שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ל שטו

כהרמב"ן הנ"ל דעיקר החילוק הוא דבלא תעשה עובר בקום ועשה הלכך צריך ליתן כל ממונו ולא יעבור אבל בעשה אינו עובר בקום עשה רק בשב ואל תעשה אינו חייב ליתן רק חומש מנכסיו והוא הדין בלא תעשה היכא דאינו עובר רק בשב ואל תעשה דאינו חייב ליתן כל ממונו שוב ראיתי דזה ליתא לפי מה שכתבו הרבנים לב שמח ודברי אמת ובאו דבריהם בספרו הנחמד (הוא בשדי חמד חלק הכללים מערכת הא' אות שצ"ט) דעד כאן א אמר הרמב"ם דעובר בלא תסור על איסור דרבנן הוא רק בעובר דרך המראה אבל לא בעובר דרך עבירה והסכימו לזה כל הפוסקים אם כן כל שכן כאן באנסוהו לעבור דאינו עובר בלאו דלא תסור ולא קשיא קושיתי הנ"ל אך מדברי הרמב"ן והרשב"א הנ"ל קשה לי על דב"ק למה הסכים לדברי הריב"ש הנ"ל הלא מדברי הרמב"ן והרשב"א הנ"ל מוכח בהיפך כנ"ל עכ"ד יצ"ו ועיין במה שכתבתי למעלה (בד"ה זאת להודיע) על דברי הרב מנחת שי יצ"ו על פי דברי הרמב"ן הללו וק"ל:

וידידי הרה"ג מוהר"ר ברוך עין מעיר אמדור מחבר ספר דבר מצוה יצ"ו בכלל ההערות ששלח לי על ספר דברי חכמים כתב לי על ענין זה וז"ל יש לעיין במ"ש בהשמטות מהג"מ סוף ספר המדע על הלכות רבית ד' ל"א ע"ב (בדבור המתחיל לאות מ"ז) ובפנים בספר ד' ז' ע"ב משה"ט עכ"ל ולא הבנתי לאיזה ספר הוא מציין ואולי אינו אצלי:

אחר איזה שנים נדפס (בשנת תרנ"ה) ספר בית יצחק יו"ד ח"ב לידידי הגאון אבד"ק לבוב יצ"ו וראיתי בריש סי' ס"ה שדבר בקדשו בענין זה והוא שהביא חקירת הגאון פני יהושע במאי דאמרינן בראש השנה ד' ד' דמאי דתנן באחד בניסן ראש השנה לרגלים ומפרשינן רגל שבו ראש השנה לרגלים לעבור בבל תאחר ברגל ראשון ור' שמעון היא וכו' דמאי נפקא מינה אם עובר בבל תאחר ברגל ראשון או לא הרי בלאו הכי קאי בעשה ברגל ראשון ומלקות ליכא בבל תאחר והוא יצ"ו כתב דנפקא מינה לענין אם צריך לפזר כל ממונו כדי לקיים נדרו דאי משום עשה אין צריך לפזר יותר משליש ומשום הלאו דבל תאחר צריך לפזר כל ממונו אלא דלפי מה שכתב הפרי מגדים בסי' תרנ"ו ובפתיחה הכוללת ח"ד אות יו"ד דהחילוק הוא בין כשעובר בקום עשה לכשהוא בשב ואל תעשה דאף שעובר על לאו כל שאינו עובר עליו בקום עשה אינו צריך לבזבז כל ממונו ואם אנסוהו נכרים שלא לבער חמצו אף שעובר בבל יראה אינו חייב לפזר כל ממונו (ואין להבין מזה דאם יהיה כל הונו חמץ לא יהיה חייב לבער דזה טעות הוא דהרי זו עיקר המצוה שאמרה תורה לבער חמצו אם מעט ואם הרבה) הדרא חקירה לדוכתא דהא בבל תאחר עובר בשב ואל תעשה והביא דברי החינוך ומוצל מאש שהבאתי למעלה (בד"ה ובחידושי) וכתב שלדברי הפרי מגדים תתיישב קושית המוצל מאש וקצת ראיה לסברת הפרי מגדים שהרי בצדקה אין צריך לבזבז כל ממונו אף דבצדקה איכא לאו דלא תאמץ ולא תקפוץ כמו שכתבו התוספות בכתובות ועל כרחין כיון דהוי בשב ואל תעשה אין צריך לפזר כל ממונו והתפלא על הפרי מגדים שבפתיחה כוללת ח"ב אות נ"ח כתב דעוסק במצוה פטור אף ממצות לא תעשה בשב ואל תעשה כגון אונן בחול המועד פסח אין מוזהר לבער חמץ אף שעובר בבל יראה עיין שם וכל המפרשים הקשו אהא דשומר אבידה פטור למיהב ריפתא לעני אף דאיכא לאו דלא תאמץ עיין בשו"ת מוהרצ"ח סי' י"ג וכבר הקשה בן הגאון מליסא בכתובות ד' מ"ט ע"ב הכי עוסק במצוה פטור ממצות לא תעשה עיין שם ולדברי הפרי מגדים כן הוא באמת דפטור בשב ואל תעשה ודבריו תמוהים ולדעתי בלאו צריך לבזבז כל ממונו אף אם הוא בשב ואל תעשה דהטעם דבמצות עשה אין צריך לפזר כל ממונו כתב הר"ן בפרק לולב הגזול שלא יבא לידי עוני ויפיל עצמו על הצבור ומתוספות בבא קמא ד' ט' משמע דאם לא כן הרי שיזדמן לו שלש מצות ויתן כל הונו מה שאין כן בלא תעשה למה הביא זאת על עצמו כגון בנדר למה נדר ולא חש שלא יהיה לו לשלם אך לפי זה גם בעשה דובאת שמה יש לומר כן בנדר והחות יאיר סי' לק"ט כתב גם כן כהפרי מגדים דמשום לא תלין אין צריך לפזר כל ממונו כיון שהוא בשב ואל תעשה והובא בפתחי תשובה יו"ד סי' קי"ז עיין שם שהאריך קצת והדבר עדיין צריך עיון אלו תורף דב"ק ובמפתחות הספר שם כתב דמדאמרינן בחולין ד' מ"ט ע"ב רב ואיסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממונם של ישראל משמע דמשום איסור דאורייתא לא חסה התורה על ממונם של ישראל אך ממה שציותה התורה לכהן להמתין עד שיפנו את הבית משמע דבשביל הפסד ממון משהינן מצוה והוא הדין דאלאו שהוא בשב ואל תעשה אין צריך לפזר כל ממונו אך איכא למישדי נרגא בזה ודוק:

גם השגתי ספר שו"ת הגאון מהר"ם שיק וראיתי בא"ח סוף סי' ש"ג שכתב דכל שיש לאו אף אם הוא בשב ואל תעשה פשוט שצריך לבזבז כל ממונו כמבואר בתשובת הריב"ש סי' שפ"ז דלא כהפרי מגדים שמסתפק בזה עיין שם אמנם בספר פאת השדה להרה"ג מהר"ר ברוך עקפעלר ראיתי בסי' ה' (ד"ה והנה) שהביא מה שהפרי מגדים באשל אברהם סי' תרנ"ו הניח הדבר בצריך עיון וכתב דשפיר עבד שהניח בצריך עיון כי לכאורה מצינו בפרק בתרא דיומא ד' פ"ו ע"א דאם עבר על מצות עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו וללא תעשה צריך תשובה ויום הכפורים אם כן מבואר דעבירה לא תעשה חמיר ממצות עשה ולכן צריך בלא תעשה לתת כל הונו אבל מצות עשה רק חומש וכן לוקין על לא תעשה ואין לוקין על לאו הבא מכלל עשה ואין לומר דחומרת הלא תעשה היא משום דצריך לעבור עליו בידים לא כן בעשה זה אינו דבתוספות ישנים כתבו שם דזו כוונת הש"ס בחגיגה דף ה' כל העושה דבר ומתחרט מוחלין לו וכו' ומעתה נראה איך שייך על עבירת מצות עשה לומר כל העושה דבר שהרי עבירת מצות עשה היינו אם לא יעשה מכל מצות השם אלא ודאי מיירי בלאו הבא מכלל עשה דשייך לומר כל העושה ואף על פי כן לא הוי רק עשה לכן שפיר מוחלין לו מיד אבל אם יעבור אלאו צריך תשובה ויום הכפורים אם כן נראה דאינו תלוי באם עושה מעשה בידים או לא כי אם באם עבר אלאו או אעשה אבל ראיתי בהרשב"א בחידושיו בבא קמא דף ט' ע"ב שכתב דלא אמרו דאין צריך לבזבז רק חומש היינו בשב ואל תעשה נראה כדעת הפרי מגדים וכן כתב הרמב"ן בפרשת בא והר"ן בפרק לולב הגזול שוב כתב דלעבור אאיסור עשה בידים אם צריך לפזר כל ממונו או לא הוא מחלוקת תנאים במסכת ביצה ד' כ"א ע"א במעשה דשמעון התימני שלא בא אמש לבית המדרש משום שבאה בלשת וכו' והוצרכו לשחוט להם עגל וכו' ור' יהודה בן בבא אמר לו תמיהני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שאסור לעשות מלאכה ביום טוב לצורך אוכל נפש דנכרים ובמלאכת אוכל נפש ביום טוב לנכרי מתבאר מדברי התוספות בדף י"ב (ד"ה השוחט) דליכא אלא איסור עשה דלכם ולא לנכרי ור' שמעון התימני סובר כיון דליכא אלא איסור עשה אין צריך לפזר כל ממונו ולכן שחטו להם ור' יהודה בן בבא מספקא ליה ולכן קאמר תמיהני אם לא יצא שכרכם וכו' אלו תורף דב"ק:

ובספר אמרי הצבי לידידי הגאון אבד"ק דאברי יצ"ו בפרק קמא דבבא קמא (בדפי הספר ד' כ"ד) סעיף ל"ג עמד בחקירת הגאון פרי מגדים בלא תעשה שהוא בשב ואל תעשה אם דינו כמצות עשה או כיון דהוי לא תעשה חייב לבזבז כל ממונו ורצה להוכיח מדברי התוספות בסוכה ד' ל' ע"ב בד"ה וקרקע במה שכתבו מהירושלמי דכלאים (עיין בדבריהם) וסיים וז"ל והנה לפירוש שני של התוספות דהאיסור כלאים הוי מן התורה משום דהכלאים הוי של הבעלים קשה במאי דאמרו דאין צריך ליתן לפועלים רק עד שליש דמים או שליש שיוויים והא מקיים בכלאים עובר בלא תעשה מדאורייתא אלא מוכח כיון דהוי בשב ואל תעשה אין צריך לבזבז כל ממונו ויש לדחות דאין ראיה מכאן דשאני גבי אים דכל שבדעתו לעקרו ליכא שום איסור והכא בדעתו ורצונו לעקור הכלאים רק שאינו מוצא עכשיו פועלים בשכר הראוי להם וליכא איסור תורה ורק כדי שליש צריך להוסיף ושוב ראה דברי הפרי מגדים שבספר תיבת גומא ושבפרי מגדים סי' תרנ"ו (המובאים בדברינו למעלה ראש) אלו תורף דב"ק וחידוש