי יהודה עבדא גלימא דעמרא דהוטבי כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה וכד נפיק ר' יהודה לצלויי הוה מיכסי ביה ומצלי והוה בריך ברוך שעטני מעיל הרי שחסידים ואנשי מעשה היו לובשים מלבוש אחד האיש והאשה כיון שאין שינוי משל איש לשל אשה אלא שיש לפקפק קצת דהתם לא נעשה מתחילתו ביחוד לא לאיש ולא לאשה אבל אפשר דכשנעשה מעיקרו ביחוד לאיש או לאשה אין ללובשו מי שלא נעשה לו שוב בהסכמה עלה דהמדקדק בדברי הפוסקים ידע בבירור דאינו אסור אלא בגד איש שצורתו ניכר שהוא של איש אסור לאשה וכן בגד אשה שצורתו ניכר לאשה אסור לאיש אבל בגד שצורתו שוה לאיש ולאשה לא חיישינן לאסור לאשה משום שנעשה לאיש ולא לאסור לאיש משום שנעשה לאשה אלו תורף דב"ק ומרן חיד"א בספר פתח עינים בסוגיא דנדרים הנ"ל כתב מכאן מוכח דבגד שיכולים ללובשו איש ואשה ויחדוהו לכך אין בו משום לא ילבש גבר שמלת אשה ויש לצדד בזה ושוב ראיתי שכן כתב הרב מהריק"ש בתשובה סי' (לא הראה מקום) ותנא מייתי לה מהכא עכ"ל וכנראה לא עיין בו בפרק בגוף התשובה ורק כתב על פי הרשום בזכרונו שהרי באמת יש הפרש בין דבריו לדברי הרב מוהריק"ש דמתרגם לההוא עובדא שלא נעשה מתחילתו לא לאיש ולא לאשה כמו שהעתקתי בשמו ואילו מר משמע ליה דבההוא עובדא יחדוהו ללובשו האיש והאשה ולזה יש לומר דמשמע ליה דמה שכתב לא לאיש ולא לאשה כלומר לא לאיש לבדו ולא לאשה לבדה אלא לשניהם יחד אמנם עוד יש לדקדק דקאמר דתנא מייתי לה מהכא ובאמת כבר דחה הראיה מסוגיא זו ורק למד כן מדקדוק דברי הפוסקים כנז"ל לכן נראה שכתב כן על פי הרשום בזכרונו כאמור ובספר ילקוט הגרשוני לידידי הגאבד"ק מ' לודאש יצ"ו בח"ב ד' כ"ד סוף ע"א הזכיר דברי הפתח עינים וכנראה אין אצלו ספר אהלי יעקב להרב מוהריק"ש רק ראה מה שכתב בשמו בפתח עינים עי"ש:

ויש להעיר שלא זכר מרן חיד"א דברי הגאון מוהרש"א בחידושי אגדות שם שהקשה על מה שהיה מברך שעטני מעיל דכיון שלא היה מעיל אף שהיה חשוב בעיניו כמעיל היכי מברך הכי והא מיחזי כשיקרא ותירץ דגלימא זו היתה עשויה כעין מעיל ואשמעינן דאף דאתתיה נפקת ביה לשוקא לית ביה משום לא ילבש גבר שמלת אשה דהיינו דוקא בגד העשוי מיוחד לאשה אבל בגד מעיל הוא מיוחד לשניהם בנקבות נאמר כי כן תלבשנה בנות המלכים מעילים ולגבי זכר נמצא הרבה במקרא ולית ביה משום לא ילבש גבר והוא תנא דמסייע ליה דמתרגם לההוא עובדא דהוה מיוחד לו ולה וכן בעובדא דאיתא התם בתר הכי דרבן שמעון בן גמליאל גזר תעניתא ור' יהודה לא אתא לבי תעניתא ואמרו ליה דלית ליה כסויא ושדר ליה גלימא ולא קבליה כתב בחידושי אגדות שדרכם היה בכל תענית להתאסף בבית הנשיא ור' יהודה לא אתא דלא הוה ליה כסויא ואפשר דההוא מעיל לא הוה בידיה דאתתיה הוה צריכא ליה למיפק ביה לשוקא או שהיה מתבייש להתכסות שם בכסות מיוחד נמי לאשתו כמו שכתבתי לעיל עכ"ל הרי שכתב שההוא מעיל היה מיוחד גם לאשתו וכדאמר מר מרן חיד"א שהיה מיוחד לשניהם:

ומרן החבי"ף בספר לב חיים חלק ג' סי' כ"ו נשאל על המלבוש הנקרא מיגאר"י (כמדומה לי שהוא הבגד שאנחנו קורים סאלטא מארקא או קאפיטאנה) שצורתו שוה (במדינתו) בין לאיש בין לאשה האם מותר של איש לאשה ושל אשה לאיש או משום שנעשה לאיש אסור לאשה וכן בהיפך ופשט להיתר על פי דברי הרב מהריק"ש הנ"ל אך הביא שם בשם מר בריה רב הוד יוסף שאמר שאף שדינו של הרב מוהריק"ש אמת כמו שמובן מדברי הפוסקים דלבוש שאין בו צורת בגד איש ועשהו האיש מיוחד לו שאין בו משום לא יהיה כלי גבר וכו' וכן בהיפך בכל זה יש איסור מצד אחר על פי דבר הרב מכתב לחזקיהו אשר בסוף ספר בגדי אהרן בפרשת כי תצא על פסוק לא יהיה כלי גבר שמצא כתוב כשהילד יוצא לאויר העולם אם המילדת תקבל אותו בלבוש נקבה יהיה זנאי ביותר ואם נקבה בלבוש זכר תהיה זונה וכו' והאריך לפלפל בזה ואחר כל הפלפול המציא איסור על השאלה הנ"ל כמו שיראה הרואה ויתכן שדבריו נכוחים למשנת חסידים אבל מצד הדין ודאי מותר כמו שכתבו הרבנים הנ"ל:

ובכלל עדי האיש שלא תעדי האשה בהם הוא לגלח ראשה כאיש כדאיתא ביו"ד סי' קפ"ב והוא מהרמב"ם וכתב על זה בספר יד הקטנה בפרק ו' מהלכות עכומ"ז לא תעשה נ"ו ס"ק פ"א וז"ל או שתגלח ראשה כאיש כן הוא לשון הרמב"ם וגילוח זה לא ידעתי פירושו אם על הפאות קאי הוה ליה למימר או שתגלח ראשה ותשייר פאה כאיש ועוד דלהלן כתב טומטום ואנדרוגינוס לא מגלח ראשו כאיש ושם אין לפרש מגלח ראשו ומשייר פאה כאיש דאדרבא כבר פסק לעיל טומטום ואנדרוגינוס חייבים בפאה ואם לאסור סתם גילוח בתער ראש האשה לא שמענו מאיסור זה מעולם ואדרבא שמעתי שיש כמה נשים שמגלחות ראשן בתער וגם לא נמצא איסור זה בשום פוסק ואם שבימיו ובמדינתו לא היו נוהגות נשים להסתפר כלל שערות ראשן לעולם אלא מניחות פרוע לעולם מכל מקום ודאי דרכן לילך תמיד מכוסות שערות ראשן כדרך כל בית ישראל ותו לא הוי במגלחת תיקון איש בדבר הנראה וניכר לעין ואין ראוי לאוסרה באיסור תורה ומלקות ואפשר דקאי אבנות ישראל בתולות שדרכן לילך תמיד פרוע ראש בשערותיהן וגלחה ולא כסה את ראשה כולה בצעיפים כדרך הנשים אלא שהולכת בענין שגילוחה ניכר אבל פשט משמעות הלשון לא משמע כן וצריך עיון ומכל מקום נראה שיש קצת איסור דרבנן באשה שמגלחת ראשה בתער דהוה לה מתקן עצמה בתיקון איש אלא מסתפר ראשה במספרים ובודאי הכל לפי מנהג המקום עכ"ל ומה שכתב ששמע שיש נשים מגלחות וכו' כן שמעתי גם אני ההדיוט בהיותי בקראסוב וכמדומה לי גם כן ששמעתי אז שטעמן משום חשש בהטבילה שלא תשאר שער חוץ למי המקוה (אף של היו צריכות להסתפר והוי סגי להו במספרים מכל מקום נהגו כן) וכן נראה ממה שכתוב בספר לב העברי בח"א (בדפוס לבוב ד' ח"ן ע"ב) שהגאון חתם סופר צוה להממונות על המקוה שאם תבא אשה בעלת שער לטבילה שתתן על ראשה סבכה והסבכה היתה מונחת תמיד בבית הטבילה ולא היו מניחות לטבול בעלת שער זולת עם סבכה הנז' להגן על איסור כרת עכ"ל משמע דלא כל הנשים היו בעלות שער שיש מהן שהיו מגלחות ועיין בספר נחלה לישראל בקונטרס הלכה למשה סי' נ"א:

ולא ילבש גבר שמלת אשה בכלל לאו זה הוא שאסור לאיש לצבוע אפילו שערה אחת לבנה משערותיו שתהיה שחורה כמבואר בהרמב"ם וביו"ד סוף סי' קפ"ב ונשאל הגאון שואל ומשיב במהדורא קמא ח"א סי' ר"י באיש צעיר לימים ירא וחרד שאירע לו שנתלבנו שערות חצי זקנו מצד אחד ויש לו בזיון וצער בין בני אדם אם מותר לצבעם שחורות ובתחילה הראה מקום לדינו של הרמב"ם הנ"ל מבבא מציעא ד' ס' אין מפרכסין לא את האדם וכו' (האריך קצת לבאר הדברים ויש לפקפק קצת בדב"ק שאין הכרח משם שיהא אסור מן התורה ולוקה על זה כמו שכתב הרמב"ם ודיינו ללמוד משם רק איסור) שוב כתב בשם הרב השואל שהביא ראיה להתיר מתשובת הרשב"א שבבית יוסף סי' קפ"ב דמי שיש לו חטיטין בבית השחי ובבית הערוה מותר להעביר השערות דאין איסור אלא מדרבנן ובמקום רפואה לא גזרו ועוד שאין זה עושה אלא משום רפואה ואין בו משום תיקון כתקוני אשה והבין הרב השואל שכונתו לומר דאף אם העברת השערות אסור מן התורה מותר משום שאין בזה משום תקוני אתתא וכתב לו שאין כן כונת הרשב"א ובאמת אינו מתיר אלא משום דאיסורו מדרבנן ואינו מתכוין בדרבנן שרי ועוד אף אי נימא דהוי פסיק רישיה ואסור אף בדרבנן מכל מקום כיון דאינו עושה אלא משום רפואה הוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה ושרי בדרבנן ושקיל וטרי עוד והביא שהרב השואל כתב להתיר משום כבוד הבריות והשיבו שאין זה אלא באיסורין דרבנן אבל בנדון דידן שכתב הרמב"ם מפורש דאסור מן התורה לא אמרינן גדול כבוד הבריות שוב כתב דכיון דברוב הפוסקים נראה דאינו אלא איסור דרבנן הרוצה לסמוך על רוב הפוסקים