שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שיט

ודע שכתב הרב נתיבות משפט ד' שכ"ו ע"ב הביא דבריו הרב יד מלאכי בכלל דש"ן דלא אמרינן לשון תורה לחוד וכו' אלא בנושא אחד ששני שמות נקראו לו אחד בלשון תורה ואחד בלשון חכמים כמו רחלים בלשון תורה רחלות בלשון חכמים אבל תיבה אחת שיהיה לה שתי משמעות לא מצינו והרב יד מלאכי הרבה להשיב על זה ממקומות רבים דמוכח והרי הוא כמבואר כנגד יסוד זה ולכן כתב שחילוק זה אין סופו להתקיים עי"ש ומדברי הרא"ם שהבאתי בריש כלל זה מוכח גם כן כנגד חילוק זה שהרי הוכיח דלשון תורה לחוד וכו' מדאתקין ר' אבהו בקיסרי תשר"ת וכו' ואין זאת תרועה דקרא וכו' כנז"ל וכן מתבאר מדברי התוספות בסנהדרין ד' י"א ד"ה רשב"ג שציינתי בריש כלל זה שכתבו שם דחדש דבקרא הוא שלשים יום ושבלשון חכמים הוא חסר הרי שתיבה אחת יש לה שתי משמעות ומשמעותה שבלשון חכמים לא כמשמעותה לישנא דקרא ומצאתי שהרב אהל ישרים בכלל כ"ב עמד בזה וגם הוא הרבה להביא מקומות רבים (שלא הזכירם הרב יד מלאכי) ובכללם הביא דברי התוספות בסנהדרין ד' י"א הנ"ל ודברי הרא"ם בתוספותיו על הלכות ראש השנה גבי יבבא דלשון תורה לחוד וכו' ואין אצלי תוספות הרא"ם הנ"ל ודבריו שם הם (כפי הנראה) כמו שכתב בפירושו על התורה בפרשת בראשית שהבאתי למעלה:

עוד כתבתי בקונטריסי פאת השדה מערכת ה' (הוא שדי חמד חלק י"ב) באות ב' דמסתברא דאף שלשון חכמים בש"ס ובמדרשיהם לעצמה ולשון בני אדם לעצמן לשון הפוסקים מסתמא הוא בלשון בני אדם עי"ש (בד"ה אמר המחבר) וקצת סעד לזה ממה שכתב הרב כנסת הגדולה בכלליו בפוסקים ס"ק פ"ב הביא דבריו הרב טהרת המים בדף ל"ג סוף ע"ג אות ט"ו לשון גמרא לחוד ולשון פוסקים לחוד דהפוסקים מפרשים דבריהם יותר וכתב (בטהרת המים) שבפירושו לשלחן ערוך א"ח ריש סי' ש"א כתב בוה ואינו מצוי אצלי למדנו דלשון פוסקים אינו כלשון חז"ל ואם כן יש לומר שפיר שהוא כלשון בני אדם:

כלל קט"ז) לא יהיה כלי גבר על אשה כתב הרב פתח הדביר בסי' ל"ח אות ב' דהרב בית הלל ביורה דעה ריש סי' קפ"ב הביא בשם התרגום יונתן בן עוזיאל בפרשת כי תצא על פסוק זה דמתרגם לא יהיה גולין דציצית ותפלין דאינון תיקוני גבר על איתא ושתמה דלא מצינו שום תנא שסובר דמלקין לאשה הלובשת ציצית ותפלין משום לא יהיה כלי גבר וציין לעיין על זה בפחד יצחק אות הגימ"ל בד"ה גבר וספרים הנ"ל אין מצויים אצלי לראות אם הוקשה להם דמברייתא דמייתי הש"ס בעירובין דף צ"ו ע"א דמיכל בת שאול היתה מנחת תפלין וכן הוא בירושלמי שם בריש הפרק ובפרק שני דברכות הלכה ג' מוכח דלא זו בלבד דאין על זה מלקות אלא היתר גמור הוא דנשים יכולות להניח תפלין דאם היה איסור בדבר איך היתה מנחת תפלין ולא מיחו בידה חכמים ואף למה שכתבו התוספות שם בשם הפסיקתא וכן הוא בהירושלמי שם דמיכל בת שאול מיחו בידה חכמים לא משמע דמשום כלי גבר הוא כיעי"ש ועיין בא"ח סי' ל"ח סעיף ג' ולפי דברי הרב הלבוש בסי' י"ז סעיף ב' דאיסור לא יהיה כלי גבר אינו שייך בבת מלך וכו' לא קשיא ממיכל ועיין במה שכתבתי לעיל במערכת הטי"ת אות ט"ו עתה ראיתי בספר כרם שלמה (חאאס) ליו"ד בסי' קפ"ב שהקשה מההיא דמיכל בת שאול וכתב שם דבספר בית הלל הקשה מדוע לא מצינו בשום פוסק שלוקין על זה אם לובשת טלית ותפלין לפירוש יונתן הנ"ל וכתב על דבריו ובאמת לא קשיא מידי דאם זה בכלל לא ילבש גבר באמת לוקין עליו ועיין בספר החינוך עכ"ל וכונתו שרבינו החינוך בפרשת כי תצא מצוה תקמ"א כתב מפורש דאשה הלובשת כלי גבר חייבת מלקות מתבאר דקושית בית הלל היא על הפוסקים ולזה מתרץ הרב כרם שלמה כנ"ל ולדעתי אכתי קשה דאם הפוסקים סוברים כהתרגום הנ"ל היא גופא הוה להו לאשמועינן דטלית ותפלין נכללים בלא יהיה כלי גבר דמסתמא אין לנו לפרש לא יהיה כלי גבר וכו' על כיוצא לזה אמנם הרב פתח הדביר לא כתב כן בשמו אלא שתמיהתו היא על שלא מצינו שום תנא דתני דאשה הלובשת טלית ותפלין לוקה ואם האמת הוא כן דברי הרב בית הלל צריכים ביאור דהיכן מצינו דתנו רבנן על איזה פרט מלאו זה דלוקה דתיקשי ליה מאי דלא תני דלוקה אשה הלובשת תפלין ונראה שכונתו למאי דאיתא בנזיר ד' ט"ן ע"א מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה וכו' דהוה ליה למיתני נמי שלא תלבש טלית ותפלין ומלקות דנקיט בלישניה לאו דוקא אלא כונתו דאם לבישת טלית ותפלין אסורים לאשה שהם גם כן בכלל כלי גבר הוה ליה למיתני הני נמי כי היכי דתני כלי זיין דאז הוה ידעינן שפיר דאשה לוקה על זה ככל שאר לאוין שבתורה ואם האמת הוא כן אין מקום לדברי הרב כרם שלמה במחילת כבוד גאונו וצריך לעיין בגוף הספר בית הלל:

והנה מרן הבית יוסף בריש סי' ל"ח הביא מה שכתב כל בו בשם הר"מ דאם רוצות נשים להניח תפלין אין שומעים להם מפני שאין יודעות לשמור עצמן בנקיות ושהארחות חיים הקשה עליו ממיכל בת שאול וכתב מרן ולי נראה שטעם הר"מ כמו שכתבו התוספות דאיתא בפסיקתא שמיחו בה חכמים ופירשו דטעמא משום דתפלין צריכים גוף נקי ונשים אינן זריזות ליזהר והר"מ רצה לחוש לדברי הפסיקתא עכ"ל מרן שם והרב אליהו רבה כתב שמרן הבית יוסף והאחרונים נדחקו בזה ולדידיה מסתבר שדורות אחרונים החמירו בזה כי ראו שאין הנשים בזמן הזה זריזות כל כך לכן החמירו למחות בכולן שלא יבא תקלה ממנו עכ"ל ואיני מבין מה חידש על דברי מרן ואם דמשמע ליה דלדברי מרן גם בדורות הראשונים היה לחוש ומר הוא דאמר דרק דורות אחרונים וכו' מאי נפקא מינה מאי דהוה הוה ולי הדל יתכן שהר"מ חשש למה שתרגם יונתן דזה בכלל לא יהיה כלי גבר והרב יפה ללב יצ"ו בסי' ל"ח אות ב' כתב בשם ספר שומר אמונים בפרשת כי תצא כלי גבר בחילוף א"ת ב"ש זו תפלין שהן סוד עלמא דדכורא ואין ראיה ממיכל שהיתה מנחת תפלין ופירש בכונתו דמיכל היתה אשה חכמה וידעה שהיתה לה נשמה מעלמא דדכורא ולכך לא היה לה ולד וכתב שזה טעם המוחים בנשים מלהניח תפלין ואין נכון בעיני לומר שהר"מ ודעמיה חששו משום זה ויותר נכון לומר שחששו לדברי התרגום ואולי לכך נתכוין במה שציין לעיין בפתח הדביר כלומר ששם הביא דברי התרגום יונתן כנז"ל ועיין להגאון מהר"ם שיק בחלק יו"ד סי' קע"ג הבאתי דב"ק לקמן (בסוף ד"ה שוב הביא):

ודברי הבית הלל הנ"ל ראיתים עתה בספר פחד יצחק שציין בפתח הדביר וכתוב שם בזה הלשון (אחר שהביא דברי התרגום יונתן) ולכאורה קשה דלא מצינו שום תנא דסובר דמלקין לאשה שלובשת תפלין ונראה דטעמו דמביאה לידי ניאוף משום שהוא לבוש איש עכ"ל ומשמעות לשונו הוא דמקשי ומתרץ ואינו מובן היכי מתרץ קושיתו בהכי ואם נאמר דאין לשונו מדוקדק והיא כאילו אמר וטעמו נראה וכו' אתי שפיר שלא בא לתרץ קושיתו כי אם לפרש טעם התרגום יונתן:

וכתב הרמ"א בסי' קפ"ב סעיף ה' ואפילו באחד מהבגדים אסור אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה וציין המרשים בית יוסף וכתב הרב באר הגולה יש לתמוה דנקט לשון איסורא גרידא דהא בבית יוסף פסק כהרמב"ם דחייב משום לא ילבש גבר ולוקה והשיב על השגת הראב"ד ודחה סברתו אלא שצריך לומר שאסור רוצה לומר מן התורה ולוקה ומכל מקום היה לו לפרש עכ"ל ונראה דכיון דבעיקר דין זה לא כתב מרן דין מלקות רק אסור שכן דרך הריב"ה ומרן שלא לדקדק לכתוב חיוב מלקות בכל הדינים לפי שאין מלקות בזמן הזה לכן גם הרמ"א נמשך בזה וכתב לשון אסור ולא דקדק לכתוב חייב מלקות כן נראה פשוט ותמיהני על הרב פחד יצחק באות הגימ"ל (גבר) שהעתיק לשונו של הרב באר הגולה ולא העיר עליו כלום:

ויש מין בגד שצורתו שוה בין לאיש בין לאשה כגון הבגד הנקרא סאיי"ו נשאל הרב מהריק"ש בספרו אהלי יעקב סי' ע' על סאיי"ו שעשה איש לעצמו ולבשו אם מותרת האשה ללובשו כיון שצורתו שוה ואינו ניכר שזה מלבוש איש או אסור מכיון שלבשו האיש הרי זה כלי גבר וישנו בלאו לא יהיה כלי גבר וכן בסאיי"ו שתקנה האשה לעצמה ולבשתו יהיה אסור לאיש משום לא ילבש גבר שמלת אשה ובתר דשקיל וטרו בדין זה אם אפשר