שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שיח

וראיתי להרב פתח הדביר בח"ג סי' רמ"ג אות ו' שכתב בשם הרב נשמת חיים ד' ג"ל ע"ד שנשתמש בנדונו בכלל זה דלא שביק היתרא וכו' כיון שאין לו ריוח ממון ותמה עליו ממה שכתב ר"י אלפסי שבתשובת הרא"ש הנ"ל דבזמנינו אין לומר כל כך בפשיטות לא שביק היתרא וכו' ושכן כתבו הרבנים חות יאיר ופרי האדמה כמו שכתב ביד מלאכי וכו' עי"ש ובהורמנותיה דמר תמיה לי על תמיהתו דאדקשיא ליה מדברי הרב מוהרי"א ליסייעיה מדברי הרא"ש דמתבאר שסובר דכלל זה נאמר גם בזמן הזה וכדעת רבותיו זולת היכא דלא שכיח וכו' וכן דעת רבנן בתראי הנז"ל ואם גם הרבנים חות יאיר ופרי האדמה כתבו כמו שכתב הרב מוהרי"א הנ"ל (מדברי הרב יד מלאכי אינו מובן שכתבו כן הרבנים הנ"ל כי רק ציין לעיין בדבריהם ואנחנו לא נדע מה הציון הלז כי לא זכינו לאור תורתם כמו שכתבתי לעיל שאינם מצוי אצלי) גם עליהם יש לתמוה לדעתי הקצרה דודאי אית לן למינקט כסברת הרא"ש נגד דעת הרב השואל ומדברי הרב זרע אמת בח"ב סי' ע"ז שהבאתי בפאת השדה מערכת האל"ף (הוא שדי חמד חלק עשירי) כלל ע"א סוף דף מ"ו (בד"ה ובסניף) נראה שמתבאר דאמרינן לא שביק וכו' אף כשיש לו ריוח ממון מחמת האיסור וצריך להתיישב בכל מה שציין מרן החבי"ף בספר גנזי חיים אות יו"ד עי"ש שציין ספרים רבים ועיין בעיקר הכלל בספר לב מרפא במערכה זו ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב ציין במערכה זו אות ט"ז ספרים רבים בכלל זה ולא פניתי לעיין בכל הרשום שם ורובם ככולם אין מצויים אצלי:

כלל קטו) לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן הכי אמרינן בש"ס חולין ד' קל"ז ע"ב גבי רחלים רחלות ובמסכת עבודה זרה ד' ח"ן ע"ב גבי מסכה יינה והרא"ם בפרשת בראשית על פסוק תדשא הארץ דשא שכתב רש"י לא דשא לשון עשב וכו' והרמב"ן טען דאם כן לשון דשא לא יתרבה והרי רז"ל אמרו הרכיב שני מיני דשאים וכו' השיב על זה דלשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמם כמו שאמרו בפרק ראשית הגז וכו' ועוד הוכיח כן ממה שאמרו בסוף מסכת ראש השנה אתקין ר' אבהו בקיסרי תשר"ת וכו' ואין זאת התרועה תרועה דקרא דהא מספקא לן אי גנוחי אי ילולי וכו' ותנן נמי שיעור תרועה כשלש יבבות ואין היבבות הללו כפירוש יבבא דתרגום תרועה דאם כן יהיה פירושו שיעור יבבא כשלש יבבות וכן כתבו התוספות בסנהדרין ד' י"א ד"ה רשב"ג והתוספות בקידושין ד' ל"ז ד"ה ממחרת הוסיפו לומר דכשם דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד הכי נמי לשון נביאים לחוד ועיין בשו"ת בנין ציון החדשות סוף סי' קכ"א ועמודי אש בהשמטות לדף ג' ע"א (הבאתי דבריהם בשדי חמד במערכת האל"ף אות ש"ע בד"ה ודע) ועיין עוד שם באות ע"ז (בד"ה ורואה אני) ובמערכת הבי"ת אות צ"א ובמערכת הדל"ת אות מ"ז ובמערכת החי"ת אות ס"ח ועיין תוספות יום טוב פרק קמא דפסחים משנה ב' ד"ה חולדה וחידושי אגדות לפסחים ד' ל"ו במה שאמרו בש"ס אשפר אחד מששה בפר ויד המלך שהבאתי בשדי חמד במערכת הכ"ף כלל ל"ב:

וכתבתי בשדי חמד במערכת הבי"ת כלל צ"א (סוף ד"ה ביתו) דמסתברא דכל שאין לנו הכרח ולא מצינו בש"ס או בדברי הראשונים שאמרו באותו ענין לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לחוד מסתמא אמרינן דלשון חכמים הוא כלשון תורה וכן מתבאר יפה מדברי הכהן הגדול הרב יד מלאכי בסוף כלל דש"ן עי"ש ואף שמצינו למרן מהרשד"ם בחלק אבן העזר סי' מ"ח הביא דבריו הרב מטה אשר בליקוטיו סי' ח"י ד' נ"א סוף ע"ב שכתב דמה שנחלקו ר' יאשיה ור' יונתן בוי"ו אם לחלק או להוסיף וקיימא לן כר' יונתן דוי"ו לחלק (עד שיכתוב יחדיו) לא נחלקו אלא בקרא אבל בלשון חכמים ובלשון בני אדם וי"ו אינו אלא להוסיף הנה מלבד שהביא שם תשובת הרשב"א (ונפסק כמותו בשלחן ערוך יו"ד סי' רכ"ח סעיף מ') דאב שהשביע את בנו שלא ילוה אלא ברשות ראובן ושמעון מותר להלוות ברשות אחד מהם והיה טעמו משום דקיימא לן כר' יונתן דוי"ו לחלק אלמא דמסתמא ילפינן לשון בני אדם מלשון תורה והביא שכן פסק הרב הגדול מהר"י בי רב בסי' ד' במה שנשאל על אשה שנשבעה שלא תנשא אלא ברשות אביה וברשות דודה וכו' ופסק דכונתה היא או או דקיימא לן כר' יונתן כמו שפסק הרשב"א וכו' עי"ש במטה אשר דף נו"ן סוף ע"ג ובדף נ"א ע"ג הרבה להביא כמה מקומות דמוכח דוא"ו היא לחלק בלשון חכמים כמו שהוא במקרא והביא תשובות כמה רבנים המדברים בענין זה:

אף גם עיינתי בגוף דברי הרב מהרשד"ם (והם במי ששלח גט לאשתו ובשטר השליחות כתב שאם יבא ויתראה בפני בית דין חשוב ובפני אשתו לא יהא גט ונסתפק אי בעינן שיתראה בפני שניהם אי סגי שיתראה בפני בית דין או בפני אשתו) והביא מחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן אם וי"ו לחלק או להוסיף וביאר בטעמו של ר' יונתן דאמר וי"ו לחלק אביו או אמו קלל חייב משום דקיימא לן כל היכא דאיכא למידרש לקולא ולחומרא דרשינן לחומרא ואחר שנשא ונתן קצת בעיקר מחלוקותם כתב מכל מקום שמעינן דאף ר' יונתן דדריש וי"ו לחלק אינו אלא בלישנא דקרא משום הא דכל היכא דאיכא למידרש לקולא וכו' אבל בעלמא ודאי לית לן למינקט כר' יונתן (הלשון צריך תיקון קצת וכוונתו כאילו אמר שגם ר' יונתן מודה כמו שכתב בתחלה דאף ר' יונתן וכו') אלא כמשמעות הראשון והעיקר שהוא להוסיף ולא לחלק וכבר ראינו בכמה מקומות שיש הפרש בין לישנא דקרא ללישנא דעלמא וכתב להכריח כן מדתנן בפרק המוכר מכר את הבית לא מכר וכו' ואם אמר הוא וכל מה שבתוכה הרי כולם מכורים ואמאי לא נימא דאו כל מה שבתוכה קאמר אלא ודאי דבלשון בני אדם וי"ו להוסיף ואינו כלישנא דקרא ובסיגנון זה הוכיח ממה שאמרו שם גבי מאן דזבין ארעא לחבריה וכתב ליה עומקא ורומא וכו' ומדתניא בפרק שני דמסכת ביצה ההוא דאמר הבו ארבע מאה דזוזי לפלוני ולינסיב ברתי (עי"ש הוכחתו על פי דברי הרי"ף בפרק מי שמת) וכן מצא להרב מהר"י קולון בשרש יו"ד דמשמעות הוי"ו (שבנדונו) הוא שבא להוסיף כדאמרינן וי"ו מוסיף על ענין ראשון וכו' אלו תורף דב"ק אשר מכל זה מובן שלולא הכרחיות הללו גם הוא היה מודה לומר דלשון בני אדם ולשון חז"ל הוא כלשון המקרא דוי"ו לחלק ואו או קאמר ועיין שם מה שכתב הרב מהרשד"ם בשם הרב מהריב"ל והרב מכתב מאליהו בקונטרס משפטי התנאים סי' ל"ה ד' קב"ץ (שציין במטה אשר ד' נ"א סוף ע"ב) הביא תשובת הרב מהריב"ל ח"ג סי' ס"ח במגרש על מנת אם לא אתראה בפני פלוני ופלוני ושקיל וטרי אם הרא"ש חולק על סברת הרשב"א הנ"ל ונראה דיש לומר דאף אם הרא"ש חולק על סברת הרשב"א וסובר דבלשון בני אדם משמעות הוי"ו היא להוסיף היינו מפני כל מה שהכריח הרב מהרשד"ם אבל בעלמא מודה דמסתמא אין לנו לומר דלשון תורה לעצמה ולשון חכמים ולשון בני אדם לחוד וכן נאמר נמי למה שהביא הרב מהרשד"ם בשם הרבנים מהר"י קולון והרא"ם בתשובה והנמוקי יוסף דלית להו כסברת הרשב"א דבלשון בני אדם נמי הוי וי"ו לחלק עיין שם דהיינו מפני מה שהכריח הרב מהרשד"ם ועיין בענין זה במה שרשמתי במערכת הוי"ו כלל י"א וכלל י"ב:

אחר כמה שנים השגתי ספר יקר טהרת המים לרב גדול משאלוניקי ומצאתי שם בקונטרס שיורי טהרה במערכת הלמ"ד אות ט' שכתב בשם ספר מנח"י (סדר אמור ד"ה עריתכו) דלא אמרינן לשון חכמים לחוד אלא בדאיכא בירור דלא נאמר כלשון תורה אבל מסתמא יש לנו לפרש לשון חכמים דליתי כלשון תורה עכ"ל ספר מנח"י הוא (מנחת יהודה) הנספח לספר דעת זקנים לרבותינו התוספות על התורה עי"ש (בד"ה עורת) והרב שיורי טהרה הרחיב דבריו קצת ומילי דסברא נינהו אין ארו"ך אליו ועיין בשדי חמד מערכת מילה סי' ב' (הנספח בשדי חמד חלק י"ב בדף מ"ה ע"ד בד"ה אמנם מלבד) ועיין בפאת השדה מערכת האל"ף (הוא שדי חמד חלק יו"ד) בריש כלל קנ"ג על לשון בני אדם עם לשון תורה: