שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שיז

ומשיב מהדורא קמא ח"א סי' כ"ב ד' י"ג ריש ע"א אמה שאמרו במדרש רבה פרשת לך לך פ' מ"ה אמר ר' אלעזר לעולם אין אשה מתעברת אלא מביאה ראשונה ואני בער ולא אדע איזהו מקומן דמוכח דלעולם רוצה לומר על הרוב ואדרבא משמע בהיפך מש"ס בבא קמא ד' ע"ח סוף ע"א דפריך וטמאה מי מיעברא ופירש רש"י והא קיימא לן בפ"ק דבכורות לעולם אין מתעברת טמאה מן הטהורה ולא טהורה מן הטמאה ומשני דאיעבר מקלוט כרבי שמעון ואם איתא דמצינו בכמה מקומות דלעולם רוצה לומר על הרוב מאי קושיא ומאי דוחקיה לשנויי אליבא דר' שמעון ולא משני דעל הרוב הוא דלא מיעברא ועיין מה שכתבתי לעיל במערכת הכ"ף אות קכ"ט (ד"ה ולפי) וק"ל:

ואם משמעות לשון לעולם הוא דוקא כל ימי חייו או גם לאחר מותו בכלל כתב בספר גנזי חיים כלל ל"ז שבחקרי לב יו"ד ח"ב סי' מ"ה דף ע"ב ע"ב כתב שהוא מחלוקת בין הראשונים וציין לעיין בלח"מ פ"א דהלכות תשובה דין ד' ואם פתרון תיבת לח"מ הוא לחם משנה לא ראיתי שדבר מזה:

כלל קיא) לימא מסייע ליה כתב הרב המגיה במשק ביתי סי' רנ"א בשם הרב גופי הלכות סי' עד"ר דממה שכתב הרא"ש בפרק ב' דגטין סי' ז' לדעת הרי"ף שפסק דלא כשמואל דהוא משום דאמרינן לימא רב כשמואל סובר משמע דמתמה אי נימא הכי מאחר דלא קיימא לן כשמואל נלמוד להיכא דאומר בש"ס לימא מסייע ליה לפלוני דאין הלכה כאותו פלוני והקשה על דבריו ממה שאמרו בפרק קמא דכתובות ד' י"א ובביצה ד' יו"ד ע"ב לימא מסייע ליה אף דקיימא לן הכי כמו שכתבו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכו' עי"ש אף אני אביא סוגיא דיבמות דף קי"ג ע"א אמר שמואל אשת חרש וכו' לימא מסייע ליה וכו' ופסק הרמב"ם כשמואל ועל כרחין לומר דיש לחלק בין ההיא דהרא"ש ללימא מסייע ליה כמו שהסביר במשק ביתי עי"ש ובמבוא התלמוד בקיצור כללי הגמרא (בד"ה לימא מסייע ליה) כתב בשם הרב כנסת הגדולה שלפעמים אומר לימא מסייע ליה כדי לברר אם הלכה כמותו עי"ש והרי הוא כמבואר דלא ככלליה דרב גופי הלכות הנ"ל:

וכתב במשק ביתי שם בשם מרן בכלליו דכשאומר לימא מסייע ליה ודחי לה נראה כאילו היא קושיא גדולה ומשתדל לסלקה מעליו ואדרבה היה לו לשמוח שמביא לו סיוע ותירץ שהכונה בזה להקשות לבעל המאמר דכיון דדבר זה מפורש במשנה או ברייתא מאי קא משמע לן ולזה דוחה ועוד יש לומר דבא להקשות לבר פלוגתיה ודחי לה ויש מקומות שאין מי שחולק ואומר לימא מסייע ליה צריך לפרש בדרך הראשון ע"כ ויש להבין דזימנין דאמרינן בש"ס מסייע ליה לפלוני (בלא לימא) וקאי הכי בלא דיחוי ובדלא מאן דפליג עליה עיין מנחות ד' ע"ד ע"ב מסייע לשמואל דאמר קמצו ושיריה וכו' ואמאי לא תקשי לן עליה מאי קא משמע לן וצריך לומר דכשנראה הדבר מפורש במתניתין אזי שייך למפרך מאי קא משמע לן או לימא מסייע ליה (דהכונה גם כן מאי ק משמע לן) ולא כשהוא רק על ידי דקדוק כההיא דמנחות דבזה יש לומר דהאמורא דיוקא דמתניתין קא משמע לן עיין במה שכתבתי במערכת החי"ת אות ק"ג ד"ה ותו איברא דלפי מה שכתב הרב מקנה אברהם מהדורא בתרא אות שי"ב בשם הרב לב שמח ד' ס' ע"ג דכשאומר בש"ס מסייעא ליה לר' פלוני מוכח דאיכא מאן דפליג עליה דאי ליכא מאן דפליג מה צורך לסייע ומשמע ודאי דכונתו דאף דלא הוזכר בש"ס דאיכא מאן דפליג הלשון מוכיח דיש מי שחולק ואם כן בההיא דמנחות ודכוותה שפיר נוכל לומר דמה שאמר מסייע ליה כלומר ותקשי לבר פלוגתיה. אלא דלי הדל נראה מדברי מרן הנ"ל מוכח דלא סבירא ליה האי כללא דאם כן היכי קאמר דכשאומר לימא מסייע ליה ואין חולק צריך לפרש בדרך הראשון ומה צורך לדרך הראשון הא נוכל לומר דידע הש"ס דאיכא מאן דפליג ואמר לימא מסייע ליה ותיהוי תיובתא לבר פלוגתיה ועיין במבוא התלמוד בקיצור כללי הגמרא בד"ה לימא מסייע ליה שלפעמים אומר כן לברר אם הלכה כמותו עי"ש בשם כנסת הגדולה ואם כן מתבאר דהכנסת הגדולה לא סבירא ליה כמו שכתב המשק ביתי בשם גופי הלכות הנ"ל:

כלל קיב) לב בית דין מתנה עליהם עיין מגן אברהם סי' קנ"ד ס"ק י"ג ובמאי דשקיל וטרי בזה זווגא דרבנן קדישי בתשובת בני אהרן ח"א סי' ל"ח וסי' ט"ל ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא ה' סי' ס"ג ובקונטרס יגדיל תורה קונטרס ה' סי' ל"ד אות ב' גנזי חיים כלל כ"ד לב מרפא ד' מ' ע"א:

כלל קיג) לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין היינו פיסול כהונה דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן אבל שאר פיסולי ישראל נשים בכלל דהשווה הכתוב אשה לאיש וכו' כן כתב הגאון יד מלאכי בכללי הדינים אות שע"ג בשם הגאון קרבן נתנאל פרק עשרה יוחסין סי' ה' משמע דבכל פסולי כהונה נאמר הא דלא הוזהרו כשרות וכו' דהא לא הוציא מן הכלל אלא פיסולי ישראל ולא ידעתי מי הזקיקו לומר כן והרי הרא"ש לא מיירי אלא בגר ועבד משוחרר וחלל דהא לא הוזהרו כשרות אתמר בפרק יש מותרות ד' פ"ד ע"ב ואמרינן טעמא דכל שהוא מוזהר היא נמי מוזהרת ואם כן חללה שהכהן מוזהר עליה שלא לישא אותה היא נמי מוזהרת שלא לינשא לו וראיתי להרב לב שומע יצ"ו בכלל ל"ב שעמד בזה והצריך עיון:

כלל קיד) לא שביק היתרא ועביד איסורא כתב הרב יד מלאכי בכללי הדינים סי' שס"ד בזמנינו זה אין לומר כל כך בפשיטות לא שביק היתרא ועביד איסורא דודאי הוא שיש עמי הארץ שמניחים ההיתר ואוכלים האיסור אפילו בלא הנאה כל שכן היכא דאיכא הפסד ממון ר' יעקב אלפסי הובא בשו"ת הרא"ש כלל ע"ז סי' ד' ועיין חות יאיר סי' נ"ח ופרי האדמה ד' קנ"ז ע"ב עכ"ל ואין מצוי אצלי ס' חות יאיר ופרי האדמה לראות דב"ק אך בתשובת הרא"ש עיינתי וראיתי שאמת ליעקב שהרב ר"י אלפסי כתב כן אמנם מדברי הרא"ש מתבאר דלא סבירא ליה לחלק בין זמן לזמן שכתב על זה וז"ל ומה שכתבת אם יש לקבל דברי האומר פרוזבול היה לי' ואבד אמת הוא שכתבו רבותי שהאומר פרוזבול היה לי ואבד נאמן בלא שבועה משום דלא שביק היתירא ואכיל איסורא ואני לא סמכתי מעולם על זה משום דלא שכיחי האידנא דכותבין פרוזבול וגם אין איסור שביעית להשמטת כספים ידוע להמון העם ולא מחזקי ליה באיסור כדי לכתוב פרוזבול וכתב כשהיה בא לפניו מי שטוען פרוזבול היה לי ואבד היה שואל ממנו מה הוא הפרוזבול וכו' והיה נתפס בשקרו כי לא ידע מהו וכו' עי"ש מתבאר דלולא טעמים האלו דהאידנא לא שכיח דכתבי פרוזבול ושאין האיסור ידוע היה סומך על חזקה זו דלא שביק היתרא וכו' כמו שהיו רבותיו סומכים על זה אף בדבר שיש בו הפסד ממון להאמין את הטוען פרוזבול היה לי וכן מתבאר (דגם בזמן הזה אמרינן חזקה זו) ממה שהביא בידו בסי' שס"ה וז"ל לא שביק וכו' לאו דוקא בסתמא אלא אף אם רואים דאכיל איסורא אמרינן דאי הוה בההוא מילתא תרי איסורי כל מה דמצי לתקוני דלא ליעביד איסורא מתקן ולא עביד כי אם חד איסורא בני חיי אבן העזר סי' ל"ח הגהות בית יוסף אות ד' ועי"ש בלקט הקמח ד' קפ"ט ע"א וב' עכ"ל ועם כי הספרים הנ"ל אין מצויים אצלי לראות דב"ק מכל מקום משמע ודאי דלא נאמרו דבריהם על זמן הש"ס כי אם בימים ההם ובזמן הזה שמעת מינה דגם בזמן הזה סמכינן אהא דלא שביק היתרא וכו' ובכללא דאתמר בש"ס אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות נתחבטו בו הפוסקים ורבנן בתראי במי שבעל נדה או ביום הכפורים אם נאמר דבעל לשם קידושין וכן דעת שלמים וכן רבים כמו שרשמתי בשדי חמד במערכת האל"ף אות ל"ב דאף דעביד חד איסורא מיהדר דלא למיעבד תרי איסורי ודעת החולקים שם הוא משום שהורע חזקתו של זה ועינינו הרואות דעביד איסורא (ואולי גם מה שכתב הרב יד מלאכי הנ"ל בשם הרבנים בני חיי ולקט הקמח הוא על ענין זה עצמו) ומשמע דהיכא דלא חזינן דעביד איסורא סמכינן לומר דלא שביק היתרא וכו' גם בזמן הזה ובטור וש"ע חשן משפט סי' ס"ז סעי' ל"ג נפסקה ההלכה נאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ואבד הרבנים רבים כ' הטעם דלא שביק היתרא וכו' שמעת מינה דגם בזמן הזה אמרי' מסתמ' לא שביק היתר' וכו' אם ההית' שכיח והאיסו' ידוע לכל